נגישות

גיליון 38 – תזונה ודלקת, ינואר 2013

מרכיבי מזון ותוספי תזונה במניעה ובטיפול של מחלות דלקתיות כרוניות נפוצות, ד"ר צחי הרץ

ד"ר צחי הרץ B.Pharm. Ph.D.

 

יועץ בנושאי תרופות ותוספי תזונה

 דלקת היא תגובה פיזיולוגית אופיינית לזיהומים ולפגיעה ברקמות. תהליכים דלקתיים שנכשלים בבקרתם העצמית עלולים להפוך למחלה כרונית. 

הדיאטה המערבית וסגנון החיים המערבי, הכולל חשיפה לזיהומים סביבתיים וסטרס, עלולים לקדם את התהליך הדלקתי הכרוני.

צריכה של פירות וירקות, עתירי נוגדי-חימצון, בתוספת מרכיבים ייחודיים כמו חומצות שומניות מסוימות ופרוביוטיקה או תוספי תזונה המכילים רכיבים אלו, עשויים לסייע במניעת חלק מהמצבים הדלקתיים הכרוניים, ואף לתרום לריפויים.

 דלקת היא מנגנון הגנה נורמלי, המגן על האדם מזיהומים ומפגעים אחרים. במצב נורמלי, הגוף סביל לזיהומים או לגורמים סביבתיים שונים, שאינם מהוים עבורו איום משמעותי. סבילות זו, מתבטאת בתגובה דלקתית, המוגבלת-מעצמה, נשלטת בצורה הדוקה על ידי הגוף ומסתיימת במהירות.

לעיתים, התגובה הדלקתית, מופעלת על ידי תפקוד לקוי של הריקמה, וזאת, על מנת לסייע בשחזור תפקוד הריקמה וההומיאוסטזיס. חוסר התפקוד הריקמתי, יכול להיגרם כתוצאה ממוטציות או מגורמים סביבתיים. אם היעדר תפקוד הריקמה נמשך לאורך זמן, הדלקת הופכת כרונית, ואז עלול להתרחש נזק בלתי-הפיך ברקמות ויתפתח תהליך של מחלה.

 

מחלות דלקתיות כרוניות רבות, שאינן נגרמות כתוצאה מזיהום או פציעה, קשורות כנראה עם מצבים מודרניים אשר לא היו קיימים במהלך האבולוציה המוקדמת של בני האדם, כמו זמינות גבוהה של מרכיבי מזון עתירי-קלוריות, רמה נמוכה של פעילות גופנית, חשיפה לתרכובות רעילות והזדקנות (1).

מרבית המחלות הדלקתיות הכרוניות, מאופיינות על ידי ייצור יתר של מדיאטורים, הפועלים להגביר את התהליך הדלקתי, ותורמים לכן, לנזק ריקמתי כבד ולתסמינים הקליניים, הניצפים כתוצאה מכך.

בנקודה מסוימת, הנזק הריקמתי עלול להביא לאיבוד תפקוד המחסומים הפיזיים של הריקמה ולחשיפת האנטיגנים של הריקמה עצמה. חשיפה זו, עלולה להביא לאיבוד הסבילות של הריקמה ולתגובות ספציפיות וממושכות כנגד אנטיגנים עצמיים כמו למשל, פלורת המעיים, במחלות כמו מחלת קרוהן ((CD וקוליטיס כיבית (UC), וסחוס בדלקת מיפרקים שיגרונתית (RA). 

עם הזמן, דלקת כרונית עלולה להוביל להגדלת העומס בזני חמצן פעילים (ROS), שאינם מנוטרלים על ידי מנגנוני נוגדי החמצון הטבעיים. חוסר האיזון  הנוצר במאזן הרדוקס, עלול להביא לייצור בלתי מבוקר של גורמים פרו-דלקתיים ולהמשך התהליך הדלקתי.

