נגישות

גיליון 23 – תעשיית המזון, ינו' 08

סימון מזון, זאב פייקובסקי

זאב פייקובסקי
מדען ראשי תשלובת החלב, תנובה

סימון האריזה של מוצרי צריכה הוא חלק מן השפה המקובלת להעברת מידע חיוני מהיצרן לצרכן הפוטנציאלי ביחס להרכב המוצרים ואופי השימוש בהם. מוצרי מזון הם בין המוצרים החשובים ביותר, ותשומת לב מרובה ניתנת לתיאור טיבם ותכונותיהם על גבי האריזה.
האם המסרים אכן ברורים? האם הצרכן מבין את השפה בה נעשה השימוש בסימון מוצרי המזון? האם הסימון אכן מעביר את המידע הנחוץ באמת?
אם עד עכשיו חיינו בעולם פשוט של סימון, נראה כי אנו צועדים לעבר עולם מורכב ביותר, לא רק ליצרן המזון שיצטרך לגלות מיומנות ומקצועיות רבה, אלא גם לצרכן המזון.
ימים יגידו האם הצרכן העתידי, כאשר יקרא את שפע המידע המיועד להופיע על תוויות המזון, אכן יהיה מצויד בידע הרלבנטי ובכלים המתאימים שיאפשרו לו את הבחירההנכונה.

סימון האריזה של מוצרי צריכה הוא חלק מן השפה המקובלת להעברת מידע חיוני מהיצרן לצרכן הפוטנציאלי ביחס להרכב המוצרים ואופי השימוש בהם. מוצרי מזון הם בין המוצרים החשובים ביותר ואשר תשומת לב מרובה ניתנת לתיאור טיבם ותכונותיהם על גבי האריזה.
אך האם המסרים אכן ברורים? האם הצרכן מבין את השפה בה נעשה השימוש בסימון מוצרי המזון?
לו היו הצרכנים נדרשים להשיב על מספר שאלות בדבר התייחסותם לסימון מוצרי מזון הם היו בוודאי נדרשים לשאלות הבאות:
• האם אתם עושים שימוש בתווית הסימון בבואכם להחליט איזה מוצר לרכוש?
• באילו פריטי מידע אתם מתמקדים בעת הקנייה ומדוע?
• האם המידע אותו אתם מחפשים מספק, ברור, מבלבל, או חלילה מטעה?
• האם אתם חשים לעתים תסכול עקב המידע המופיע על האריזה, או האם ייתכן כי סימון המזון הוא זה שגרם לכם להימנע מקניית מזון כלשהו?
• האם בחיפושיכם אחר מוצר כלשהו עם מספר חלופות יש ביכולתכם להבין:
o באיזה מוצר יש יותר או פחות שומן?
o באיזה מוצר יש יותר או פחות נתרן?
o איזה מוצר מכונה "מופחת שומן" ולמה?
o מה ההבדל בין "לייט" ל"דייאט"?
o מה ההבדל התזונתי בין מוצר המכיל 3% שומן לבין מוצר המכיל 2% שומן והמכונה גם "מופחת שומן"?
o האם מוצר שיש בו 100 מ"ג נתרן ל- 100 גרם הינו מוצר בריא יותר ממוצר שהינו טעים יותר, אך מכיל 500 מ"ג נתרן ?
• מהו ההבדל בין חלב מלא לחלב דל שומן או חלב מועשר?
• באיזה מוצר מעובד יש יותר ויטמין זה או אחר? והאם בכלל הכמות המצוינת בטבלת הסימון התזונתי רלוונטית לתזונה ?
את כל התשובות לשאלות האלה ומעבר להן אמור הצרכן לקבל מהמידע המופיע על אריזת המזון (1).
סקירה זו תעסוק בעקרונות הכלליים והבסיסיים בסימון מזון בעולם ובישראל, ובעדכונים הצפויים להיכנס לתוקף בישראל בעתיד הקרוב. בהמשך תעסוק הסקירה בהתפתחויות האחרונות בתחום הסימון באירופה ובארה"ב ובהשלכותיהן הצפויות גם על סימון המזון בישראל. כמו כן תשתדל הסקירה להצביע על הבעייתיות הרבה הצפויה לצרכן בעולם המערבי כתוצאה משפע המידע שייכפה עליו עם קבלת עקרונות הסימון החדשים.

