נגישות

גיליון 10 – אלרגיה למזון, ספט' 03

תיאור מקרה

תיאור המקרה הופנה למערכת ע"י אילנה דריאל, דיאטנית קלינית מוסמכת M.Sc

דיאטות רפואיות ואבחון רגישות למזון

מיכל, בת 7, מסיימת כיתה א', סובלת מאלרגיה למזון. מיכל הגיעה עם אמה להתיעצות בעקבות אלרגיה קשה לביצים ולבוטנים. האלרגיה התגלתה בהיותה בת שנה. קדמו לכך אירועים של כאבי בטן קשים, הקאות, פריחה, נזלת אלרגית ונפיחות בפנים לאחר טעימת מזונות כמו: במבה, חביתה, גלידה וקרמבו. אז, עברה מיכל מבחני עור לאלרגיה, אשר אישרו נוכחות אלרגיה מיידית וקשה למרכיבי ביצים ולבוטנים. ההנחיות שקיבלה היו הימנעות מוחלטת ממזונות המכילים מרכיבים אלה.

בעודה ילדה קטנה קל היה לשלוט במזון שצרכה, והמזון בבית הותאם לצרכיה, אך היתה תיקווה שהאלרגיה תעלם או לפחות תתמתן עם הגיל. בבדיקות חוזרות שערכה לאחרונה נמצא שעוצמת האלרגיה נשארה גבוהה כשהיתה. מעתה עליה ללמוד לאכול ללא ביצים ובוטנים, ולחיות בידיעה שכל נגיעה מקרית במזון, גם אם היא חיצונית, עלולה לגרום להופעת האלרגיה. ההשפעה של האלרגיה על חיי היום יום של מיכל ברורה. אין רגע אחד ביום שהיא יכולה להרשות לעצמה "לשכוח" את האלרגיה. גם כשהיא מגיעה למשל למסיבת יום הולדת היא מיד צריכה לידע את ההורים לגבי האלרגיה שלה .

מיכל אומרת "שנימאס לה וקשה לה ", ושהיא "ממש פוחדת לאכול כשאמא ואבא לא לידה".

שאלות לפסיכולוגית :

איך על מיכל לנהוג כשהיא יוצאת לבלות בחברה ואוכלת מחוץ לבית? איך הדיאטנית יכולה לעזור למיכל לקבל את המצב ולהתמודד איתו? איך ניתן לעזור למיכל להקטין את תחושת התיסכול והאומללות כדי להשיג היענות טובה יותר מבחינתה ?

תגובתה של נעמי דותן, פסיכולוגית קלינית מדריכה, מטפלת בילדים, נוער ובמבוגרים בנוסף להתמודדות המעשית של מיכל עם ההגבלות התזונתיות מתקיימת ודאי, התמודדות פסיכולוגית לא פשוטה. במקום הנינוחות הרצויה של הגוף, בשלבי החיים הראשונים, חשה מיכל אי נוחות ומכאוב שבאו בפתאומיות. בנוסף ספגה כנראה מתח גדול של המבוגרים, שנבע מתחושות חוסר אונים ואזלת יד בהפחתת המצוקה. הקלה מסוימת התרחשה, כשאותרה הבעיה ונבנתה עבורה סביבה ביתית שומרת. הקלה זו משתבשת עתה כשגדלה, והיא נחשפת לסביבה רחבה יותר, בה קשה לשלוט על מגעה עם מזון מסכן. השיבוש מתעצם נוכח ערנותה הגוברת לעצמה (שמה לב לחריגותה) ולסובבים אותה (ילדים שמבחינים בחריגות מעירים במקרה הטוב ולועגים במקרה הרע).

יש לציין כי מה שמקשה על מצבה של מיכל הוא לא רק תחושת פגימות הגוף, האופינית לחולי כרוני, אלא גם האפשרות להיפגע על ידי הזולת. הדבר יכול להביא לניגודיות ביחסיה הבין-אישיים, שתתבטא ברצון להיות במגע חברתי מצד אחד ובפחד להינזק מצד שני.

המתואר לעיל, נראה כבד על כתפיה של ילדה בת 7, אולם כאשר הבעיה מזוהה, המשפחה מבינה ותומכת וכוחותיה של הילדה טובים – התמודדות כזו אינה בלתי אפשרית, ולפעמים אף מנכסת למתמודד איפיונים נפשיים של התגברות על קושי כמו רגישות למכאובי הזולת, ידע על מורכבות החיים, והחשוב ביותר- אמונה שאפשר להתגבר על מכשולים.

כיצד עוזרים למיכל להתמודד? כדאי להתייחס לשאלה זו בשלושה מישורים: מחשבה, רגש ופעולה.