 

מחלות או מצבים דלקתיים, בעלי מרכיבים דלקתיים מוכרים, ניתנים לטיפול עם תרופות נוגדות-דלקת. קיימים אף מרכיבים תזונתיים רבים, העשויים להשפיע על אלמנטים שונים של תהליך הדלקת, ולכן שינויים תזונתיים או שימוש בתוספי תזונה, עשויים לסייע במצבים אלו (2).

מעבר לכך, הענין ההולך וגובר בשימוש במרכיבי ותוספי תזונה עשוי לשקף אי-שביעות רצון מסוימת מטיפול תרופתי קונבנציונלי ומתופעות לוואי של תרופות. במקביל, קיימת נטייה גוברת לשימוש במוצרים "טבעיים" ו"בטוחים" יותר, גישה הזוכה לעידוד מתעשיית מרכיבי ותוספי התזונה (3).

 כמעט כל הניסויים בחולי RA, כמו גם ניסויים בחולים עם כאבי מיפרקים שניוניים (למחלת מעיים דלקתית וכאבי מחזור), הראו תועלת מסוימת של שמן דגים, אשר התבטאה בהפחתת משך קשיות הבוקר של המיפרקים, הפחתה במספר של מיפרקים רגישים או נפוחים, הפחתת כאב במיפרקים, הגדלת עוצמת האחיזה והפחתת השימוש בתרופות אנטי-דלקתיות נון-סטרואידליות (NSAIDs)

 

 

 

דלקות כרוניות נפוצות

 

מצבי דלקת כרוניים מעורבים במיגוון רחב של מחלות. הסקירה מתמקדת בפעילות של  קבוצות מסוימות של מרכיבי תזונה ותוספי תזונה, אשר נחקרו במודלים של חיות ניסוי ובניסויים קליניים בבני אדם, לגבי פעילותם על ההתבטאות התסמינית והקלינית, בשלוש קבוצות של מחלות דלקתיות כרוניות נפוצות: מחלות ארטריטיות (אוסטיאוארטריטיס ודלקת מיפרקים שיגרונית), מחלות מעיים דלקתיות (קוליטיס כיבית ומחלת קרוהן)  ומחלות נשימה (אסתמה).

 

ארטריטיס

ארטריטיס היא דלקת של המיפרקים, אך מונח זה מתייחס ליותר מ-100 מחלות ראומטיות העלולות לגרום לכאב, אדמומיות, חום, נפיחות קישיון וירידה בתפקוד המיפרקים. מחלות אלה עלולות לפגוע אף בחלקים אחרים של הגוף. סוגים נפוצים של ארטריטיס כוללים, בין היתר, אוסטיאוארטריטיס (OA), מחלת מיפרקים דגנרטיבית של הגיל המבוגר ודלקת מיפרקים שיגרונתית (RA), מחלה אוטואימונית נפוצה, המאופיינת על ידי דלקת כרונית של הסינוביום של המיפרקים (4).

 

מחלות מעיים דלקתיות (IBD)

מחלות מעיים דלקתיות (IBD) כוללות מצבים עם תגובה אימונולוגית כרונית או נשנית ותהליך דלקתי של צינור העיכול, עם אטיולוגיה לא ידועה. ה-IBD הנפוצות ביותר הן קוליטיס כיבית (UC) ומחלת קרוהן (CD).

IBD כרוכות כנראה, במצבים שמעורבים בהם מרכיבים גנטיים וסביבתיים, כאשר התוצאה הסופית נקבעת על ידי תגובה אימונולוגית אבנורמלית למיקרופלורה טבעית במעי, באנשים עם מחסום אפיתליאלי מוחלש.

בין הגורמים הסביבתיים: דיאטה בסגנון מערבי וסטרס פיזיולוגי ממושך, עלולים להוות גורמים המשפיעים על התפתחות IBD. סטרס אף תרם להישנות של UC, במודלים של בעלי-חיים (5).

