נגישות

גיליון 14 – תזונה וזיקנה, ינו' 05

תיאור מקרה שני

תיאור מקרה תיאור המקרה הופנה למערכת ע"י מרב קינן, דיאטנית קלינית, ראש צוות פנימיות, בית החולים ע"ש שיבא, תל השומר רחל, בת 80, אלמנה, מתגוררת בגפה בגבעתיים. בתה היחידה נשואה ובעלת משפחה מתגוררת באחד מישובי השרון. לפני 4 חודשים ביציאה לקניות בסופרמרקט נסגרה דלת ההזזה על רגלה והיא נפלה ושברה את ירך שמאל. רחל אושפזה, עברה ניתוח אורטופדי ובהמשך עברה להחלמה במרכז לשיקום המבוגר. לפני חודש שוחררה רחל לביתה במצב רפואי ותזונתי טוב. השבוע חזרה לביקורת במרפאה והתברר שמצבה ירוד: בדיקות הדם המעידות על מצב תזונתי לא תקינות, ובנוסף איבדה ממשקלה. בשיחה עם רחל התברר שלא חזרה לתפקוד מלא ולכן קיבלה מטפלת מביטוח לאומי. היא לא מסתדרת איתה, לא אוהבת את האוכל שלה ולא אוהבת ש"מסתובבים לה בבית". רחל לא יוצאת לקניות, לא מבשלת, מסתגרת בביתה, מתקשה לישון ומרבה לבכות. שאלות לפסיכולוגית : מה פשר התנהגותה של רחל? מה חשוב לדיאטנית לדעת בכדי לטפל ברחל? כיצד לגייס את רחל לשיתוף פעולה בטיפול? תשובת הפסיכולוגית : לאה סטניצקי – פסיכולוגית התפתחותית ורפואית, MA המערך הגריאטרי והיחידה למחלות זיהומיות, בית החולים ע"ש שיבא, תל-השומר הזדקנות היא תהליך התפתחותי הדרגתי, ואינה מתרחשת ביום אחד. נהר החיים זורם מבלי שהאדם נותן על כך את הדעת. מדי פעם, לאורך המסלול, מבחין האדם באבני דרך. כך קרה לרחל, אשר הלכה והזדקנה מבלי משים. אורח חייה השתנה בהתאם לשינויים שקרו, והיא הסתגלה ולמדה לחיות בתחושה של התמודדות ומסוגלות. לפני ארבעה חודשים, בנפילתה, הפכה רחל באחת מאישה עצמאית ומתפקדת, למי שזקוקה לעזרה ולטיפול ותלויה באחרים. רחל ראתה במעידה ובאשפוז שנוי זמני, מכשול נוסף על הדרך, עוד אחד מאלו אתם התמודדה ולהם יכלה, תוך צפייה לסיום האשפוז וחזרה לחייה הקודמים. אולם, "דברים שרואים מכאן לא רואים משם". אם בבית החולים ראתה רחל את עצמה במצב בריאותי טוב, יחסית למאושפזים אחרים של המרכז לשיקום המבוגר, הרי כעת חזרה הביתה וגילתה כי היא מתקשה לתפקד בחיי היומיום. רחל רואה כעת בעיניים אחרות את "תקופת בית החולים ", והיא חשה כמי שיצאה מחממה נוחה, מגוננת, בטוחה ונקלעה אל לב ליבו של הקושי, אל הזיקנה והבדידות. אם עד עכשיו הצליחה רחל לשמור על מבט אופטימי על החיים, ואפילו אל הנפילה והאשפוז התייחסה באופטימיות זהירה, הרי כאן מתרחש מהפך בדרך ההסתכלות של רחל. נכון, לרחל יש מטפלת מטעם הביטוח הלאומי. 