נגישות

גיליון 39 – מלח, מאי 2013

תיאור מקרה, מיה וינשטיין-טל

מיה וינשטיין-טל

דיאטנית קלינית מנהלת היחידה לתזונה ודיאטה שירותי בריאות כללית מחוז צפון

מ.ט. בן 49, נשוי+1. רואה חשבון. עובד 8-10 שעות ביום. פעמיים בשבוע מתאמן בחדר כושר.הפסיק לעשן לפני כ-15 שנה.

הגיע אלי לטיפול עקב אבחנה חדשה של יתר ל"ד, לאחר ביצוע הולטר של 24 שעות. הרופא המטפל המליץ על התחלת טיפול תרופתי, אך מ.ט נחוש לטפל בעצמו ע"י שינוי באורח החיים.

למרות שלמ.ט BMI 24, הוא הדגיש בכל פגישה עד כמה הוא אוהב לאכול. לדבריו "חי כדי לאכול", לא מוכן לוותר על טעם האוכל כי זה טעם החיים עבורו, ותאוריו על האוכל גובלים בתיאורים רגשיים עמוקים. אשתו בשלנית מצוינת, והוא מרבה לבקר במסעדות במסגרת פגישות עבודה ובילויים.

 

בפגישה הראשונה המלצתי להתחיל בשלב הראשון בהפחתה בבית של המוצרים המוכנים עתירי הנתרן ומעבר למזונות מבושלים ללא תוספת מלח בבישול.

בפגישה השנייה, מ.ט דיווח שאשתו עשתה ניסיון לבשל עם פחות מלח, אך האוכל לא טעים לו ולכן ביקש ממנה לחזור לבשל כרגיל. בשיחה גם עלה שתוך 14 ימים היו 11 אירועי אכילה מחוץ לבית.

בפגישתנו השלישית מ.ט חזר וסיפר שניסה להקטין את ארועי האכילה בחוץ ללא הצלחה.

לדבריו "הרים ידיים".

שאלות לפסיכולוגית:

  1. נראה כי מ.ט היה נחוש מאוד לטפל בעצמו ללא תרופות, מדוע אם כן אינו שומר על ההנחיות?
  2. איך אני כדיאטנית יכולה להגביר את ההיענות של מ.ט להגבלה התזונתית הדרושה לו?

 

 

 

סיגל גוטר,

פסיכולוגית קלינית מומחית ופוטותרפיסטית (מטפלת באמצעות צילום) למתבגרים ומבוגרים.

 

מ.ט. מתואר כאדם שהאוכל מהווה עבורו סוג של הנאה יצרית, אירוע חברתי ומשפחתי. האכילה מבחינתו איננה פעילות פונקציונאלית אלא מרקם שלם של תחושות, קשרים, הקשרים וחוויות. עם מטען רגשי כזה שהוא מייחס לאוכל, לא מפליא שהוא מתקשה לעשות את השינוי הדרוש לבריאותו, למרות שהוא רוצה לעשותו ומבין את החשיבות שלו. ההמלצה לאכול מזון דל נתרן, אכן מהווה קושי, אך כזה שיש בו גם תקווה להצלחה בשינוי. בניגוד להגבלות תזונתיות אחרות, הפחתה של מלח מן התפריט אין פירושה התנזרות ממזונות שונים, הפסקת אכילה מחוץ לבית או ויתורים מרחיקי לכת. מכאן, שלא נדרש תהליך של גמילה שהוא קשה מאד מבחינה פסיכולוגית, אלא תהליך של שינוי מחשבתי ובעקבותיו שינוי התנהגותי לא גדול. שינויים אלה אינם קלים, אך הסיכוי להצליח בהם הוא בהחלט אפשרי. עם המסר הראשוני הזה הייתי מתחילה את הפגישה הבאה עם מ.ט. – הפחתת הבהלה מפני גודל השינוי הנדרש. בהשאלה לעולם האופנה ניתן לדמות את המלח לפריט אקססוריז ולא לבגד – בקשי שידמיין את אשתו לבושה בשמלה שמאד מחמיאה לה ובמקום עגילי זהב תענוד עגילים מצופי זהב…האם תראה פחות יפה ומושכת בעיניו?

