גיליון 11 – פעילות גופנית, ינו' 04

אימון גופני ומערכת החיסון, ד"ר אלון אליקים

ד"ר אלון אליקים מרכז ספורט ובריאות לילדים ולנוער, מחלקת ילדים, בית חולים מאיר, כפר-סבא

השילוב של מצב דחק פיסיולוגי ופסיכולוגי הכרוך באימונים קשים ובהופעה בתחרויות גורם להגברת הנטייה למחלות זיהומיות בספורטאים. זיהומים אלו לרוב קלים ולכן לא ישבשו בדרך כלל את תפקודו היומיומי, או יסכנו את בריאותו של האדם שאינו ספורטאי. עיסוק בספורט לשם ההנאה אינו גורם להשפעות שליליות על מערכת החיסון, ובמקרים לא מעטים, כמו למשל בקשישים, אף משפר את תפקוד מערכת החיסון. מאידך, מחקרים רבים בשנים האחרונות הדגימו שתוכנית האימונים התובענית של אתלטי צמרת עלולה לגרום לפגיעה במערכת החיסון ולהגברת הנטייה למחלות זיהומיות.

העיסוק בספורט תחרותי ברמות הגבוהות מלווה בעומס פיזיולוגי גדול ביותר ובמתח עצום, שכן ההבדל בין תהילה עולמית לכישלון נמדד לעיתים במילימטרים ספורים, או במאיות שניה בודדות. ההשלכות הספורטיביות, וגם התקשורתיות והכלכליות של הבדל קטן זה בין הצלחה לכישלון יכולות להיות משמעותיות ביותר, לפיכך, פרט למאמנים האישיים נעזרים היום ספורטאי עלית בצוות גדול של רופאי ספורט, פיסיולוגים, תזונאים ופסיכולוגים על מנת לנסות ולהבטיח הצלחה מרבית בתחרויות החשובות – "רגעי האמת".

משקל גדול ניתן לאחרונה לקשר בין הספורט התחרותי למערכת החיסון, על מנת לנסות ולמנוע התפתחות מחלות זיהומיות העלולות לפגוע ביכולת הספורטאי ולגרום לכישלונו בתחרות. הספורטאי כיתר בני האדם חי בסביבה עוינת הרוחשת חיידקים, וירוסים ומיקרואורגניזמים אחרים, שרבים מהם יכולים לגרום למחלות. יתר על כן, התנאים השוררים בגוף האדם- חום הגוף,רמת החומציות/בסיסיות, וזמינות חומרי המזון מאפשרים לגוף להוות אכסניה מעולה להתפתחות ולהתרבות אוכלוסיות מזהמות. יחד עם זאת בריאותם התקינה של מרבית הספורטאים מעידה על כך שגופם מוגן מפני אותם מיקרואורגניזמים סביבתיים העלולים לגרום לנזקים ומחלות.

השינוי הבולט והאופייני ביותר במאמץ גופני הוא עליית מספר כדוריות הדם הלבנות, הנגרמת ככל הנראה עקב עלייה ברמת הורמוני דחק כגון אפינפרין וקורטיזול. אלא שבמאמצים מאד ממושכים מדלדלים בשלב מסוים מאגרי כדוריות הדם הלבנות ורמתם בדם יורדת אל מתחת לטווח הנורמה, תופעה העלולה לפגוע ביכולת מערכת החיסון.

מערכת החיסון – מנגנון הגנה רב זרועות גוף האדם מצויד בשתי צורות עיקריות של מנגנוני הגנה מפני גורמים זרים: האחת כוללת מחסומים בלתי ייחודיים כגון עור, דמעות, ריסים, הפרשות ריר, חומציות הקיבה וכדו' המונעים כניסת גופים זרים לגוף, או משמידים מזהמים שחדרו אל הגוף. לצורת ההגנה השניה אחראית מערכת החיסון והיא מבוססת על הכרה ייחודית של הגורם שחדר אל הגוף.

מערכת החיסון מורכבת משלוש זרועות הפועלות בצורה משולבת. הזרוע התאית המתקיפה בעיקר וירוסים, הזרוע ההומורלית (גורמי חיסון המצויים בזרם הדם) המתקיפה בעיקר חיידקים, והזרוע הבלענית התוקפת כל גורם זר החודר לגופנו. שיתוף הפעולה בין שלוש הזרועות חיוני לתפקוד תקין של מערכת החיסון.

