סטיגמה כלפי השמנה בקרב נשים: סקירה היסטורית והיבטים עכשוויים

תקציר המאמר

היחס השלילי כלפי הגוף השמן, וכלפי נשים וגברים שמנים, התפתח שנים רבות לפני העיסוק הרפואי בהשמנה, והושפע משינויים דמוגרפיים וחברתיים שאפיינו את המערב במודרניות המאוחרת.
במדינות מערביות בנות זמננו הגוף השמן נתפס כלא אסתטי, כלא בריא, וכקשור למגוון של תכונות אופי שליליות ולחולי פיזי ונפשי. גישה זו, המייחסת להשמנה מגוון מאפיינים שליליים, נקראת "סטיגמה של השמנה". הסטיגמה של השמנה כה רווחת עד שהיא נתפסת כמובנת מאליה, ללא צורך בהסברים, וללא בחינה ביקורתית של הנחות היסוד הקשורות בה.

מחקרים היסטוריים וסוציולוגיים מראים כי, למבנה הגוף ולמשקלו משמעויות שונות מאוד בהתאם לתקופה, למקום ולקבוצה החברתית [5-1]. כך, למשל, בארה"ב של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 השתנה בהדרגה דימוי הגוף הנשי השמן מגוף יפה, סקסי ופורה, לגוף שנחשב למכוער ולגורם סיכון רפואי [4]. גם היום, בעוד הדימוי השלילי נשמר בתרבות האמריקנית ההגמונית, בתת התרבות הלטינית הגוף הנשי השמן נתפס כיפה ומטופח [6]. במדבריות סהרה, שמנות נתפסות כיפות יותר מרזות – נשים מנסות להשמין לקראת חתונתן, מתגאות בסימני מתיחה, ומשתדלות ללבוש כמה שיותר בגדים ותכשיטים כאשר הן נשקלות [7].
כיום, במדינות מערביות בנות זמננו, הגוף השמן נתפס כלא אסתטי, כלא בריא, וכקשור למגוון של תכונות אופי שליליות ולחולי פיזי ונפשי [1,8-10]. גישה זו, המייחסת להשמנה מגוון מאפיינים שליליים, נקראת "סטיגמה של השמנה". הסטיגמה של השמנה כה רווחת עד שהיא נתפסת כמובנת מאליה, ללא צורך בהסברים, וללא בחינה ביקורתית של הנחות היסוד הקשורות בה [2,10].
נשים וגברים הנתפסים כשמנים, חשופים לדעות קדומות ולאפליה במגוון רחב של תחומי חיים [11,8]. בארה"ב, למשל, שכיחותה של אפליה כנגד אינדיבידואלים שמנים עלתה ב-66% בעשור האחרון, ושיעוריה ניתנים להשוואה לאלו של אפליה על בסיס גזעי [8]. אפליה נגד שמנים באה לידי ביטוי בכל תחומי החיים: בשוק העבודה, במערכת הבריאות, במערכת החינוך וההשכלה הגבוהה, במערכות יחסים בין אישיות ובייצוגים באמצעי התקשורת [8]. לסטיגמה הקשורה להשמנה יש גם השפעה שלילית על בריאותם הפיזית של החשופים לה. לפעמים ההשפעה עקיפה, כאשר שמנים נמנעים מלצרוך שירותי רפואה על מנת למנוע חוויות שליליות באינטראקציה עם הצוות הרפואי, ולפעמים ישירה, בשל השפעת המתח הנפשי על הבריאות הגופנית [12].
כיצד נוצרה סטיגמה חזקה כל כך סביב השמנה? האם הרפואה המודרנית "גילתה" כי השמנה מזיקה לבריאות ובעקבות כך הציבור הרחב התחיל לייחס מאפיינים שליליים להשמנה ולאנשים שמנים? או שמא ההשמנה החלה להיתפס כמאפיין בעל ערך שלילי, בשל תהליכים חברתיים וכלכליים שלא היו קשורים בהכרח לבריאות ולרפואה?

