נגישות

גיליון 39 – מלח, מאי 2013

הפחתת מלח – מגמות ותכניות בעולם, ד"ר רונית אנדוולט

ד"ר רונית אנדוולט    RD PhD

 

מנהלת קידום בריאות ורפואה מונעת מכבי שירותי בריאות

ראש המגמה לקידום בריאות, בית הספר לבריאות הציבור, אוניברסיטת חיפה

 מדינות רבות השכילו להבין כי הורדת צריכת המלח במזון היא בעלת ערך בריאותי וכלכלי משמעותי עבורן, ועל כן מדינות העולם נמצאות בשלבים שונים של התארגנות לקראת הורדת כמות המלח במזון.

אסטרטגיות מובילות הן אלו אשר משלבות הובלה על ידי הממשל עם שינוי של הכנת המזונות להפחתה של כמות המלח בהם, העלאת מודעות הציבור בדרכים שונות, כולל יישום תוויות בחזית האריזות.

 ידוע הסיפור על המלך שהיו לו 3 בנות ושאל אותן: "בנותי היקרות מה תעשו כדי שיחזור הטעם לחיי עכשו שאני בא בימים?". הבת הגדולה הביאה לו תכשיט מכסף אלגנטי ומרהיב, אמר תודה ולא יסף, הבת השניה הביאה לו תכשיט מזהב נוצץ ומרהיב, התלהב לרגע ולא יסף, הבת הצעירה אמרה: "אין לי מעות רבות בכיסי, אבל אני יכולה להביא לך מעט מלח שיערב לך המזון". בשלה הבת הצעירה תבשיל ותיבלה אותו במלח. אכל המלך את התבשיל ואמר לביתו הצעירה: "סוף סוף חזר הטעם לחיי".

ברור לכל, כי מלח משפר את טעמו של המזון. השימוש במלח החל כשיטת שימור של מזונות כאשר לא היה קירור זמין ושיטות שימור אחרות. בהמשך הדרך שימש המלח כמשפר טעם וכמעורר תאבון. היום השימוש במלח נרחב יתר על המידה, ואנו אוכלים פי 2 -3 ויותר מהצריכה היומית המומלצת.

מחקרים רבים מראים כי המלח הנאכל בכמות גדולה מזיק והפחתה קלה בצריכת המלח יכולה להביא לירידה משמעותית בשיעור אירועי הלב וכלי הדם ובהוצאות הרפואיות ועל כן צריכה להיות יעד מבחינת בריאות הציבור.

הגבלת צריכת המלח לכ-3 גרם ביום (1,200 מ"ג נתרן ליום), בהשוואה לצריכה הנוכחית הממוצעת העומדת על 10.4 גרם ליום בגברים ו- 7.3 גרם ליום בנשים, צפויה להפחית את ההיארעות השנתית של מחלת לב כלילית ב- 60 עד 120 אלף מקרים, שבץ ב- 32-66 אלף מקרים, אוטם לבבי ב- 54-99 אלף מקרים ותמותה מכלל הסיבות ב- 44,092 אלף מקרים.

בריבוד לפי גיל, מין וגזע עולה, כי כל המגזרים צפויים להפיק תועלת מהתערבות זו, כאשר תועלת גדולה יותר צפויה בקרב שחורים לגבי כל הסיבות, נשים לגבי שבץ, קשישים לגבי אירועי מחלת לב כלילית ומבוגרים צעירים בהתייחס לשיעור תמותה נמוך יותר. מידת התועלת הצפויה ביחס לתחלואת לב וכלי דם מהגבלת מלח עומדת בשורה אחת עם זו המתקבלת מהפחתה רחבה בשימוש בטבק, השמנת יתר ורמות כולסטרול.