אריזות המזון מספקות מידע נרחב על המוצר ותכונותיו. חלק מן המידע הינו אינפורמטיבי וחשיבותו לתהליך הבחירה במזון נמוכה יחסית, אך לחלקו האחר יש השפעה ניכרת על דרך בחירתו של הצרכן במזון ובכך יש לסימון השלכה ישירה על תזונתו, בריאותו ואיכות חייו של הצרכן (2).
אולם דבר אחד אין ביכולתן של אריזות המזון לעשות – הן אינן קובעות מה בסופו של דבר יאכל הצרכן – זוהי בחירתו. תווית המזון הינה גורם מסייע בלבד בהחלטה זו, ועל כן יש לראות בה חלק מאמצעי השיווק.

סימון מוצרי המזון הוא חלק ממערכת אינטגראלית של תקשורת בין "השחקנים" השונים – הצרכנים, חברות המזון, גופי חקיקה וגורמים נוספים בעלי עניין כשלכולם יש חלק בהשפעה על תהליכי קבלת ההחלטות לקביעת הדרישות המנדטוריות לסימון או בקביעת התכנים של סימון נוסף שאינו מעוגן באופן ספציפי בדרישות החוקיות.
בשונה מהעבר, סימון המזון אינו מהווה יותר את האמצעי היחידי לתקשורת עם הצרכן לצורך העברת המסרים והמידע באשר למזון. אולם, אפילו בעידן בו התקשורת מתבצעת גם באמצעות המדיה הכתובה והאלקטרונית, וכן באמצעות גורמים מקצועיים מתווכים (כגון רופאים ודיאטניות), נותר סימון המזון חשוב ואפקטיבי ביותר.
לצרכן המזון מעניק הסימון את המידע המאפשר לו לבסס את החלטתו לגבי רכישת המוצר ובהמשך לגבי אופן הצריכה הנכון שלו.
ליצרני המזון משמשת תווית הסימון כלי רב ערך לא רק להעברת מידע הכרחי אשר חובה לציינו, אלא שבשימוש יעיל ואחראי יכול גם להוות אמצעי להדגשת תכונות ייחודיות של המוצר או להשוואה למוצרים מתחרים דומים ובכך לסייע בשיווקו היעיל.

לכאורה צריכה להתקיים זהות אינטרסים בין יצרן המזון לבין הצרכן. אך יחד עם זאת קיימים מקרים של חוסר שביעות רצון מהתוצאה הסופית (האריזה) משני בעלי העניין העיקריים– הצרכן ויצרן המזון.
הצרכן מוצא עצמו לא פעם מול מידע מיותר ולא רלוונטי (כגון פירוט חומצות שומן רוויות, כולסטרול, או חומצות טראנס במוצרים בהם אחוז שומן נמוך ביותר 2-3%), או מול מידע חסר (כגון סימון מזון רק בשם הדמיוני כשהצרכן אינו יכול לדעת מהו למעשה המוצר, היעדר פירוט סימון רכיבי מזון ואפילו היעדר פרטים מזהים על היצרן וכתובתו). כל זאת בין אם המידע הינו כזה שסימונו נדרש כחובה ובין אם זהו מידע וולונטרי המסופק על ידי יצרן המזון בנוסף לסימון החובה.
גם יצרן המזון מוצא עצמו לא פעם במצב בלתי אפשרי, בו על פי הדרישות הוא מחויב בפרטי סימון שונים כגון רישום מידע ואזהרות. כל אלה מאלצים אותו לנצל את מרבית השטח המוגבל העומד לרשותו לסימון הפריטים המחויבים על פי הדרישות, כך שלא נותר ברשותו מקום מספיק לתיאור המוצר, לאיורו ולפרסומו. כתוצאה מכך נאלץ היצרן לדחוס את המידע המחויב על פי החוק ולסמנו באותיות בגודל המינימאלי המותר ובכך לגרום לחוסר נחת מצד הצרכן.

