נגישות

גיליון 22 – הריון, ספט' 07

סיבוכים בהריון - תזונה וטיפול, נעמי קידר

נעמי קידר, דיאטנית מח' נשים ויולדות, בי"ח שיבא תל-השומר

תקופת ההריון מלווה את האם בשינויים מטבוליים רבים, היכולים להשפיע על תוצאות ההריון. אחת התופעות היא סוכרת הריונית המופיעה אצל 5% – 3% מהנשים ההרות. כיצד היא מאובחנת? מהי השפעתה על האם והעובר? מהו הטיפול האופטימלי ומהן מטרותיו?

רעלת הריונית הינה סיבוך שכיח נוסף בתקופת ההריון, המהווה גורם עיקרי למוות של נשים הרות ועוברים בעולם כולו. הטיפול באישה ההרה הלוקה ברעלת הריון חשוב מאוד למניעת התפתחות המחלה שעלולה להפוך לקבועה למשך כל החיים.

סוכרת בהריון
במהלך ההריון, הגוף עובר שינויים בתהליכים המטבוליים של הפחמימות והשומנים. שינויים אלה כוללים (1): ירידה בריכוז הגלוקוז בפלסמה, עלייה ברמות האינסולין הבסיסיות ובכמות המופרשת, איזון מחודש בין רמות הגלוקוז והאינסולין, עלייה בסינתזת הגלוקוז והכוונת הגלוקוז מתאים אימהיים שונים לעבר צורכי העובר, עלייה בעמידות לאינסולין בתאי האם, כתוצאה מכך שבמספר תאים קיימת ירידה במספר הרצפטורים לאינסולין ובאחרים קיימת ירידה בקליטת אינסולין באתרי רצפטורים ספציפיים, ועלייה של רוב תצורות הליפידים בפלסמה, כולל חומצות שומן חופשיות, טריגליצרידים, כולסטרול ופוספוליפידים.

אצל נשים החולות בסוכרת הריונית שינויים אלה גדולים יותר מאשר אצל נשים בהריון רגיל. מצב זה חולף לאחר הלידה, אך יכול לחזור בהריונות הבאים או בשלב אחר בחיים שאינו בתקופת הריון.

חשוב להבחין בין סוכרת הריונית לבין סוכרת קדם הריונית. נשים שהיו סוכרתיות לפני כניסתן להריון (type 1, type 2), דורשות טיפול ומעקב מתחילת ההריון, כאשר חלקן מטופלות במשאבת אינסולין וחלקן יחוברו במהלך ההריון על מנת להגיע לאיזון טוב יותר. מומלץ מאד להרות כאשר איזון הסוכרים תקין, אך מעטות הנשים שמגיעות לאיזון נכון לפני כניסתן להריון. רמת סוכר גבוהה בשבועות הראשונים להריון, עלולה לגרום להפלות מוקדמות ומומים במערכות השונות של הגוף, מכיוון שזו התקופה בה נוצרות רוב מערכות הגוף של העובר.

סיבוכים אפשריים לאם: ריבוי מי שפיר, יתר לחץ דם וסיבוכיו, זיהומים נשנים במערכת השתן ובנרתיק, לידה טראומתית, צורך בניתוח קיסרי וסוכרת בעתיד.

סיבוכים אפשריים לעובר: מקרוזומיה (משקל לידה מעל 4000 גר'), מוות תוך רחמי, לידה טראומטית, תקיעת כתפיים, סיבוכים אחרי הלידה (חוסר בשלות ריאות, היפוגליקמיה, היפוקלצמיה, היפרבילירובינמיה, פוליציטמיה) וסיבוכים בילדות ובבגרות.

