נגישות

גיליון 40 – סוכר, ספטמבר 2013

תיאור מקרה

ד"ר דלית ויסמן, PhD, תזונאית קלינית עצמאית, מומחית בטיפול בעודף משקל ובשינוי התנהגויות בתחומי האכילה ומשקל הגוף בגישות פסיכולוגיות ממוקדות רות, סטודנטית, הגיעה לטפול כשנה לאחר שעברה נתוח לקיצור קיבה מסוג LSG. היא שוקלת 78 ק"ג לאחר שהשילה 33 ק"ג (82% מעודף המשקל). רות מתמודדת עם עודף המשקל ומעגל הדיאטות מילדות. היא מספרת על צורך בתמיכה והכוונה עקב תחושה של "איבוד שליטה באכילה".."הבטחון העצמי שלי בנוגע ליכולת שלי מתערער".."זה משפיע על כל הרבדים בחיים וגורם להרגיש שאולי לא אצליח בחיים". היא מתארת כי כל הישג בחייה נמדד בהקשר ליכולת שלה לאכול באופן מסודר לפי שעות ולקיים שגרת אימוני כושר גופני. כשהיא מתארת אכילה של דברי מתיקה בולטת חשיבה דיכוטומית "שוקולד על כל צורותיו וגודלו – אסור. בין אם מדובר בקוביית שוקולד בודדה או בחטיף כלשהו שמכיל שוקולד". במקביל לחוק אישי זה, רות מתארת אירועים של השתוקקות ודחף רבים לאכילה של דברי מתיקה ובמיוחד שוקולד. לאירועים אלה מתלווים חוסר שקט ומחשבות מטרידות, והם מסתיימים בדרך כלל באכילה של המזון המתוק, התנהגות שמלווה ברגשות אשם מרובים ובתחושת כישלון ותבוסה. היא מודה כי איננה רואה אופציות נוספות מלבד הימנעות מוחלטת ממזונות מתוקים או התקפי אכילה. • בהנחה שהתשוקה למתוק איננה פיזיולוגית, האם יש משהו משותף באישיות של רב אילו שחווים את זה? • איך ניתן לטפל במצב בו המטופל מבטא השתוקקות רבה וחוסר שליטה באכילה? השתוקקות עזה שמלווה באכילת יתר ותחושה של אבוד שליטה, מיוחסת לרוב למזונות עתירי סוכר, שומן, ומלח. פגיעות ורגישות של אנשים לעליה במשקל הגוף יכולים להיות מוסברים ברמות שונות – גנטיקה, פיזיולוגיה, מטבוליזם, התנהגות ופסיכולוגיה. מחקרים עכשוויים בנושא הפגיעות לפתח עודף משקל, מדגישים הימצאות שני דפוסי התנהגות בולטים הקשורים עם אכילת-יתר. דפוס האכילה הרגשית המתייחס לאכילת-יתר כתגובה לרגשות (שליליים וחיוביים) ולמגוון מצבים סובייקטיביים המלווים בתחושת אי-נוחות ואמביוולנטיות. ודפוס האכילה 'החיצונית' המתייחסת לאכילת-יתר כתגובה לרמזים חיצוניים הקשורים עם מזון כגון מראה, מירקם, ריח וזמן. התשוקה למזונות מתוקים, המחשבות המטרידות, תחושת חוסר השליטה באכילה, הייאוש ורגשות האשם לאחר האכילה, הניעו את רות להגיע לטיפול ולהביע רצון לשינוי ההתנהגות. רות הביעה חוסר וודאות לגבי מצבים בהם היא רעבה. לעומת מצבים של רעב פיזי שבהם הצורך לאכול הוא ברור ופחות מורכב, מצבי אכילה רגשית מלווים לרוב במתח נפשי וברגשות מעורבים – אנחנו רוצים לאכול משהו אבל אנחנו גם לא רוצים לאכול. מקובל לייחס השתוקקות באכילה למזונות מתוקים, כי רובנו מכירים מצב שכזה, אולם מצב זה מתקיים ביחס למגוון מזונות (כמו פסטה, פיצה וחטיפים) שלרוב מקושרים לחוויות סוביקטיביות של איבוד שליטה באכילה. לעיתים תכופות המטופל איננו ער לדו-ערכיות המתקיימת בתוכו לגבי צריכת המזון. בנוסף, ההבחנה בין רעב פיזי לבין רצון ודחף לאכילה (המאפיין מצבי אכילה רגשית) איננו ברור למטופל. "בלבול" זה יכול לבוא לידי ביטוי באמירות כגון: "אני צריכה לאכול מיד! על מנת שארגיש טוב", "אני אוכלת את זה עכשיו כי בסופו של דבר אכשל". חוסר ההבחנה והקבלה של הצורך הבלתי נמנע לאכול לבין ההשתוקקות למזון במצבים ללא תחושת רעב, עוזרת לתחזק את הכאוס באכילה ומובילה בסופו של דבר להתייחסות לכל מצב של צורך לאכול כדחף בלתי נשלט ואי