 

אסתמה

אסתמה היא מצב של דלקת כרונית של דרכי הנשימה, הקשור בדרך כלל לפגיעה בבקרה של מערכת החיסון. באסתמה אלרגית, החשיפה לאלרגנים גורמת להתקפי קוצר נשימה לסירוגין, היפר-ריאקטיביות של דרכי הנשימה, צפצופים ושיעול. המחלה משלבת גורמים גנטיים וסביבתיים. באסתמה אלרגית, מיגוון של תאי דלקת חודרים לאפיתל דרכי הנשימה ומשחררים מדיאטורים שונים, העלולים להביא לתגובות דלקתיות ולאירגון מחדש של דרכי הנשימה (6).

 

מרכיבי מזון ותוספי תזונה ומצבי דלקת כרונית

 

חומצות שומניות

חומצות שומניות רב-בלתי רוויות (PUFAs) מהסדרות אומגה-3 (n-3), ואומגה-6 (n-6) מהוות חומרי מוצא למדיאטורים ליפידיים פוטנטיים, הנקראים איקוסנואידים, הממלאים תפקיד חשוב בבקרה של דלקת. איקוסנואידים הנגזרים מ- PUFAs n-6, כמו למשל מחומצה אראכידונית, הם בעלי תפקוד פרו-דלקתי ואימונואקטיבי, בעוד שאיקוסנואידים הנגזרים מ-PUFAs n-3 הם פרו-דלקתיים חלשים יותר או בעלי תכונות אנטי-דלקתיות (7(.

EPA ו- DHA (PUFAs n-3) המצויות בדגים שומניים ובתוספי תזונה המכילים שמן דגים, מסוגלות לעכב באופן חלקי מספר אספקטים של דלקת, כמו גם ייצור של איקוסנואידים פרו-דלקתיים, המיוצרים מחומצה אראכידונית (PUFA n-6). במקביל, EPA מביאה לייצור של איקוסנואידים בעלי פעילות ביולוגית נמוכה יותר, מאשר אלו המיוצרים מחומצה אראכידונית.

EPA ו-DHA מביאות אף לייצור של מדיאטורים אנטי-דלקתיים – רסולבינים ופרוטקטינים, בהתאמה (8).

רמת החומצה האראכידונית עלולה לעלות בתאי דלקת בגוף, כתוצאה מצריכת דיאטה מערבית,  העשירה בחומצה זו. בעשורים האחרונים, נצפתה עלייה משמעותית ביחס של נגזרות n-6\n-3        (~1:15 (בגוף, מה שנמצא בהתאמה. עם העלייה בשכיחות של מחלות דלקתיות כרוניות (9).

עלייה בצריכה של  PUFAs n-3 כמו EPA ו-DHA, שניתנו בד"כ כשמן דגים במסגרת הניסויים, הביאה לעלייה בחלקים היחסיים של חומצות שומניות אלו בפוספוליפידים של תאים דלקתיים, באופן תלוי-מינון, ועל חשבון חומצה אראכידונית.

 

ארטריטיס

תוספת של שמן דגים או של PUFAs n-3 הראתה שיפורים במודלים של דלקת מיפרקים שיגרונתית ((RA בבעלי חיים, כמו דחיית האתחול של ארטריטיס, או הפחתת החומרה ושיפור פתולוגית המיפרקים.

ניסויים בחולים עם RA, אשר בחנו השפעות על סמנים דלקתיים, דיווחו על השפעות אנטי-דלקתיות של שמן דגים.

מספר ניסויים קלינים כפולי-סמיות, מבוקרי-אינבו ואקראיים בחנו את ההשפעה של שמן דגים על RA.

המינון של PUFAs n-3 היה בממוצע 3.5 גר'\יום. זוהי רמה גבוהה מידי להשגה באמצעות הדיאטה, אך ניתנת להשגה באמצעות תוספי תזונה.

כמעט כל הניסויים בחולי RA, כמו גם ניסויים בחולים עם כאבי מיפרקים שניוניים (למחלת מעיים דלקתית וכאבי מחזור), הראו תועלת מסוימת של שמן דגים, אשר התבטאה בהפחתת משך קשיות הבוקר של המיפרקים, הפחתה במספר של מיפרקים רגישים או נפוחים, הפחתת כאב במיפרקים, הגדלת עוצמת האחיזה והפחתת השימוש בתרופות אנטי-דלקתיות נון-סטרואידליות (NSAIDs)        (8,10,11).

