גיליון 17 – איכות הסביבה, ינו' 06

זיהומים במזון מן הים, ד"ר נורית קרס וד"ר אפרת שהם פרידר

ד"ר נורית קרס וד"ר אפרת שהם פרידר חקר ימים ואגמים לישראל, המכון הלאומי לאוקיאנוגרפיה

הים, המהווה כ-70% משטח כדור הארץהוא "התחנה האחרונה" למזהמים המוחדרים לסביבה על ידי האדםיחד עם יתרונותיו הבריאותיים הנודעים של מזון מהיםקיים החשש מאכילת בעלי חיים ימיים מזוהמים. חלק מהחומרים הנחשבים כמזהמים נמצאים באופן טבעי בים. חומרים אלה הופכים למזהמים בפועל, עם השלכות שליליות על הסביבה ועל בריאות האדם, כאשר ריכוזם בים הוא מעל סף מסוים. מה הם הריכוזים העלולים לסכן את בריאותו של האוכל מיבול הים, ואילו אמצעים עומדים לרשות הרשויות ולרשות הציבור שמאפשרים למנוע אכילת מזון מזוהם?

בשיא עונת קיץ 2004 נאלצו הרשויות לאסור על שליית צדפות מחופי מדינת מיין, ארה"ב מחשש להרעלת צרכני צדפות ב- paralytic shellfish poisoning (1). כמאות דייגים איבדו את מקור פרנסתם למשך חודשיים ומחיר הצדפות למסעדנים עלה בכ-200%. כל זה נגרם כתוצאה מפריחה חריגה, לא טבעית, של מיקרו-אצה אשר אינה מזיקה לצדפות, אולם אכילת הצדפות הנגועות יכולה לגרום למחלה ואפילו למוות אצל בני אדם. פריחה חריגה של אצות היא בעיה ההולכת ומתפשטת בכל העולם ונובעת מהחדרה אנתרופוגנית (על ידי האדם) בלתי מבוקרת של נוטריאנטים (חנקות וזרחות) לסביבה הימית.

מזון מהים הוא מגוון וכולל, בנוסף לצדפות, גם אצות, סרטנים, דיונונים, דגים, ובמקומות מסוימים גם יונקים ימיים (לווייתנים, דולפינים), מדוזות, קיפודי ים ומלפפוני ים. מזון מהים מספק יותר מ-15% מתצרוכת החלבונים מהחי בעולם (צריכה עולמית ממוצעת של 13.1 ק"ג לנפש לשנה), וחלקה היחסי צפוי לעלות (2) בעיקר במדינות מפותחות בהן רואים במזון מהים בכלל, ובדגים בפרט, חלופה בריאה יותר לבשר כמקור לחלבון. בישראל, צריכת דגים ומוצריהם הסתכמה ב- 10.9 ק"ג לנפש לשנה בשנת 2001, כאשר מתוך זה רק 10% (1.1 ק"ג לנפש לשנה) היו דגי ים מקומיים (דייג וחקלאות ימית) (3). רוב הצריכה הייתה של מוצרי יבוא (6.8 ק"ג לנפש לשנה). יחד עם יתרונותיו הבריאותיים הנודעים של מזון מהים, קיים החשש מאכילת בעלי חיים ימיים מזוהמים. הים, המהווה כ-70% משטח כדור הארץ, הוא "התחנה האחרונה" למזהמים המוחדרים לסביבה באופן ישיר (הזרמות או הטלות), בצורה מבוזרת (תשטיפים משדות חקלאיים וכבישים) ודרך האטמוספרה. עיקר פעילות הדייג והחקלאות הימית מתרכזת קרוב לחוף, האזור החשוף ביותר לזיהום האנתרופוגני.

