נגישות

גיליון 49 -דפוסי אכילה – ספטמבר 2016

דפוסי אכילה של ילדים וחשיבות הארוחה המשפחתית

תרצה שני, דיאטנית לילדים. מחברת הספר האלקטרוני "תזונת ילדים – המדריך השלם להורים"

הירידה במגוון התזונתי של ילדים, ובעיקר אכילה מעטה של פירות וירקות, למרות היצע גדול וזמין, יחד עם עלייה במגמת ההשמנה בקרב ילדים, הביאו חוקרים רבים לבדוק את דפוסי האכילה בקרב ילדים. דפוסים אלו מורכבים בין היתר מסדר, מיקום ותכיפות הארוחות השונות במהלך היום, קיום ארוחות משפחתיות והשפעת הרגל הנשנוש, כל אלו נמצאים במוקד המחקר המדעי באשר להשפעתם על משקל הילדים ובריאותם, ואף ההשפעה האפשרית שלהם על עתיד בריא.

דגם האכילה של אנשים בוגרים וילדים, הכולל את מספר הפעמים שהם אוכלים במהלך היום ופרק הזמן בין ארוחה לארוחה, מושפע מהסביבה ומגורמים חברתיים ותרבותיים. בינקות, דגם האכילה נקבע על פי התינוק בהתאם לתחושת הרעב והשובע שלו. עם הגדילה וההתפתחות בעצם ההורים והצוות המטפל הם אלה שיוצרים ומשפיעים על קביעת סדר היום התזונתי של הילד, מכאן שכל ילד לומד לארגן את האכילה שלו בהשפעת הסביבה בה הוא נמצא. בחברה המערבית נהוג לארגן את האוכל בשלוש ארוחות עיקריות – בוקר, צהרים וערב, המתקיימות בזמנים פחות או יותר קבועים במהלך היום. בארוחות אלה מוגש בד"כ תפריט צפוי עם מגוון תזונתי מסוים. הארוחות לרוב מתקיימות במקומות קבועים וידועים מראש, כמו למשל במטבח, בפינת האוכל, במסעדה וכד'. ברוב המקרים גם האנשים הלוקחים חלק באותה ארוחה יהיו קבועים, ידועים וצפויים – חברי המשפחה בארוחות משפחתיות, וכאשר מדובר על ארוחה במסגרת חינוכית – חברי הצוות המטפל וקבוצת הגיל.

נשנוש – ארוחות ביניים snack

אצל ילדים נפח הקיבה הוא קטן, בעוד הצרכים התזונתיים והאנרגטיים גבוהים. לכן שלוש ארוחות גדולות, אשר מתקיימות בהפרשי זמן גדולים יחסית במהלך היום, לרוב לא יענו על הדרישות התזונתיות שלהם. כמענה לכך, אנחנו יוצרים עוד שתיים עד שלוש ארוחות ביניים קטנות לאורך שעות היום.
במושג "נשנוש" (snack) אנחנו מגדירים את כלל אירועי האכילה אשר אינם במסגרת אותן ארוחות מאורגנות. העלייה באחוזי ההשמנה והמשקל העודף באוכלוסייה הכללית, ובאוכלוסיית הילדים בפרט, במקביל לתהליך שחיקת דגם אכילה מסורתי של ארוחות משפחתיות בבית, הובילה למחשבה כי ישנה השפעה שונה לצריכת האנרגיה ולרכיבי התזונה המתקבלים מארוחות מסודרות לעומת אירועי אכילה אחרים. עקב כך, קיים היום דיון נרחב בנושא הנשנוש, הכולל בתוכו התייחסות לגודל המנה, תזמון וסוג המזון.
בספרות המדעית, הנשנוש נקרא Between Meal Eating Episodes (BMEE), והמזון הנאכל באירועי אכילה אלה יכול לכלול חטיפים מלוחים, לחם עם ממרח, ממתקים, אגוזים לסוגיהם, דברי מאפה, יוגורט, פרי, שוקולד, שתייה מתוקה וחלב. כפי שניתן לראות קיים מגוון רחב מאד של נשנושים, לכן ישנה גם שונות רבה בהשפעת הנשנוש על הרכב התזונה היומי, הבריאות הכללית, וכן על תחושת הרעב והתנהגות האכילה.

