נגישות

גיליון 20 – גיליון חגיגי, ינו' 07

תיאור מקרה

מאת: מירית קרקובסקי
מירית קרקובסקי היא דיאטנית קלינית, מטפלת במסגרת מלב"י – המרכז לטיפול בהשמנת יתר, שבקמפוס בית החולים "אסותא" בתל אביב.

ליאורה, רווקה בת 28, שוקלת 126 ק"ג, מנהלת פרויקטים בחברת היי-טק, הגיעה אלי בהחלטה ברורה לעבור ניתוח כירורגי להרזיה, לאחר שנועצה ברופא המשפחה שלה.
בעקבות הניתוח שעברה, השילה ליאורה 29 ק"ג ממשקלה במשך 4 חודשים.
בפגישה האחרונה סיפרה ליאורה שהיא מאוד מרוצה מהירידה שלה במשקל, אך יחד עם זאת היא מתארת רגעים קשים, בהם בעבר היתה חווה בולמוס, וכעת משזה לא מתאפשר לה פיזיולוגית, היא נשארת בתחושת תסכול וריקנות שאינה יודעת מה לעשות איתה.
בנוסף, ליאורה מתארת שהיא מרגישה כחיה בגוף שאינו שלה. היא יודעת שרזתה ושכבר אינה שמנה כמקודם, אולם היא עדין תופסת את עצמה כשמנה כמקודם ואפילו כשהיא נכנסת לחנות בגדים מבקשת מידה גדולה בהרבה ממידתה החדשה. היא מתארת ירידה באנרגיה, תחושת דכדוך והרבה פחות בילויים חברתיים. לדבריה: "יחד עם ההתרגשות והסיפוק מהירידה במשקל, אני חשה מעין עננה של עצב שלא הכרתי בעצמי קודם לניתוח".
שאלות לפסיכולוגית:
1. מה עושים עם התסכול שנוצר בעקבות חוסר היכולת לפנות לבולמוס במצבי קושי? האם ניתן למצוא תחליף למזון אשר שימש כל חייה כצ'ופר וחיזוק רגשי?
2. כיצד ניתן לעזור לליאורה להתמודד עם הגוף החדש שהשיגה?
3. מהן הסיבות לדיכאון הקל שנראה שהיא שרויה בו וכיצד אוכל לעזור לה לצאת ממנו?

מאיה פרנקל, פסיכולוגית המתמחה בהשמנת יתר. מלב"י – המרכז לטיפול בהשמנת יתר, קמפוס בית החולים "אסותא" בתל אביב.