לנשים סוכרתיות שמנות המטופלות בדיאטה, היה סיכון פי 2 יותר גבוה לניתוחים קיסריים בהשוואה לנשים שמנות ובמשקל נורמלי, ללא קשר לאיזון הסוכר בדם

אבחון סוכרת הריונית (2)
נשים הנמצאות בסיכון גבוה לסוכרת הריונית הן נשים שמנות עם היסטוריה משפחתית של סוכרת מסוג 2, סוכרת הריונית בהריון קודם והפרשת סוכר בשתן. נשים אלו צריכות לעבור בדיקת OGTT, כבר בתחילת ההריון. במידה והבדיקה תקינה, יש לחזור על כך בשבועות 28– 24. אם תוצאת בדיקת הסוכר בצום הינה מעל 126מ"ג% האבחנה היא סוכרת ואין צורך בבדיקות נוספות. לכל שאר הנשים ההרות מומלץ בשבועות 28-24 לבצע בדיקת GCT (Glucose Challenge test) הכוללת שתיית 50 גר' גלוקוז במשך 2 דקות ובדיקת דם לגלוקוז שעה לאחר מכן. במידה והערך גבוה מ- 130מ"ג% יש לבצע בדיקת OGTT שהיא העמסה של 100 גר' גלוקוז ובדיקת דם לגלוקוז: בצום לפני השתייה, שעה, שעתיים ושלוש שעות לאחר השתייה.

טבלה 1: ערכים תקינים של גלוקוז בבדיקת העמסה

זמן הבדיקה

רמה מקסימלית בתחום הנורמה (מ"ג%)

צום

95

60   דקות

180

120   דקות

155

180   דקות

140

כאשר 2 ערכים מתוך הארבע גבוהים מתחום הנורמה, האבחון הוא סוכרת.

זוהי שיטת האבחון המקובלת בישראל. חשוב לציין שעדיין לא קיימת אחידות באבחון סוכרת בעולם. HAPO Study- Hyperglycemia and Adverse Pregnancy Outcome study, הוא מחקר שנערך ב-16 מרכזים רפואיים בעולם, ב- 10 מדינות ובהן ישראל בנושא סוכרת הריונית אשר מטרתו להגיע לקריטריונים זהים לאבחון הסוכרת בכל העולם. המחקר הסתיים במאי 2007 וכעת מצפים לתוצאות שנראה שיתפרסמו בחודשים הקרובים.

טיפול
כשלאישה הרה אובחנה סוכרת הריונית, עליה להתחיל מיד בדיאטה ובבדיקות סוכר יומיות לפחות 4 פעמים ביום: בצום, שעה/שעתיים לאחר ארוחת הבוקר, שעה/שעתיים לאחר ארוחת צהריים ושעה/שעתיים לאחר ארוחת הערב. הערכים בצום צריכים להיות עד 90מ"ג% , שעה אחרי הארוחות עד 130מ"ג% ושעתיים אחרי הארוחות עד 120מ"ג%.

הרכב הדיאטה נקבע לפי הרגלי אכילה אישיים, משקל גוף, סוג ומידת הפעילות הגופנית, רמות הסוכר, רמות הקטונים, כמות וסוג האינסולין .

העלייה המומלצת במשקל היא של עד 7 ק"ג לנשים עם BMI מעל 29, ועלייה של עד 18 ק"ג לנשים שלפני ההריון היו ב BMI מתחת ל- 19.8.

התפריט צריך להיות מורכב מ- 40% – 35% פחמימות מסך הקלוריות (מורכבות ועשירות בסיבים), 25% – 20% חלבונים, 40% – 35% שומנים (10% חומצות שומן רב בלתי רוויות). בד"כ איזון רמות הסוכר נעשה ע"י כמות מתאימה של פחמימות לכל ארוחה.

המלצות לטיפול תזונתי של ארגון הסוכרת האמריקאי 2006 (3)
כל הנשים ההרות שלהן סוכרת הריונית, צריכות לקבל את הטיפול הרפואי והתזונתי בזמן האבחנה.

הטיפול התזונתי לסוכרת הריונית מתבסס על בחירת מזונות שיביאו לעלייה נאותה במשקל, נורמוגליקמיה והיעדר קטונים.

במשך ההריון, האנרגיה הנצרכת תאפשר עלייה נכונה במשקל, לא מומלץ לרדת במשקל. נשים בעלות עודף משקל ושמנות עם סוכרת הריונית צריך להגביל בצריכת הקלוריות והפחמימות. חישוב הצריכה של הקלוריות והפחמימות צריך להתבסס על הרגלי האכילה של האישה והתגובה של הסוכרים בפלסמה, וכן על פי סימנים קליניים כמו: רעב, רמות סוכר בדם, עלייה במשקל ורמת הקטונים. דיאטות היפוקלוריות בנשים שמנות עם סוכרת הריונית יכולות לגרום לקטונמיה וקטונוריה. ניתן להגביל את צריכת הקלוריות, עד ל- 30% מצריכת הקלוריות המומלצת וכך להביא לשיפור באיזון הגליקמי, ללא קטונמיה ובמיתון העלייה במשקל.