אפליה נגד שמנים באה לידי ביטוי בכל תחומי החיים: בשוק העבודה, במערכת הבריאות, במערכת החינוך וההשכלה הגבוהה, במערכות יחסים בין אישיות ובייצוגים באמצעי התקשורת. בארה"ב, למשל, שכיחותה של אפליה כנגד אינדיבידואלים שמנים עלתה ב-66% בעשור האחרון, ושיעוריה ניתנים להשוואה לאלו של אפליה על בסיס גזעי

היבטים היסטוריים: מתי ומדוע השמנה הפכה להיות מקושרת עם ערך שלילי במערב?
היום נראה לנו מובן מאליו שהשמנה קשורה במחלות ורזון קשור בבריאות. לא כך היה במאות ה-18 וה-19 במערב. הממסד הרפואי דאז לא היה מודאג מהשמנה, אלא דווקא מרזון. מחלות או מצבים בעייתיים שונים כמו שחפת, או תת-תזונה, לוו לעיתים ברזון קיצוני. רופאים היו עסוקים במציאת דרכים לגרום לאנשים לאכול יותר ולא פחות [13]. הממסד הרפואי, והציבור הרחב, האמינו כי מבנה גוף שמן מתאים לאנשים מסוימים, ועליה במשקל עם הגיל נתפסה כטבעית [13]. משקלו של אדם לא נתפס כמשתנה רלוונטי לבדיקה רפואית. שקילת מטופלים, בין אם מבוגרים או תינוקות, הפכה להיות נפוצה רק במהלך המאה ה-20.
למרות שהשמנה לא נחשבה אז לסיכון בריאותי, כבר מאמצע המאה ה-19, החלו להופיע פרסומות למוצרים לירידה במשקל במגזינים ועיתונים בארצות הברית. תוכניות הדיאטות הראשונות ששווקו לציבור לא התיימרו לשפר בריאות, ולמעשה, נאלצו להתמודד עם התנגדות הממסד הרפואי לרעיון שדיאטות הן נחוצות [13]. פעמים רבות מוצרים אלה היו מסוכנים מאד לבריאות והכילו תרכובות אמוניה, תולעי סרט או רעלן תעשייתי בשם דיניטרופנול (dinitrophenol), שמשבש את מנגנון חילוף החומרים של הגוף. אחת מתוכניות הדיאטה הראשונות כללה לקיחת חומר משלשל חזק, אכילת שתי ארוחות קטנות בלבד בצהריים ובערב, והגבלת צריכת הנוזלים. במידה ולא התרחשה ירידה במשקל, על צרכני הדיאטה היה לעבור לאכול ארוחה אחת קטנה ביום, ואם גם זה לא עזר, לצום לתקופה של עד 30 יום [13].
מודעות אלו, שלעיתים קרובות פנו לנשים, מדגימות כי בתקופת זמן זו החלה להיות רווחת הסטיגמה לגבי השמנה, שעוררה בושה וחרדה, ויצרה פלח שוק למוצרים שמיועדים להרזיה. מה הניע וליבה את המוניטין השלילי של השמנה בתקופה בה היא לא נתפסה כסיכון בריאותי משמעותי? מה היו התהליכים הפוליטיים והחברתיים ששינו את המשמעויות המיוחסות לגוף השמן – מגוף המעיד על שפע, מעמד מיוחס ויוקרתי של בעליו, לגוף שמעיד על שורה של פגמים אישיותיים (חוסר שליטה עצמית, למשל) ופגמים גופניים (כיעור)?
התפתחות הסטיגמה של השמנה קשורה לעלייתו של המעמד הבינוני החדש, על רקע האצת התיעוש והעיור בתקופה זו. מספר הולך וגדל של אנשים ללא ייחוס, שלא היו נצר למשפחות מהמעמד הגבוה, הגיעו לערים והחלו לעבוד בעיסוקים משתלמים. לראשונה, הם יכלו לצרוך מוצרי מזון מגוונים ובשפע, לעבוד בעבודות פחות תובעניות פיזית וליהנות מתרבות, בילויים וידע. הטשטשות ההבדלים בין המעמדות הביאה את בני מעמד האצולה או המעמד הגבוה לייצר הבחנות חדשות. הם הגדירו את עצמם כמי שיודעים לצרוך במשורה, מפני שהורגלו לכך ולמדו לעשות זאת בהיותם נצר לדורות של עושר. זאת, בניגוד ל"מתעשרים החדשים", בני המעמד הבינוני, שלא למדו לצרוך "במידה" ו"צורכים יותר מידי" מזון, תרבות וידע [13].