הזרוע התאית הזרוע התאית מורכבת מכדוריות הדם הלבנות (לויקוציטים) הכוללות תאים מרובי גרעין- נויטרופילים, שלהם כושר בליעת גורמים זרים, ותאים חד גרעיניים- לימפוציטים. הלימפוציטים נחלקים לשתי תת אוכלוסיות: T לימפוציטים הנוצרים בטימוס, ו- B לימפוציטים הנוצרים בלשד העצם והם התאים המייצרים את הנוגדנים. לימפוציטים מסוג T נחלקים ל- 3 תת אוכלוסיות: תאי T ציטוטקסיים (Tc) להם יכולת הריגה של גורם זר. תאי T מסייעים (Th) – תאים מסייעים המזהים חדירת גוף זר, מזעיקים את עזרת תאי מערכת החיסון ומכוונים את תגובתה. תאי T מעכבים (Ts) שתפקידם למתן את התגובה החיסונית כדי שתתקוף רק את הגורם הזר ולא את תאי הגוף עצמם. השילוב בין הלימפוציטים השונים חיוני להתמודדות כנגד גורמים זרים.

הזרוע ההומורלית מכילה את הנוגדנים. ישנם מספר סוגי נוגדנים:IgE החשוב בעיקר בתגובה האלרגית. הנוגדנים החשובים ב"מלחמה" כנגד מזהמים הם IgM , IgG, ן- IgA.

IgM הוא הנוגדן הראשון המזהה את הגורם הזר ונלחם מולו. בהמשך יצטרפו למלחמה כנגד המזהם גם נוגדנים מסוג IgG, ולאחר שיתגברו על המזהם יוותרו תאי זיכרון מסוגIgG שאם ייתקלו שנית באותו מזהם יחסלוהו מיד, עוד בטרם יספיק לגרום למחלה.IgA הוא הנוגדן העיקרי במערכות הגוף שיש להן קשר ישיר עם הסביבה החיצונית (מערכת הנשימה, מערכת העיכול), ותוקף גורמים זרים שחדרו דרך מערכות אלו.

הזרוע הבלענית מכילה סוגים שונים של תאים בעלי יכולת בליעה של גורמים זרים באופן בלתי ספציפי. תאים אלו מצויים בכלי הדם, ובחשיפה למזהם ייצמדו לדופן כלי הדם, ודרכו יחלו בנדידה מכוונת לאזור הזיהום (כמוטקסיס). לכשיתקלו התאים במזהם יבלעו אותו (פגוציטוזה). לאחר בליעת הגורם הזר מפרישים התאים הבלעניים אנזימים "הרסניים" ורדיקלים של חמצן ההורגים את הגורם הזר שבתוכם. בנוסף יכולים התאים הבלעניים לשלוח אמצעי זיהוי לכוחות תגבורת- תאים אחרים של מערכת החיסון (נוגדנים, תאי Tc וכדו') שיגיעו על מנת לסייע להם לחסל את הגורם הזר המצוי בתוכם.

ויטמין C ו- E מסייעים לשיפור היכולת הבלענית של תאי מערכת החיסון ועשויים להקטין את הנטייה לזיהומים. שימוש במוצרי חלב ביו-רפואיים המכילים חיידקי מעי מגינים מסייע במניעת זיהומי מערכת העיכול, ומקצר את משך המחלה לכשהתפחתה. הכנסת תוספי מזון אלו באופן שוטף לדיאטת הספורטאים, כמו גם מניעת חסרים תזונתיים כגון חסר בברזל, עשויה לסייע במניעת פגיעה אפשרית במערכת החיסון, ולהקטין הנטייה לחלות במחלות זיהומיות.

תגובת מערכת החיסון לעיסוק בספורט עיקר המחקרים שבדקו השפעת פעילות גופנית על מערכת החיסון נעשו בספורטאים תחרותיים. חשוב לציין שעיסוק בספורט לשם ההנאה אינו גורם להשפעות שליליות על מערכת החיסון, ובמקרים לא מעטים, כמו למשל בקשישים, אף משפר את תפקוד מערכת החיסון. מאידך, מחקרים רבים בשנים האחרונות הדגימו שתוכנית האימונים התובענית של אתלטי צמרת עלולה לגרום לפגיעה במערכת החיסון ולהגביר הנטייה למחלות זיהומיות. יתר על כן, המשך ביצוע אימונים בזמן תקופת הדגירה של מחלות זיהומיות, או לפני סיומן המוחלט, גרם להחמרת ההסתמנות הקלינית של המחלה המתפתחת. כך דווח לדוגמא על נטייה להסתבכות זיהומים בדרכי הנשימה העליונות בדלקות ריאה; נטייה מוגברת להתפתחות דלקת שריר הלב (מיוקרדיטיס) לאחר זיהומים ויראליים ועוד.

הזיהומים הנפוצים ביותר בקרב ספורטאים הם זיהומים ויראליים, ובמיוחד זיהומים בדרכי הנשימה העליונות. הנטייה המוגברת לזיהומים מופיעה בעיקר בתקופת עומס אימונים גבוה ו/או בתקופת תחרויות. נראה שהשילוב של מצב דחק פיסיולוגי ופסיכולוגי הקשור באימונים קשים ובהופעה בתחרויות הוא שגורם להגברת הנטייה למחלות זיהומיות בספורטאים.