בגלל צריכת הסוכרים המתמשכת של העובר, חשוב לשמור על זמני ארוחות וכמות מזונות קבועים כדי למנוע היפוגליקמיה. ניטור הסוכרים ורישום האוכל מספקים מידע לגבי הטיפול באינסולין והתאמת התפריט. יש לספק מינימום של 175 גר' פחמימות ליום, כאשר הן צריכות להתפרס על פני כל היום ב- 3 ארוחות קטנות – בינוניות ועוד 4 – 2 ארוחות ביניים.

לעיתים יש צורך בארוחת לילה למניעת קטוזיס בלילה. בארוחת הבוקר קיימת פחות סבילות לפחמימות מאשר בשאר הארוחות.

פעילות גופנית קבועה יכולה לעזור בהפחתת רמות הגלוקוז בצום ואחרי ארוחות וכך לשפר את האיזון הגליקמי של האם. אם מתווסף טיפול באינסולין, יש לשמור על כמות פחמימות קבועה בארוחות ואז ארוחות הביניים הופכות למטרה העיקרית.

למרות שרוב הנשים עם סוכרת הריונית חוזרות לרמות גלוקוז תקינות לאחר הלידה, הן בסיכון גבוה לסוכרת הריונית בהריונות הבאים ולסוכרת סוג 2 בעתיד. מטרתו של השינוי באורח החיים לאחר לידה היא להפחית את משקל האישה ולהעלות את הפעילות הגופנית, כך שיופחת הסיכון לסוכרת.

הנקה מומלצת לתינוקות של אימהות עם סוכרת או סוכרת הריונית. הנקה מוצלחת דורשת תכנון וחלוקה נכונה של הפחמימות. ברוב המקרים, נשים מניקות זקוקות לפחות אינסולין, בגלל צריכת האנרגיה הרבה בהנקה.

סיכום המלצות קבוצת העבודה של הסוכרת ההריונית (4) ׁ

תכנון התפריט צריך לכלול את הדרישות התזונתיות המינימליות הנחוצות להריון ולהגיע למטרות הגליקמיות ללא עלייה או ירידה גדולים מדיי.

מומלצת פעילות גופנית קבועה של 30 דקות ביום, של הליכה או תרגילי ידיים בזמן ישיבה לפחות 10 דקות אחרי כל ארוחה.

פעילות איירובית קבועה עם תרגילי חימום נכונים הראו ירידה ברמות הסוכר בצום ואחרי ארוחות.

השמנה, סוכרת הריונית והשפעתה על תוצאות ההריון (5)

בשנים האחרונות חלה עלייה במספר הנשים בעלות עודף משקל, שמנות ובמקרי סוכרת הריונית. עודף משקל והשמנה אימהית קשורים לסיבוכים שונים של ההריון כגון: יתר לחץ דם, ניתוח קיסרי, סוכרת הריונית, מקרוזומיה ומות עובר.

במחקר שנערך נבדק הקשר בין סיבוכי ההריון להשמנה, עודף משקל, רמת האיזון הגליקמי וסוג הטיפול בסוכרת הריונית.

במחקר השתתפו 4001 נשים עם סוכרת הריונית, אשר חולקו ל – 3 קבוצות:

1. משקל נורמלי 9BMI 18.5 – 24.

2. עודף משקל BMI 25 – 29.9

3. השמנה BMI > 30

כל הנשים קיבלו דיאטה המורכבת מ- 3 ארוחות עיקריות ו- 4 ארוחות ביניים. נשים שהיו בעודף משקל ושמנות, הוגבלו בצריכת האנרגיה ל- 25 קק"ל/לק"ג ונשים במשקל נורמלי צרכו 35 קק"ל/לק"ג משקל האישה בהריון. הדיאטה הייתה מורכבת מ- 45% – 40% פחמימות. נשים שלא הגיעו לאיזון גליקמי ע"י הדיאטה החלו בטיפול באינסולין, תוך שבוע מתחילת הדיאטה.