התקף בולמוס הינו התנהגות שנועדה לסייע בהתמודדות עם מצב רגשי קשה כגון: עצב, מתח או כאב קשים מנשוא שלא ניתן להכיל ולבטא, ולכן ישנה פנייה למזון. המזון נאכל מתוך כמיהה ליצור חייץ שירחיק ויקהה רגשות אלה. לאחר הניתוח אין כל אפשרות לאכול כמויות גדולות של מזון בצורה מהירה ולא מבוקרת. בדרך כלל בעקבות הניתוח, פוחתת גם הנטייה לממש התקף בולמוס, ואיתה עולה החרדה שלא להרוס או לחבל בפרוצדורה הכירורגית. עם זאת, לעתים הצורך לממש התקף שב ועולה ונזקקים לו, גם אם גופנית הוא כמעט בלתי אפשרי. הטיפול והמניעה בהישנות התקפי הבולמוס מצריכים תהליך מורכב וארוך-טווח הכולל העלאת המודעות של ליאורה לנטייתה זו, וכן מציאת דפוסי הקשר שבין מצב רגשי מסוים (שלילי בדרך כלל) לבין התנהגות של אכילה. בזמן אמת, כאשר נחווה תסכול עקב חוסר היכולת לממש התקף בולמוס לאחר הניתוח ניתן להציע לליאורה טכניקות הרפיה ודמיון מודרך, אך בהמשך כדאי להתחיל תהליך טיפולי מעמיק, אשר יאבחן את הבסיס הפנים-נפשי לפנייתה להתנהגות זו.
תפיסה עצמית או דימוי גוף הנם תבנית קוגניטיבית, אשר משתרשת ונבנית במוחנו מגיל צעיר מאוד ומבוססת בעיקר על פידבק תמידי מהסביבה, ומהשוואות עצמיות עם אחרים בהתאם לסטנדרטים חברתיים ותרבותיים. עם הירידה המהירה במשקל עלול להיווצר פער בין דימוי הגוף לבין הממדים הגופניים שאינם תואמים אותו עוד. חוויה זו הינה נורמלית וצפויה, שכן התפיסה העצמית של ליאורה כבעלת עודף משקל נקשרת אצלה לאירועי חיים משמעותיים מעברה, ולזהות העצמית שלה, אשר התעצבה לאורך חייה. יחד עם זאת, שמירה על המשקל החדש לאורך זמן צפויה להביא איתה תגובות חדשות ושונות מאנשים בסביבתה, אשר בהדרגה יחליפו את הסכמות הישנות ויובילו לבניית תפיסה עצמית חדשה ומותאמת יותר לממדי הגוף החדשים של ליאורה. מעבר לכך, חשוב לזכור כי עם הירידה במשקל, ליאורה מממשת פנטזיה ארוכת שנים להיות רזה. תהליך זה, המערב מימוש של כמיהה עמוקה הינו מורכב ביותר. לא תמיד קל לחיות את הפנטזיה, שכן זה אומר גם לוותר עליה. לפיכך, לעתים, פנטזיה אשר הופכת למציאות יוצרת תחושה עצמית מבלבלת, ומופיעה נטייה להיאחז בתפיסה עצמית מוקדמת, למרות הגשמת השאיפה להיות רזה במציאות.
הירידה המשמעותית במשקל שהשיגה ליאורה מהווה תהליך של שינוי חשוב בחייה. כל שינוי, גם אם הוא חיובי ורצוי מעיקרו (כמו: מעבר דירה או נישואין) מעורר חרדה, לחץ וגם דכדוך. לפיכך, מדובר בתגובה נורמטיבית וטבעית. בנוסף, השינוי שהביא איתו הניתוח כולל התמודדות עם פרידה, הן מממדי הגוף הגדולים אשר הכתיבו את התנהלותה במצבי חיים שונים, והן מהרגלי האכילה בהם נהגה עד כה. לפני הניתוח האכילה סיפקה עבור ליאורה פונקציות רבות וחשובות כמו: הרגעה, חיזוק עצמי ואיזון רגשי. מעבר לכך, היא השפיעה ואף עיצבה מפגשים בין-אישיים ואירועים חברתיים שונים בחייה. כפי הנראה, ליאורה חווה כעת תחושה של אבל ואובדן של מקורות סיפוק והנאה אלה, ועליה להתמודד עם המשימה למצוא אותם במקומות חדשים בתוכה ובאינטראקציות שלה עם אחרים. אנו יודעים כי בחלוף הזמן, ירידה במשקל ושמירה על המשקל החדש שהושג מביאות איתן בסופו של דבר שינויים משמעותיים בתפיסת העצמי של האדם, כאשר על פי רוב ישנה עליה משמעותית בפרמטרים של ערך עצמי, אסרטיביות ודימוי גוף, יחד עם ירידה בדיכאון ובחרדה. כמו כן ניתן לראות באופן עקבי, מה שמכונה בספרות כ"יציאה ממעגל חוסר הישע". יחד עם זאת, אם תחושה זו נמשכת מעל לפרק זמן של מספר שבועות ומתלווים לה מאפיינים אחרים כגון: אובדן הנאה ועניין, קשיי שינה וירידה משמעותית בתפקוד, חשוב להיוועץ באיש מקצוע.