לצרכן המזון מעניק הסימון את המידע המאפשר לו לבסס את החלטתו לגבי רכישת המוצר ובהמשך לגבי אופן הצריכה הנכון שלוליצרני המזון משמשת תווית הסימון כלי רב ערך, לא רק להעברת מידע הכרחי אשר חובה לציינו, אלא שבשימוש יעיל ואחראי יכול גם להוות אמצעי להדגשת תכונות ייחודיות של המוצר או להשוואה למוצרים מתחרים דומים ובכך לסייע בשיווקו היעיל.

סימון מזון – הלכה למעשה
בישראל כמו גם בכל המדינות המתוקנות סימון מזון מעוגן בחקיקה מסודרת.
חקיקה זו יכולה להתבסס על העקרונות שמתווה הקודקס האלימנטריוס (3),או חקיקה מחייבת בכל מדינה ומדינה כגון באיחוד האירופי (4,5), באירלנד (6), ארה"ב (7) ובישראל (8).
יחד עם זאת, וכפי שיובהר בהמשך, קיימים פערים ניכרים בדרישות בין המדינות השונות ובמיוחד בגישתן לסימונים וולונטריים המתארים תכונות מיוחדות של המזון.
בדרך כלל סימון המזון מתבצע עפ"י כללים הנקבעים בחקיקה רוחבית שהפועל היוצא שלה הינו קביעת כללים אחידים לכל סוגי המזון. בנוסף קיימים פריטי סימון הייחודיים לקבוצת מזונות זו או אחרת או למזון ספציפי, אשר ביחד עם הכללים הרוחביים האחידים יוצרים את הדרישה הכוללת לסימון מזון זה. כך ניתן לראות על כל סוגי המזון פרמטרים אחידים אשר התקינה בכל מדינה מחייבת את הימצאם על האריזה כמו גם את שפת הכיתוב וגודל האותיות המשמשים לסימון כל פרט ופרט.
בין אלה ניתן למנות את –
– שם המזון (שם המתאר תיאור נכון ולא מטעה את מהותו של המזון)
– רשימת רכיבים (9). ברשימה זו נכללים חומרי המוצא, התוספות ותוספי מזון (בשמותיהם הקבוצתיים והפרטניים). במסגרת סימון הרכיבים כוללות מספר מדינות גם את הדרישה לסימון מיוחד של רכיבים בעלי פעילות אלרגנית.
– משקלו הנקי (או המסונן) של המזון
– שם היצרן וכתובתו (במזון מיובא – גם שמו וכתובתו של היבואן / משווק)
– מספר המזהה את אצוות הייצור
– התאריך האחרון בו ניתן להשתמש במזון (כתלות ברגישותו המיקרוביאלית של המזון)
– תנאי אחסון
– הוראות הכנה (אם יש כאלה)
– כשרות
– סימון תזונתי (10)

לכאורה, הכל אמור להיות ברור ופשוט. קיים מספר לא גדול של פריטים שבהם חלה החובה לסמן מזון. אולם כשאנו בוחנים את מגוון המוצרים המצוי בשוק קשה לעקוב ולהבין את מהותם של פריטי סימון רבים נוספים המופיעים על המזון ואת הביסוס להימצאם.

