נגישות
Review 1

גיליון 1 – השמנה, אוק' 2000

השמנה וסרטן

טליה לביא, דיאטנית קלינית MSc

בעידן בו מתקדם בצעדי ענק מיפוי הגנום האנושי, בו מאותרים חדשות לבקרים גנים האחראים למחלות שונות ( כולל למס' סוגי סרטן), השפעת אורח החיים על הסיכון לתחלואה נמצאת פחות באור הזרקורים. וזאת, למרות שידוע שהתהליך המורכב של הקרצינוגנזיס מושפע לא מעט מתנאים סביבתיים, ואלו ניתנים להשפעה ולמניעה.

כ- 35% ממקרי הסרטן מיוחסים לגורמים תזונתיים. מבין כל המשתנים התזונתיים הנחקרים כיום (אם כגורמי סיכון ואם כגורמים מגנים) נתמקד בקשר שבין ההשמנה ובין סרטן, ולו רק בשל היותה של ההשמנה תופעה הנמצאת במגמת עליה "ממארת" בכל העולם. איגוד הסרטן האמריקאי, אשר עקב אחר 750,000 איש במשך 12 שנה מזהיר, כי נשים וגברים שמנים נמצאים בסיכון מוגבר למס' סוגים של סרטן. נשים שמנות נמצאות בסיכון מוגבר לסרטן רירית הרחם, צוואר הרחם, שחלות וסרטן שד. גברים שמנים נמצאים בסיכון מוגבר לסרטן פרוסטטה וקולון. לרקמת השומן תפקיד מרכזי בקרצינוגנזיס. היא מהווה מאגר של שומנים המשפיעים על היכולת האימונית באמצעות מעורבות בפעילות של מקרופגים, מהווה מקור לפרוקסידים מוטגנים, וכן מקור לפרקורסורים סטרואידים המעורבים במס' סוגים של גידולים. נוסף על כך, מצויים ברקמת השומן גם פפטידים ופקטורי גדילה החשודים במעורבות בתהליך הקרצינוגני.

סרטן שד
סרטן השד הוא הסרטן השכיח ביותר בקרב נשים. מחקרים רבים שהתפרסמו בשנים האחרונות בוחנים היבטים שונים של הקשר שבין השמנה לבין סרטן השד. הקשר שבין השמנה לתחלואה בסרטן שד משתנה בין שתי קבוצות גיל: נשים צעירות בגיל הפוריות (פרה-מנופאוזה) ונשים מבוגרות (פוסט-מנופאוזה). בקרב נשים צעירות לא רק שלא נמצא קשר בין BMI לבין סרטן שד אלא, שעשרות מחקרים מצביעים על כך ששכיחות סרטן השד נמצאת ביחס הפוך ל- BMI. כלומר, המחלה שכיחה יותר דווקא בקרב נשים צעירות רזות מאשר בקרב נשים צעירות בעלות עודף כאשר בחנו את הקשר בין מבנה הגוף, הבא לידי ביטוי ביחס שבין היקף המותן להיקף הירכיים (WHR) נמצא, שעודף משקל בקרב נשים צעירות מהווה גורם מגן רק אצל נשים עם WHR נמוך ( ריכוז השומן הוא באזור האגן). לעומת זאת, השמנה אבדומינלית (WHR גבוה) מהווה גורם סיכון לסרטן שד גם בקרב נשים צעירות. בנשים מבוגרות (פוסט-מנופאוזה) נמצא קשר מובהק ביןBMI לבין תחלואה בסרטן שד. יותר מכך, נמצא קשר בין עליה במשקל לבין התחלואה. מסתבר, כי עליה במשקל בשנים שלפני המנופאוזה מגבירה את הסיכון לתחלואה בסרטן שד בפוסט-מנופאוזה. בקרב קבוצת גיל זו, המאופיינת בהשמנה אבדומינלית, נמצא קשר ישיר בין WHR לבין הסיכון. קשר זה חזק במיוחד בקרב נשים שלא קבלו טיפול הורמונלי חלופי (HRT). השמנה מרכזית קשורה עם רמות נמוכות של (Sex-Hormone Binding Globulin) SHBG . כתוצאה מכך מופיעות בפלסמה רמות גבוהות של אסטרדיול ואנדרוגנים. בנוסף , השמנה מרכזית הנה גורם להיפראינסולינמיה ולתנגודת לאינסולין. במצב זה קיימות בסרום רמות גבוהות של IGF-1 העלול לגרום להיפרפרוליפרציה של האפיתל של השד. מחקרים רבים מוכיחים כי פעילות גופנית מפחיתה את הסיכון לסרטן שד. נראה, כי השמנה ואורח חיים פסיבי הנם גורמי סיכון משמעותיים לסרטן שד. מס' מחקרים אף מצביעים על כך ששיעור ההישרדות של נשים שחלו בסרטן שד נמוך יותר בקרב נשים שמנות. אי לכך, יש לתת לשמירה על משקל תקין ולפעילות גופנית סדירה דגש נוסף מהיבט זה של בריאות הציבור.

