נגישות
review 41

גיליון 41 – תזונה וספורט – ינואר 2014

תיאור מקרה

אסתר גונן, דיאטנית קלינית, M.Sc.,  

אוניברסיטת אריאל,המכללה האקדמית תל-חי

ע.צ.  בת 74, גובה 154 ס"מ, טווח משקל על פני השנים 72-94 ק"ג. אחות בריאות הציבור בגימלאות אם ל- 3 וסבתא ל- 5 , סוכרתית מזה 30 שנה. מגיעה מדי פעם ל"יעוץ שני" , בעקבות קירבה אישית מזה שנים. פרפקציוניסטית, ביקורתית, אסטטית בהופעתה ובלבושה למרות השמנה או בגללה, יש לה סף נמוך למפגעים אסטטיים.

בכל פעם שעוסקת בפעילות גופנית, משהו משתבש בבריאותה והפעילות נפסקת לחדשים. עברה 11 אשפוזים מתוכם 9 ניתוחים שונים.

יחסה לפעילות מתבטא באי נוחות, למרות המודעות שאצלה לפעילות השפעה מיטיבה דרמתית על הבריאות. מטופלת בתרופות, פוחדת מהיפוגליקמיה ואף חווה היפוגליקמיה מדומה.

ארוחותיה לרב מסודרות. נוטלת תרופות לסוכרת, יתר לחץ דם, פעילות בלוטת התריס, ונוגדי דיכאון.

ההתנגדות לפעילות מתבטאת באמירות כמו "איפה ההנאה מפעילות? אני מזיעה, מתנשפת, נגעלת מעצמי", "אז לא אתאמץ, אז אני אמות אז מה, במילא זה גנטי…", "בחוץ ללכת חם, בחדר כשר כולם מזיעים וזה מגעיל.." ,"אני מתעמלת כי אני מוכרחה, זה יכול להוריד את כמות התרופות שנמאס לי מהם …"

שאלות למומחה:

א. מדוע ע.צ. לא מצליחה להתמיד בפעילות?

ב. האם קיים קשר בין התופעות הגופניות (אישפוזים) להתנגדות לפעילות?

ג. האם יש דברים שחשוב לדעת כשנתקלים במקרים דומים?

מיכל יערון – פסיכולוגית ספורט,  מנכ"לית לעוף – פסיכולוגיית ספורט מתקדמת

אכן מקרה לא פשוט.

את פוגשת אישה היקרה לליבך ואת צריכה להצליח לעזור לה במקום בו היא נראית כאילו אינה רוצה לעזור לעצמה, וזה ללא ספק מעורר תחושת תסכול אישית.

יש מספר נקודות שכדאי לדעת כדי להצליח לעזור ללקוחה היקרה מודעות איננה ערובה להצלחה לעשות שינוי. לעיתים מודעות הינה כח מעכב. יתרה מזו, לא כל מה שנראה כמודעות הוא אכן – מודעות. אולי זוהי דווקא רציונליזציה מדויקת כל כך של המטופלת, המונעת מרגשי חרדה עמוקה (מה שגם נראה הגיוני לאור תיאור המקרה), ובעיני המתבונן מהצד, יכול לרגע להראות כהבנה ומודעות.