כל זאת מדוע ?
דרישות הרגולטוריות עוסקות בסימוני חובה, אך בנוסף הן מאפשרות גם הוספת סימונים אחרים. לדוגמא, בנוסף לשם המזון שהינו שם מדויק המתאר תיאור נכון ולא מטעה את מהותו של המזון (במוצרים לגביהם קיים תקן הם נקבעים בתקן הספציפי) מאפשר המחוקק בכל העולם שימוש גם בשם דמיוני או כינוי שמזון כלשהו יכול לשאת ואשר בינו ובין המזון אין כל קשר. לדוגמא, שמות כמו "קיט קט", "במבה", או "קרלו" הינם כינויים דמיוניים למוצרי מזון שהינם למעשה, "חטיף שוקולד", "חטיף בוטנים" או "מעדן חלב בטעם שוקולד".
המחוקק מאפשר גם שימוש באיורים או כל סימון אחר ובלבד שכל אלה יהיו נכונים, לא מטעים וניתנים להוכחה.

חלקם של הסימונים הנוספים מוגדר בתקינה הספציפית בכל מדינה ומתייחס לשימוש במונחים כגון : טבעי, טרי, עשיר, מקור טוב ל…, מועשר וכו' וכן לתיאורים לגבי אופיו התזונתי ההשוואתי של המזון כגון : מופחת (שומן, נתרן, כולסטרול, קלוריות), נטול…, ללא…, דל .. או דיאט.

מסרים בריאותיים ותפקודיים
סימונם של מוצרי מזון רבים כולל התייחסות לתכונות נוספות של המזון או של רכיבים במזון.
מקובל לראות על גבי תוויות של מזונות רבים מסרים המתייחסים לקשר שבין צריכת המזון, או רכיב שבו, לבין שיפור בתפקוד מסוים של הגוף או במניעת מחלה או מצב בריאותי מסוים.
נושא זה הינו אחד השנויים ביותר במחלוקת בתחום המזון.
ברוח דבריו של היפוקרטס (400 לפנה"ס):
"Let your food be your medicine and your medicine your food"
מחד גיסא, גוברת הנטייה לצריכת מזון מאוזנת ובריאה ולא מעט עוסקים במזון העתידי שצריכתו אמורה להחליף טיפול תרופתי או לפחות לייצר את התנאים להפחתת התחלואה. אולם, מאידך גיסא, קיימות מגבלות כבדות על האפשרות לייחס למזונות תכונות תפקודיות או בריאותיות (11- 14).
"מסר בריאותי" ((Health Claim הינו תיאור הקשר שבין צריכת מזון מסוים (או רכיב שבו) לבין הקטנת הסיכון לחלות במחלה מסוימת.
לדוגמא: הקשר שבין מזון עשיר בסיבים תזונתיים בשילוב עם דיאטה דלת שומן, שומן רווי וכולסטרול וההפחתה הצפויה בסיכון למחלות לב וסוגים מסוימים של סרטן.
או, הקשר שבין מזון דל בנתרן, בשילוב עם דיאטה דלת שומן, שומן רווי וכולסטרול וההפחתה הצפויה בסיכון ליתר לחץ דם.

"מסר תיפקודי" Structure/Function Claim)) הינו תיאור הקשר שבין צריכת מזון מסוים (או רכיב שבו) ובין תיפקוד תקין של הגוף או איבר בו.
לדוגמא: הקשר שבין מזון עשיר בסידן ובריאות העצמות, או הקשר שבין מזון עשיר בסיבים תזונתיים ופעילות סדירה של המעיים.

שני סוגי המסרים הינם מסרים וולונטריים. היצרן המעוניין בסימון מסר בריאותי חייב לעמוד בדרישות מוחלטות שנקבעו על ידי הרשויות לגבי מספר מוגבל של מסרים מותרים. במקרה של סימון מסר תיפקודי צריך יצרן המזון להיות מסוגל להוכיח את נכונות המסר.

המסרים הבריאותיים שהינם "החזקים" בין השניים מוסדרים ומקובלים בארה"ב (14) מזה שנים רבות, אך לא אכנס במאמר זה לפירוט יתר בנושא.
באיחוד האירופי נושא המסרים הבריאותיים (הכולל גם התייחסות למסרים תזונתיים) מטופל עתה באופן יסודי ביותר באמצעות דירקטיבה ייחודית ומפורטת (13) ואמור להיות מוסדר עד לתחילת שנת 2010. אסתפק רק באמירה כי התנאי לאישורם של מסרים בריאותיים ותזונתיים באיחוד האירופי הינו הביסוס המדעי לתקפותם ופרק הזמן שניתן עד 2010 מיועד לאישור הבסיס המדעי של המסרים השונים.