מדוע אנו אוכלים בין הארוחות?
בתרבויות שונות ישנם מנהגי אכילה שונים וסוגי מזונות שונים, אך הנשנוש קיים בכל התרבויות (1).  בהסתכלות אבולוציונית, ההסבר להתנהלות תזונתית זו הוא הצורך של הציידים (אוספי המזון) במקור זמין לאנרגיה במהלך היום, כאשר ההגעה לארוחה הכוללת כמות גדולה של מזון ואכילה בצוותא התרחשה לעיתים רחוקות יותר ורק לאחר צייד מוצלח (2).
הסיבות לכך שאנשים בוגרים  בחברה המודרנית נוהגים לנשנש נובעות ממספר גורמים, הכוללים התנהגויות תרבותיות-חברתיות, דוגמת הגשת כיבוד באירועים חברתיים, והתנהגויות אישיות-מעשיות, כאשר הנשנוש מהווה מענה לצורך רגשי או פתרון לאורח החיים המערבי העמוס והצפוף וכדומה.

האם קיים קשר בין נשנוש למשקל הגוף?
אצל ילדים, קיים הצורך לענות על דרישות אנרגטיות גבוהות יחסית למשקלם, מכיוון שהם נמצאים בתקופת גדילה והתפתחות גופנית, ובמקביל נוטים להיות בתנועה רבה. מחקרים רבים מראים שילדים נוטים באופן טבעי להיות קשובים לתחושות הרעב והשובע שלהם ולאכול בהתאם (3). מנגד, מחקרים אחרים מראים כי ילדים בארה"ב צורכים 27% מסך הקלוריות שלהם מנשנוש אשר אינו נובע מתחושת רעב. אחד ממחקרים אלו מצא כי קיימת מגמת עלייה במספר מנות הנשנוש, מכמות של – 3.9 מנות ליום בשנים 1977-1978 עד לכמות של 5.1 מנות ביום בשנים 2005-2010 (4). סוג מזון הנאכל במהלך הנשנוש מכיל אחוז גבוה של חטיפים מלוחים וממתקים העשירים בנתרן, סוכר ושומנים רוויים (5). התנהלות זו מגדילה בילדים את הסיכון לעלייה במשקל, השמנה ומחלות מטבוליות, כמו גם לעלייה בלחץ דם עקב צריכת כמויות נתרן גבוהות (6).
במטא-אנליזה גדולה שפורסמה בעיתון Pediatrics בשנת 2013 נבדק הקשר בין תכיפות הארוחות למשקל הגוף של ילדים ובני נוער בגילאים 2-19 שנים. המטא-אנליזה כללה 21 מחקרים שעקבו אחר 18,849 ילדים ובני נוער. בסקירה זו נמצא כי קיים קשר הפוך בין מספר הפעמים ביום שאותם ילדים אכלו לבין משקלם. ילדים ובני נוער אשר אכלו מספר ארוחות גבוה יותר ליום (5-7 ארוחות) היו ב-22% פחות בסיכון להיות במשקל יתר או השמנה בהשוואה לאלה שמספר הארוחות שלהן היה מועט (3 ארוחות). מעניין כי תוצאת מחקר זו הייתה מובהקת בבנים בלבד ולא בבנות, ומרמזת על כך שישנה שונות הקשורה למין בדגם האכילה ובהתנהגות, והשפעתם על משקל יתר והשמנה (7). עם זאת, הבדל זה בין המינים אינו חד משמעי מכיוון שלא נמצא במחקרים נוספים שנערכו בנושא