השינוי הבולט ביותר והאופייני ביותר עקב מאמץ גופני הוא עליית מספר סה"כ כדוריות הדם הלבנות שמתרחשת כמעט בכל סוג של מאמץ. עלייה זו נובעת משחרור כדוריות דם לבנות ממאגרים זמינים (כמו למשל בטחול ובמוח העצם), ומבטאת תגובה לא ספציפית למצב דחק. העלייה במספר הכדוריות הלבנות נובעת מעליית ברמת הנויטרופילים והלימפוציטים גם יחד, ונגרמת ככל הנראה עקב עלייה ברמת הורמוני דחק כגון אפינפרין וקורטיזול. לעומת זאת, במאמצים מאד ממושכים (כפי שהודגם למשל לאחר מסעות צבאיים ממושכים, או מרוצי אולטרא מרתון) מדלדלים בשלב מסוים מאגרי כדוריות הדם הלבנות ורמתם בדם יורדת אל מתחת לטווח הנורמה, תופעה העלולה לפגוע ביכולת מערכת החיסון.

מאפייני התגובה החיסונית פעילות גופנית עצימה עלולה לפגוע בכל שלושת הזרועות של מערכת החיסון. כך לדוגמא מאמץ אינטנסיבי גורם לעלייה במספר התאים הלימפוציטים, לימפוציטים מסייעים ולימפוציטים מדכאים. אולם העלייה של לימפוציטים מדכאים גדולה הרבה יותר מאשר העלייה של הלימפוציטים המסייעים, והיחס בין תאים מסייעים למדכאים קטן. השפעה שלילית זו על הזרוע החיסונית התאית מופיעה מייד בתום הפעילות הגופנית, והיא אמנם זמנית, אך אם בפרק זמן זה ("חלון הזדמנויות") ייחשף הספורטאי למזהם סיכוייו לפתח מחלה זיהומית גדולים יותר (שינוי דומה של ירידת היחס לימפוציטים מסייעים למדכאים מתרחש למשל במחלת האיידס, אלא ששם כמובן הוא קשה יותר ונמשך לאורך זמן רב).

גם מערכת הנוגדנים עלולה להיפגע כתוצאה מאימון גופני. כך נמצא שבתקופת אימונים קשים של רצים למרחקים ארוכים ובעיקר בתקופת תחרויות, יש ירידה במספר הנוגדנים וביכולת שלהם להגיב לנוכחות מזהמים שונים. מכאן, שדווקא בתקופת התחרויות הקריטית בה צריך הספורטאי להיות בשיא יכולתו, הוא חשוף יותר לאפשרות הידבקות במחלה זיהומית. בנוסף נמצא קשר נסיבתי שבו הודגם שאימון גופני אינטנסיבי גרם לירידת רמת נוגדני IgA ברוק, וירידה זו לוותה בשכיחות מוגברת של זיהומים נגיפיים בדרכי הנשימה העליונות בקרב ספורטאי עלית.

עבודות אחרות הדגימו שפעילות גופנית יכולה לגרום גם לירידה בתפקוד התאים הבלעניים, ובמיוחד בתנועה המכוונת של תאים אלו אל "האתר המזוהם" (כמוטקסיס). מעניין לציין שהירידה ביכולת הכמוטקטית של התא הבלען מופיעה 24 שעות לאחר הפעילות הגופנית ולא מייד בתום הפעילות הגופנית (ראה גרף). מכאן נובע ש"חלון ההזדמנויות" הרגיש של מערכת החיסון יכול להתרחש בשלבים שונים לאחר האימון הגופני. המשמעות של תופעה זו בספורטאי המבצע לעיתים מספר אימונים אינטנסיביים ביממה כמובן גדולה.

השפעת פעילות גופנית על כמוטקסיס בג'ודאיות ובבנות לא מאומנות

ספורטאים – קבוצת סיכון גורמים נוספים ייחודיים לספורטאים עלולים להחמיר הפגיעה במערכת החיסון ולהגביר הנטייה למחלות זיהומיות. העיסוק בספורט כרוך פעמים רבות במגורים משותפים, ארוחות משותפות, נסיעות לתחרויות, ושימוש בציוד ספורט משותף, כולל בקבוקי שתייה משותפים. כל אלו מגבירים את הסיכון בהעברת מחלות זיהומיות במיוחד בענפי הספורט הקבוצתיים. גם בענפי הספורט האישיים, ובמיוחד בענפי ספורט מגע (ג'ודו, האבקות וכדו') פוטנציאל ההדבקה במחלות זיהומיות גבוה, כולל הדבקה ישירה ממגע דם במקרים מסוימים.