קיימים רק מעט ניסויי In vivo של PUFAs n-3 באוסטיאוארטריטיס(OA) , בהשוואה ל-RA, למרות עדויות מדעיות התומכות בחפיפה מולקולרית בין RA ל-OA ובהימצאות גבוהה הרבה יותר של OA, יחסית ל- RA.

בחינת ההשפעה של  PUFAs n-3, על מטבוליזם של סחוס אוסטיאוארטריטי, הראתה הפחתת מדיאטורים של  דלקת, המעורבים בפתוגנזה של OA, ללא השפעה על התבטאות של גורמים אחרים הקשורים להומיאוסטזיס ריקמתי נורמלי (12(. שילוב של EPA ו-DHA עם גלוקוזאמין, בחולים שסבלו מ-OA של הברך או הירך, השיג הפחתה של 80% בניקוד הכאב, בהשוואה לקבוצת הביקורת (13(.

 

IBD

ההוכחה הראשונה לחשיבות הצריכה התזונתית של PUFAs n-3 בשיפור דלקת אינטסטינלית, נתקבלה מהתצפית האפידמיולוגית של היארעות נמוכה של IBD באסקימואים.

PUFAs n-3 עוברות אינקורפורציה בקלות לרירית מודלקת של המעי, ומפחיתות את תכולת החומצה האראכידונית ברירית. במודלים של בעלי חיים הודגם, כי שמן דגים הוא בעל השפעה מגנה מפני דלקת במעי. חסר של  PUFAs n-3 בחולי IBD דווח על ידי מספר חוקרים, אך לא אושר על ידי חוקרים אחרים.

קיימות תוצאות שליליות, לגבי השימוש ב- PUFAs n-3 לצורך רמיסיה ב-UC ובאופן מתון יותר לגבי השימוש ב-CD (14(.

 ניסויי התערבות מעטים ומספר ניסויים אפידמיולוגיים הראו, כי תוספת ויטמין C, או צריכה של מזונות עתירי ויטמין C, הדגימו קורלציה הפוכה בין רמות הויטמין לפעילות מחלה בחולי RA, לרמות סמני חימצון שומנים בחולי CD ו-UC ולתדירות התלקחויות המחלה וחומרתן בחולי אסתמה

אסתמה

קיימת השערה כי עלייה בצריכה של  PUFAs n-6, ובמקביל, צריכה בלתי מספקת של PUFAs n-3, עלולות להיות קשורות, לעלייה בהיארעות של אסתמה. קיימים אף נתונים אפידמיולוגיים המצביעים על קשר בין צריכת רמות גבוהות של PUFAs n-6, או רמות נמוכות של PUFAs n-3, לבין אסתמה בילדות ומצבים אלרגיים.

מספר ניסויים, דיווחו על השפעות אנטי-דלקתיות של שמן דגים בחולים עם אסתמה, כמו למשל, ירידה בייצור מדיאטורים דלקתיים (15). מינון גבוה של EPA ו-DHA הפחית באופן משמעותי את הריכוזים של מדיאטורים דלקתיים בליחה, בקבוצת החולים שנטלה שמן דגים, ושינוי זה לווה בשיפור בתפקוד הריאתי (16).

 

פרוביוטיקה, פרהביוטיקה וסינביוטיקה

אפיתל המעי של צינור העיכול והמיקרופלורה הקשורה אליו, חיוניים להגנת הגוף. המיקרופלורה הטבעית של המעי מפרקת אנטיגנים בצינור העיכול ומעכבת הידבקות של חיידקים פתוגניים למעי ואיכלוסו על ידם.