מה הם המזהמים במזון מהים וכיצד הם משפיעים על האדם? בין המזהמים הרבים המוחדרים לסביבה, ישנן ארבע קבוצות מזהמים המשפיעים על בריאות הציבור הצורך מזון מהים: 1) נוטריאנטים שהם זרחות וחנקות הנפוצות בדשן יבשתי, 2) מיקרואורגניזמים פתוגניים, 3) חומרים אורגנים סינטטיים, ו-4) מתכות כבדות. מבין ארבע הקבוצות, שלוש הקבוצות האחרונות משפיעות ישירות על בעליי חיים ימיים. נוטריאנטים אינם משפיעים ישירות, כפי שיובהר בהמשך. חלק מהחומרים השייכים לקבוצות אלו עוברים צבירה ביולוגית (bioaccumulation) – תהליך שבו האורגניזם (כולל בני-אדם) קולט את המזהם בקצב מהיר יותר מאשר קצב הוצאתו מהגוף. לעיתים תהליך זה מגיע לשווי משקל, כך שכמות המזהם בגוף נשארת קבועה עם הזמן ולעיתים תהליך הצבירה ממשיך כך שהריכוז עולה עם הזמן והוא פרופורציוני לגילו של האורגניזם. במקרה השני, פרטים צעירים (קטנים) של מין אורגניזם מסוים יהיו מזוהמים פחות מפרטים מבוגרים (גדולים) של אותו מין החיים באותו אזור. תהליך נוסף המתרחש לעיתים, בעיקר עם מזהמים אורגנים, הוא תהליך הביומגניפיקציה (biomagnification); ככל שעולים בשרשרת המזון לרמות טרופיות גבוהות יותר- ריכוזי המזהמים גדולים יותר. לדוגמה, ריכוז המזהמים בדג הניזון מצמחים נמוך מהריכוז בדג טורף, שנמוך מריכוז המזהמים ביונק ימי. כספית היא דוגמה למזהם העובר ביומגניפיקציה ועליה יורחב בהמשך.

מפרץ קטן הממוקם בחוף הדרום-מערבי של האי קיושו בדרום יפן, שחופיו אכלסו קהילת דייגים מנומנמת לצד מפעל כימי , הוא אשר העלה לראשונה לתודעת הציבור העולמית את נושא זיהום מכספית, ונתן את שמו למחלה הנגרמת על ידי צריכת מזון המכיל תרכובות כספית אורגניות: מחלת מינמטה קבוצת הנוטריאנטים קבוצת הנוטריאנטים כוללת זרחות (פוספאט) וחנקות (ניטראט ואמוניום). בשונה מהקבוצות האחרות, קבוצה זו אינה משפיעה ישירות על איכות המזון מהים המגיע לשולחננו, אלא יוצרת תופעות סביבתיות המשפיעות באופן עקיף על איכותו. הזרחות והחנקות הם בסיס מארג המזון וללא נוכחותן לא היו חיים בים. אולם, עודף נוטריאנטים, מביוב ביתי, תשטיפים חקלאיים וכו' גורמים לתופעות חריגות ומזיקות, כגון פריחת מיקרו-אצות. האצות מייצרות לעיתים ביוטוקסינים (רעלנים) מגוונים המצטברים בעיקר בצדפות, אבל גם בדגים. דוגמה לכך היא כאמור אותה פריחת אצות לחופי מדינת מיין בה זוהה האורגניזם, Alexandrium, היוצר טוקסינים אשר מצטברים בצדפות, העלול לגרום למוות. ברוב המקרים התסמינים הקליניים נמשכים מספר ימים וכוללים הרגשת עקצוץ, איבוד תחושה, סחרחרות וחום. דוגמה נוספת היא הרעלה הנגרמת מאכילת דגי שונית טרופיים, המכילים טוקסינים אשר מיוצרים על ידי מספר מיקרו-אצות. התסמינים הם שלשולים, הקאות, כאבי מעיים ותופעות נוירולוגיות שונות עם זמן ההחלמה ארוך. מידע רב על מיקרו-אצות רעילות מרוכז באתר אינטרנט מיוחד של המכון האוקיאנוגרפי "וודס הול" במסצ'וסטס, ארה"ב, אתר הנתמך על ידי מנהל האוקיאנוסים והאטמוספרה (NOAA) (5). לא רק האדם נפגע מביוטוקסינים; קיימים דיווחים רבים על תמותת יונקים ימיים אשר מתו ונפלטו לחוף לאחר שנזונו מדגים אשר הכילו את הביוטוקסינים בבשרם (1). יש הטוענים שהסרט "הציפורים" של היצ'קוק מבוסס על תופעה קיימת שעופות הניזונים מדגים נגועים בביוטוקסינים מתנהגים בצורה "מוזרה".