מהפן הכלכלי, התערבות חקיקתית להשגת ההפחתה המוצעת צפויה לחסוך 194-392 אלף שנות חיים מותאמות-איכות (QALY) ו- 10-24 מיליארד דולר מדי שנה בהוצאות בריאות, ועל כן התערבות כזו תהיה יעילה כלכלית, אף יותר מטיפול תרופתי להורדת לחץ דם, גם אם תושג הפחתה צנועה של 1 גרם מלח ליום במהלך העשור הקרוב[1].

 ב-32 מדינות החלו ביוזמה של הפחתת מלח. רב הפעילות היא באירופה בה בקרב 19 מדינות כבר נעשו יוזמות להפחתת מלח. ב- 26 מדינות מתוך ה- 32 היוזמה להפחתת המלח באה מהממשלה, ב-5 מדינות על ידי יוזמות לא ממשלתיות ובמדינה אחת על ידי התעשייה.

מדיניות ארגון הבריאות העולמי בנושא

ארגון הבריאות העולמי ממליץ על צריכה של לא יותר מ-2 גרם נתרן ליום, העומדים על כמות של 5 גרם מלח, בשל ההשפעה המכרעת של צריכת נתרן על יתר לחץ דם ומחלות לב וכלי דם ושבץ[2]. ההמלצה תקפה לילדים ומבוגרים כאחת. המלצות אלו תוקפו באמצעות מחקרים התערבותיים, אשר הראו שהורדת צריכת נתרן מתחת ל 2 גרם להיום הורידה תמותה ממחלות לב וכלי דם ושבץ מוחי.

ארגון הבריאות העולמי ממליץ לכל המדינות לקיים סקרים לאומים, כדי לדעת את המקורות המרכזיים של הנתרן במזון בכל מדינה, באמצעות סקר תזונה של 24 שעות, במקביל לקיים בדיקה של תכולת הנתרן במזון  באמצעות איסוף בדיקות שתן לנתרן ב 24 שעות. לאחר איסוף המידע יש לנקוט פעילות מדינית של הורדת כמות המלח במזון, אם בדרך של צווים וחקיקה, או בדרך  של הסכמות עם תעשיית המזון המקומית. במקביל בניית תוכנית לאומית להדרכת האוכלוסייה הכוללת תווי מזון בחזית האריזה, המבהירים את תכולת הנתרן במזונות המעובדים, ויישום של שווק חברתי להגברת המודעות הציבורית לסכנות צריכת המלח.

תכניות לאומיות להפחתת צריכת הנתרן באוכלוסייה

מדינות רבות חברו יחד ליוזמה משותפת הנקראת World Action on Salt and Health (WASH) שהוקמה בשנת 2005 שמטרתה להפחית את כמות המלח במזונות השונים המעובדים ואת הוספת המלח לבישול ולשולחן. חברים ביוזמה 83 מדינות וגופים רפואיים שונים בעיקר בתחום יתר לחץ דם ומחלות כליה[3].

מחקר שפורסם בשנת 2011 שעשה סקירה על הנעשה בעולם באותה עת ציין כי ב-32 מדינות החלו ביוזמה של הפחתת המלח. רב הפעילות היא באירופה בה בקרב 19 מדינות כבר נעשו יוזמות להפחתת מלח, בקרב 27 מדינות ניסו להוריד את כמות המלח היומי ל 8-5 גרם ליום. ב- 26 מדינות מתוך ה- 32 היוזמה להפחתת המלח באה מהממשלה, ב-5 מדינות על ידי יוזמות לא ממשלתיות ובמדינה אחת על ידי התעשייה. בקרב 28 מדינות יש מידע על צריכת מלח של האוכלוסייה, ובקרב 18 מדינות יש מידע על תכולת המלח במזונות. 28 מדינות עבדו עם התעשייה להורדת כמות המלח. בקרב 10 מדינות יש תוויות בחזית האריזות, ובקרב 28 מדינות עשו תוכניות לאומיות להגברת המודעות בקרב האוכלוסייה. בקרב 5 מדינות נמצא אפקט של ירידה בצריכת הנתרן באוכלוסיה בעקבות השינוי,  או של כמות המלח במזון ועליה במודעות הציבור.