מיקרופלורה בריאה ומאוזנת מכילה מספרים גדולים של ביפידובקטריה ולקטובצילי, שפעילותם גוברת על זו של חיידקים אחרים, העלולים להיות מזיקים. בעת הלידה, צינור העיכול של התינוק הוא סטרילי, אך עובר איכלוס מהיר עם מיקרופלורה מהאם והסביבה. חומצות שומניות קצרות שרשרת (SCFA), המיוצרות באמצעות תסיסה על ידי ביפידובקטריה, מסייעות להגן על התינוק, ואח"כ על האדם הבוגר, מפני זיהומים.

ניסויים עם בעלי חיים נטולי-חיידקים הדגימו את החשיבות של מיקרופלורת המעיים עבור התפתחות נורמלית של צינור העיכול וסטימולציה של מערכת החיסון. שינויים במאזן המיקרוביאלי במעי עלולים לגרום לחוסר-איזון (דיסביוזיס) הקשור עם מצבי מחלה שונים, הנעים מ-IBD נפוצות ועד לאקטיבציה של AIDS והתפתחות של אטופיה (17(.

 

פרוביוטיקה מוגדרת כ "מיקרואורגניזמים חיים", שכאשר הם נצרכים בכמויות מספיקות, מעניקים תועלת בריאותית לגוף. חיידקים המייצרים חומצה לקטית, כמו לקטובצילי וביפידובקטריה, ממקור הומני, הם הפרוביוטיקה שבה נעשה השימוש הנפוץ ביותר. ניתן למצוא פרוביוטיקה במוצרי חלב מותססים, אבקות פרוביוטיות, משקאות או תוספי תזונה. השפעות פרוביוטיקה עשויות להיות ישירות או עקיפות, באמצעות שינוי של המיקרופלורה האנדוגנית של המעי או השפעה על מערכת החיסון.

 

פרהביוטיקה מוגדרת כמרכיבי מזון שאינם מעוכלים ואינם נספגים (בד"כ אוליגומרים של הקסוז), המותססים במעי, ומביאים לשינויים ספציפיים בהרכב ו\או בפעילות של המיקרופלורה הגסטרואינטסטינלית, ולכן  מעניקים תועלת בריאותית לגוף. התסיסה הסלקטיבית ע"י מיקרופלורת המעי מקדמת גדילה של קבוצות מסוימות של חיידקים (כמו ביפידובקטריה ולקטובצילי), חיידקים אחרים מושפעים לרעה (פתוגנים) וחלקם לא מושפעים כלל (קומנסאליים). סינביוטיקה היא שילוב של פרהביוטיקה ופרוביוטיקה הניתנים יחדיו.

 

ארטריטיס

הוצע בעבר כי השיפור במצב הקליני בארטריטיס אחרי שינויים תזונתיים, קשור לשינויים במיקרופלורת המעי, העשויים להשפיע על האתגר האנטיגני ומכאן, להשפיע על הדלקת, בחולים עם RA.

ניסויי פרוביוטיקה ב-RA לא הצליחו להראות שיפורים במצב הקליני או במדדי מעבדה של החולים, למרות שניצפו שיפורים תפקודיים מסוימים בקבוצות הטיפול הפרוביוטי, והחולים דיווחו, באופן סובייקטיבי, על הרגשה טובה מהטיפול (18,19).

 

IBD

נתונים רבים מניסויי בעלי חיים ומתצפיות קליניות רמזו, כי מיקרופלורת המעיים עלולה להיות קשורה להנעת התגובה הדלקתית האבנורמלית בפונדקאי בעל רגישות גנטית, מה שעלול להוביל לדלקת כרונית ב-IBD. קשר זה הביא לבחינת השימוש בפרוביוטיקה כאמצעי לשיחזר ההומיאוסטזיס המיקרוביאלי והאימונולוגי.

למרות תוצאות מבטיחות לגבי זני פרוביוטיקה יחידים, במודלים ניסויים של קוליטיס, הרי בניסויי התערבות באנשים לטיפול ב-IBD, התוצאות היו מגוונות יותר.

