נגישות

גיליון 27 – מיקרוביוטה, מאי 09

תיאור מקרה

* דליה אידיסיס, דיאטנית קלינית וספורט, מרכז לרפואת ספורט, בי"ח מאיר.

הגר, בת 16, הגיעה למעקב תזונתי לפני כשנה במשקל 73 ק"ג, מעל אחוזון 97 ב-BMI, נמצאת במעקב רפואי עקב כאבי ראש בלתי מוסברים.
לאחר תקופה של הצלחה בירידה במשקל (65 ק"ג) חל מהפך בלתי מוסבר, והגר החלה שוב לעלות במשקל (70 ק"ג).
התירוץ לכך היה ירידה בפעילות הגופנית בגלל תחלואים שונים. הגר ואמה התרוצצו בבתי חולים, אך עד היום כל הבדיקות נמצאו תקינות.
כמו כן הגר טענה שאמה אופה עוגות, ממלאת את הבית בפיתויים שקשה לה לעמוד בפניהם, ומציבה לה מכשולים בכוונה.
כשהפגישה הייתה בנוכחות אמה של הגר היה עימות בין השתיים. האם הטיחה בהגר שהיא לא מוכנה ללכת ברגל לבד, שהיא מנשנשת בין הארוחות ולא מוכנה לאכול ירקות.
בפגישות עם האם היא טענה שהיא מוכנה להתגייס לתהליך הטיפולי, אך הביעה ייאוש מההתרוצצות, מהעיסוק בהשמנה, מההסעות לפעילות הגופנית ומורת רוח מכך שהגר לא משתפת אותה בתהליך.
בפגישה משותפת עם ההורים והגר, היו ויכוחים והאשמות ולא ניתן היה להגיע לשיחה עניינית. האם טענה שחרף כל מאמציה, הגר מעדיפה אוכל קנוי, וגם הטיחה באם שהאוכל שהיא מבשלת לא לטעמה.
האבא ספר שלא בפני האם, שאשתו קשה עם הגר והיחסים בבית מאוד מתוחים.

שאלות לפסיכולוג:
איך מתמודדים עם העימותים האופייניים לגיל ההתבגרות בין הגר להוריה במקום שכ"כ ברור שיש צורך בשיתוף פעולה ובתמיכה?
איך ניתן לעזור להגר להתמודד עם ההאשמות של אמא?
מה ניתן לייעץ להוריה של הגר ?

תשובת הפסיכולוג:

*אורן להק, פסיכולוג רפואי מתמחה בטיפול בילדים ונוער הנמצאים בעודף משקל. המרכז לבריאות וספורט לילדים ונוער בית החולים 'מאיר', כפר-סבא

