דברו איתנו התפתחויות בתחום מחלת ההשמנה
הכרה בהשמנה כמחלה
בשנת 2024 התפרסם חוזר מנכ״ל משרד הבריאות, בו הוכרה באופן מדינתי בפעם הראשונה ההשמנה כמחלה, והותוותה הדרך לניהולה במדינת ישראל. הכרה זו פרצה את הדרך להבניית מרפאות רב מרכזיות למבוגרים, ילדים ונוער לטיפול בהשמנה, צעד תקדימי חשוב מאין כמוהו לקידום הטיפול בחיים עם השמנה.
הגדרת מחלת ההשמנה
הבנה כי מדד הIndex- Mass Body לא מדייק את המצבים המבטאים השמנה בשל חוסר כימות רקמת השומן, התייחסות למיקום רקמת זו, וחוסר הערכה תפקודית, אשר משפיעים רבות על תוצאות ההשמנה. לאור זאת נוצרו הגדרות נוספות כגון BMI של 25-30 עם יחס היקף מותן/גובה מעל ,0.5 ולפחות סיבוך אחד של תחלואת השמנה.
הגדרת יעדי הטיפול
כבכל תחלואה אנו רוצים לקבוע יעדים אליהם אנו רוצים לשאוף. לאחרונה פורסם ביסוס לערכים של יחס היקף מותן/גובה של פחות מ0.53- וBMI- פחות מ27- כיעדים אשר יש לשאוף אליהם תוך מטרה למנוע תחלואה מטבולית, קרדיווסקולרית ותחלואת עומס/ כובד. יש צורך בעתיד לבחון ערכים אלו במחקרים גדולים, ואת השיוך למגדר, מוצא אתני וגיל.
טיפולים חדשים
הטיפולים התרופתיים החדשים, אשר מבוססים על הורמונים מאותגרי אוכל, המשתחררים מאיברי הבטן, כתוצאה של מעבר האוכל במעי בכללם – GLP-1,GIP, GLUCAGON, AMYLIN : מביאים בשילוב תזונה תואמת ופעילות גופנית להפחתות משקל בסדרי גודל של ניתוחים בריאטריים, ומשנים את פני הטיפול במחלת ההשמנה. בנוסף צורות המתן המגוונת, אם בזריקה שבועית או חודשית, ואם במתן פומי, מקלות על התאמת הטיפולים וההיענות לנטילתם. חשוב מכך הינו הממצא במחקרים שונים ורבים על השיפור המשמעותי, לעיתים עד כדי נסיגה, של הסיבוכים של תחלואת השומן כסוכרת, לייפת כבדית או דום נשימה, והפחתת תמותה מתחלואת לב וכלי דם. ממצאים אלו הובילו לתובנה, כי השפעת המולקולות הללו בתהליכי ריפוי תחלואת השומן הינה מעבר להפחתת המשקל. לאור זאת אין מקום לכנות טיפולים אלו ״זריקות הרזיה״ בשל ההסטה ממטרת הטיפול, אשר הינו ״ניהול מחלת ההשמנה״ ולא ״הרזיה״ בלבד.
שימור הפחתת המשקל
משהגענו ליכולת המרשימה של הפחתת המשקל, וההפנמה כי מחלת ההשמנה הינה מחלה כרונית נישנת ומתקדמת, נוצר הצורך ללמוד וליישם את אתגר שימור הפחתת המשקל לשארית החיים. לעניות דעתי זהו האתגר המשמעותי ביותר בניהול הכרוני של החיים עם השמנה, אשר דורש התמודדות עם מנגנונים אנושיים הישרדותיים כמו רעב ואדפטציה מטבולית, המנסים להחזיר את המשקל לקדמותו. התמודדות זו דורשת ניהול, ושיתוף צוות רב מקצועי רחב בטיפול ממושך זה, ואינה מסורה למטפל אחד.
התמודדות עם הסטיגמה
כפועל יוצא של כל האמור לעיל חלה התקדמות בהבנה ובהפנמה, כי האנשים אשר חיים עם השמנה אינם אשמים במחלה שלהם. הציפיה כי רק הפחתה בקלוריות הנצרכות והגברת פעילות גופנית, ללא הטיפול הכוללני המוזכר לעיל תביא לשינוי משמעותי במסלול התחלואה אינה ראלית. עדיין תובנה זו לא קנתה אחיזה במרבית מוחלט של הציבור ובחלק מהצוות הרפואי, ויש מאמץ להנחיל ולקדם אותה.
מבט אל העבר בגיליונות Review
״השמנה הינה מחלה כרונית מתקדמת, המתרחשת על רקע כישלון הסתגלות רקמת השומן והמערכות הפיזיולוגיות שלנו לסביבה משמינה. אנשים החיים עם השמנה מבטאים שינויים חולניים אלו, ועל רקע זה מעלים במשקל. תובנה זו, הרואה באכילה לא תואמת את התוצאה של התהליכים החולניים של ההשמנה, ולא את הגורם לכך״
הציטוט הזה הלקוח ממאמר שכתבתי בגיליון 58 )שנת 2020(. שללהציטוט הזה הלקוח ממאמר שכתבתי בגיליון 58 (שנת .)2020 שלל מחקרים שפורסמו מאז מבססים את הידע על התהליכים החולניים של רקמת השומן בכל איבר שרקמה זו משגשגת: ירידה באספקת הדם, ירידה בריווי החמצן, נמק, גיוס תאי דלקת, ושחרור מתווכחי דלקת, המובילים לנזקים שונים לאיברים כגון לייפת כבדית ושחמת.
יחד עם זאת אנו עדיין נכשלים בהעברת תובנות אלו לציבור ולקהילה המדעית, אשר צריכה להוביל אותנו כחברה לשנות את הגישה, התפיסה והסטיגמה כלפי אנשים החיים עם השמנה.
חזון לעתיד ותקווה
מחלת ההשמנה הינה כרונית מתקדמת ונישנת, מהווה אתגר טיפולי משמעותי במיוחד לאור העובדה כי היא מערבת 27% מהאוכלוסייה הבוגרת, וכ10-7%- מאוכלוסיית הילדים והמתבגרים בישראל. המחקר המדעי והיישומי והכלים הטיפוליים הכוללניים הטובים שבידנו נותנים תקווה כי נוכל להתמודד טוב יותר עם תחלואה זו בהפחתת המשקל ושימורה, הפחתת סיבוכי תחלואה זו, ומניעה טובה יותר של תופעות לוואי הכרוכות בטיפולים החדשניים שקיימים. התקוה היא כי כלל האמצעים האבחוניים והטיפוליים, הקיימים היום ושעוד יבואו, יאפשרו לנו להתאים אישית, ולדייק את חליפת הטיפול והמניעה למחלת ההשמנה בכלל הגילאים.