שילובי זני פרוביוטיקה מסוימים (ביפידובקטריה ולקטובצילי – VLS#3), הראו יעילות בטיפול בדלקת המאגר (Pouchitis), סיבוך  של ניתוח לטיפול בקוליטיס כיבית. כמו כן, נשמרה איכות חיים טובה בחולים, במהלך הטיפול הפרוביוטי (20(. בניסוי אחר, שימוש בתוספת של זן אחד בלבד (לקטובצילוס – GG (LGG, השפיע על הרכב המיקרופלורה, אך לא הראה שיפור קליני בפאוצ'יטיס (21(.

במספר ניסויים נמצאה יעילות דומה בין שילובי פרוביוטיקה וטיפול תרופתי אנטי דלקתי (נגזרות          5-ASA) במניעת הישנות של CD ובטיפול בקוליטיס אקוטית קלה או בקוליטיס כרונית (2).

ניסויים תזונתיים, שבחנו השפעת מוצרי מוצר חלב מותססים עם ביפידובקטריה,  הראו השפעה חיובית על שמירת רמיסיה ומניעת הישנות בחולי UC (32,22(.

מתן פרהביוטיקה (אוליגופרוקטוז) הפחית תסמיני דלקת בילדים בגיל הגן (גזים, שלשול, הקאות וחום). הפחתה זו נמצאה בקורלציה עם שינויים  בפלורת המעי – עלייה ברמת הביפידובקטריה וירידה ברמות חיידקי קלוסטרידיום וסטפילוקוקים מזיקים (24(.

סינביוטיקה, שכללה אינולין (פרביוטיקה) וביפידובקטריה (פרוביוטיקה) ניתנה לחולים עם UC פעילה, והביאה לעלייה גדולה במספר של חיידקי הביפידובקטריה ברירית המעי, הפחיתה רמות עולות של מדיאטורים דלקתיים, ושיפרה את הדלקת בריקמת המעי (25(.

 

 

נוגדי חמצון

קיימת אינטראקציה חזקה בין עקה חימצונית לבין דלקת. יצירה של אלמנטים מחמצנים, או זני חמצן פעילים  (ROS) כמו אניונים של סופראוקסיד, רדיקלים הידרוקסילים ומימן על-חמצני על ידי הגוף, היא חלק ממנגנון ההגנה הטבעי של הגוף והתגובה הדלקתית הנורמלית.

כאשר מתרחש זיהום, נויטרופילים הם בין התאים הראשונים, המגיעים לרקמה המודלקת, מייצרים ומשחררים כמויות גדולות של ROS, בצורה מבוקרת, וזאת, כדי לחסל את הפולש. אותם מחמצנים, הנוצרים כחלק מהתגובה הדלקתית, עלולים לפגוע במרכיבים של תאי הגוף, כמו למשל בחומצות השומניות הרב-בלתי רוויות בממברנות התאים ולקדם תהליך דלקתי כרוני (26(.

עקה חמצונית מוגדרת כעודף ברמות של מחמצנים על פני נוגדי-חמצון במערכת ביולוגית. מחמצנים ומרכיבי תא מחומצנים פועלים דרך גורמי שעתוק ומביאים לייצור של איקוסנואידים וציטוקינים דלקתיים. אחד המנגנונים, באמצעותם ניתן להפחית ייצור של מדיאטורים דלקתיים, עשוי להיות מניעת עקה חימצונית וזאת ניתן להשיג, באמצעות נוגדי-חמצון, כמו ויטמין C, E, מרכיבים צמחיים שונים ואחרים. למרות השפעות על הפחתת סמנים דלקתיים, שניכרו במינונים גבוהים של ויטמינים C ו-E, בניסויי מבחנה וניסויי בעלי חיים, נערכו רק מעט ניסויים קליניים, ובמתודולוגיות המקשות על הסקת מסקנות.

 

ויטמין C – ארטריטיס, IBD ואסתמה

ויטמין C (חומצה אסקורבית), הוא נוגד חמצון מסיס מים, המצוי בפירות, ירקות ומיצים בדיאטה. צריכתו חיונית לבני אדם, כיוון שאינם מסוגלים ליצרו. לאחר הצריכה, הרמות של ויטמין C ברקמות גבוהות יחסית, שם הוא עשוי להיות פעיל כנגד ROS.

