נגישות
Review 1

גיליון 1 – השמנה, אוק' 2000

השמנה - אפידמיה עולמית, טליה לביא

טליה לביא, דיאטנית קלינית MSc, עורכת Review

בעשורים האחרונים הפכה בעיית ההשמנה לאפידמיה עולמית.

השמנה נגרמת ממאזן חיובי בין הכנסת האנרגיה להוצאה. סך הוצאת האנרגיה מורכב מהמטבוליזם הבסיסי (BMR) המהווה כ- 60% מההוצאה הכוללת, מהוצאת אנרגיה לצורך ספיגת המזון
(Diet Induced Thermogenesis) המהווה כ- 15-20%, והאנרגיה הדרושה לפעילות (20-25%). מאזן אנרגיה חיובי יתקיים כאשר תהיה אכילה בעודף קלורי, מיעוט פעילות גופנית או שילוב של השנים.

כיום חיים בעולם כ- 250 מליון מבוגרים שמנים, ועוד הרבה יותר מכך בעלי עודף משקל.
העלייה בשכיחות ההשמנה בעולם כולו היא תוצאה של עליה בצריכת האנרגיה וירידה בפעילות הגופנית. בעולם המערבי מתרחשת העלייה בשכיחות ההשמנה בעיקר בקרב ילדים, ובעולם השלישי ההשמנה באה לידי ביטוי בחברות שעוברות לאורח חיים מערבי, ושכיחה בעיקר בקרב צעירים.

ממדי הבעיה והשלכותיה הנם עצומים: בארה"ב מייחסים להשמנה (BMI מעל 30) כ- 300,000 מקרי מות בשנה. מתוצאות סקר חדש ומקיף על בריאות ותזונה שנערך בישראל ע"י משרד הבריאות עולה, כי
כ- 15% מהגברים וכ- 20% מהנשים מוגדרים כשמנים, ועוד 45% מהגברים ו- 30% מהנשים מוגדרים כבעלי עודף משקל.
רק לשם האיזון ראוי לציין, כי כ- 800 מיליון מאוכלוסיית העולם נמצאים במצב של חסר תזונתי, מהם כ- 200 מיליון ילדים בתת-משקל, ו- 70 מיליון ילדים במצב של תת- תזונה. בעיית ההשמנה מאפיינת את חברת השפע, אך לא רק בארצות המערב, אלא בכל מקום בעולם בו מצוי המזון בשפע.

השמנה מהווה גורם סיכון לתחלואה ולתמותה מכל הסיבות. קשר ישיר קיים בין השמנה לבין מחלות לב, סוכרת סוג 2, יתר לחץ-דם, דיסליפידמיה, מספר סוגי סרטן ומחלות נוספות, בעיקר השמנה מרכזית (אבדומינלית) הקשורה עם היפראינסולינמיה ועם תנגודת לאינסולין.

בשנים האחרונות חל שיפור בהבנה של המנגנונים המורכבים המעורבים בוויסות משקל הגוף, עם גילוים של סמנים גנטיים להשמנה – גילוי הלפטין, רצפטורים אדרנרגיים וחלבונים אחרים המווסתים את ההוצאה האנרגטית.
שיטות חדשניות הכוללות תרופות הפועלות במס' מנגנונים, שיפורים בשיטות כירורגיות, תוך שילוב של טיפול התנהגותי ותזונתי, מתווספות לרשימת הטיפולים המקצועיים.

למרות זאת, הקשיים המרכזיים בטיפול הנם עדיין מניעת ההשמנה מחד והצלחת הטיפול לטווח ארוך מאידך.
שימת דגש על ההוצאה האנרגטית ועל אימוץ פעילות גופנית כחלק בלתי נפרד מאורח החיים מגבירים את סיכויי הצלחת הטיפול לטווח ארוך. תכניות התערבות בקרב ילדים הנן בעלות יעילות גבוהה יותר לאורך זמן מאשר בקרב מבוגרים.

גיליון ראשון זה של Practica מוקדש כולו לנושא ההשמנה על שלל היבטיו, מתוך הכרה בהיקפה ובחומרתה של המחלה, והשלכותיה על בריאות הציבור.

בים השונים של ההוצאה האנרגטית, כולל RMR, יכולים לשפר את הבנתנו בנושא המאזן האנרגטי, בהתייחס לתופעת ההשמנה (1). כחלק מכך, צריכת חמצן עודפת לאחר מאמץ גופני מעבר לצריכה במנוחה, מעניינת בעיקר את האוכלוסייה המעוניינת להפחית ממשקלה (2). בעת מאמץ גופני מתרחשת עליה בצריכת חמצן על מנת לספק את הצורך האנרגטי העולה, לאחר המאמץ הצורך האנרגטי וצריכת החמצן אינם חוזרים למצב של מנוחה, אלא נשארים גבוהים למשך זמן מה. בתחילה סברו כי העלייה בצריכת החמצן נבעה מחוב החמצן שנוצר בתחילת הפעילות, לאחר מכן הוצע כי חוב החמצן נוצר מסינתזת גליקוגן מלקטט. כך או אחרת, המונח חוב חמצן אינו עומד בבסיס המכניזם לעליה במטבוליזם לאחר מאמץ גופני.