מבחינת המחשבה חשוב לספק לה הידע על מצבה ולהגביר בכך מרכיב השליטה מול חוסר האונים שמזמנת האלרגיה. אין מדובר בהצפה לא מבוקרת של מידע אלא בהעברה מתואמת למה שמיכל רוצה ומסוגלת לעכל באותו זמן.

מבחינת הרגש חשוב לאפשר ביטוי לרגשות מגוונים כמו פחד ממשי להתקף אלרגיה, חרדה כוללנית לשלמות הגוף ואפילו למוות, תיסכול וכעס, עצב ויאוש ותחושות קטנות ופגימות. רגשות אלו לא יבוטאו תמיד בהקשר האלרגיה, אלא יועתקו או יוכללו לשטחי חיים אחרים. כדאי לזהותם, לאפשר ביטויים, ולהגיב בהרגעה מצד אחד ובהסכמה מצד אחר: הרגעה מתונה כדאי שלא תרגיש שמבהילה בתגובותיה את הסביבה ותשתתק, והסכמה מתונה כדאי שלא תחוש שגם הסביבה מתייאשת מהמצב.

בתחום הביטוי הריגשי אין לשכוח את תחושות האשם: יש להניח, בגיל זה שהיא חשה אשמה על מה שהיא חווה כפגימות (קיומה של האלרגיה דווקא אצלה), או על כך שלא נזהרה דייה וקיבלה התקף. יש לעודד ביטוי רגשות אלו, ולספק תשובה הולמת המצמצמת ככל האפשר הלקאה עצמית זו.

חשוב שגם סובביה לא ימנעו מביטוי ריגשי חופשי: כדאי שההורים ימללו את התיסכול והכעס, שחווים לעיתים נוכח המצב, העצב שחשים מול מיכל שסובלת-ביטוי ריגשי שלהם, יהווה מודל עבור מיכל ויזמין ביטוי כזה מצידה.

מבחינת הפעולה-יש להגיע עם מיכל בהדרגה ע"פ יכולותיה לשליטה בנושא. באמצעות מתן הידע והעיבוד הריגשי, תיסלל הדרך להתנהגות יעילה, דהיינו, בירור אקטיבי מצידה לגבי האלמנטים התזונתיים בכל סיטואציה לא ביתית בה נמצאת, כולל הזהרת האחרים ממגע מסכן בה, וכך תוכל למזער הנזק האפשרי. חשוב ל"חשל" אותה בכיוון זה גם בבית, ולא להפריד בין המשפחה הקרובה כ"חממה", לבין החוץ כ"מאיים", אלא לתת לה תפקיד בבירור ובזהירות לגבי הגורמים המסכנים, גם בסביבה פיזית וחברתית קרובה.

בגלל מפגעים אפשריים יש חשש שמיכל תפתח התנהגות מניעתית ותטה לסגת לסביבה ביתית מגוננת, לכן בנוסף לאמור לעיל, כדאי לעודד ולחזק (בפועל על ידי תמיכה, שבח ואפילו בגיל זה, חיזוק קונקרטי-פרס) יציאה לארועים כוללי אוכל בחוץ. אפשר וכדאי לפצות בצורה מוגבלת באמצעות ממתק שאוהבת, שיהיה בכיס לרגע של תיסכול עז. כדאי לצאת עם המשפחה לארועים כוללי אוכל ולתווך בכך ע"י ההורים, שגם אם יש חשש-לא כדאי לוותר, ולהדגים עבורה את דרך הבירור והשליטה על מרכיבי אוכל מסכנים בסיטואציות כאלה.

כמו בהתמודדות עם חולי ואובדן, גם כאן צפויים במהלך חייה, אם תישאר האלרגיה בעוצמתה, מעגלים של תגובות כמו הכחשה (אז תנסה אולי לשבור את הכללים ותלמד בדרך הקשה שבכל אופן האלרגיה קיימת), נסיגה (לסביבה שומרת ביתית), כעס (למה דווקא אני?), יאוש ולבסוף השלמה. סביר שבנקודות מסוימות בחיים, כשנראה שכבר ההשלמה נעשתה, תהיה שוב התעוררות רגשית כזו. חשוב לומר, שככל שהעיבוד שנעשה כרגע מוצלח יותר (כדאי לשקול עזרה פסיכולוגית מקצועית) הכניסה לתקופות חוזרות תהיה מצומצמת ומתונה יותר.

לסיכום היות והדיאטנית מצויה בהכרח בקודקוד הטיפול בילדה, כדאי שהמשמעות הפסיכולוגית המפורטת לעיל תהיה נהירה לה, ואז תוכל לתת מענה מסוים גם לצד הזה או לזהות בעיה נכבדה יותר ולהפנות לטיפול.

קוראי המגזין מוזמנים להמשיך לשלוח תיאורי מקרה הדורשים חוות דעת פסיכולוגית. פקס: 08-9444266