רמות נמוכות של ויטמין C, ירידה בתכולת צורתו המחוזרת, ועלייה משמעותית ביחס בין הצורה המחומצנת והמחוזרת של ויטמין C, נמצאו  בנוזל סינוביאלי, של מיפרקים של חולי RA, בביופסיות של המעי הגס מאזורי דלקת, לעומת אזורים שאינם דלקתיים, בחולי CD ובחולי  UCובנוזלי הריאות של ילדים ומבוגרים עם אסתמה, מה שהעיד על עקה חימצונית מחד ועל פעילות נוגדת חימצון של ויטמין C באתרי מחלה אלה, מאידך (29,28,27).

ניסויי התערבות מעטים ומספר ניסויים אפידמיולוגיים הראו, כי תוספת ויטמין C, או צריכה של מזונות עתירי ויטמין C, הדגימו קורלציה הפוכה בין רמות הויטמין לפעילות מחלה בחולי RA, לרמות סמני חימצון שומנים בחולי CD ו-UC ולתדירות התלקחויות המחלה וחומרתן בחולי אסתמה (31,30,28(.

 

ויטמין E – ארטריטיס ואסתמה

ויטמין E נפוץ למדי במיני מזונות שונים, ומורכב בעיקר מאלפא וגאמא-טוקופרול. הויטמין פעיל כנוגד חמצון בפאזה השומנית. רמות נמוכות של נוגדי חמצון (אלפא-טוקופרול, בטא-קרוטן וסלניום) נמצאו כגורם סיכון ל-RA במהלך תקופת מעקב של 20 שנה, במסגרת ניסוי מקרה-בקורת בפינלנד (2). למרות הפחתה משמעותית בכאב, אשר חוו חולי RA שקיבלו תוספת של ויטמין E, במינונים גבוהים, לא ניצפו  שינויים במדדים הקליניים והביוכימיים של הדלקת, באותם חולים, כמו גם בחולי אסתמה שקיבלו תוספת של ויטמין E בניסוי מבוקר אחר (32,29).

 

קרוטנואידים – מצבים דלקתיים

קרוטנואידים הם חומרי צבע נפוצים, האחראים לצבעם של פירות וירקות מסוימים. רמות של קרוטנואידים בפלסמה הם מדד שימושי לרמת הצריכה של ירקות ופירות. בטא קרוטן, הוא הקרוטנואיד עם פעילות פרו-ויטמין A הגבוהה ביותר. קרוטנואידים נחשבים כבעלי פעילות אימונומודולטורית בבני אדם.

בעוד בטא-קרוטן נחקר באופן נרחב, קיימים רק נתונים מעטים עבור קרוטנואידים אחרים. הודגם יחס הפוך בין ריכוזי בטא-קרוטן בפלסמה ורמות של סמנים ביולוגיים של דלקת, בניסויים בחולים קשים, כמו גם, במהלך הערכה חוזרת של ניסוי הסקר הלאומי III לבחינת הבריאות והתזונה (33(.

צריכה גבוהה של פירות וירקות עשירים בקרוטנואידים במשך 4 שבועות, שנבחנה בניסוי קליני מבוקר, באנשים בריאים, לא השפיעה על סמנים של תפקוד אימונולוגי, אך נמצאה כבעלת פוטנציאל להפחית התפתחות של תהליכים דלקתיים (34).

 

פוליפנולים – ארטריטיס, IBD ואסתמה

פוליפנולים, הם מטבוליטים שניוניים של צמחים המעורבים בפיגמנטציה, רבייה והגנה בפני פתוגנים. פוליפנולים הם נוגדי החמצון הנפוצים ביותר בדיאטה. צריכתם מהדיאטה, בעיקר מפירות וירקות (קוורצטין, רוטין, הספרידין וכו'), אך גם ממיצים, תה, קפה ושוקולד (EGCG וקאטכינים אחרים), יין אדום (רזברטרול), תבלינים (כורכומין) ועוד, גבוהה פי כמה מצריכתם של ויטמין C, E או קרוטנואידים (35).