כך, מסמן של שגשוג וצריכה "ראויים" של בני המעמד הגבוה והאצולה, הפכה "השמנה" לסמן של "צריכת יתר", של מעמד שאיים על בלעדיות הפריווילגיות של בני המעמדות הגבוהים. ניתן לראות זאת באיורים וקריקטורות שהופיעו בעיתונים ובמגזינים בני התקופה. אנשי המעמד הבינוני החדש הוצגו כנלעגים או מגוחכים, ככאלה שצורכים יותר מידי ידע, מזון או מוצרי צריכה אחרים וכשמנים [13]. צריכת מזון הוצגה כקשורה לצריכה בתחומים אחרים, וצריכת היתר של אנשים שלא ראויים לצרוך סומנה על ידי גוף שמן. אם בעבר האדם השמן יוצג כיוצא דופן – בכוח, בהשפעה, בממון – כעת, הוא נתפס כ"אדם ממוצע", אחד מיני רבים בני המעמד הבינוני החדש, שלא מסוגל לצרוך או לממש את הפריוילגיות החדשות שלו במשורה וצורך יותר מדי ו"בלי חשבון".
לקראת סוף המאה ה-19, התרבות הצרכנית החדשה מתחילה לעורר גם התנגדות דתית, שהדגישה ציוויים נוצריים פרוטסטנטיים לאורח חיים של דחיית סיפוקים, עבודה קשה וצניעות חומרית, ותדלקה את התפתחות הסטיגמה סביב השמנה, שנתפסה כמעידה על חוסר אדיקות ואמונה [14,15]. הניסיון "לקרוא" את הגוף כמעיד על נפשו ואישיותו של האדם אפיינה לא רק את הדת, ולא רק את העיסוק החברתי בהשמנה, אלא גם ענפים פסאודו-מדעיים שהיו פופולריים באותה תקופה, כמו מדע ה"פרנולוגיה" שקישר בין גודלם וצורתם של חלקי גוף, ביחוד הגולגולת, לבין אישיותו והאינטליגנציה של הפרט [13]. כבר בשלהי המאה ה-19, ניתן לראות מודעות פרסומות למוצרי הרזיה שונים שנשענים על אסוציאציות תרבותיות בין השמנה לבין נחיתות גופנית, נפשית ואסתטית.
למרות התפתחויות אלו, לא היה עיסוק רפואי או ציבורי בקשר בין השמנה לבין בריאות. אנשים שמנים יוצגו באיורים בעיתונות ובגלויות הומוריסטיות כנלעגים, וולגריים, חסרי תחכום או שליטה עצמית, אבל לא כחולניים. פרסומות למוצרי דיאטה נשענו על סטיגמת ההשמנה עשורים רבים לפני שהתפתח העיסוק הרפואי בהשמנה. בתקופה זו, למרות שהשמנה כבר החלה להיתפס כשלילית, הרזון טרם זכה להערצה. גוף נשי מלא ובעל קימורים נחשב לאידיאל היופי, ובמגזינים היה ניתן למצוא פרסומות למוצרי השמנה ועליה במשקל או פרסומות שהדגישו את מאפייניהם "מצמיחי הבשר" של מוצריהם. עבור רופאים רבים, רזון ולא השמנה, סימנו את הסיכונים באורח החיים המודרני – יותר מידי עבודה, פחות מידי מנוחה ותזונה לא מתאימה. האידיאל הגופני היה גוף "מאוזן", לא שמן ולא רזה.
רק באמצע המאה ה-20, מתחיל הגוף השמן להיתפס כבעיה רפואית. בהדרגה, הטיעון לפיו סטיגמת ההשמנה נובעת מהשלכותיה הבריאותיות השליליות הופך להיות אחד מהצידוקים המרכזיים לאפליה והדרה של שמנים. אבל ההיסטוריה מראה שהסטיגמה התפתחה הרבה לפני הטענות הרפואיות, ומסיבות אחרות לגמרי. מסקנה דומה עולה גם מניתוח היחס השונה להשמנה בקרב גברים ונשים.