מיקרואורגניזמים פתוגניים בקבוצת המזהמים השנייה הכוללת מיקרואורגניזמים פתוגניים (חיידקים, נגיפים, פרזיטים) נמצאים בין היתר חיידקי ה-vibrio שמקומם בסביבה הימית וחיידקי ה- salmonella ו- shigella , נגיפי צהבת A וטפילים שונים (4). רובם מקורם באדם, יונקים וציפורים, והם מועברים לסביבה הימית עם ביוב לא מטופל, או בזמן טיפול והכנה של מזון מהים בתנאים תברואתיים ירודים. באתר של משרד הבריאות בישראל ניתן למצא מידע על חיידקים במזון, הרעלות מזון ועל פיקוח תברואתי של חופי רחצה מוכרזים בעונת הרחצה www.health.gov.il

חומרים אורגנים סינטטיים בקבוצת החומרים האורגנים הסינטטיים נמצאים בין היתר ה- PCB’s(ביפנילים מותמרי כלור), הדיוקסינים וחומרי ההדברה (כגון toxaphene, dieldrin ), כאשר הידוע ביותר ואשר נחקר רבות הוא ה- DDT (4,6). מקורם של חומרים אלה בתעשייה והחדרתם לסביבה הימית נעשית באמצעות הזרמת שפכים, דרך האטמוספרה, או כחלק מתשטיפים שמקורם בשדות חקלאיים. חומרים אלה עלולים להצטבר בבעלי חיים בצורה כרונית ולעבור ביומגניפיקציה. צריכת מזון מזוהם בחומרים אלה על ידי נשים הרות וילדים קטנים עלולה לגרום לבעיות התפתחותיות קשות. חלק מחומרים אלה נחשבים גם כגורמי סרטן. בשנת 2004 התפרסם מאמר מקיף בעיתון Science על מזהמים אורגניים בדגי סלמון מחוות לגידול דגים ובדגים מהטבע באירופה, צפון ודרום אמריקה (7). הצריכה העולמית של סלמון מחקלאות ימית גדלה פי 40 בשני העשורים האחרונים והוא דג פופולרי בגלל טעמו הטוב והרמות הגבוהות של חומצות שומן אומגה-3 שנמצאות בו. המחקר מצא כי הדגים המגודלים בחוות מזוהמים יותר בחומרים אורגניים מאשר דגים שגדלו בטבע. המחברים מצאו כי מקור המזהמים הוא במזון אשר מאכילים בו את הדגים, המכיל כמות גדולה של שמן וקמח דגים, שמקורם בעיקר בדגים פלגיים קטנים המכילים את המזהמים. המסקנה העיקרית של המחברים, לאחר יישום שיטת ה- EPA (סוכנות ההגנה על הסביבה) האמריקאי (8) הייתה כי יש להגביל את הצריכה החודשית של סלמון מחקלאות ימית לעד מנה אחת (227 גר') לחודש בלבד על אף התועלת הבריאותית שבאכילתם. מסקנה נוספת, שלא הודגשה די במאמר היא כי אם מקור המזהמים הוא במזון של הדגים יש להחליפו במזון אחר, נקי יותר וכך להקטין את כמות המזהמים בסלמון מהחקלאות הימית. לא קשה לשער כי מאמר זה עורר סדרה של מכתבים עם תגובות נרגשות למערכת (9). בין הטענות שהועלו במכתבים אלה היא הטענה שלא נשקלה התועלת הבריאותית של אכילת הסלמון המכיל אומגה 3 לעומת הנזק המשוער כתוצאה מנוכחות מזהמים, וכן ביקורת על השיטה להערכת הכמות המומלצת לצריכה.

מתכות כבדות בקבוצת המתכות הכבדות נמצאים בין היתר כספית, קדמיום, עופרת, ארסן וכרום. מקור המתכות משפכים תעשייתיים, פליטות לאטמוספרה, שריפת דלקים ובמכרות. מתכות מצטברות בחי הימי, ובריכוזים מסיימים עלולות לגרום למחלות ואף למוות. אין ספק כי הכספית היא המתכת המזהמת המוכרת ביותר. מפרץ מינמטה, מפרץ קטן הממוקם בחוף הדרום-מערבי של האי קיושו בדרום יפן, שחופיו אכלסו קהילת דייגים מנומנמת לצד מפעל כימי (Chisso co.), הוא שהעלה לראשונה לתודעת הציבור העולמית את נושא הכספית, ונתן את שמו למחלה הנגרמת על ידי צריכת מזון המכיל תרכובות כספית אורגניות: מחלת מינמטה (10). המפעל שהשתמש בכספית כקטליזטור, שיחרר למפרץ כ- "150 טון ויותר" כספית בתקופה של בין 1952 ל- 1969. החולה הראשון במחלה נרשם ב- 1954, ובאופן רשמי הוכרו כ- 2259 חולים עם 143 מקרי מוות. מתיל-כספית בדגים וברכיכות זוהתה כגורם למחלה הפוגעת בעיקר במערכת העצבים, ובאזורים שונים במוח עם תופעות של ישנוניות, של עקצוץ בפה, בשפתיים ובאצבעות, קשיים בדיבור, בבליעה ובהליכה, חולשה ותשישות קיצונית היכולות להוביל גם למוות.

