נגישות

גיליון 31 – התבגרות, ספט' 10

תיאור מקרה

כוכבי בריג'יט
ראש צוות דיאטניות ילדים ,בית חולים ספרא לילדים,מרכז רפואי על שם שיבא
ומכבי שירתי בריאות

יבן 15 הגיע אלי לפני כשנה בגלל עודף משקל גדול
פגשתי נער מתבגר שממעט לדבר ונראה מאוד עצוב. אינו עוסק בשום פעילות אחר צהריים, ומבלה רוב היום לבד בבית באכילה.
עם העמקת ההיכרות איתוהסתבר שי' מאוד בודד חברתית ומרגיש דחוי וגם בבית אינו מוצא מרגוע.
הוא תיאר את היחסים עם הוריו כלא טובים. הם יורדים לחיו בעניין המשקל, אין ביניהם שפה משותפת וודאי שאינם מהווים מקור לתמיכה רגשית עבורו
משיחה עם ההורים הבנתי שמדובר במשפחה קשת יום, ושההורים יכולים לעזור לי' בזמינות האוכל בלבד. ההורים נשמעו מיואשים לא פחות מי' מהנסיונות הכושלים הרבים הקודמים שהיו לו לרדת במשקל, והיה ניתן לחוש בבירור את חוסר האמון שלהם בתהליך. כל הניסיונות שלי להביא את ההורים להדרכה נכשלו, ומצאתי את עצמי עובדת רק עם י' למרות גילו הצעיר.
במהלך השנה ימתמיד לבקר אותי, לא מעט בזכות הקשר המצוין שנוצר בינינו והוא אף מצליח לרדת במשקל (אם כי לאחרונה בקצב איטי יותר), אך מצבו הכללי נראה שלא מאוד משתפר.
שאלותיי הן:
מה עוד אני כדיאטנית יכולה לעשות כדי לעזור לו כנער מתבגר להתמודד עם התהליך עצמו ועם תחומים אחרים בחייו (כגון הצד החברתי)?
למרות שההורים אינם תומכים רגשית, האם אני בכל זאת יכולה לנסות לגייס אותם לעזרה?

תגובת הפסיכולוגית
אורית יוגבפסיכולוגית קלינית. מחברת הספר "רדו ממני"

