נגישות
review 44

גיליון 44 – חסרים תזונתיים – ינואר 2015

תיאור מקרה

מיה וינשטיין-טל. דיאטנית קלינית Bsc. M.H.A. R.D

ש.י. בת 41. תושבת קיבוץ בצפון, סובלת מהשמנה.

לפני כ-8 שנים עברה לטבעונות, אחרי שהשתתפה בסדנה ניקוי גוף בדרום הארץ, ונחשפה שם לקבוצת טבעונים. ההשפעה של הסדנה הייתה מאוד עמוקה עד לשינוי מוחלט של אורח חייה. היא החליטה שלעולם לא תיגע יותר במזונות מהחי, אך מעולם לא למדה את הנושא, או קיבלה הדרכה תזונתית מה כן חשוב שתאכל כדי לקבל את כל רכיבי התזונה כטבעונית, ולא ביצעה בדיקות דם למעקב אחר מצבה.


ong>לפני כשלושה חודשים התחילה לחוש עייפה מהרגיל, אך לא התייחסה לכך. במקביל החלה לסבול מכאב בברך ולכן פנתה לרופא המטפל. בהמלצת הרופא, עשתה בדיקות דם והתגלו רמות נמוכות במיוחד של ויטמין B12, המוגלובין ופריטין. הרופא המליץ על התחלת טיפול בברזל וב- B12.

הגיעה למרפאה בהמלצת הרופא המטפל, במטרה לרדת במשקל תוך התחשבות במגבלותיה התזונתיות.


במסגרת המפגש הראשון הסברתי את כל המקורות התזונתיים של הברזל וויטמין B12 , רמות שלא יכולות להיות מתוקנות ללא התערבות תרופתית, וחשיבות לקיחת תוספים כגון אומגה 3 וסידן שנראה שלא משלימה בתזונתה. ש.י מדגישה שלא מוכנה לשנות את אכילתה כי חוששת לעלות במשקל מאגוזים וכו', לא מוכנה לקחת תוספים ובמקביל לא מוכנה לסטות ולא כהוא זה לכיוון שיפור התזונה שלא לפי כללי הטבעונות המחמירים שדוגלת בהם.


שאלות לפסיכולוג:


מה גורם לאדם לשמור על עקרון או ערך בחיוו אפילו במחיר של הקרבת בריאותו?

האם שמירת החיים אינה נתפסת עבורו כערך?

מה אני כדיאטנית יכולה לעשות?



אמיר קלוגמן, פסיכולוג קליני

”מכון גרין לפסיכולוגיה מתקדמת“:

לעיתים קרובות אנו נתקלים במקרים בהם בני-אדם פועלים בניגוד לשיקולים בריאותיים ועושים בחירות, שמנקודת מבט רציונאלית מזיקות להם ואף עלולות להעמידם בסכנה. בעזרת הפסיכואנליזה ניתן לומר שלמקרים אלו מבנה של ”תחתית כפולה“ – מתחת להתנהלות הגורמת לסבל ולמצוקה קיים סיפוק של דחף, שהאדם עשוי ללכת איתו רחוק מאוד לפני שיוותר עליו.

הדחף שונה מהאינסטינקט בכך שהוא קשור לשפה ולתרבות שסביבנו ולא רק לביולוגיה. במובן מסוים, הוא פועל הפוך מעיקרון השימור וההישרדות, בניגוד להומיאוסתזיס, דוחף אל העודפות ולא אל המיתון; כך שביסודו של דבר ההשתוקקות של האדם היא להמשיך להשתוקק ולא להגיע לסיפוק סופי. כנגזרת של רעיון זה, עבור האדם המערבי בן-זמננו האכילה והתזונה אינן פועלות עוד כצורך גופני-ביולוגי גרידא, אלא קשורות גם לקונפליקטים נפשיים, לאידיאולוגיות ולהשקפות-עולם.

לפיכך כדאי להתייחס לא רק ל”חזות החיצונית“ של הסימפטום של ש‘, אלא גם לדינאמיקה הנפשית שעומדת ברקע שלו. חשוב לקחת בחשבון, כי ייתכן שלעקרונות הטבעונות ולנוקשות שבה ש‘ נצמדת אליהם יש פונקציה חשובה בחייה הנפשיים, שייתכן כי אלו מגנים עליה מפני מצב קשה יותר מזה שהיא נתונה בו כעת, ואולי אף נתפסים עבורה כעניין של חיים או מוות. ייתכן שהמפגש עם קבוצת הטבעונים ואימוץ האידיאולוגיה שלה מספקים לה חוויית השתייכות, שלא התאפשרה לפני-כן.