כספית (Hg) היא מתכת נוזלית ומכאן גם שמה הלטיני Hydragyrum = כסף נוזלי. כספית הנמצאת בסביבה באופן טבעי כחלק ממינרלים, אבל גם מגיעה אליה ממקורות אנתרופוגניים. שימושיה רבים בתעשיה כמו התעשייה הכלורואלקלית, תהליכי קטליזה, מנורות פלורסצנטיות ובטריות, ייצור צבעים, חקלאות, יצירת אמלגמות לחומרי מילוי דנטליים, תעשיית תרופות וקוסמטיקה, תעשיית הנייר ועיבוד מחצבים. הכספית מופיעה במספר רב של צורונים כימיים עם מחזור ביוגאוכימי מסובך. הצורון הרעיל ביותר שלה הוא המתיל כספית, המגיעה לים ישירות עם שפכים תעשייתיים כמו במקרה מינמטה, או נוצרת בו כתוצאה מתהליכים פוטוכימיים, או על ידי חיידקים ימיים (11). רעילותה נובעת מיכולתה לחדור ביעילות למארג המזון עם החיידקים המכילים כבר מתיל-כספית המשמשים כמזון לאורגניזמים עילאיים יותר ולעבור ביומגניפיקציה. מתיל-כספית מהווה יותר מ-90% מהכספית הכללית הנוכחת ברקמת שריר של דגים וטורפים ימיים כמו דגי טונה וכרישים (11).

כספית היא אחד המזהמים הבודדים שלגביהם קיים תקן בישראל. הריכוז המרבי המותר בדגים הוא 1 מ"ג לק"ג רקמה (משקל רטוב). בארה"ב ובמדינות אחרות התקן הוא של 0.5 מ"ג לק"ג רקמה. ה- EPA אף פרסם קריטריון לריכוז מרבי של מתיל כספית בדגים לשמירה על בריאות הציבור – 0.3 מ"ג מתיל-כספית לק"ג רקמת דג . ערך זה גם מקובל ביפן (12). ב- 2004 חברו לראשונה ה- FDA (מנהל המזון והתרופות האמריקאי) וה- EPA ופרסמו "מסר חשוב לנשים הרות וכאלה שעומדות להיות בהריון לגבי הסיכונים של כספית בדגים". עוברים וילדים קטנים הן האוכלוסיות הפגיעות ביותר מזהומי כספית. נשים בהריון או מניקות יכולות לא לפתח סימפטומים של הרעלת כספית, אך להעבירה לעוברים ולתינוקות שכן יפתחו את סימני המחלה. בין ההמלצות המופיעות במסר נמצאת רשימה של דגים העלולים להכיל רמות גבוהות של מתיל כספית ואשר אינם מומלצים לאכילה: כריש, דג חרב (Swordfish), מקרל (King mackerel) ו-Tilefish. מינים אלה נמצאים במעלה מארג המזון. המלצה נוספת המופיע באותו מסר הוא להגבלת צריכת של דגים ממינים אחרים למקסימום 340 גר' בשבוע. במקומות אחרים בעולם כגון נורווגיה, איי פרו ויפן קיימות גם הנחיות לצריכה של בשר יונקים ימיים הנמצאים בפסגת מארג המזון, ואשר מכילים לרוב ריכוזים גדולים של כספית בבשרם (12).

בישראל תכולת כספית דגי מאכל נבדקת כחלק מתוכנית הניטור הלאומית של איכות מימי החופים של ישראל בים התיכון- תוכנית הממומנת על ידי המשרד לאיכות הסביבה ומשרד התשתיות הלאומיות, ומבוצעת על ידי המכון לחקר ימים ואגמים. נמצא כי ריכוזי הכספית בכל הדגים שנבדקו במהלך 2004 היו קטנים מהתקן הישראלי לריכוז המרבי המותר בדגי מאכל (1 מ"ג לק"ג) (13). בשבעה מתוך 182 פרטים של דגים חופיים שנבדקו ריכוזי הכספית היו גבוהים מ- 0.5 מ"ג לק"ג, הערך המחמיר יותר הקיים בארה"ב ובמדינות נוספות. הדו"ח (13) ממליץ על עדכון התקן הישראלי והתאמתו לתקנים המחמירים יותר שבעולם.