10 שעות בשבוע מגיעה אליה אישה לעזרה. רחל, שהייתה אישה עצמאית, אינה רגילה לכך שמישהו יעבוד יחד אתה, שיעזור לה. היא מבולבלת ביחסה כלפי המטפלת. מחד, היא זקוקה לעזרתה, ומאידך, זה בדיוק מה שקשה לה. נוכחותה של המטפלת מדגישה עבור רחל את חוסר היכולת, את חוסר העצמאות שלה והיא מוותרת על כל עשייה, גם של מה שהיא מסוגלת. כך, הצטברות של צפיות שנכזבו, של קשיים בתפקוד שגורמים לתחושה של חוסר בטחון ביכולות, של חוסר שליטה במצב, ובעיקר בעצמי ובסביבה הקרובה משנים את התמונה. רחל מתחילה לחוש את הבדידות והמוגבלות במלא עוצמתן ולהבין שאין לה אפשרות למחוק את החודשים האחרונים, שלא תוכל לחזור לחייה הקודמים. ייאוש וחוסר אונים הם מנת חלקה של רחל עכשיו. הסתלקה האופטימיות והעשייה הנמרצת, וכעת היא מסתגרת בשתיקתה, בוכה, מתלוננת וכעוסה, ממעטת באכילה. גם פעילותה ירדה והיא נמנעת מיציאה מהבית. אלו סימנים המצביעים על כך כי רחל נמצאת בדיכאון. אנשים רבים מתארים עליה בסימפטומים דיכאוניים בתקופת הבגרות המאוחרת, אם כי שביעות הרצון מהחיים בגיל המבוגר קשורה גם לתכונות אישיות כמו חיוניות, להערכה עצמית חיובית ולאופטימיות. נראה כי הדיכאון אצל רחל אינו קשור לאישיות פסימית ואפטית, אלא מופיע בתגובה לאירועים בחייה, לפגיעה ולתחושת הבדידות שהופיעו לאחרונה. הדיכאון קשור גם בירידה באיכות מנגנוני ההסתגלות למצבים חדשים, בעוד המחלות השונות של הגיל המבוגר וגם הנפילה של רחל ממחישים ומחזקים את חרדת המוות. המלצות ועצות לדיאטנית שיחה עם רחל חשובה מאד, קודם כל על מנת ללמוד ממנה על שתי תקופות בחייה ועל ההבדלים ביניהן. חשוב לשמוע ממנה על מצבה כפי שנתפס בעיניה, על מחשבותיה, הרגשותיה והתנהגותה, כפי שהן מאז חזרה מבית החולים. כך ניתן להעריך את חומרת הדיכאון שבו היא שרויה והאם יש צורך לערב איש מקצוע מתחום בריאות הנפש. חלק מהבעיה טמון במצב הפיזי האובייקטיבי שלה ובתנאים הפיזיים הקיימים בבית, בהם מתקשה רחל לתפקד. יתכן שיש צורך בשינויים בדיור – אפשר להתייעץ עם פיזיותרפיסטית או מרפאה בעיסוק הן לגבי התאמת הדיור והן לגבי יכולתה התפקודית של רחל. יש לעודד אותה להתחזק פיזית ונפשית. ניתן וחשוב לעשות זאת בתחום המזון. יש להעביר אליה את האחריות, הן ברמה של תכנון התפריט לפי טעמה והעדפותיה של רחל וביחד עם שיקולים תזונתיים, והן ברמה של ביצוע – אולי ע"י יציאה משותפת עם המטפלת לקניות או בישול בצוותא עם המטפלת שתונחה ע"י רחל. חשוב לכוון אותה לצאת מן הבית, ולהשקיע מאמצים בחיזוק הקשרים החברתיים. היציאה מהבית יכולה לסייע לרחל לצאת מהבדידות וההסתגרות אליהן נקלעה, ואשר מהוות בסיס לתחושות הדיכאון וחוסר הביטחון שלה. ניתן, בשיתוף פעולה אתה, לתכנן להמשך תפקיד אחראי ואקטיבי כגון התנדבות בקהילה או סיוע לבת בטיפול בנכדים. יש לשים לב למצבה התחושתי, לברר האם חלו שינויים בראייה ובשמיעה אשר מקשים עליה, ובמידת הצורך לעזור לה להגיע לבדיקות המתאימות לצורך השיקום, האם השיניים התותבות מתאימות, או חלו שינויים אשר מקשים עליה את האכילה, ולהפנותה לרופא השיניים לפי הצורך, והאם