רק באמצע המאה ה-20, מתחיל הגוף השמן להיתפס כבעיה רפואית. בהדרגה, הטיעון לפיו סטיגמת ההשמנה נובעת מהשלכותיה הבריאותיות השליליות הופך להיות אחד מהצידוקים המרכזיים לאפליה והדרה של שמנים. אבל ההיסטוריה מראה שהסטיגמה התפתחה הרבה לפני הטענות הרפואיות, ומסיבות אחרות לגמרי.

מגדר והשמנה: הסטיגמה כלפי השמנה חמורה יותר כלפי נשים מאשר גברים
כאמור לעיל, בחברות מערביות בנות זמננו, נשים וגברים שמנים כאחד חשופים לסטיגמה ולאפליה. בה בעת, מחקרים מראים כי הסטיגמה פוגעת יותר בנשים מאשר בגברים. ראשית, נשים נחשבות לשמנות "מדי" (כלומר, בצורה לא נורמטיבית) במשקלים שנחשבים "בסדר" (כלומר, נורמטיביים) עבור גברים. חנויות בגדים רגילות מציעות בגדים לגברים במידות גדולות, אך נשים יאלצו לחפש בגדים באותן מידות בחנויות למידות גדולות [16]. שנית, נשים שמנות חשופות לסטריאוטיפים וסנקציות חברתיות חמורות יותר מגברים שמנים [17-19].
כפי שהאפליה הכללית כלפי שמנים מוצאת ביטוי בכל תחומי החיים, כך גם ליחס החמור במיוחד כלפי נשים שמנות יש השלכות במגוון מצבים: נשים הנחשבות לשמנות פגיעות יותר לאפליה בשוק העבודה, כולל בתחום השכר; במערכת הבריאות, השכיחות הגבוהה ביותר של יחס פוגעני הינה במחלקות מיילדות וגניקולוגיה; בתחום מערכות היחסים הרומנטיות, נשים שמנות מתקשות יותר למצוא בן זוג מאשר גברים שמנים, פחות נחשקות ופחות מסופקות מהם; באמצעי התקשורת, דמויות נשיות נוטות להיות מיוצגות בתת משקל יותר מאשר דמויות גבריות [8; 17-20]. יחס מעליב ומשפיל להשמנה הינו אינדיקציה משמעותית להערכה עצמית נמוכה בקרב נשים שמנות, אך לא בקרב גברים שמנים [8]. מחקרים מראים גם כי נשים שמנות סובלות יותר מהפרעות אכילה, דיכאון, חרדה חברתית, בעיות מיניות ודימוי עצמי נמוך [21].

הטשטשות ההבדלים בין המעמדות הביאה את בני מעמד האצולה או המעמד הגבוה לייצר הבחנות חדשות. הם הגדירו את עצמם כמי שיודעים לצרוך במשורה, מפני שהורגלו לכך ולמדו לעשות זאת בהיותם נצר לדורות של עושר. זאת, בניגוד ל"מתעשרים החדשים", בני המעמד הבינוני, שלא למדו לצרוך "במידה" ו"צורכים יותר מידי" מזון, תרבות וידע