  1. גם אם הכי נרצה לעזור אין הדבר אומר שהצד השני פתוח ויכול לקבל עזרה. לא כל אדם ניתן לטיפול, ולא לכל אחד יש יכולת לעשות שינוי בדרכו. היכולת להיות מטופל היא יכולת מורכבת ולא כל בני האדם בעלי יכולת זו. איך הולך הביטוי? לעיתים הפרה רוצה להניק יותר משהעגל רוצה לינוק…
  2. מוטיבציה להצלחה בפעילות גופנית היא נושא מאד מורכב. הסיבות בעטיין אנשים עושים פעילות הן רבות, ונושא הבריאות הוא רק פן אחד מיני רבים. הרצון לרזות, להוציא תסכולים, לבטא תוקפנות לפגוש אנשים חדשים, הן רק חלק מהסיבות שיביאו אדם להזיע ולהוציא כספים…. מה שכן אנחנו יודעים כבר שנים כי כדי שאדם יעשה שינוי, וגם זה לא בהכרח, צריך לדעת דבר ראשון, לזהות את המוטיבציה הפנימית שלו. מוטיבציה פנימית מדברת על אותו כח פנימי המניע את האדם לעשות דברים בחייו. סיבת העשייה היא מעצם הנאה במובן הכי בסיסי. אין פה רצון וכוונה להשיג דברים חיצוניים, אין כאן רצון לקבל גמול חיצוני, אלא יש כאן רצון פנימי אמיתי ליהנות מעצם העשייה ולממש את העצמי. האדם עושה דברים מתוך תחושת שליטה ובחירה פנימית אמיתית. לעומת זאת, מוטיבציה חיצונית היא עשיית הדברים כדי להשיג משהו בתמורה. פרס, גמול או כל דבר חיצוני. כדי לחדד את ההבדל, אדם בעל מוטיבציה פנימית, יבחר בעיסוק עצמו, אדם בעל מוטיבציה חיצונית, יהיה מוכן להחליף את העיסוק כדי להשיג את המטרה, הנשארת קבועה. במקרה שלנו, ואנו רואים זאת רבות בתחום של פעילות גופנית והורדת משקל, אדם יעדיף כדורים/ניתוח, או כל אמצעי אחר להשיג את ההורדה במשקל ויוותר בקלות על הפעילות הגופנית. כדי שאדם יעשה פעילות גופנית חובתנו לבדוק את מרכיב המוטיבציה הפנימית האישית המניע אותו. גם אם על פניו נראה לנו כי המוטיבציה להיות בריאה אמורה להניע אותה, יתכן כי זו לא הסיבה האמיתית שבגללה היא תתעמל. יתרה מכך, לעיתים אנו כל כך "יודעים" מה נכון עבור האחר, שאנו לא שמים לב בכלל מה הוא אומר ומה הוא רוצה. יש כאן מקום לברור מוטיבציות אחרות להיות פעילה. כמו כן, יש לדעת מה סוג הפעילות שאליו יכולה הלקוחה להתחבר. האם היא אוהבת עבודה אירובית? האם היא מוכנה ואוהבת להזיע? האם היא אוהבת לעשות פעילות עם עוד אנשים? האם לבד? האם במסגרת או לא? כל המידע הזה עוזר לכוון אותה לבחור תחום שהיא תרצה ותצליח להתמיד. חשוב גם לבדוק איתה מה ההסטוריה שלה עם פעילות גופנית, מהן החוויות הנעימות או השליליות אותן היא גוררת בזכרונה הרגשי והגופני.

לסיכום הנקודה אחדד, המוטיבציה הפנימית קריטית ובחירת הענף, לא פחות.

  1. נקודה נוספת חשובה – על חיבור הגוף והנפש נכתב כבר רבות. לא פעם אני פוגשת ספורטאים, גם אם הישגיים, ה"מגייסים" את גופם לטובת מצבם הרגשי. פחדים, קשיים וחששות, מחלישים את המערכת החיסונית ואת הגוף כולו, והוא מגוייס לטובת מצבי אי הנוחות. האדם החש אי נוחות מפעילות גופנית, מכל סיבה שהיא, מחפש במודע או שלא במודע דרכים להימנע מהעיסוק "הלא נעים" הזה. או אז, מתגייס גופו ונפשו ומונע ממנו להמשיך בפעילות. כך נראה כי קורה אצל הגברת היקרה שתיארת. יתרה מכך, הפעילות אמורה להבריא את החלק החולה ונעשית בעזרתו. כאילו אדם צרוד יצטרך לשיר כל יום כדי לא להיות צרוד, אך קולו נוראי מבחינתו כדי לשמוע אותו כלל. כך קורה לאנשים רבים, שאינם אוהבים את גופם הפיזי, אך צריכים להשתמש בו כדי להבריאו.

 

ללא ספק, מקרה לא פשוט. בהצלחה!