ניסיון ”להשיב מלחמה“ עם אידיאולוגיה נגדית (רפואית, מדעית וכדומה) – סביר שייתקל בהתנגדות. במובן הזה, כדי שהתנגדותה של המטופלת תחלש, יש צורך שהמטפלת תרכך משהו ב”התנגדות“ שלה; כלומר, שתצליח להיות יותר חכמה מאשר צודקת ולהשהות את האידיאולוגיה שלה עצמה. נראה שהמטופלת אינה מעוניינת פשוט ”ליטול תוספים ולפתור את הבעיה“, ולכן דחיפה מיידית לכיוון ההומיאוסתזה אינה הולמת את המקרה.

בפועל, זה אומר להשקיע בהקשבה מפורטת יותר לרקע של ש‘, לאירועים מרכזיים בחייה, לסיבות ולנסיבות שבעטיין בחרה בטבעונות ולפונקציה של תפיסה זו בחייה. על-פי המתואר, נראה שרק באמצעות חבירה מסוימת אל העקרונות והרעיונות של ש‘, באמצעות כיבוד הבחירה שלה, גם אם זו נראית חסרת היגיון במבט ראשון, ורק לאחר שיתבסס קשר של אמון ו”הנחת ידע“ בינה לבין הדיאטנית, ניתן יהיה לשלב בהדרגה את ההמלצות המבוססות על מערך הידע המקצועי. אולי ניתן יהיה לאתר ביחד עם המטופלת המלצות ורעיונות שיהיו בהלימה עם התפיסה הקלינית, אך גם יוכלו להשתלב טוב יותר במערך החשיבה והתפיסה הנוכחי של ש‘. כדאי לפנות אליה בשאלות, מה היא מוכנה לעשות כדי לשפר את מצבה, מה מתאים לה – ללכת עם מה שחשוב לה ומה שמדבר אליה עד כמה שאפשר.

כל עוד לא מדובר במקרה חירום מבחינה רפואית, יש מקום להשהיית העמדה הדידקטית מצד הדיאטנית, על-מנת להגיע, בסופו של דבר, לשיתוף פעולה; שהרי התנגדות מוחלטת מצד המטופלת ועזיבת הטיפול הן תוצאות פחות רצויות. לכן הדרך אל ש‘ אינה יכולה לפעול ב”דוך“ (היישר למטרה) אלא רק בעקיפין.

אמנם, על-פניו, ש‘ מתנגדת נחרצות לשינוי ונצמדת לדפוסים הקיימים, אך יחד-עם-זאת חשוב לזכור שהיא נענתה להמלצת הרופא והגיעה לפגישה עם הדיאטנית. בפסיכואנליזה הפעולה המעשית היא אמירה בפני עצמה, שעשויה להיות מנוגדת למה שנאמר במילים, וחשוב לא להתעלם ממנה.

במקום וויתור ברמת הדחף, שסבירות התרחשותו נמוכה, אנו מציעים ”החלפה“ – לאפשר לש‘ למצוא דרך אחרת, חליפית, שבה תביא לידי ביטוי את הדחף. ייתכן, אגב, שעצם התנגדותה של ש‘ לטיפול מהווה כבר היא צורה של ”החלפה“ – ניסיון להשתייך באמצעות שימור מקומה כפציינטית, כשהבעיה ”נותנת מקום“ שלא השיגה בדרך אחרת.

כדי שתתרחש החלפה יש חשיבות ללכת, לפחות במידה מסוימת, עם המצאתה הייחודית של המטופלת, עם ”מה שעובד“ עבורה, ולא לבטל את אלו. כדי לזקק תהליך זה מומלץ לגבותו עם הפניה לטיפול נפשי בשלב שבו המטופלת תוכל לאמץ המלצה כזו. על-סמך השפעתו העמוקה של המפגש עם קבוצת הטבעונים, ומתוך ההשערה ששאלת השייכות וההשתייכות מרכזית במקרה זה – כדאי אולי להפנותה לקבוצה טיפולית כזו או אחרת שתאפשר לה שייכות למסגרת חברתית.