מתבגרים הם ילדים שחווים שינויים קשים. בתהליך ההתבגרות, ישנה חזרה על כל שלבי ההתפתחות המוקדמים: מלחמה על עצמאות, מאבקים חברתיים וגילויי מיניות. כיוון שכך, נפתחת אפשרות מחודשת לתיקון הקטעים הכואבים בעבר, ומאידך אותם הפצעים המוקדמים נפתחים ונחבטים למול תחרות חברתית אכזרית, המודדת מבנה גוף, הצלחה חברתית והצלחה אקדמית בסרגל חברתי נוקשה, אשר לאורו שופטים ונשפטים המתבגרים ללא הרף, בעריצות וללא הנחות.
לחץ נוסף מוטל על המתבגרים המערביים בדמות דרישות בוטות הניבטות אליהם מכל כלי התקשורת לרזון וסקסיות כתנאי להצלחה חברתית.
לדימוי הגוף חלק חשוב בבריאות הנפשית של המתבגר, ומכאן ברור הלחץ הגדול המוטל על י' לרדת במשקל ומהר.
קשרים חברתיים בגיל זה הנם בעלי חשיבות גבוהה ביותר. מקובלות חברתית מעניקה תחושת יציבות, שייכות והכרה בערך העצמי. מחקרים בנושא מדגימים כיצד חברים מתחלפים אכילה וכיצד העדרם מגביר אותה. גם האקלים החברתי והרגשי בבית משפיע על שביעות הרצון מהגוף ועל הסיכון לפתח התנהגויות אכילה מעוותות. מידע זה מחייב אותנו תמיד להבין את מצבו החברתי של המתבגר, ולבדוק דרכים לסייע לו בנושא אם ע"י הפניה לטיפול פסיכולוגי או ע"י עידוד ההורים לפנות לביה"ס (באישורו של המתבגר כמובן) במטרה לנסות לקבל תמיכה מאיש מקצוע מתאים שתקל על בדידותו במקום התובע ממנו התמודדות עם כישלונות לימודיים וחברתיים.
מסע ההתרחקות – היפרדות של המתבגר מהוריו לצורך "גילוי העצמי" ויצירת זהות נפרדת, גוזל כוחות ומשאבים נפשיים שניתנו בעבר ע"י ההורים. ילדים שלא זכו לביטחון ולהד חיובי לרגשותיהם עלולים לחוות פרץ אדיר של תחושות מאיימות. בטיפול במתבגר, חשוב שהמטפלים, ובמקרה זה הדיאטנית, ידגישו כל הזמן את הלגיטימיות וה"נורמאליות" של תחושותיו וידברו על הפחד מכך שהירידה במשקל תיעצר, על הקשר המעוות בין משקל להערכה עצמית, על הדחף המיידי להשיג את מבנה הגוף האידיאלי והתסכול כשמתרחש עיכוב. בין אם מדובר בנערה המתמודדת עם שניים שלושה קילוגרמים נוספים ובין אם מדובר במתבגר בעל משקל קיצוני, חשוב לספר להם שהרגשות המענים משותפים לכולם.
העובדה שהוא לא לבד במערכה חשובה למתבגר החווה בדידות נוכח השינויים המאיימים המתרחשים בעולמו.
נוכח הלחצים המוזכרים, ילדים רבים מפתחים עודף משקל משמעותי בגיל ההתבגרות. למרות שהם לא תמיד מפגינים זאת, העלייה במשקל מהווה מקור לסבל ולמצוקה נפשית. ניסיונות כושלים להפחית במשקל, במיוחד עבור אלו, שנאמר להם, שהדבר תלוי בכוח רצונם, גורם להם לאבד אמון בעצמם וביכולת לסייע להם משום שלאמירה זאת אין אחיזה במציאות חייהם. יתרה מזו הם חווים בדידות ואומללות של חיים בהרגשה של חוסר שליטה, שאיש אינו מבין אותה.
מסיבות אלו הדרך לטפל באכילה מוגברת אסור שתתחיל בהגבלתה לפני שבוררו וטופלו הגורמים לה. יש להסביר למתבגר את הקשר בין חוויה של לחץ ותסכול לבין אכילה מוגברת ולפתוח דיון כן בעיתוי המתאים לטפל בכך. חובה שהדיאטנית תתן לגיטימציה לרגשות של חוסר יכולת ופחד להתמודד עם שינוי בהרגלי אכילה לפני שמתחילים בהם. יש לזכור, שאכילה איננה רק סיפוק פיזי, ומתחלפת לעיתים רבות עם אהבה וגוף אנושי מנחם, עובדה הרלוונטית במיוחד עבור המתבגר המרחיק עצמו ממבוגרים, שעד לא מזמן היו "ספקי החום והתמיכה" בעולמו.
לי', קרה נס והוא פגש באדם שמאוד נוכח בשבילו, מאמין בו ובמקרה הוא גם הדיאטנית שלו. אמונה זו היא כנראה הבסיס להתמדתו ולהצלחתו. במקרה זה על הדיאטנית לחזק אותו ע"י כך שתזכיר לו כל הזמן את הדרך שנעשתה והלמידה שנרכשה. עליה לעודד כל התקדמות קטנה, ולהגדיל את אפשרויות הבחירה שלו בתהליך. לבחירה עבור מתבגר יש חשיבות רבה משום הצורך ההתפתחותי לקבל אחריות למעשים ולבחירות. את הירידה במשקל חשוב להדגיש כחלק ממשאביו האישיים ובכך למנף הצלחות בתחומים אחרים.
יש לשקול שהפגישה ראשונה עם מתבגר תעשה ללא הוריו, מאחר ואיננו יודעים כיצד הוא חווה אותם וחשוב לברר עימו אם הוא רוצה בכלל בנוכחות הוריו בתהליך ואם כן באיזה אופן. "הורה בצלחת" גורם פעמים רבות למאבק כוחות ולעלייה במשקל, המקצינים בקרב מתבגרים, הנאבקים על עצמאות והגדרת זהות נפרדת מההורים. חייבים ליידע הורים בעובדה זאת ולהדגיש בפניהם שעל הסיוע שלהם להתאים לרצונותיו של המתבגר.
נראה כי י' מהווה עבור הוריו אתגר הגדול בכמה מידות מיכולותיהם הנפשיות. זוהי תחושה מוכרת להורים רבים למתבגרים. לכן, חשוב שהדיאטנית תיצור גם עבור ההורים חוויה של הצלחה. לתת הוקרה אפשרית על מאמציהם, גם אם הדבר מלאכותי ודורש "הגמשה" של המציאות. יש להדגיש תמיד את חלקם בהישגים ומשמעותם להמשך ולהזכיר, שהמתבגר בסופו של יום עדיין ילד שזקוק לחיבוקם, להתלהבותם ולאמפטיה שלהם.