יותר ויותר גם נרצה לדעת לגבי מקורות חומרי הגלם ששימשו לייצור מוצרי המזון: האם הרכיבים ששימשו לייצור המזון הופקו תוך פגיעה באקלים וניצול משאבי כדור הארץ? האם נעשה שימוש בעבודה נצלנית של עובדים ובמיוחד של ילדים? או, מה היה היחס לבעלי החיים שתוצריהם שימשו לייצור מוצרי המזון שלנו?

מה לעתיד?
בעולם
ההתייחסות להשמנת היתר הינה כאל מגיפה כלל עולמית (Global Obesity), ומשפיעה על דרכי החשיבה והפתרונות המוצעים על ידי מומחי הבריאות והחקיקה במדינות השונות.
השמנת היתר מתבטאת בין השאר בעלייה חדה בהוצאות הלאומיות לבריאות במדינות המערב, וכתוצאה מכך נעשים ניסיונות לצמצם את התופעה, ובדרך זו גם את ההוצאות המיותרות לבריאות.
סימון מזון לתפיסתן של הרשויות הינו אחת הדרכים היעילות באמצעותן ניתן לחנך את הצרכן ולהסביר לו מהו "מזון טוב" ומהו "מזון רע". כל זאת כמובן, בהיבט הצר של "משמין/לא משמין".
כתוצאה מכך נעשה בשנים האחרונות שימוש במונחים כמו "Nutrition Symbols" או
"Nutrient Profiling", דהיינו, הוספת סימון נוסף שיתייחס לפרופיל התזונתי של המזון בהתאם לתכולת הרכיבים הרעים שבו – סוכר, שומן, שומן רווי,שומן טראנס, כולסטרול ונתרן (13).
הדרכים השונות ליישום העקרוני של השיטה מתייחסות להדגשת הרכיבים השליליים במזון ומתעלמות בשלב זה מרכיבים חיוביים כגון תכולת חלבון, מינרלים, ויטמינים, חומצות שומן מסוג אומגה 3, סיבים תזונתיים וכו'.
לפיכך, פרסום הדרישות עשוי לגרום למהפכה של ממש בסימון המזון ובהתייחסות למזון "בריא" או "לא בריא". הדרישות החדשות תבואנה כמובן לידי ביטוי בסימון נוסף של המזון אך גם תבואנה לידי ביטוי בנקודות החשובות הבאות :
§ בנוסף לביסוס המדעי של המסרים הבריאותיים יהווה הפרופיל התזונתי תנאי מקדמי להיתר לסימון המזון במסרים בריאותיים ותזונתיים. רק מזון שיהיה בעל פרופיל תזונתי חיובי יוכל לשאת מסר בריאותי, אם זה נכלל בתכונותיו.
§ הפרופיל התזונתי יהווה גם תנאי לפרסום מזון לילדים במדיה הכתובה או בשעות צפייה מסוימות בטלוויזיה וכו'.
§ מאחר והפרופיל התזונתי מתעלם מרכיבים חיוביים במזון עלול להיווצר מצב בו מזונות המסווגים כיום כבריאים ומועילים תזונתית ישאו תווית של "רעים" ומזונות הנתפסים כיום כ"רעים" לא יצטרכו לשאת תווית כזו.

מאחר ונושא הפרופיל התזונתי נבחן עתה גם בארה"ב וגם באיחוד האירופי לא ברור עדיין מה תהיינה התוצאות הסופיות של המהלך ואילו השלכות מרחיקות לכת צפויות בסימון המזון ובפרסומו עם יישומן של ההמלצות בעולם המערבי ואח"כ בוודאי גם בישראל.