אולם, המצב לא תמיד היה משביע רצון. בין השנים 1979 ו- 1981 נאסרו לשווק דגים ממין סרגוס ממפרץ חיפה מעל גודל של 17 ס"מ בגלל ריכוזים גבוהים של כספית. מקור הכספית למפרץ חיפה היו התעשיות האלקטרוכימיות, אשר הזרימו שפכים המכילים כספית למימי המפרץ. טיפול השפכים במקור והורדת עומס הכספית שהוחדרה למפרץ חיפה הביאו לשיפור ולירידה משמעותית עם השנים בריכוז הכספית בדגים הנדוגים במפרץ חיפה (13-14). אולם למרות זאת, עדיין מספר מינים של דגי מאכל ממפרץ חיפה "מועשרים" בכספית לעומת אותם מינים מאזורים אחרים, אך כאמור ברובם ריכוז הכספית עומד בתקן המחמיר יותר של 0.5 מ"ג כספית לק"ג .

חשוב מאוד לציין כי לחלק מהחומרים הנחשבים מזהמים קיים גם מקור טבעי, לדוגמה, מתכות כבדות שמקורם בטבע וחלקן אף הכרחיות לקיום חיים (כמו ברזל, נחושת). ולכן, לפני שמעריכים זיהום סביבתי בחומר מסוים יש לאפיין את ריכוזי הרקע שלו, ורק אז להסיק מסקנות על מקורותיו והשפעתו על הסביבה.

כספית היא אחד המזהמים הבודדים שלגביהם קיים תקן בישראלהריכוז המרבי המותר בדגים הוא 1 מ"ג לק"ג. בארה"ב ובמדינות אחרות התקן הוא של 0.5 מ"ג לק"ג, וביפן 0.3 מ"ג לק"ג. ריכוזי הכספית בכל הדגים שנבדקו בישראל ב- 2004 במסגרת תוכנית הניטור הלאומית היו קטנים מהתקן הישראלי (1 מ"ג לק"ג). בשבעה מתוך 182 פרטים של דגים חופיים שנבדקו ריכוזי הכספית היו גבוהים מ- 0.5 מ"ג לק"ג. הדו"ח ממליץ על עדכון התקן הישראלי והתאמתו לתקנים המחמירים יותר שבעולם.

איך מונעים הגשת מזון מזוהם מהים לצלחת? עד כה נסקרו קבוצות המזהמים השונים ותוארו השפעותיהם המזיקות על בריאות הציבור. נשאלת כעת השאלה: מה הם הריכוזים העלולים לסכן את בריאותו של האוכל מיבול הים ואילו אמצעים עומדים לרשות הרשויות ולרשות הציבור שמאפשרים למנוע אכילת מזון מזוהם. כפי שצוין כבר קודם, חלק מהחומרים הנחשבים כמזהמים כגון נוטריאנטים ומתכות, נמצאים באופן טבעי בים. חומרים אלה הופכים למזהמים בפועל, עם השלכות שליליות על הסביבה ועל בריאות האדם, כאשר ריכוזם בים הוא מעל סף מסוים.

כשמדובר במיקרואורגניזמים פתוגניים רצוי להימנע מאכילת מזון לא מבושל (צדפות, סושי, סשימי, סביצ'ה ועוד) במקומות החשודים כמזוהמים. תהליך החימום והבישול קוטל מיקרואורגניזמים, אך כמעט ולא מפרק את הביוטוקסינים הנוצרים על ידי מיקרואצות רעילות. לכן, הרשויות המקומיות בעולם דואגות לסגור את מקומות הגידול או איסוף הצדפות בזמן אירועי פריחה רעילה עד "יעבור זעם". עם חלוף התופעה ממתינים פרק זמן ורק לאחריו מחדשים את השיווק. בפרק זמן זה הצדפות, אשר ניזונות באמצעות סינון מים, עוברות תהליך של התנקות (depuration) או תקופת "צינון" בסינון.