המטרות המטבוליות: ערכי סוכר בצום 90מ"ג% – 60מ"ג%

ממוצע ערכי הסוכר מגילוי הסוכרת עד הלידה – נמוך מ- 100מ"ג%

ערכי סוכר שעתיים אחרי ארוחה – עד 120מ"ג%

סיבוכי ההריון האימהיים שנבדקו הם: סוג הלידה, יתר לחץ דם סיסטולי מעל 140 מ"מ כספית ולחץ דם דיאסטולי מעל 90 מ"מ כספית ופרוטאינוריה.

סיבוכי ההריון העובריים שנבדקו הם: שבוע הלידה, אחוזון משקל הלידה, סיבוכים נשימתיים ומטבוליים, המוגלובין, היפוגליקמיה, בילירובין גבוה מעל %מ"ג 12, מקרוזומיה כשמשקל הלידה מעל 4000 גר', LGA – Large for Gestational Age כשהתינוק > אחוזון 90, פוליציטמיה כשההמטוקריט מעל 60%.

בקבוצת הנשים השמנות המטופלות בדיאטה הייתה עלייה של פי 2 לערך בסיבוכי ההריון, בהשוואה לקבוצת הנשים במשקל נורמלי, ללא תלות באיזון הגליקמי. בניגוד לכך, בנשים שמנות המטופלות באינסולין שהגיעו לאיזון גליקמי תקין, היו תוצאות דומות ברמת סיבוכי ההריון, בכל קבוצות המשקל. בקבוצת הנשים השמנות, המטופלות באינסולין ועם איזון גליקמי תקין, היו באופן משמעותי פחות סיבוכי הריון מאשר בקבוצת הנשים המטופלות בדיאטה. בקבוצת הנשים השמנות המטופלות באינסולין ואשר לא היו באיזון גליקמי תקין, היה סיכון גבוה יותר לסיבוכי הריון מאשר בקבוצת הנשים שהיו באיזון גליקמי תקין.

 

ללא קשר לאיזון הגליקמי, לנשים בעודף משקל ושמנות אשר טופלו בדיאטה, יש סיכון גבוה פי 3- 2 סיכון לעוברים גדולים מעל אחוזון 90 (LGA), מאשר לנשים במשקל גוף נורמלי ומטופלות בדיאטה. תוצאות דומות נצפו בנשים שמנות מטופלות באינסולין ובאיזון גליקמי לא תקין. לעומת זאת, בנשים המטופלות באינסולין ומאוזנות היטב, מספר העוברים הגדולים היה דומה בכל קבוצות המשקל. נמצאו פחות עוברים גדולים לגילם בנשים המטופלות באינסולין עם איזון גליקמי טוב, מאשר בנשים המטופלות בדיאטה, בקבוצות הנשים בעלות עודף משקל ושמנות.

נצפתה מגמה פרוגרסיבית ברמת רעלת הריון (preeclampsia), בין שלושת קבוצות המשקל, אך רק בקבוצת הנשים המטופלות באינסולין ובאיזון גליקמי לא טוב, היו תוצאות מובהקות סטטיסטית. בקבוצת הנשים השמנות, מטופלות באינסולין ובאיזון לא טוב, נמצא סיכון יותר גבוה לרעלת הריון. לעומת זאת, נמצאו פי 3 – 2 יותר מקרי יתר לחץ דם כרוני בקבוצת הנשים בעלות עודף משקל ושמנות ללא קשר לטיפול או לאיזון הגליקמי.

במחקר זה, בשתי אפשרויות הטיפול, היה שיעור דומה של ניתוחים קיסריים אצל נשים שמנות ואצל נשים בעלות משקל נורמלי, ללא קשר לאיזון הגליקמי. לנשים שמנות המטופלות בדיאטה, ללא קשר לאיזון, היה סיכון פי 2 יותר גבוה לניתוחים קיסריים בהשוואה לנשים שמנות ובמשקל נורמלי. בקבוצת הנשים המטופלות באינסולין, ישנו שיעור דומה של ניתוחים קיסריים. יתכן שהידיעה שלאישה סוכרת הריונית גורם לרופאים לשקול ניתוח קיסרי. השיעור הכללי של ניתוחים קיסריים אצל המטופלות בדיאטה היה 23%, ואצל המטופלות באינסולין 27%. תוצאות אלו מוסברות חלקית בגלל הפרוטוקול לניתוחים קיסריים יזומים במקרוזומיה ו"הנבואה המתגשמת" של ניתוח קיסרי לנשים חולות סוכרת וההנחה ההגיונית שהטיפול באינסולין קשור לחומרת המחלה.