חלו שינויים בחוש הטעם שלה, ולכוון אותה לבשל בהתאם לשינויים הללו. חשוב לזכור כי רחל היא אישה בוגרת, אחראית וצלולה, עם מחשבות, רצונות והרגשות. יש לכבד את רצונה ותחושותיה, להאזין לה ולהשתדל להגיע אתה לשיתוף פעולה מרבי. שתיקתה, בוכה, מתלוננת וכעוסה, ממעטת באכילה. גם פעילותה ירדה והיא נמנעת מיציאה מהבית. אלו סימנים המצביעים על כך כי רחל נמצאת בדיכאון. אנשים רבים מתארים עליה בסימפטומים דיכאוניים בתקופת הבגרות המאוחרת, אם כי שביעות הרצון מהחיים בגיל המבוגר קשורה גם לתכונות אישיות כמו חיוניות, להערכה עצמית חיובית ולאופטימיות. נראה כי הדיכאון אצל רחל אינו קשור לאישיות פסימית ואפטית, אלא מופיע בתגובה לאירועים בחייה, לפגיעה ולתחושת הבדידות שהופיעו לאחרונה. הדיכאון קשור גם בירידה באיכות מנגנוני ההסתגלות למצבים חדשים, בעוד המחלות השונות של הגיל המבוגר וגם הנפילה של רחל ממחישים ומחזקים את חרדת המוות. המלצות ועצות לדיאטנית שיחה עם רחל חשובה מאד, קודם כל על מנת ללמוד ממנה על שתי תקופות בחייה ועל ההבדלים ביניהן. חשוב לשמוע ממנה על מצבה כפי שנתפס בעיניה, על מחשבותיה, הרגשותיה והתנהגותה, כפי שהן מאז חזרה מבית החולים. כך ניתן להעריך את חומרת הדיכאון שבו היא שרויה והאם יש צורך לערב איש מקצוע מתחום בריאות הנפש. חלק מהבעיה טמון במצב הפיזי האובייקטיבי שלה ובתנאים הפיזיים הקיימים בבית, בהם מתקשה רחל לתפקד. יתכן שיש צורך בשינויים בדיור – אפשר להתייעץ עם פיזיותרפיסטית או מרפאה בעיסוק הן לגבי התאמת הדיור והן לגבי יכולתה התפקודית של רחל. יש לעודד אותה להתחזק פיזית ונפשית. ניתן וחשוב לעשות זאת בתחום המזון. יש להעביר אליה את האחריות, הן ברמה של תכנון התפריט לפי טעמה והעדפותיה של רחל וביחד עם שיקולים תזונתיים, והן ברמה של ביצוע – אולי ע"י יציאה משותפת עם המטפלת לקניות או בישול בצוותא עם המטפלת שתונחה ע"י רחל. חשוב לכוון אותה לצאת מן הבית, ולהשקיע מאמצים בחיזוק הקשרים החברתיים. היציאה מהבית יכולה לסייע לרחל לצאת מהבדידות וההסתגרות אליהן נקלעה, ואשר מהוות בסיס לתחושות הדיכאון וחוסר הביטחון שלה. ניתן, בשיתוף פעולה אתה, לתכנן להמשך תפקיד אחראי ואקטיבי כגון התנדבות בקהילה או סיוע לבת בטיפול בנכדים. יש לשים לב למצבה התחושתי, לברר האם חלו שינויים בראייה ובשמיעה אשר מקשים עליה, ובמידת הצורך לעזור לה להגיע לבדיקות המתאימות לצורך השיקום, האם השיניים התותבות מתאימות, או חלו שינויים אשר מקשים עליה את האכילה, ולהפנותה לרופא השיניים לפי הצורך, והאם חלו שינויים בחוש הטעם שלה, ולכוון אותה לבשל בהתאם לשינויים הללו. חשוב לזכור כי רחל היא אישה בוגרת, אחראית וצלולה, עם מחשבות, רצונות והרגשות. יש לכבד את רצונה ותחושותיה, להאזין לה ולהשתדל להגיע אתה לשיתוף פעולה מרבי.