אסטרטגיות מובילות נמצאו אלו אשר שילבו הובלה על ידי הממשל ואשר כללו גם שינוי של הכנת המזונות להפחתה של כמות המלח בהם, והעלאת מודעות הציבור בדרכים שונות, כולל יישום תוויות בחזית האריזות[4].

פינלנד הייתה החלוצה הראשונה שעשתה תוכנית לאומית תזונתית, והוכיחה שניתן לשנות את בריאות האוכלוסייה וצריכת הנתרן באמצעות שינויים בהרכב התזונה ברמה הלאומית.

פינלנד הראתה במהלך השנים, כי חקיקה של מקסימום כמות נתרן משנה את כמות הנתרן במזונות התעשייתיים, וכי ניתן באמצעות חקיקה יחד עם קמפיין חינוכי משמעותי, לשנות את הרגלי צריכת המזון של אוכלוסייה רחבה. ההתערבות החלה בחבל צפון קרליה ועברה לשאר המדינה, וכך הפכה פינלנד ממדינה שהייתה מספר אחד במחלות לב וכלי דם בכל מדינות סקנדינביה להיות המדינה עם השכיחות הנמוכה  ביותר של מחלות לב וכלי דם מבין מדינות סקנדינביה בתוך פרק זמן של פחות מעשור[5].

גרף 1: השינוי ההדרגתי בצריכת הנתרן בפינלנד במשך 30 שנה

אנדוולט 1

 

באנגליה החלו לפני למעלה מעשור בצעדים משמעותיים להפחתה של כמות המלח במזונות המעובדים.

UK Food Standards Agency's (FSA) החליטו בשנת 2000 על תוכנית להורדת המלח במזונות שתחל ב 2003 עד 2010. ראשית נבדקה כמות הנתרן במחקר רחב של מדגם מיצג של אוכלוסיית אנגליה והוחלט להפחית את צריכת הנתרן מ 9 גרם ליום בשנת 2000-2001 ל 6-8 גרם ליום עד שנת 2008. נבדקה כמות המלח במזונות תעשייתיים לפי דווח של התעשייה, ובחלק מהמזונות נעשתה הפחתה של עד 70% בכמות המלח. ההפחתה נעשתה בצורה הדרגתית, ובכל שנה הפחתה נוספת חלה במזונות המעובדים. במקביל התקיים קמפיין חינוכי אשר הביא לכך ש 43% מאזרחי אנגליה מנסים להפחית את כמות המלח במזונות, מתוך הבנת הנזק הכרוך באכילת מלח עודפת.

באוקטובר 2010 התקיים מפגש של נציגי ארגון הבריאות העולמי וממשלת קנדה, תוך יישום ההבנות האומרות שיש לצמצם את צריכת המלח במזון באמצעות התערבות הממשלה[6]. קדמו לכך פעילויות להעלאת המודעות בקרב קובעי מדיניות בכל האזורים בקנדה כדי לחבור יחד להחלטה לגבי הורדת כמות המלח במזונות[7].

ממשלת קנדה החליטה שמאחר ועיקר המלח בתזונה הקנדית (מעל 75%) מקורם מתעשיית המזון, הם יחברו לתעשייה כדי שזו תפחית את כמות המלח במזונות. בנוסף החלו בקמפיין חינוכי ומעקב מחקרי אחרי הורדת כמות המלח במזונות השונים[8].

 

במדינות המערב עיקר צריכת המלח מגיעה ממזונות תעשייתיים מעובדים, לעומת זאת במדינות המתפתחות עיקר צריכת המלח היא בבישול וברטבים העשירים במלח[9].