שורשי היחס לגוף הנשי השמן
מדוע הסטיגמה כלפי ההשמנה חמורה יותר ביחס לנשים?
ראשית, נשים נשפטות על פי ההופעה החיצונית שלהן יותר מאשר גברים, והופעתן החיצונית תופסת מקום נכבד יותר בזהותן. לזיהוי בין נשים ובין הגוף יש שורשים עמוקים בהיסטוריה של המחשבה המערבית, המדגישה את הניגוד בין גוף ונפש, טבע ותרבות, סובייקט ואובייקט. הגבר או הגברי משויך לצד הרוחני של המשוואה, והאישה או הנשי לצד הגופני שלה [22]. דיכוטומיות אלה מכוננות תחומי ידע מערביים שונים כגון כמו רפואה, משפטים, ספרות; ובמסגרתם, ההבניה החברתית של הגוף הנשי כאובייקט או כגוף הופכת ל"טבעית". נשים מוצגות כאובייקטים (כאשר תשומת הלב ממוקדת בגופן, או בחלקים מגופן בהקשר מיני) ואילו גברים מתוארים כבעלי יכולות אקטיביות וחתירה להישגים כלכליים [22-24].
נשים מכוננות את זהותן על בסיס המראה החיצוני שלהן ומידת המשיכה המינית שהוא אמור לשדר, כאשר גופן תופס פרופורציה גדולה יותר בתחושת הערך העצמי שלהן מאשר אצל גברים [25]. מצב זה יכול ליצור תחושות של בושה, חוסר ערך, חרדה, דיכאון והפרעות אכילה. למצב זה יש גם מימד כלכלי: במקרים רבים, נשים תלויות כלכלית בגברים, והמראה החיצוני עשוי להיות אחד מהנכסים החשובים שלהן [26].
שנית, נשים מצופות לגלות שליטה ואיפוק לגבי מימוש תשוקותיהן, יותר מאשר גברים; ושומן בקרב נשים מסמן תשוקה נשית שיצאה מכלל שליטה. אישה "פריג'ידית" מאיימת על העונג הגברי, בעוד שאישה מינית מידי מאיימת על האונות הגברית [24]; ועונג של אישה בפני עצמו (זאת אומרת שלא מכוון לסיפוקו של גבר) מתואר כמסוכן וכמעורר תיעוב [22]. הדבר בולט בפרסומות למזון: תיאבון נלהב מקובל רק לגבי גברים, והתענוג השמור לנשים הוא בדרך כלל ההנאה ממנה קצובה של מזון דיאטטי או דל שומן. לכן, אישה שמנה היא חריגה מבחינה מינית, היא עוסקת במין (אוכלת) למען הנאתה שלה ומציגה תיאבון נלהב מידי. אישה במשקל רזה, לעומת זאת, שולטת היטב בתאבונה (תאוותיה) [24].
שלישית, הפיקוח החברתי ההדוק על מימדי גופן של נשים התפתח גם כתגובת נגד לעצמאות ולהישגים שנשים זכו בהן במערב בעקבות פעילות פמיניסטית. בעבר, הוגבלה גישתן של נשים אל מרחבים ציבוריים שונים: נאסרה עליהן ההשתתפות בחיים הפוליטיים, והזכות לעבוד בעבודות שונות או לרכוש השכלה. כיום, נשים מוגבלות במרחב שהן יכולות לתפוס בגופן. הגבלה זו באה לידי ביטוי לא רק ביחס להשמנה: ילדות ונערות לומדות להתנועע במרחב כאשר הגפיים שלהן צמודים לגוף, לשבת ברגליים צמודות ולהשתמש במרחב מצומצם בהשוואה לגברים, כאשר הן עסוקות בסוגי ספורט שונים [27;28].
בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 כזכור, התקופה בה התחזקה מאוד סטיגמת ההשמנה – נשים שמנות הוצגו בעיתונות, בגלויות ובאיורים כלוקחות חלק בפעילויות או בפריוילגיות שנתפסו כמיועדות לגברים בלבד: נשים שצברו כוח פוליטי או כלכלי, נשים שנהנות ממנעמי החיים למען עצמן. פעמים רבות, בן זוגה של האישה השמנה הוצג כגבר חלש ו"רזה", שכוחה של בת זוגו מסרס אותו [13].

נשים מצופות לגלות שליטה ואיפוק לגבי מימוש תשוקותיהן, יותר מאשר גברים; ושומן בקרב נשים מסמן תשוקה נשית שיצאה מכלל שליטה. הדבר בולט בפרסומות למזון: תיאבון נלהב מקובל רק לגבי גברים, והתענוג השמור לנשים הוא בדרך כלל ההנאה ממנה קצובה של מזון דיאטטי או דל שומן.

אפליית שמנים בישראל
החברה בישראל מתאפיינת באפליה נרחבת ומשמעותית נגד שמנים. במערכת הבריאות, חוקרים מצאו כי רופאי משפחה בישראל נוטים לדווח על סטריאוטיפים ודיעות קדומות שליליות לגבי אנשים שמנים [29]. בתקשורת הישראלית, שמנים חשופים לתיוג שלילי כזללנים, מכוערים וחסרי איפוק או משמעת עצמית [30;31].
היחס להשמנה משקף ומושפע מהמגמות בחברות מערביות אחרות, ובמיוחד בולט היבוא "הישיר" מארצות הברית לישראל של מוצרי תרבות המבטאים אידיאולוגיה שלילית לגבי הגוף הנשי השמן. כך למשל, שני מחקרים מדעיים המבטאים גישה שלילית כלפי הגוף השמן ("המאשימים" שמנים בהתחממות גלובלית ובגרימת השמנה בקרב חבריהם), שזכו להדים נרחבים בתקשורת האמריקנית, פורסמו עד מהרה גם באתרי חדשות מובילים בישראל . גם פורמט "תוכנית הריאליטי" האמריקנית "The biggest looser" הועתק במדויק לישראל תחת השם "לרדת בגדול".