ותמיד ניתן לשאול את השאלה – האם כך ייראה הסימון העתידי ?
"זהירות !!! – עוגת שוקולד" ??? או "סכנה !!! – גלידת ווניל" ???

ישראל
בכל מה שקשור בסימון הבסיסי מצבה של ישראל פשוט יחסית, והדרישות בישראל דומות לדרישות בעולם המערבי. אולם בבואנו לנתח ולבדוק מה יהיה המצב ביחס לסימון העתידי של מזון בישראל מצבנו פחות ברור.
את השינויים הצפויים בעתיד ניתן לראות בשני שלבים – הראשון ברור יותר וככל הנראה ייושם כבר בעתיד הקרוב. יישום השינויים בשלב השני אינו ברור לחלוטין וזאת עקב הבדלי גישות מהותיים בדרישות וביישום בין שני הגושים המערביים המובילים –ארה"ב והאיחוד האירופי ועימם ההחלטה הקשה – איזו גישה עדיפה לאימוץ וליישום בישראל.
בטווח הקרוב אנו צפויים לשלושה עדכונים מהותיים בסימון המזון בישראל :
o שינוי בדרישות הסימון התזונתי (10) והרחבת הפירוט לגבי תכולת השומנים, כך שתכלול גם התייחסות לתכולת חומצות השומן מסוג טראנס שמקורן בתהליכים תעשייתיים.
o עדכון התקנות המחייבות סימון נוכחות גלוטן (15). התקנות בניסוחן הנוכחי מחייבות סימון גלוטן במזון בשיעור כלשהו (כל ערך מעל 0) – עובדה בעייתית ליצרנים, אך במיוחד לציבור הצרכנים חולי הצליאק ששיטת הסימון הנוכחי מונעת מהם מוצרים רבים. עפ"י העדכון המתגבש ובהתאם לעדכון שהתקבל לאחרונה בקודקס האלימנטריוס תיקבע רמה מקסימאלית מותרת של גלוטן באופן שיאפשר סימון מזון כ"מזון ללא גלוטן" על אף שיכיל כמות מותרת של גלוטן.
o סימון רכיבים אלרגנים. באיחוד האירופי ובארה"ב פורסמו רשימות מחייבות של מזונות ותוצריהם הנחשבים כאלרגנים, ואשר הימצאותם במזון מחייבת את אזכורם גם אם המדובר ברכיב שמקורו בחומר אלרגני אך הצרכן אינו מודע למקור הרכיב (לדוגמא במזון המכיל קזאין יודגש כי המזון מכיל רכיבי חלב או במזון המכיל אלבומין ביצה יודגש כי המזון מכיל רכיבי ביצה).
דרישות דומות לאלו הקיימות בארה"ב ובאיחוד האירופי תיקבענה כסימון חובה גם בישראל, למרות שמספר חברות מזון מתקדמות מסמנות כבר כיום ובאופן וולונטרי את הרכיבים האלרגנים במוצריהן.

בטווח הרחוק אנו צפויים לראות גם בישראל התייחסות של המחוקק למסרים המתארים תכונות בריאותיות ותיפקודיות של מזונות ורכיביהם. מאחר ויישום התייחסות כזו בישראל תלוי במידה רבה במתרחש בעולם אתייחס לנושא זה בפרק הבא.

. "מסר תיפקודי" Structure/Function Claim)) הינו תיאור הקשר שבין צריכת מזון מסוים (או רכיב שבו) ובין תיפקוד תקין של הגוף או איבר בו. לדוגמא: הקשר שביןמזון עשיר בסידן ובריאות העצמות, או הקשר שבין מזון עשיר בסיבים תזונתיים ופעילות סדירה של המעיים.