 

בסין יתר לחץ דם הוא בעיה משמעותית, וצריכת המלח עלתה בצורה משמעותית במשך 4 עשרות השנים האחרונות. מחקר שבצעו בסין מצא, כי צריכת המלח עלתה פי 3 ב- 40 השנים האחרונות. עיקר העלייה בצריכת המלח נובעת מהעלייה בצריכת מזון מעובד במקום מזון ביתי, צריכה גבוהה של רוטב סויה העשיר מאוד בנתרן, וכן לא קיים סקר לאומי מקיף על צריכה של מלח בסין העכשווית. ההערכה בסין היא, כי יתר לחץ דם הוא גורם סיכון ל 75% מהתמותה ממחלות כרוניות (NCDs in 2004–2005), ויתר לחץ דם מהווה 47% מההוצאות הישירות של מחלות לב וכלי דם ושבץ.

באוסטרליה נעשה בשנת 2007 קמפיין תקשורתי בנושא הורדת צריכת המלח the Australian Division of World Action on Salt and Health (AWASH). בעקבות הקמפיין נעשו מספר מחקרים שהראו שדעת הקהל, בעיקר של מובילי הדיעה, החלה להשתנות להבנה של חשיבות הורדת צריכת המלח. יחד עם זה הובן כי ללא פעילות משמעותית מול התעשייה דברים לא ישתנו[10].

באיטליה ביוזמת ה: non-governmental organizations such as the World Action of Salt and Health (WASH) נעשה מחקר של מקורות המלח במזון האיטלקי, בו נמצא כי מקור עיקרי למלח באיטליה הוא הלחם. בעקבות זאת נעשה הסכם עם התעשייה להורדה הדרגתית של כמות המלח בלחמים. נעשה קמפיין ציבורי להגברת המודעות לסכנות בצריכה של עודף מלח. נעשתה מעורבות של חברות ההסעדה במדינה להפחית את כמות המלח במזונות המוכנים שהם מכינים, ובקרוב מתעתדים גם לשפר את הסימון על המזונות[11].

גם בצ'ילה הוחלט להפחית את המלח בלחמים בצורה דרמטית כמקור עיקרי למלח בתזונה הצ'יליאנית[12].

בארה"ב מקור הנתרן המרכזי הוא במזון מעובד ובמזון המוגש במסעדות. רק 9% מהאוכלוסייה אוכלת את כמות הנתרן המומלצת, כל השאר אוכלים הרבה יותר[13]. נעשו מספר רב של ניסיונות ממשלתיים ואחרים להפחית את כמות הנתרן כבר בשנות ה-70 אך הם לא יושמו בשל מאבקים פוליטיים וכוחה הגדול של תעשיית המזון בארה"ב. החל משנת 2008 נעשה גיוס הדרגתי התנדבותי של חברות מהתעשייה, ביניהן גם חברות גדולות, להפחתה הדרגתית של כמות המלח במזונות המעובדים[14].

 מהפן הכלכלי, התערבות חקיקתית להשגת ההפחתה המוצעת צפויה לחסוך 194-392 אלף שנות חיים מותאמות-איכות (QALY) ו- 10-24 מיליארד דולר מדי שנה בהוצאות בריאות, ועל כן התערבות כזו תהיה יעילה כלכלית, אף יותר מטיפול תרופתי להורדת לחץ דם, גם אם תושג הפחתה צנועה של 1 גרם מלח ליום במהלך העשור הקרוב

ומה בישראל ?

התוכנית הלאומית בישראל מובלת על ידי המחלקה לתזונה ומזון במשרד הבריאות, ומטרתה הפחתה של 6.5% בכמות הנתרן במזון בתהליך של הסכמה עם התעשייה. התוכנית הושקה ב 21 לפברואר 2011 עם הקמתה של ועדה לאומית. התקבלו החלטות שכללו: ביצוע סקר לאומי על צריכת נתרן ב 24 שעות וסקר צריכת נתרן באמצעות איסוף שתן (משרד הבריאות 2011)  שבעקבות תוצאותיו יוחלט על צעדים של הטמעת השינוי בכמות המלח.