כיצד ניתן להתמודד עם הסטיגמה של השמנה?
בחמישים השנים האחרונות, החלו להתפתח קבוצות ורעיונות, אשר מאתגרים את המשמעות השלילית המיוחסת להשמנה ולגוף השמן, בעיקר במסגרת שתי תנועות חברתיות: התנועה הפמיניסטית והתנועה למען זכויות שמנים.
כפי שהוסבר לעיל, פעילויות פמיניסטיות מזמינות נשים לפרש מחדש את הסטיגמה לגבי השמנה לא כתוצאה של כישלון אישי, אלא כסימפטום לניסיון לשלוט ולהגביל נשים בחברות פטריארכליות. קשה לדעת האם מודעות פמיניסטית מגינה על נשים מפני דימוי גוף שלילי, אבל ברור שקיים מתאם מובהק בין תודעה פמיניסטית חזקה ומפותחת לבין היכולת להתמודד עם לחצים תרבותיים לרזות [32;33]. הפרשנות הפמיניסטית לאידיאל היופי הרזה, כאמצעי להחלשת נשים, עשויה לעודד נשים לאמץ נורמות תרבותיות שונות לגבי יופי נשי. למשל, לפרש גוף נשי "שלוקח מקום במרחב" כגוף חזק ובעל עוצמה [34]. בעקבות חשיפה לטקסטים פמיניסטיים, נשים עשויות גם לחפש אפיקים שונים לביסוס הזהות העצמית שלהן, כמו עיסוק בספורט תחרותי או פעילות פוליטית.
התנועה למען זכויות שמנים מאגדת בתוכה קהילות, קבוצות וארגונים שונים אשר שמים לעצמם מטרה להיאבק נגד אפליית שמנים במגוון תחומי החיים ובמגוון אמצעים: פעילות חברתית, פעילות משפטית ועוד [35;31]. התנועה התפתחה לראשונה בארצות הברית, אולם כיום היא כוללת גם ארגונים וקבוצות גם ברחבי אירופה ובישראל [31].
התנועה למען זכויות שמנים הביאה גם להיווצרות תחום ידע אקדמי חדש הנקרא "לימודי שמנות" (Fat studies). בדומה לתחומי מחקר אינטר-דיסציפלינאריים אחרים, כמו לימודי מגדר ולימודים פוסט-קולוניאליים, התחום בוחן את האפלייה השיטתיים נגד אנשים שמנים במדינות מערביות בנות-זמננו ומפתח אמצעים תיאורטיים וביקורתיים כדי להבין אפליה זו ולהתנגד אליה [10].
בעזרת שיחים אלטרנטיביים, ופעילות התנועה הפמיניסטית והתנועה למען זכויות שמנים, נשים וגברים שמנים מוצאים דרכים יצירתיות להתנגד לסטיגמה לגבי השמנה, דרך השתתפות בצורות שונות של פעילות חברתית [36;37]. למשל, נשים שמנות הצליחו לכונן זהות בעלת ערך חיובי יותר, ולהביא לשינויים חברתיים, דרך השתתפות בקהילות אינטרנט המיועדות לנשים שמנות [31;1], דרך השתתפות בריקודי בורלסקה [38[, פיתוח מכוני ומרכזי כושר לנשים שמנות בלבד [39] ועוד. מחקרים מראים כי נשים שמנות שהשתמשו באסטרטגיות התמודדות חיוביות (למשל, שימוש בתמיכה חברתית), כדי להתמודד עם דיכוי על רקע משקל, דיווחו על רמה גבוהה של רווחה נפשית ביחס לנשים שהשתמשו באסטרטגיות שליליות (למשל הימנעות מפעולות מסוימות) [8].

לסיכום
היחס השלילי כלפי הגוף השמן, וכלפי נשים וגברים שמנים, התפתח שנים רבות לפני העיסוק הרפואי בהשמנה, והושפע משינויים דמוגרפיים וחברתיים שאפיינו את המערב במודרניות המאוחרת. היחס החברתי השלילי להשמנה גורם לכך שנשים וגברים שמנים יהיו חשופים לסטיגמה ולאפליה משמעותיים בכל תחומי החיים. ישנן עדויות כי סטיגמת ההשמנה אף פוגעת בבריאותם של נשים וגברים שמנים.
נשים שמנות חשופות למידה רבה יותר של אפליה וסטיגמה, בין השאר, בשל סיבות שונות הקשורות למעמדן של נשים בחברות מערביות בנות-זמננו ולזיהוין עם גופן. בה בעת, ישנם גברים ונשים שמנים שמצליחים להתמודד עם ולהתנגד למסרים החברתיים השוללים את הגוף השמן במגוון דרכים, אם כיחידים, ואם כחברים בקבוצות שונות.