השמנה יכולה להשפיע על סיבוכי הריון אפשריים. סיבוכי ההריון ממוזערים ע"י השגת שליטה ברמות הסוכר באמצעות טיפול באינסולין. הצלחה בהשגת איזון רמות הסוכר אצל נשים עם סוכרת הריונית הינה מטרה, ללא קשר למשקל האם ולדרך הטיפול. מדוע לא השתפרה תוצאת ההריון בנשים המטופלות בדיאטה? יתכן שתוצאת הריון טובה יותר אצל נשים עם עודף משקל ואצל נשים שמנות המטופלות באינסולין, תלויה בתגובה לא מזוהה של האינסולין עצמו, או בהבדל בדיאטה המלווה מהתחלה את הטיפול באינסולין.

לסיכום, מחקר זה מציע, שנשים בעלות עודף משקל עם BMI השווה או גדול מ- 30, שמפתחות סוכרת הריונית, הינן בסיכון גבוה יותר לסיבוכים בתקופת ההריון ולאחריה, מאשר נשים עם סוכרת הריונית במשקל נורמלי. לכן, בהישג איזון גליקמי טוב ע"י טיפול באינסולין, ניתן להעלות את הסיכוי לתוצאות הריון טובות יותר.

רעלת הריון
רעלת הריון הינה גורם עיקרי למוות של נשים הרות ועוברים בעולם כולו. רעלת הריון שכיחה יותר במדינות מתפתחות, וההשפעה העיקרית היא על העובר. הטיפול באישה ההרה הלוקה ברעלת הריון חשוב מאוד למניעת התפתחות המחלה שעלולה להפוך לקבועה למשך כל החיים.

הטיפול מוריד את אחוזי תמותת האם, לפעמים במחיר לידה מוקדמת על כל השלכותיה. במדינות מתפתחות מקרי המוות של העובר אצל נשים הסובלות מרעלת הריון גבוהים פי 5 מאשר אצל נשים הרות ללא רעלת הריון. 15% מהלידות המוקדמות הן אצל נשים עם רעלת הריון (1).

פרה-אקלמפסיה (preeclampsia) , או PIH (Pregnancy Induced Hypertension), היא תופעה ייחודית לתקופת ההריון, המאובחנת לאחר שבוע 20 ע"י עלייה בלחצי הדם, כאשר לחץ הדם הסיסטולי הוא מעל 140 מ"מ כספית ולחץ הדם הדיאסטולי הוא מעל 90 מ"מ כספית. רעלת הריון מתונה מאובחנת כאשר יש עלייה בלחצי הדם, ללא ממצאים נוספים. במקרה זה יש לבצע מעקב יומי של לחצי הדם, איסוף שתן ובדיקת נוכחות חלבון בשתן פעם בשבוע. פרוטאינוריה מאובחנת כשכמות החלבון בשתן מעל 300 מ"ג ביום.

החמרה בדרגת רעלת ההריון תתרחש כאשר קיימת פרוטאינוריה ולחצי הדם בעלייה. לחץ הדם הסיסטולי מעל 150 מ"מ כספית ולחץ הדם הדיאסטולי מעל 100 מ"מ כספית. הטיפול יהיה תרופתי, מעקב לחץ דם יומי, בדיקות חלבון בשתן ומנוחה. כאשר מתפתחות בצקות מומלץ לבצע שקילה יומית, יתכנו שינויים גדולים במשקל מיום ליום.

החמרה נוספת, תביא לרעלת הריון חמורה, sever pre-eclampsia, ועליה בלחצי הדם: לחץ הדם הסיסטולי מעל 160 מ"מ כספית ולחץ הדם הדיאסטולי מעל 110 מ"מ כספית. כמות החלבון בשתן תהיה מעל 700 מ"ג ליום.

