נגישות

גיליון 15 – התסמונת המטבולית, מאי 05

תיאור מקרה

תיאור המקרה הופנה למערכת ע"י בוברוב אסנת, דיאטנית קלינית

מיכל בת 56 הגיעה אלי לקליניקה מותשת מהתמודדות עם השינויים המתחוללים בתחושותיה ובמשקל גופה לאחרונה. אלי, הדיאטנית, הגיעה כמוצא אחרון כמעט. על מנת להמחיש את השתלשלות האירועים היטב אביא את המקרה בגוף ראשון.

"כשהשתחררתי מהשירות הסדיר היו עלי כמה קילוגרמים מיותרים. הליכה פעמיים שלוש בשבוע וליווי של קצת יותר משמעת באוכל עזרו לי להיפטר מהם בלי הרבה קושי. מאז ועד היום כבר שלושים ושש שנים תמצאי אותי בצעדה, בריקודי עם או בהתעמלות לפחות שלוש פעמים בשבוע. זה השומר שלי והוא מעולם לא אכזב.

אני הסמן הבריא בבית. אמיר זולל ואני צועדת, ובבדיקות הרפואיות אני קוצרת את הפירות. לו היו תקופות של לחץ דם גבוה והיום הוא מחויב גם בכדורים להורדת השומנים בדם. התפקיד שלי היה לקנות לו אותם, מעולם לא חשבתי שיבוא יום שאצטרך לטעום אותם. לפניי חצי שנה בערך פסק לי המחזור לגמרי והתחלתי בטיפול הורמונלי חלופי. מזל שיש טיפולים כאלו גלי החם ודפיקות הלב היו מעבר ליכולתי, חשבתי שהכל חוזר לשגרה הטובה, והנה אני חוזרת לעצמי תוך זמן קצר אבל אז, בפעם הראשונה בחיי, הגיעו תוצאות בדיקות דם לא טובות. פתאום אני יוצאת מהמסגרת והכוכביות של רמה גבוהה של טריגליצרידים וסוכר מתייחסות אלי, לדמי שלי.

אם זה לא מספיק אז גם המכנסיים לא נסגרים עליי יותר. גם כשהיה עלי עודף של כמה קילוגרמים הם אף פעם לא הצטברו אצלי באיזור הבטן. תמיד הבטן היתה האיבר הזה שבכל משקל הייתי יכולה לחשוף ולהרגיש עדין סקסית וכיום בכל בוקר אני שואלת את עצמי מי זו האישה שמסתכלת עלייך במראה? מעוצבנת,מותשת ומתוסכלת כי אין המשך בירידה אני באה אלייך עם השאלה מה קורה לגוף שלי?

שאלות לפסיכולוג: 1. כיצד עוזרים למיכל לקבל את ה"גוף החדש" והקצת מלא יותר שהוא נורמלי לגילה במקום להילחם בו? 2. איך אפשר לעזור למיכל להתמודד עם המעבר התפיסתי שלה מאדם בריא לאדם עם בעיות בריאותיות?

תשובת הפסיכולוג: משה משעלי, פסיכולוג ייעוצי אני מבקש לתקוף את המקרה המוצע מזווית הסתכלות מעט שונה מהמקובל, ולהסתייע דווקא באיוב כמייצג את מיכל. סדרה של עונשים ניחתים על הגיבור התנ"כי, וכל רעה גדולה מקודמתה.

מיכל כמו איוב הנה "אישה דתייה" היא מקיימת באורח אדוק את "פולחן "השמירה על גופה ובריאותה דרך תפילות בכנסיית חדרי הכושר, דיאטות מגוונות וכיוצא באלו .אף אחד לא יכול להאשים אותה שהיא לא עשתה כל מה שצריך כדי לשמר את עלומיה אך למרות (ואף על פי) היא כמו איוב "צדיקה ורע לה".

בספר איוב מתוארים שלשה "פסיכולוגים " (אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי) שאחר כך מבוקרים קשות על ההליך הטיפולי אותו הם מציעים לאיוב. עיקר ביקורתו של האל בסוף הספר הנה על העובדה שהם:

א. לא נתנו דעתם מספיק לכאבו של המטופל – קרי חסרו אמפטיה.