אורח החיים של הספורטאי התחרותי כרוך בנסיעות תכופות למחנות אימון ותחרויות בארץ ובחו"ל, ודורש התמודדות עם שינויי זמן ((Jetlag, חסר שינה, אקלים שונה, מזון לא מוכר, אכילה ושתייה בתנאי היגיינה ותברואה שלא ניתנים תמיד לבקרה, שימוש בשירותים ומקלחות משותפים והיעדר יכולת לשמור על היגיינה אישית מירבית לפחות בחלק מן הזמן. גורמים סביבתיים אלו מחמירים עוד יותר את הפגיעה במערכת החיסון ומגבירים הנטייה למחלות זיהומיות.

כיצד אם כן ניתן למנוע או לפחות למזער את הפגיעה במערכת החיסון בספורטאי התחרותי? קרוב לודאי שהדבר החשוב ביותר הוא תכנון נכון של עונת האימון. תכנון זה צריך לכלול בניית עומסי אימון באופן הדרגתי, תקופות הרפיה לאחר תקופות אימונים עצימים, והרפיה הדרגתית בעיקר לפני עונת התחרויות שבה השילוב של עומס נפשי ופיזי מגבירים הנטייה למחלות זיהומיות. יש חשיבות גדולה גם לליווי פסיכולוגי צמוד על מנת לשפר את היכולת הנפשית של הספורטאי, ואת יכולת ההתמודדות שלו מול העומס הקשה של אימון ותחרות ברמות הגבוהות. היות שלספורטאים נטייה מוגברת לירידה חיסונית יש לחסנם כדי לנסות ולמנוע הידבקות במחלות זיהומיות שכיחות שיש בנמצא חיסון כנגדן כגון שפעת, ודלקת נגיפית של הכבד (הפטיטיס).

תזונת הספורטאי גורמים תזונתיים כגון נטייה מוגברת להפרעות אכילה (עד כ- 60% מהאתלטים בענפי ספורט מסוימים), חסרים תזונתיים (ויטמינים, אנטי אוקסידנטים) והשכיחות הגבוהה של אנמיה ובעיקר דלדול מאגרי ברזל פוגעים בתפקוד מערכת החיסון.

בשנים האחרונות קיימת התלהבות משימוש בתוספי מזון לחיזוק מערכת החיסון, אך לצערנו בוצעו רק מחקרים בודדים שאכן הוכיחו את יכולתם לשפר את תפקוד מערכת החיסון ולמנוע מחלות זיהומיות. יחד עם זאת, שימוש בויטמין C ואנטיאוקסידנטים אחרים (ויטמין E) מסייע לשיפור היכולת הבלענית של תאי מערכת החיסון (בעיקר את התנועה המכוונת של התא הבלען לעבר המזהם) ועשוי להקטין הנטייה לזיהומים. כמוכן, שימוש במוצרי חלב ביו-רפואיים המכילים חיידקי מעי מגינים מסייע במניעת זיהומי מערכת העיכול, ומקצר את משך המחלה לכשהתפחתה. הכנסת תוספי מזון אלו באופן שוטף לדיאטת הספורטאים, כמו גם מניעת חסרים תזונתיים כגון חסר בברזל (המשמש כזרז לפעילות מספר אנזימים החשובים לתפקוד המערכת החיסונית) עשויה לסייע במניעת פגיעה אפשרית במערכת החיסון, ולהקטין הנטייה לחלות במחלות זיהומיות.

לסיכום השילוב של מצב דחק פיסיולוגי ופסיכולוגי הכרוך באימונים קשים ובהופעה בתחרויות גורם להגברת הנטייה למחלות זיהומיות בספורטאים. זיהומים אלו בד"כ קלים ולכן לא ישבשו בד"כ את תפקודו היומיומי, או יסכנו את בריאותו של האדם שאינו ספורטאי. אולם לספורטאי התחרותי הם עלולים לגרום לאבדן יקר של ימי אימונים, ובמקרים קיצוניים אף לפגיעה קריטית ביכולתו התחרותית, ולהוריד לטמיון מאמץ של עונת אימונים שלמה.

References:

Eliakim A, Falk B, Wolach B. Strenuous physical training – overtraining of the immune system? Harefuah 1995;129: 498-502.

Nieman DC. Exercise, infection and immunity. Int J Sport Med 1994; 15:S131-141.

Nieman Dc. Curreny perspective on exercise immunology. Curr Sports Med Rep 2003; 2: 239-42.

Marcos A, Nova E, Montero A. Changes in the immune system are conditioned by nutrition. Eur J Clin Nutr 2003;57:S66-9.