גורמי סיכון לרעלת הריון (6)

הריון ראשון

רעלת הריון בהריון קודם

מעל 10 שנים מההריון הקודם

נשים מעל גיל 40

BMI מעל 35

היסטוריה משפחתית של רעלת הריון, בייחוד אם או אחות

לחץ דם דיאסטולי מעל 80 מ"מ כספית בתחילת ההריון

הריון מרובה עוברים

מצבים כגון: יתר לחץ דם כרוני, מחלת כליות, סוכרת ונוכחות של antiphospholipid antibodies.

בסקירה של 11 מחקרים ע"י Cochrane, שבוצעו על 6894 נשים, נצפתה ירידה של 32% במקרי רעלת הריון בנשים שלקחו תוספת סידן. ההשפעה הייתה משמעותית יותר בנשים שצרכו כמות מועטה של סידן לפני התחלת המחקר.

סיבוכים לאם ולעובר
סיבוכים לאם עלולים להיות פגיעה במערכת העצבים המרכזית ( שבץ, עיוורון ועוד), במערכת הכליות, במערכת הנשימה, בכבד, עלייה באנזימי כבד, פגיעה בתפקודי הקרישה ובפעילות השלייה ורמות נמוכות של טסיות דם (מצב זה יכול להיות גם ללא יתר לחץ דם ב – 70% מהמקרים וב- 90% מהמקרים יופיעו כאבים ברום הבטן).

הסיבוכים לעובר עלולים להיות מוות, לידה מוקדמת ועיכוב בגדילה התוך רחמית

התזונה ברעלת הריון (7)
השפעת הדיאטה והעלייה במשקל על רעלת הריון, נבחנה כבר במלחמת העולם הראשונה, כאשר הניחו שהפחתה בצריכת הקלוריות ועלייה בפעילות הגופנית שנכפתה על הנשים, הביאה לירידה ברעלת ההריון.

במחקר של קלאוסן, נבדקה צריכת הקלוריות, סוכרים ושומנים ע"י שאלוני תדירות המזון ב- 3771 נשים נורבגיות בשבועות 19- 17 להריון. צריכת קלוריות גבוהה יותר נמצאה בקבוצת הנשים עם רעלת הריון. כמו כן, נמצאה צריכה גבוהה יותר של סוכרים ומשקאות ממותקים בקבוצת הנשים שילדה לפני שבוע 37.

עלייה במשקל לפני ההריון , נמצאה קשורה לרעלת הריון.

בעבר, הייתה השערה שצריכת חלבון מעטה קשורה לעלייה בסיכון לרעלת הריון, אך מחקרים רבים לא הראו השפעה של צריכת חלבון מעטה על התפתחות רעלת ההריון. עובדה זו מתבססת גם על מחקרים שבהם ניתנה תוספת חלבונים, אשר לא השפיעו על הורדת מיקרי רעלת ההריון.

הגורם שנבדק הכי הרבה בקשר לרעלת הריון הוא סידן. מספר מחקרים אפידמיולוגיים מראים קשר בין צריכת סידן מועטה לרעלת הריון. תוצאות אלו מובילות להשערה שניתן להוריד את הסיכון לרעלת הריון באוכלוסיה שצורכת מעט סידן ע"י תוספת סידן.

במחקר פרוספקטיבי שבוצע בברזיל על 1092 נשים הרות, נבדק הקשר בין צריכת הסידן בדיאטה ומיקרי רעלת ההריון. נעשתה השוואה בצריכת הסידן בדיאטה בין נשים הרות עם רעלת הריון לנשים הרות בעלות לחץ דם תקין.(8)

צריכת הסידן נקבעה ע"י ראיון עם האישה יום לאחר הלידה.

צריכת סידן ממוצעת לכל האוכלוסייה הייתה: 1038 מ"ג.