ב. לא התייחסו התייחסות אמיתית לערכים מהם איוב גוזר את סרבנותו להשתנות.

ג. ראו עצמם אחראים על הפתרון, וכל הזמן הכבירו עצות גם כאשר נדרשה רק נחמה והשתתפות.

ד. ולבסוף ייצגו שבלונית את תפיסת הריבון וזנחו את הדואב ממול .

מיכל עוברת תהליך לא פשוט של "התאבלות " שהשלבים המרכיבים אותו הם הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון,ולבסוף השלמה.

בתוך תיאור המקרה המוצע ניתן למצוא קצת מאלו ….

 

הצעתי למטפלים במקרה של מיכל הנה לא לעשות את מעשה אליפז התימני וחבריו ולזכור :

א.שלכל מטופל יש את הקצב שלו ביחס להליך ההשלמה עם בגידת הגוף והזדקנות.

ב.התפקיד המרכזי שלנו אינו במתן פתרונות שיביאו למזור מיידי.

ג. מהמטפל במיכל נדרש להבנות באורח יצירתי מחד את מאמציה הראויים להערכה של מיכל ואת "גזרת החלקיות" כלומר את מגבלות ההישג המצופים למרות המאמצים אלו .

ממקום מזדהה ניתן לגייס יכולות כמו: הקשבההכלהחיזוק על מאמציםהבנייה מחדש של המאמץ מ"מאמץ סיזיפי" ל "התמודדות נחושה".

אני בטוח שמיכל תדע להעריך הרבה יותר "הצטרפות" שכזו ותבכר אותה עשרות מונים על אסטרטגיות אליפז ומרעיו שכללו : הפעלת "שרירי ידע ", הטפות מוסר ,הפחדות ,יצירה של תחושות אשמה וכיוצא באלו .

*נכתב בהשראת הרצאתו של ד"ר אילן קוץ , כנס אחיות מדריכות 2005 .

מהלכה למעשה א. בני ברית בינך ובין מיכל שעיקרה היכולת שלך לשקף למיכל את ההיגיון הפנימי שבתחושותיה הקשות, את העובדה שכל בן תמותה היה מרגיש במצב דומה תחושות דומות.

ב. העצימי כל שיפור ושינוי חדש המופיע במשקלה ובבדיקותיה של מיכל, רימזי וצרי תקווה ששינויים כאלו אכן יופיעו.

ג. קבלי את הספקנות של מיכל כתופעה טבעית ובלתי נפרדת מהתהליך ולא כפגיעה אישית בך בסמכותך או במקצועיותך ….

ד. זכרי שחוסר הענות לטיפול נשען על העובדה שקיים רצף מוטיבציוני לשינוי הנע מהעדר מוחלט במוטיבציה ועד קנאות לשינוי ושימורו – מיכל נמצאת היכן שהוא באמצע.

ה. נסי למפות את "אבני הנגף" המצופים לטיפול המיועד.

ו. גייסי את המטופלת להלחם באימת היאוש ולא במיכל המיואשת.

ז. זכרי כי התנגדות במידה והיא מטופלת נכון מכלה את עצמה זאת בתנאי שהמטפל מתייחס להתנגדות כסימן לטעויות במאפייני התקשורת שלו עם המטופל.

ח. ספקי למיכל חלופות רבות ככל האפשר לטיפול. היא תגיב הרבה יותר טוב לכאלו שהיא בחרה בעצמה.

ט. הרשי לה להטיל ספק בך, בשיטה, בכלים והתייחסי בכבוד לספקות אלו.

י. יש להתייחס לתופעת הכמיהות ודחפי האכילה באורח המקבל אותם כחלק בלתי נפרד מהליך השינוי ולא כביטוי או סימן לחולשה.

יא. ציירי עם מיכל את "מפת אזורי הסיכון " (אנשים, מקומות, אירועים) ובנו יחד כלים אותם היא תציע להתמודדות.

ואם מאום לא יעלה יפה … תרשי לה לקלל !

ניתן להשיג חוברת המרחיבה את יריעת הטכניקות Moshiko2@netvision.net.il

Omer h. Am J Psychother. 1993;47:283-95.

Omer h. Am J Psychother. 1990;44:218-31.

Kubler-Ross E. Nursing. 1991;21:78-80.