פלאבונואידים הם הפוליפנולים הנפוצים ביותר בדיאטת בני האדם. פלאבונואידים בדיאטה נחשבים כבעלי תועלות בריאותיות, עקב תכונותיהם נוגדות החימצון ונוגדות הדלקת (36(. הפלאבונואיד רזברטרול הראה פעילות אנטי-דלקתית בחיות ניסוי, במודלים של ארטריטיס, של מחלת המעיים, אנטרוקוליטיס ושל אסתמה (36,35).

 

הפוליפנול כורכומין (משורש הכורכום) ונגזרותיו נמצאו יעילים במניעת דלקת של המיפרקים, במודל של חיות ניסוי, כאשר הטיפול החל, לפני, אך לא אחרי, הופעת דלקת המיפרקים. מינונים גבוהים של כורכומין, הראו אף פעילות אנטי-ראומטית ונוגדת כאב, בחולים עם אוסטיאוארטריטיס (38,37). כורכומין הראה פעילות מגנה במודלים של IBD, בחיות ניסוי ובניסויי התערבות בני אדם, הפחית את השימוש בתרופות, בחולי פרוקטיטיס, את פעילות המחלה בחולי CD ואת שיעור ההישנות של  UC (37).

 

מיגוון של פוליפנולים ופלאבונואידים אחרים, כמו רוטין, קוורצטין, הספרידין, EGCG  ועוד, הראו השפעות אנטי-דלקתיות בחיות ניסוי, במודלים של RA, מחלות מעי דלקתיות או של אסתמה (36). ניסויי אוכלוסיה בפינלנד ובהולנד הראו קורלציה הפוכה בין צריכה של פלאבונואידים מהדיאטה, לבין היארעות של אסתמה ומחלת ריאות חסימתית כרונית(40,39).

 

בחלק מהניסויים שתוארו לא נמדדו רמות הפוליפנולים בנוזלי הגוף, מה שמקשה על הסקת מסקנה לגבי המולקולות האחראיות להשפעה האנטי דלקתית. יש לציין, כי רק 1% מהפוליפנולים שנצרכים, גם נספגים, עם הבדלים גדולים בין הפוליפנולים השונים.

 

  • הפוליפנול כורכומין (משורש הכורכום) ונגזרותיו נמצאו יעילים במניעת דלקת של המיפרקים, במודל של חיות ניסוי, כאשר הטיפול החל, לפני, אך לא אחרי, הופעת דלקת המיפרקים. מינונים גבוהים של כורכומין, הראו אף פעילות אנטי-ראומטית ונוגדת כאב, בחולים עם אוסטיאוארטריטיס

 

לסיכום

 סגנון החיים המערבי, הכולל חשיפה מתמשכת לזיהום וסטרס, צריכה דלה של פירות, ירקות, פוליפנולים ונוגדי חמצון אחרים, עלול להגדיל את הסיכון של תהליכים דלקתיים להפוך לכרוניים. ייתכן אף, שגורמים אלה תורמים לעלייה בשכיחות הדלקת הכרונית, במקביל לעלייה בנטייה לסגנון חיים מערבי.

מרכיבים תזונתיים מסוימים, שחלקם חסרים בדיאטה המערבית, הסתמנו כבעלי פוטנציאל להשפיע על מצבים דלקתיים שונים, אך מספר הניסויים הקליניים המבוקרים, שבחנו את השפעת ההתערבות של מרכיבים אלו, הינו מוגבל, ומתודולוגיות הניסויים לא תמיד התאימו למצבים דלקתיים ספציפיים.

 

קיימת רמה טובה של ביסוס לגבי תועלת של הוספת חומצות שומניות רב-בלתי רוויות מסוג אומגה-3 להפחתת תסמיני דל&