סרטן רירית הרחם
מאז הדיווח הראשון לפני למעלה מ- 30 שנה, השמנה מתוארת באופן עקבי כגורם סיכון לסרטן רירית הרחם. מידת הסיכון עולה כאשר ההשמנה מתרחשת בתקופה שלפני המנופאוזה, אפילו בעשור השלישי לחיים. בדומה לסרטן השד, השמנה מהווה גורם ישיר לסינטזה של אסטרוגן מחוץ לשחלות, וכן לעליה ברמות IGF-1 כתוצאה מהיפראינסולינמיה.

סרטן של מערכת העיכול
השמנה מגבירה את הסיכון לתחלואה בסרטן של החלקים העליונים של מערכת העיכול וגם של הקולון.

ושט וקיבה
ההיארעות של אדנוקרצינומה של הושט ושל הקיבה נמצאת בעליה דרמטית בשנים האחרונות. לעומת זאת כמעט שלא חל שינוי בהיארעות של SQUAMOUS CELL CARCINOMA של הושט. עישון וצריכת גבוהה של אלכוהול ידועים כגורמי סיכון ל- S.C.C של הושט. לעומת זאת גורמי הסיכון לאדנוקרצינומה של הושט אינם ברורים. מס' מאמרים מייחסים לעליה בשכיחות ההשמנה את הגורם לעליה המקבילה בשכיחות האדנוקרצינומה של הושט. קשר חזק קיים בין BMI לבין אדנוקרצינומה של הושט. במחקר גדול שהתקיים בשוודיה נמצא, כי הסיכון של שמנים (BMI מעל 30) נמצא גדול פי 16.2 מזה של הרזים ביותר (BMI מתחת ל- 22). המכניזם המשוער לקשר שבין השמנה לסרטן זה של הושט מתבסס על כך שזמן המעבר של המזון בושט אצל שמנים הוא ממושך יותר מאשר אצל רזים. זמן מעבר ממושך מגביר את חשיפת התאים לקרצינוגנים מהמזון וכן גורם לפרוליפרציה מוגברת של תאים. מס' מנגנונים נוספים מיוחסים לקשר שבין השמנה וסרטן הושט כמו היפראינסולינמיה והשלכותיה על מיטוגנזיס וקרצינוגנזיס אך אלו אינם ספציפיים לסרטן הושט. לגבי אדנוקרצינומה של הקיבה נמצא קשר פחות מובהק עם BMI. לא נמצא כל קשר בין S.C.C לבין BMI .