כפסיכולוגים וכאנשי בריאות, עלינו להיזהר מלייחס במהירות רבה מדי הסברים פסיכולוגיים ופסיכוסומאטיים לילדים ונוער, הסובלים מכאבים בלתי מוסברים כגון כאבי ראש וכן מעודף משקל. כפי שידוע לעוסקים בתחום התזונה, עודף משקל עלול לנבוע מגורמים שונים, כאשר רק אצל חלקם זהו ביטוי פסיכוסומאטי לקונפליקטים ומתחים פסיכולוגיים תוך או בין אישיים. עודף משקל יכול להיגרם וכן לגרום לבעיות רגשיות, ולכן לא פשוט לקבוע מהי הביצה ומהי התרנגולת. מומלץ שהתזונאית הפוגשת נערה בגילה של הגר תאסוף מידע כללי בנוגע לחייה של הנערה בין אם בהקשרים חברתיים, לימודיים, משפחתיים וכיו"ב. כאשר הרושם הינו שהנערה מתקשה להתמודד עם האתגרים העומדים מולה, קיים סיכוי רב יותר שיופיעו סימפטומים סומטיים כמו השמנה וכאבי ראש. במקרים אלו, אפשרי שהגוף 'מדבר' ומבטא את הקושי, כאשר לא קיים בנמצא פתרון טוב יותר באמצעים העומדים לרשותה.
ניתן לעזור למתבגרת על ידי מציאת דרך לשיתוף פעולה טוב יותר בינה לבין הוריה. הרבה פעמים אנו שומעים את המשפט: "אמא לא מבינה אותי", "היא לא יודעת מה אני עוברת" וכיו"ב. ניתן להציע דרכים פרקטיות למתבגרת למצוא שפה משותפת עם הוריה, וכן דרכים לעזור להורים להבין את העובר עליה ואת האופן בו היא מעוניינת שיעזרו לה בתהליך הירידה במשקל. למשל, זכורה לי נערה מתבגרת אשר שוב ושוב ציינה את מורת רוחה מכך שאמה שואלת אותה אם עלתה או ירדה במשקל וכשהיא שיתפה אותה שעלתה או שלא הצליחה לרדת באותו השבוע, הייתה אמה 'ממליצה' לה להשתדל יותר בשבוע הבא. כששאלתי את הנערה מה התגובה שהייתה רוצה לקבל מהוריה ענתה: "עידוד ותמיכה. שלא ישאלו אותי אם עליתי או ירדתי במשקל (חקירה), שלא יגידו לי להתאמץ יותר (שפיטה)". בסדר, אמרתי. ומה כן היית רוצה שיגידו או שיעשו עבורך בתהליך ? היא חשבה כדקה וענתה: "שיקשיבו, שיגידו שהם מבינים שקשה לי (הכלה), שהם מעריכים את המאמץ שאני עושה (עידוד) ושידאגו שיהיה לי בבית אוכל מתאים (עזרה טכנית)" . לאחר מכן, הצעתי לנערה לכתוב מכתב להוריה, ובו היא תבקש מהם מה הייתה רוצה שלא יעשו ואיך כן תשמח שיפעלו למענה. הנערה הסכימה לכתוב, אך ביקשה שאני אעביר את המכתב להורים. כמי שסבור שעל המתבגרת לקחת אחריות על רצונותיה ובקשותיה מהוריה, הצעתי שתשים בול על המעטפה ותשלח להוריה בדואר רגיל. לאחר תהליך של דיון החליטה הנערה שתשאיר את המכתב והמעטפה על השולחן בסלון.
כלומר, הדיאטנית יכולה לעזור לנערה להבין מה בדיוק מפריע לה ומה יכול לעזור לה, ואחר כך תעזור לה לבחור כיצד להעביר את הדברים להוריה. יש לוודא כי שני המרכיבים יופיעו בבקשה – מה מפריע ומה יתרום לה. יש בכך מעבר מ'קיטורים', תלונות ואי הבנה לניסיון מעשי להבהרת ההבנה של המתבגרת את צרכיה מחד, ואת האופן בו תוכל להיעזר בהוריה מאידך.
יחד עם זאת יש לזכור שעל אף שגיל ההתבגרות עשוי להיות סוער ומורכב עבור המתבגר/ת, הוא אינו פחות טעון ומאתגר עבור ההורים. מומלץ להזמין את הוריה של הגר לשיחה אישית ללא הגר, אך בהסכמתה. בשיחה, אפשר להציג בפני ההורים את העובדה שהגר מצויה בקונפליקט בין תלות פיסית בהם, כמי שמממנים את הוצאותיה השוטפות מצד אחד, לבין הרצון שלה לעצמאות ולנפרדות מההורים וצורך בהתקרבות לקבוצת השווים מנגד.
היפרדות רגשית מההורים והעברת כובד המשקל לחברים הוא תהליך התפתחותי חשוב בגיל זה, וההורים עשויים למצוא נחמה ורוגע בידיעה כי נורמטיבי שהגר תרצה לבלות פחות בחברתם (לאכול את האוכל שאמא בישלה, ללכת לאירועים משפחתיים וכיו"ב), ותקדיש את מירב זמנה לבילוי עם בני גילה. ההורים צריכים לאפשר את הצורך של הגר בעצמאות במסגרת גבולות סבירים (למשל חוקים כמו חזרה מבילוי בשעה מוסכמת, עמידה בחובות של תלמידה וכו').
חשוב להדגיש שיש להם כהורים תפקיד חשוב בתהליך שעוברת בתם. היא זקוקה לעזרתם, לאהבתם ולדעת שהם שם בשבילה, אך תפקידם אינו לשפוט אותה, לחקור אותה ובוודאי שלא לקבל החלטות במקומה.