(8) (9), ונדרשים מחקרים גדולים נוספים להבהרת היקף ההשפעה בין המינים והמכניזם שלהם על הקשר בין מספר הארוחות ומשקל הגוף בילדים ובנוער.
המנגנון דרכו משפיעה תכיפות הארוחות על משקל הגוף יכול לפעול במספר דרכים. אכילה תכופה עוזרת לווסת את מנגנוני הרעב והשובע, וכתוצאה מכך את כמויות המזון הנאכלות. יחס הפחמימות לשומנים בתזונה משתנה כאשר עולה כמות הארוחות – ישנה עלייה בכמות הפחמימות וירידה בכמות השומנים (יחס פחמימה לשומן) בנשנוש בהשוואה לארוחה מסודרת (10). גישה זו, של שינוי ביחס פחמימות שומנים לטובת הפחמימות והשפעתה כתומכת בירידה במשקל אינה עדכנית, והיום ישנם מחקרים היוצאים כנגדה.
יתכן וקיים קשר בין אכילה תכופה למטבוליזם של אינסולין, ומתוך כך השפעה על רמות הורמוני הרעב והשובע גרלין ולפטין. עם זאת, קשר זה לא נבדק עדיין בילדים. ישנם ככל הנראה גורמים נוספים המשפיעים על הקשר בין תכיפות הארוחות למשקל הגוף. דוגמה לכך ניתן לראות במחקר שנערך כבר בשנת 1960 בקרב 226 ילדים ומצא שבילדים בגילאים 10-16 שנים היה קשר בין מספר ארוחות רב לירידה באחוזי ההשמנה, ולהבדיל, בגילאים 6-10 שנים קשר זה לא היה קיים. במחקר זה העלו החוקרים השערה כי לשינויים ההורמונליים החלים בגיל ההתבגרות ישנה השפעה על הקשר בין מספר הארוחות למשקל. חשוב לשים לב שמספר הילדים במחקר זה מצומצם, והוא נערך לפני יותר מחמישים שנה עם כל המשתמע מכך (11).
במחקר אחר, Bogalusa heart study, אשר נערך במהלך השנים 1973
ל–1994 (21 שנה) בוצעו 7 סקרים של ילדים בני 10 שנים, בהם נבדק דגם האכילה היומית של ילדים אלה. עם התקדמות השנים נמצאה עלייה בכמות האוכל הנאכל בארוחות עיקריות, וירידה בכמות האוכל הנאכל כנשנוש (תוצאות מובהקות סטטיסטית), אך לא היה שינוי בסך האנרגיה היומית הנאכלת על ידי הילדים. תוצאה זו מרמזת על יכולת ויסות כמות האנרגיה הנאכלת ע"י הילדים, כך ששינויים ביחס בין ארוחות עיקריות לארוחות ביניים אינם משפיעים על כמות האנרגיה הנצרכת (12).
אצל מבוגרים לא נמצא קשר בין מספר הארוחות ביום לבין משקל הגוף, לכן לא ניתן לצאת בהצהרות לגבי מספר הארוחות המומלץ לירידה במשקל, כאשר ההבנה היא שישנם גורמים רבים נוספים המשפיעים על הנושא (13). ניתן להעריך כי גם אצל ילדים ובני נוער ישנו שילוב של מספר גורמים המשפיעים על משקל הגוף, לכן לא ניתן לומר היום, בהתבסס על המחקרים שנערכו עד כה, כי ישנו קשר הפוך מובהק בין מספר הארוחות שהילדים אוכלים לבין משקלם.