סרטן קולון
עודף משקל מהווה גורם סיכון לתחלואה בסרטן הקולון בנשים ובגברים. צריכה נמוכה של קלוריות מפחיתה את הפרוליפרציה של מוקוזת המעי הגס. עבודות שנעשו על חיות מעבדה מוכיחות, שצריכה קלורית גבוהה מכפילה את שעור היארעות הסרטן. יותר מכך, מס' עבודות מוכיחות שאף ניתן לעכב התפתחות גידולים המושרים ע"י קרצינוגנים באמצעות הגבלת הצריכה הקלורית. נבדקה גם השפעתם של משתנים נוספים כמו מבנה גוף ומגמה של עליה במשקל על הסיכון לתחלואה. השמנה אבדומינלית (עפ"י מדד של היקף מתנים ועפ"י WHR) נמצאה כגורם המגביר את הסיכון, וכן מגמה של עליה במשקל ב"גיל הביניים" המובילה להשמנה אבדומינלית. פעילות גופנית מהווה גורם מגן מפני סרטן הקולון.

סרטן הערמונית
סרטן הערמונית הוא הסרטן השכיח ביותר בגברים. קשר חיובי מובהק קיים בין השמנה לסרטן הערמונית. גם הקשר בין השמנה לסרטן הערמונית מוסבר ע"י מכניזם הורמונלי: רמות נמוכות של SHBG , בדומה לתמונה בסרטן שד, רמות גבוהות של טסטוסטרון כתוצאה מכך. וכן, היפראינסולינמיה המשפיעה על רמותIGF-1 .

סיכום
סרטן השד, הערמונית וסרטן המעי הגס הנם סוגי הסרטן השכיחים ביותר נוסף על סרטן הריאה. נמצא קשר מובהק בין השמנה לבין סוגי סרטן אלו. יתרה מכך, משותף לכל סוגי סרטן אלו הקשר עם השמנה אבדומינלית והקשר עם עליה במשקל באמצע החיים. השמנה מהווה גורם סיכון למחלות רבות, וכיום ברור ומוכח גם הקשר שלה עם הסיכון לכמעט כל סוגי הסרטן השכיחים ביותר. עובדות אלו צריכות להדליק נורה אדומה אצל אנשי המקצוע: רופאים, דיאטניות ואחיות בעיקר בהתייחס למטופלים שהנם גם בעלי רקע גנטי לסוגי סרטן אלו וגם בעלי עודף משקל או נמצאים בתהליך של עליה במשקל.

:References

1.Gerber M,Corpet D.Energy balance and cancers. Eur J Cancer Prev 1999 Apr;8 (2) : 77-89

2.Huang Z, Willet WC, Colditz GA, Hunter DJ, Manson JE, Rosner B, Speizer FE, Hankinson SE. Waist circumference, waist:hip ratio, and risk of breast cancer in the Nurses’ Health Study. Am J Epidemiol 1999 Dec 15;150 (12):1316-24.

3.Sonnenschein E,Toniolo P,Terry Mb,Bruning PF,Kato I,Koenig KL,Shore RE. Body fat distribution and obesity in pre- and postmenopausal breast cancer. Int J Epidemiol 1999 Dec;28 (6) : 1026-31

4.McTiernan A. Associations between energy balance and body mass index and risk of breast cancer carcinoma in women from diverse racial and ethnic backgrounds in the U.S. Cancer 2000 Mar 1;88 (5 suppl) : 1248-55.

5.Stoll BA. Perimenopausal weight gain and progression of breast cancer precursors. Cancer Detect Prev 1999;23(1) : 31-6

6.Lagergren J,Bergstrom R,Nyren O. Association between body mass and adenocarcinoma of the esophagus and gastric cardia. Ann Intern Med 1999 Jun 1; 130(11) : 883-90

7.Li SD,Mobarhan S. . Association between body mass and adenocarcinoma of the esophagus and gastric cardia. Nutr Rev 2000 Feb;58 (2 pt 1) : 54-6

8.Ford SF. Body mass index and colon cancer in national sample of adult US men and women. Am J Epidemiol 1999;150:390-6

9.Mydlo JH,Kanter JL,Kral JG, MacChia RJ. The role of obesity and diet in urological carcinogenesis. BJU Int 1999 Aug;84(3) : 225-34