צריכת סידן ממוצעת בקבוצת הנשים בעלות לחץ דם תקין: 1057 מ"ג

צריכת סידן בקבוצת הנשים עם יתר לחץ דם כרוני: 962 מ"ג

צריכת סידן בקבוצת הנשים עם רעלת הריון: 902 מ"ג

צריכת סידן בקבוצת הנשים עם רעלת הריון חריפה: 755 מ"ג

במחקר זה ניתן לראות שהנשים עם רעלת הריון חריפה היו אלה שצרכו פחות סידן מנשים בעלות לחץ דם תקין.

במספר מחקרים אקראיים, ניתנה תוספת סידן לעומת פלסבו. בסקירה של 11 מחקרים ע"י Cochrane, שבוצעו על 6894 נשים, נצפתה ירידה של 32% במקרי רעלת הריון בנשים שלקחו תוספת סידן. ההשפעה הייתה משמעותית יותר בנשים שצרכו כמות מועטה של סידן לפני התחלת המחקר.

ההמלצה היא לצרוך לפחות 1 גר' סידן ביום, למניעת רעלת הריון.

בעבר היה נהוג להגביל צריכת הנתרן בנשים עם רעלת הריון, מכיוון שהיו מחקרים שהראו קשר בין צריכת מלח ללחץ דם גבוה. האמינו שישנה הפרעה בהפרשת סודיום כלוריד ע"י נשים הרות וזאת הסיבה להתפתחות רעלת הריון. כיום מספר מחקרים הראו שלצריכת נתרן אין השפעה על רעלת הריון. הגבלה בצריכת הנתרן בנשים עם רעלת הריון, יכולה לגרום להפרעה באיזון המערכת של הפרשת רנין – אנגיוטנסין – אלדוסטרון. הגוף זקוק לנתרן גם בנשים עם רעלת הריון, כדי לספק את צורכי התאים ולמניעת הקטנת נפח הדם והנוזלים החוץ תאיים.

פעילות רנין – אנגיוטנסין – אלדוסטרון מוגברת ע"י רמות נמוכות של נתרן, ככל שצריכת הנתרן תפחת, כך יגבר ריכוז הנתרן ע"י הכליות. בדיאטה דלת נתרן, יתכן שריכוז הנתרן לא יאפשר את נפח הדם הרצוי וכמות הנוזלים התאיים להם זקוק הגוף בתקופת ההריון. רעלת הריון מאופיינת בהקטנת נפח הדם, לכן הגבלה בצריכת הנתרן יכולה להחריף את הבעיה.

כיום מועלות השערות לגבי גורמים נוספים היכולים להשפיע על רעלת הריונית כמו: דיסליפידמיה, עמידות לאינסולין, פעילות האנדותל, מגבירי דלקת, סטרס חמצוני, רדיקלים חופשיים, אנטיאוקסידנטים, השפעת חומצות השומן ועוד. יש מקום לעוד מחקרים רבים בנושא.

לצריכת נתרן אין השפעה על רעלת הריון. הגבלה בצריכת הנתרן בנשים עם רעלת הריון, יכולה לגרום להפרעה באיזון המערכת של הפרשת רנין- אנגיוטנסין-אלדוסטרון. הגוף זקוק לנתרן גם בנשים עם רעלת הריון, כדי לספק את צורכי התאים ולמניעת הקטנת נפח הדם והנוזלים החוץ תאיים.

References:

1. Myron Winick : Nutrition, Pregnancy, and Early Infancy.

2. Working Group on Diabetes and Pregnancy : Diabetes and Pregnancy Evidence Based Update and Guidelines.

3. Nutrition Recommendations and Interventions for Diabetes-2006. Diabetes Care 2006;29:2140-57.

4. Boyd E. Metzger, Thomas A. Buchanan. Summary and Recommendations of the Fifth International Workshop-Conference on Gestational Diabetes. Mellitus. Diabetes Care,2007;30:s251-s260.

5. Oded Langer, Yariv Yogev. Overweight and obese in gestational diabetes: The impact on pregnancy outcome. Am J Obstet Gynecol 2005;192:1768-76.

6. Lelia Duley, Shireen Meher. Management of pre-eclampsia. BMJ 2006;332:463-68.

7. James M, Judith L. Nutrient Involvement in Preeclampsia. J. Nutr. 2003;133:1684s-92s.

8. Ramos JG, Brietzke E. Reported calcium intake is reduced in women with preeclampsia. Hypertens Pregnancy. 2006;25:229-39