לסיכום

מדינות רבות השכילו להבין שהורדת צריכת המלח במזון היא בעלת ערך בריאותי וכלכלי משמעותי עבורן ועל כן מדינות העולם נמצאות בשלבים שונים של התארגנות לקראת הורדת כמות המלח במזון.  מדינות שעשו צעד אמיץ בנושא הן פינלנד ואנגליה וניתן ללמוד מהן על הניסיון שלהן בהורדת המלח והורדת התחלואה בעקבותיו.

 

 

 


[1]Bibbins-Domingo KChertow GMCoxson PGMoran ALightwood JMPletcher MJGoldman L. Projected effect of dietary salt reductions on future cardiovascular disease.  N Engl J Med. 2010 Feb 18;362(7):590-9.

 

[2] WHO. Diet, nutrition and the prevention of chronic disease. Report of a Joint WHO/ FAO Expert Consultation. Geneva, World Health Organization (WHO), 2003.  (http://whqlibdoc.who.int/trs/WHO_TRS_916.pdf ).

 

[4] Salt reduction initiatives around the world Journal of Hypertension: June 2011 – Volume 29 – Issue 6 – p 1043–1050, Bayer R, Johns DM, Galea S. Salt and public health: contested science and the challenge of evidence-based decision making. Health Aff (Millwood). 2012 Dec;31(12):2738-46.

[5] Pirjo Pietinen ,Salt reduction, Brussels, conference 21.10.2009 PPT.

 

[6] O’Donnell MJ, Yusuf S, Mente A et al. Urinary sodium and potassium excretion and risk of cardiovascular

events. JAMA, 2011, 306(20):2229–2238 (http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22110105). ((Report of a joint technical meeting convened by WHO and the Government of Canada. Canada, October 2010).

 

[7] Campbell NRWillis KJL'Abbe MStrang RYoung E., Canadian initiatives to prevent hypertension by reducing dietary sodium.Nutrients. 2011 Aug;3(8):756-64. doi: 10.3390/nu3080756. Epub 2011 Aug 16.

 

C

"SPAM" filtering software notice

Add to Clipboard

Generate a file for use with external citation management software.

Create File

 

[8] Barr SI. Reducing dietary sodium intake: the Canadian context. Appl Physiol Nutr Metab. 2010 Feb;35(1):1-8.

 

[9] He FJ, Jenner KH, Macgregor GA. WASH-world action on salt and health. Kidney Int. 2010 Oct;78(8):745-53.

 

[10] Webster J, Dunford E, Kennington S, Neal B, Chapman S. Drop the Salt! Assessing the impact of a public health advocacy strategy on Australian government policy on salt. Public Health Nutr. 2012 Nov 22:1-7.

 
[11] Strazzullo P, Cairella G, Campanozzi A, Carcea M, Galeone D, Galletti F,Giampaoli S, Iacoviello L, Scalfi L; GIRCSI Working Group. Population based strategy for dietary salt intake reduction: Italian initiatives in the European framework. Nutr Metab Cardiovasc Dis. 2012 Mar;22(3):161-6.

 
[12] Valenzuela Landaeta K, Atalah Samur E. [Global strategies to reduce salt intake]. Arch Latinoam Nutr. 2011 Jun;61(2):111-9. Review.

 

[13] Centers for Disease Control and Prevention. Vital signs: Food categories contributing the most to sodium

consumption — United States, 2007–2008. Morbidity and Mortality Weekly, 2011, 61:92–98. (Strategies to monitor and evaluate population sodium consumption and sources of sodium in the diet 2010).

[14] Appel LJAngell SYCobb LKLimper HMNelson DESamet JMBrownson RC. Population-wide sodium reduction: the bumpy road from evidence to policy. Ann Epidemiol. 2012 Jun;22(6):417-25.