נקודות נוספות למחשבה

קיימות (Sustainability), שמירת הסביבה, אחריות חברתית ורווחת בעלי החיים אינם יותר נחלתם ועיסוקם של בודדים "משוגעים לדבר". יותר ויותר גורמים ובודדים, לא רק מגלים עניין, אלא מגלים גם מעורבות פעילה.
עם הזמן יבואו לידי ביטוי גם נושאים אלה כדרישות סימון לאספקת מידע רלבנטי לצרכנים לגבי כל מוצרי הצריכה ובמיוחד לגבי מוצרי המזון.
יותר ויותר גם נרצה לדעת לגבי מקורות חומרי הגלם ששימשו לייצור מוצרי המזון: האם הרכיבים ששימשו לייצור המזון הופקו תוך פגיעה באקלים וניצול משאבי כדור הארץ? האם נעשה שימוש בעבודה נצלנית של עובדים ובמיוחד של ילדים? או, מה היה היחס לבעלי החיים שתוצריהם שימשו לייצור מוצרי המזון שלנו?
תשובות לכל אלה יחייבו בעתיד את סימון ארץ או אזור המוצא או סימונים מתאימים ייחודיים לגבי קיומם של תנאים אלה או אחרים.

מסובך …? בכמה פרטי מידע נתעניין לפני קניית המוצר?

צרכנים בוחרים מזון, לא רק באמצעות הסימון, אלא גם על בסיס פרמטרים נוספים כגון טעם, נוחות, הימצאות רכיבים טבעיים ורכיבים תזונתיים טובים כמו חלבון, סידן, סיבים, ויטמינים ועוד.
אם עד עכשיו חיינו בעולם פשוט של סימון, נראה כי אנו צועדים לעבר עולם מורכב ביותר, לא רק ליצרן המזון שיצטרך לגלות מיומנות ומקצועיות רבה, אלא גם לצרכן המזון.
ימים יגידו האם הצרכן העתידי, כאשר יקרא את שפע המידע המיועד להופיע על תוויות המזון, אכן יהיה מצויד בידע הרלבנטי ובכלים המתאימים שיאפשרו לו את הבחירה הנכונה.

References:

1. Golan E, Kuchler F, et al. Do Food Labels Make a Difference? …. Sometimes. ERS. USDA
2. Golan E, Kuchler F, et al. Economics of Food Labeling. Economic Research Service, U.S. Department of Agriculture.Agricultural Economic Report No. 793
3. Codex General standard For The Labeling Of Prepackaged Foods. Codex STAN 1-1985 (Rev. 1-1999).
4. Directive 2000/13/EC Of The European Parliament and of The Council of 20 March 2000 on the Approximation of the Laws of the Member States relating to the Labeling, Presentation and advertising of Foodstuffs
5. Labeling: Competitiveness, consumer information and better regulation for the EU. A DG SANCO Consulative Document Feb. 2006
6. The Labeling of Food in Ireland. Food Safety Authority of Ireland 2002
7. U.S. Food and Drug Administration, Center for Food Safety & Applied Nutrition. Food Labeling and Nutrition, Information For Industry
http://www.cfsan.fda.gov/~dms/lab-ind.html#industry
8. ת"י 1145 סימון מזון ארוז מראש
9. תקנות בריאות הציבור (מזון) (תוספי מזון) התשס"א 2001
10. תקנות בריאות הציבור (מזון) (סימון תזונתי) התשנ"ג – 1993
11. טיוטת תקנות בריאות הציבור (מזון) (הגבלת ייחוס סגולות ריפוי למצרך מזון), התשס"ה– 2004
12. Hawks, C. Nutrition Labels and Health Claims: The Global Regulatory Environment World Health Organization.
13. Regulation (EC) No 1924/2006 Of The European Parliament And Of The Council of 20 December 2006 on Nutrition and Health Claims Made On Foods
14. Claims That Can Be Made for Conventional Foods and Dietary Supplements. CFSAN/Office of Nutritional Products, Labeling, and Dietary Supplements, September 2003 http://www.cfsan.fda.gov/~dms/hclaims.html
15. תקנות בריאות הציבור (מזון) (סימון גלוטן) התשנ"ו – 1996