לכך ניסיון להימנע מאכילה. מעגל חוזר זה של תחושת מובלות לסוף ידוע מראש המלווה באכזבה, ייאוש וחוויה של איבוד שליטה באכילה. רות בקשה לחלץ את עצמה מהמעגל שמשחזר את עצמו ומכתיב את חייה. כשמעגל מסוג זה מתרחש שוב ושוב הכרחי לעצור ו"להתבונן" ברזולוציה מוגברת בהתנהגות האוטומטית ובמיוחד בטריגרים התחושתיים, המחשבתיים והרגשיים המתלווים אליו. זו "התבוננות" פנימה אל עצמי. לרוב נבחין כי התשוקה למתוק היא תיבת פנדורה. הפער בין השינוי החיצוני – הירידה המשמעותית במשקל – לבין היעדר השינוי הפנימי – תפישת העצמי – היה הזדמנות מיוחדת לעצירה, התבוננות ואיפשר לרות יצירת שינוי. בתהליך התבוננו ביחד על האופן הנוקשה שבו היא מורגלת להתייחס לעצמה מבלי שבדקה לעומק מדוע זו עמדתה כלפי עצמה? בבודהיזם מכנים זאת הרגל מנטלי "זהו אותו הדבר שאנחנו תמיד עושים; אותו הדבר שבגינו אנחנו אומרים: "ככה אני". אותו הדבר שנראה לנו הקשה ביותר לשינוי באופיינו" (אסתר פלד). התבוננות פנימה אל עצמי איננה דבר פשוט ורבים הם הכלים הטיפוליים שמסייעים לתהליך זה להתקיים. הכוונת המטופל לחקירה מסוג זה שוב ושוב תוך התייחסות בלתי שיפוטית לדחף לפעול מתוך ההרגל המנטלי, יש לה פוטנציאל רב לסייע בהרחבת והבהרת הראייה ובמילים אחרות להעביר תכנים בלתי מודעים למודעות. נצפה שדרך זו תהיה מלווה בהתנגדויות ואמביוולנטיות שייתלוו לתהליך. כתיבה ותרגול מיינדפולנס (מדיטציית סריקת הגוף) היו האמצעים שהתאימו לרות ואפשרו חקירה ממוקדת בתחום האכילה. הכתיבה והתרגול שימשו כמעין מיקרוסקופ לתכנים שהיו מודעים פחות או לא מודעים בכלל. "מדיטציה כוללת התבוננות בלבד, תצפית עירנית שכל תפקידה הוא היכרות מעמיקה והולכת עם "האני" על כל מה שמשויך אליו: הגוף ותחושותיו, הנפש על האמוציות והמחשבות המייצגות אותה…מכלול החוויה הסוביקטיבית".(אסתר פלד). תשומת הלב הממוקדת לאירועי ההשתוקקות למתוק שחזרו על עצמם ולוו בחוסר שליטה באכילה וההתבוננות בכל מה שמגיע ברגע עצמו ממש – תחושות, מחשבות ורגשות – אפשרו התפכחות ובהירות אודות האחריות והבחירה של רות בדפוס ההתנהגות. "מודעות לאופן הפעולה של התודעה מעניקה למתרגל את היכולת להיות בררן לגבי תוצאי הפעולה שלה" (אסתר פלד). הכתיבה הממוקדת איפשרה לרות להיות בעמדה "מרוחקת" מספיק מהאירוע (התקף האכילה) כמו עד ולהווכח בנטייתה להיאחז בדפוס קבוע אותו הכירה ודרכו יצרה קשר עם העולם ועם עצמה. לאחר 6 חודשים של תרגול וטפול סיכמה רות את התפכחותה וחלק זעיר ממנו מובא כאן: "אחרי כל זה, אני יכולה לשער לעצמי מה הסיבה לניתוח, מלבד מכלול כל הדברים האלה. הסיבה היא אני. כל הדברים האלה שחוויתי במהלך החיים מתגמדים לעומת מה שאני גרמתי לעצמי לחוות, לעומת החוויה שאני פירשתי במוחי שלי שהייתה לעיתים בדיונית. אני הלקיתי את עצמי יותר מכל אחד אחר, אני שנאתי את עצמי על כל רמ"ח אברי, אני כלאתי את עצמי בבית מתוך מחשבה שאסור לי לצאת כי צריך להתחשב בעולם הזה שבחוץ, הוא לא צריך לראות את הזוועות האלה. גרמתי לעצמי סבל שהיה הרבה יותר גדול מכל פיסת שומן שהייתה לי על הגוף, או מכל ק"ג נוסף שהוספתי או השלתי". ספרים מומלצים להמשך העמקה בגישה הטיפולית: 1. אסתר פלד "להרבות טוב בעולם – בודהיזם, מדיטציה פסיכותראפיה", 2007. 2. מתי ליבליך, "האדם שבקצה האגו – פסיכולוגיה טרנספרסונלית מפגש בין מזרח למערב", 2009. 3. יובל אידו טל, "בודהיזם – מבוא קצר", 2006. 4. דונלד ו' ויניקוט, "עצמי אמיתי, עצמי כוזב", 1935-1963