כמות התיבול באוכל היא ענין של הרגל הנרכש עם הזמן. הרגלים הם נדבך חשוב ביצירת תחושת הביטחון, תחושה שהיא חיונית לתפקוד התקין שלנו. רוב האנשים מנהלים את חייהם כך, שהפעילויות היום-יומיות שלהם יהיו כאלה המספקות בטחון מסוים. לכן כאשר אנחנו נדרשים לשנות הרגלים, עצם השינוי עלול לעורר חרדה. באופן טבעי, הנטייה של האדם היא להפחית חרדה ולהימנע מדברים שגורמים לו סבל, ולכן המפלט המידי כשמתעוררת חרדה יהיה לחזור להרגלים המוכרים על-מנת לייצר שוב את תחושת הביטחון ולחזור לאיזון. זה מה שקרה למ.ט. : הוא הבין שעליו להפחית את כמות הנתרן במזון, אך האכילה של מאכלים שונים ממה שהיה רגיל, שאפשרו לו הנאה ממשהו מוכר ומרגיע, יצרה יציאה מאיזון ועליה בחרדה. בכדי להרגיע את החרדה הוא ויתר על השינוי. בתמורה הוא זכה שוב בתחושת בטחון ורוגע, תחושות שקשה לוותר עליהן בקלות. כיון שכך חשוב להסביר לו את המעגל של שינוי-חרדה-הרגעה, לזהות את הביטויים של מעגל זה אצלו ולסייע לו להירגע. לא מדובר בהתנזרות ממאכלים שונים  ובכך ויתור על ההנאה, אלא בלמידה של הרגלי אכילה חדשים שיהיו בצדם הנאות חדשות. תובנה כזו יכולה להפחית את החרדה,  תנאי שהוא הכרחי לתחילת תהליך השינוי.

כשם שהוזכר, מ.ט. הוא אדם יצרי, החווה את החיים דרך החושים והרגשות. חשוב לזהות באיזו "שפה" מדבר המטופל שלנו ולהשתמש באותה שפה על מנת לתקשר עמו ולהניע אותו לשינוי. שימוש בנתונים מספריים ובעובדות רפואיות יהיה פחות יעיל בשלב הראשוני של הטיפול בו, אך יכול להתאים למטופלים שהשפה שלהם רציונאלית יותר. אם כן, חשוב לאפשר למ.ט. לשמור על ההנאה שהוא מפיק מאוכל, בכדי שלא יחוש אומלל וחרד. מאחר ולאכילה מימדים רבים, הייתי ממליצה לבדוק אתו ממה הוא בדיוק נהנה בזמן האכילה. מאילו טעמים בדיוק, מאילו סוגי מזונות, אולי מהחלק החברתי או מתחושת השובע. אין לי ספק שבדיקת החוויה הרגשית באופן מפורט יותר תראה למ.ט. שישנם מימדים רבים באכילה שהוא יכול לשמר גם עם הורדת כמויות המלח ועדין להנות. כאשר תגיעו למימד שהויתור עליו יוצר התנגדות, זכרי שהמקור להתנגדות הוא קרוב לוודאי התעוררות של חרדה וחישבו יחד באיזה תחליף ניתן להשתמש בבישול או בבחירת המנה במסעדה כך שעדין תחווה הנאה אך קצת שונה.

אם מ.ט. היה אדם שהשפה שלו רציונאלית יותר, ניתן היה להיעזר בעובדות רפואיות ובנתונים מספריים בדיאלוג עמו בדרך לשינוי. עם זאת, חשוב לזכור שהתעוררות של חרדה כתוצאה משינוי הרגלים אינה נחלתם של ה"הרגשיים" בלבד אלא של כלל האנשים. כיון שכך, גם בטיפול באדם רציונאלי יותר, יש חשיבות להבין שהשימוש בעובדות, מטרתו הפחתת החרדה ומציאת איזון דרך יצירת הרגלים חדשים ופחות מאיימים.