גם חומרים אורגנים סינטטיים ומתכות כבדות לא מתפרקים בבישול ולרוב האורגניזם אינו מסוגל להפריש מתוכו את אשר כבר נקלט בו מהסביבה. לכן, במקרים האלה הפיתרון הוא קביעת קריטריונים שיבטיחו אכילה בטוחה מבחינה בריאותית של מזון מהים, כלומר אילו מינים לאכול, מהי הכמות המומלצת לאכילה, ממה להימנע באירועים חריגים וכדומה. הקריטריונים המקובלים נקבעו על ידי ה- EPA האמריקאי (8) באמצעות תהליך של הערכת סיכונים שבו משלבים את כל הנתונים הרלוונטים: סטטיסטיקות אודות ההשפעה של חשיפה (ריכוז) לחומרים השונים על מדדי בריאות שונים (כגון ליקויי התפתחות, היווצרות סרטן), ניסויי מעבדה, ניטור ריכוזי מזהמים בסביבה ובבעלי החיים, הרגלי צריכה, איפיון אוכלוסיות רגישות וכדומה. תוצרי התהליך הם טבלאות המציינות את הכמות המרבית השבועית המומלצת לאכילה של בעל חיים ימי מסוים מבלי שיגרם נזק בריאותי, מיני בעלי חיים הבטוחים לאכילה או שיש להימנע מאכילתם, רשימת מקומות שאסורים לדייג, המלצות לאוכלוסיות רגישות כגון נשים בהריון ומניקות וילדים קטנים.

לסיכום מזון מהים מושפע בעיקר מארבע קבוצות מזהמים: נוטריאנטים, מיקרואורגניזמים פתוגניים, חומרים אורגניים סינטטיים ומתכות כבדות. סכנה בריאותית מאכילת מזון מהים תלויה הן בריכוז המזהם בחי והן בכמות הנצרכת על ידי האדם . לפיכך, קיימות המלצות ספציפיות המשקללות את כל הפרמטרים הקשורים לנושא כמו רגישות של אוכלוסיות ספציפיות, הרגלי צריכה, השפעות לחשיפת המזהם, דרכים לבחירת מזון מהים והכנתו לאכילה, מידע זמין על מקומות בעייתיים או אירועי זהום פרטניים ועוד. המלצות אלו שומרות על בריאות הציבור ומאפשרות לו ליהנות מן היתרונות התזונתיים הרבים שיש באכילת מזון מן הים בכלל ודגים בפרט.

References: 1. Anderson D.M. The growing problem of harmful algae. Oceanus. 2004;43:1-5. 2. Food and Agriculture Organization (FAO) of the United Nations. The state of world fisheries and aquaculture. FAO Fisheries department. 2002. 3. סנובסקי, צ., שפירו, ג. וזוהר, ג. הדייג וחקלאות המים בישראל בשנת 2001. משרד החקלאות ופיתוח הכפר 2002, אגף לדייג ולחקלאות מים. 4. Huss HH. Assurance of seafood quality.FAO Fisheries Technical Paper. No. 334. Rome, FAO. 1993. 169p. 5. http://www.whoi.edu/redtide/ 6. Kennish MJ. Practical handbook of estuarine and marine pollution. CRC Press. 1997. 7. Hytes RE, Foran JA, Carpenter DO, Hamilton MC, Knuth BA, Schwager SJ. Global assessment of organic contaminants in farmed salmon. Science. 2004;303: 226-9. 8. U.S. EPA 2000. Guidance for Assessing Chemical Contaminant Data for Use In Fish Advisories (Volumes 1 and 2) available at http://www.epa.gov/ost/fishadvice 9. Science. 2004;305:475-8. Letters to the editor. 10. Kudo A, Turner RR. Mercury contamination of Minamata bay: Historical overview and progress towards recovery. In: Mercury Contaminated Sites- Characterization, Risk assessment and Remediation. Edited byEbinghous R, Turner RR, de Lacerda LD, Vasiliev O, Salomons W. Springer 1999. 11. Baldi F. Microbial transformation of mercury species and their importance in the biogeochemical cycle of mercury. In: Metal ions in biological systems – mercuty and its effects on environment and biology. Edited by Sigel, A. and Sigel, H., Marcel Dekker Inc 1997,Vol. 34, 213-248. 12. Endo T, Hotta Y, Haraguchi K, Sakata M. Mercury contamination in the red meat of whales and dolphins marketed for human consumption in Japan. Environ. Sci. Technol. 2003;37:2681-5. 13. חרות ב, שפר ע, כהן י. איכות מימי החופין של ישראל בים התיכון בשנת 2004. דו"ח חיא"ל H34/2005. http://www.sviva.gov.il/Enviroment/Static/Binaries/Articals/p0364_1.pdf 14. Herut B, Hornung H, Kress N, Cohen Y. Environmental relaxation in response to reduced contaminant input: The case of mercury pollution in Haifa bay, Israel. Mar. Poll. Bull. 1996;32: 366-73.