ביבליוגרפיה:

1. LeBesco, K. (2004). Revolting bodies? The struggle to redefine fat identity. Boston, MA: University of Massachusetts Press.

2. Braziel, Jana Evans, & LeBesco, Kathleen (Eds.). (2001). Bodies out of bound: Fatness and transgression. Los Angeles: University of California Press.

3. Harjunen, H. (2009). Women and fat: Approaches to the social study of fatness. Unpublished PhD dissertation, Finland: University of Jyvaskyla.

4. Fraser, L. (2009). The inner corset: A brief history of fat in the United States. In Esther D. Rothblum, & Sondra Solovay (Eds.), The fat studies reader (pp. 11–14). New York: New York University Press.

5. Sobal, Jeffery, & Maurer, Dona (1999). Introduction. In J. Sobal, & D. Maurer (Eds.), Interpreting weight: The social management of fatness and thinness. New York: Aldine De Gruyter.

6. Levy-Navarro, E. (2009). Fattening Queer History. In Esther D. Rothblum, & Sondra Solovay (Eds.), The fat studies reader (pp. 2–7). New York: New York University Press.

7. Popenoe, R. (2004). Feeding desire: Fatness, beauty and sexuality among a Saharan people. Routledge.‏

8. Puhl, R. M. & Heuer, C. A. (2009) The stigma of obesity: A review and update, Obesity, 17, pp. 1 – 24

9. Rice, C. (2007). Becoming ‘the fat girl’: Acquisition of an unfit identity. Women's Studies International Forum, 30(2), 158–174.

10. Wann, M. (2009). Fat studies — An invitation for a revolution. In E. Rothblum, & S. Solovay (Eds.), The fat studies reader (XI–XXVII). New York: New York University Press.

11. Degher, D., & Hughes, G. (1999). The adoption and management of a “fat” identity. In J. Sobal & D. Maurer (Eds.), Interpreting weight: The social management of fatness and thinness (pp.11–28). New York, NY: Aldine De Gruyter.

12. Schafer, M. H., & Ferraro, K. F. (2011). The stigma of obesity does perceived weight discrimination affect identity and physical health?. Social Psychology Quarterly, 74(1), 76-97.‏

13. Ferrall, Amy E. (2011). Fat shame: Stigma and the fat body in American culture. New York: New York University Press.

14. Stearns, P. N. (2002). Fat history: Bodies and beauty in the modern west. NYU Press.‏

15. Schwartz, H. (1986). Never satisfied: A cultural history of diets, fantasies, and fat. Free Press.‏

16. Bergman, S. B. (2009). Part-time fatso. In: E. Rothblum and S. Solovay (Eds.), The Fat Studies Reader (pp. 139-142). New York & London: New York University Press.

17. Royce, T. (2009). The shape of abuse: Fat Oppression as a Form of Violence Against Women. In: E. Rothblum and S. Solovay (Eds.), The Fat Studies Reader (pp. 151-157). New York & London: New York University Press.

18. Parohaska, A & Gailey, J. (2009). Fat Women as "Easy Targets": achieving masculinity through Hogging. In: E. Rothblum and S. Solovay (Eds.), The Fat Studies Reader (pp. 158-166). New York & London: New York University Press.

19. Harris, M. B., Walters, L. C, & Waschull, S. (1991). Gender and ethnic differences in obesity-related behaviors and attitudes in a college sample. Journal of Applied Social Psychology, 21, 1545-1577.

20. Fikkan, J. L., & Rothblum, E. D. (2011). Is fat a feminist issue? Exploring the gendered nature of weight bias. Sex Roles, doi:10.1007/s11199-011- 0022-5.

21. Annis, N.M., Cash, T.F., & Hrabosky, J.I. (2004). Body image and psychosocial differences among stable average-weight, currently overweight, and formerly overweight women: The role of stigmatizing experiences. Body Image: An International Journal of Research, 1, 155-167.

22. Bordo, S. (2003 (1993)). Unbearable Weight: Feminism, Western Culture and the Body. University of USA & England: California Press.

23. McKinley, N. M. (2006). Longitudinal gender differences in objectified body consciousness and weight-related attitudes and behaviors: Cultural and developmental contexts in the transition from college. Sex Roles, 54,3-4, 159-173.

24. McKinley, N. M. (1999). Ideal weight/ideal women: society constructs the female. In: J.Sobal & D. Maurer (Eds.). Weighty Issues: fatness and Thinness as Social Problems (pp. 97-116). New York: Aldine de Gruyter.

25. Muehlenkamp, J. J., & Saris-Baglama, R. N. (2002): Self-objectification and its psychological outcomes for college women. Psychology of Women Quarterly, 26, 371–379.

26. Rothblum, E. D. (1994) “I’ll die for the revolution but don’t ask me not to diet”: feminism and the continuing stigmatization of obesity. In P. Fallon, M. A. Katzman & S. A.

27. Bartky S. (1988). Foucault, feminism, and patriarchal power. In: I, Diamond., & L, Quinby. (Eds). Feminism and Foucault: Reflections On Resistance (pp. 61-86). Boston, MA: North- eastern University Press.

28. Young, I.M. 1980. Throwing Like a Girl: A Phenomenology of Feminine Body Comportment Motility and Spatiality. Human Studies, 3: 137-156.

29. Fogelman, Y., Vinker, S., Lachter, J., Biderman, A., Itzhak, B., and Kitai, E. (2002). Managing obesity: A survey of attitudes and practices among Israeli primary care physicians. International Journal of Obesity, 26, 1393–1397.

30. Maor, M. (2014). Stories that matter: subverting the before-and-after weight-loss narrative. Social Semiotics, 24(1), 88-105.‏

31. Maor, M. (2013). ‘Do I Still Belong Here?’The Body's Boundary Work in the Israeli Fat Acceptance Movement. Social Movement Studies, 12(3), 280-297.‏

32. Cash, T. F., Ancis, J. R., & Strachan, M. D. (1997). Gender attitudes, feminist identity, and body images among college women. Sex Roles, 36(7-8): 433-447.

33. Murnen, S. K., & Smolak, L. (2009). Are feminist women protected from body image problems? A meta-analytic review of relevant research. Sex roles, 60(3-4): 186-197.‏

34. Maor, M. (2012). The body that does not diminish itself: Fat acceptance in Israel's Lesbian queer communities. Journal of lesbian studies, 16(2), 177-198.‏

35. Sobal, J. (1999) The size acceptance movement and the social construction of body weight. In: J.Sobal & D. Maurer (Eds.). Weighty Issues: Fatness and Thinness as Social Problems (pp. 231-249). New York: Aldine de Gruyter.

36. Cooper, C .(1998). Fat and Proud: The Politics of Size. London, Great Britain: Cox & Wyman.

37. Joanisse, L., & Synnott, A. (1999). Fighting back: reactions and resistance to the stigma of obesity. In: J. Sobal & D. Maurer (Eds.), Interpreting Weight: The Social Management of Fatness and Thinness (pp.49-72). New-York: Aldine De Gruyter.

38. McAllister H. (2009). Embodying Fat Liberation. In: E. Rothblum and S. Solovay (Eds.), The Fat Studies Reader (pp. 305-311). New York & London: New York University Press.

39. Schuster, Dana, & Tealer, Lisa (2009). Exorcising the exercise myth: Creating women of substance. In Esther D. Rothblum, & Sondra Solovay (Eds.), The fat studies reader (pp. 320–326). New York: New York University Press.

רוצים להישאר מעודכנים?

המגזין שלנו יוצא פעמיים בשנה, אנחנו כבר נדאג לשלוח לך כל גיליון חדש ומאמרים חדשים רלוונטים ישירות למייל שלך

צרפו אותי

סטיגמה כלפי השמנה בקרב נשים: סקירה היסטורית והיבטים עכשוויים

תקציר המאמר

מאמרים נוספים בגיליון 45

תיאור מקרה

התייחסות לילד השמן - מדריך התפתחותי

על שיפוט, על ביקורת ועל רוח האדם

לעזור מבלי לפגוע

אפליה על רקע משקל - בעיה חברתית ובריאותית

רוצים להישאר מעודכנים?

טופס הרשמה למגזין מכון תנובה למחקר