סוג האוכל הנאכל כנשנוש ותרומתו למאזן האנרגטי התזונתי
בסקירה שהתפרסמה בשנת 2014 בעיתון Physiology & Behavior (14) נבדקו מאמרים שפורסמו בנושא אשר נערכו על מגוון של אוכלוסיות הכוללות ילדים, נוער ובוגרים. מסקנות החוקרים מתחלקות לשניים.
ראשית, בקרב אנשים בריאים ופעילים, אשר אוכלים במסגרת ארוחות ביניים שגרתיות, צפויות ומתוכננות, ובהתאם לרעב פיזיולוגי, המזון הנאכל כנשנוש יהווה מקור טוב להשלמת האנרגיה היומית הנדרשת לגוף. מנגד, כאשר הנשנוש נאכל בצורה לא סדירה, כתגובה להשפעות סביבתיות ובהיעדר תחושת רעב, בעיקר כאשר הוא נאכל בזמן הצפייה בטלוויזיה, המזון הנאכל נוטה להיות עשיר בשומנים, סוכר ומלח. נשנוש מסוג זה תורם לעלייה במשקל ולירידה בתרומה התזונתית של רכיבי מזון בריאים לתפריט היומי.
החוקרים מדגישים שאכילה בין הארוחות אינה בהכרח גורם שלילי, אולם היא נהיית כזו כאשר היא מתקיימת בהיסח הדעת בתגובה לגירויים רגשיים, חברתיים וסביבתיים שאינם רעב, כאשר אין מודעות אישית לפעולת האכילה. סוג אכילה זה הוא הסיבה לכך שאכילה בין הארוחות הופכת לגורם הפוגע בבריאות. מגבלות הסקירה הזו הן שהיא כוללת בתוכה תחום רחב של גילאים, ולא מתמקדת רק בילדים ובנוער.

השפעת ארוחות הנאכלות מחוץ לבית על המאזן האנרגטי והתזונתי

מספר הפעמים בהן ילדים אוכלים מחוץ לבית במסעדות או מזנונים עלה מאד בעשורים האחרונים. במקומות אלה, המנות המוגשות גדולות יותר, והן נוטות להכיל רמות נתרן ושומן גבוהות, כך שכמות הקלוריות למנה גבוהה יותר מאשר באוכל הביתי המוגש בארוחות ביתיות (15) (16). במחקר שכלל 4 סקירות, אשר בוחנות את צריכת המזון של 31,337 ילדים בגילאי 2-18 שנים שנערך בין השנים 1977-78 לשנים 2003-2006, נמצאה עלייה בגודל המנות (הן בכמות הקלוריות והן במסה/משקל) של מזונות מפתח כמו שתייה מתוקה, חטיפים, צ'יפס, המבורגר, פיצה, נקניקיות ומזון מהיר מקסיקני. מזונות אלה היוו יותר משליש מצריכת האנרגיה היומית בין השנים 2003-2006 בקרב הילדים אשר השתתפו במחקר. גודל המנות גדל בצורה משמעותית בתקופה של שלושים השנים. הגידול במנות הפיצה והמשקאות המתוקים הייתה המשמעותית ביותר מתוך מזונות אלה (5) (17). תוצאות מחקר זה היו עדכניות לפני עשור, וניתן לשער כי מגמת העלייה בגודל המנות המוגשות במזנונים מהירים נמשכת, אם כי לא קיימים מחקרים עדכניים בקרב אוכלוסייה רחבה של ילדים בנושא זה בשנים האחרונות.

ארוחה משפחתית

Bandura, אשר פיתח את תורת הלמידה ההכרתית, קבע את המושג דטרמינזם הדדי (Reciprocal determinism). מושג המגדיר שלושה מרכיבים המשתתפים בתהליך הלמידה: קוגניציה, סביבה והתנהגות, ופעולת הגומלין המתרחשת באופן מתמיד בין גורמים אלו, כאשר כל אחד מהגורמים מושפע מהשניים האחרים. ההשפעה משתנה בין אדם לאדם ובהתאם לסביבה שבה האדם נמצא. הסביבה מספקת את המשאבים והמוטיבציה עבור האדם הבוגר או הילד לביצוע התנהגויות שונות. עבור ילדים, הסביבה הביתית, הכוללת את סוגי האוכל המוגש בארוחות והזמינות של אוכל בריא, תהייה משמעותית ביותר ליכולתם לאכול אוכל בריא ולווסת את תכיפות וכמות האכילה שלהם.
קיימת תיאוריה כי ארוחה משפחתית היא אחת מההתנהגויות בעלות ההשפעה הרבה ביותר על תזונת הילד והגישה שלו כלפי אוכל. בעוד ההגדרה של מהי ארוחה משפחתית שונה בין מחקרים שונים. באופן כללי ניתן להתייחס אליה כאל אירוע בו נאכל מזון בו זמנית באותו מקום ע"י יותר מאדם אחד מבני המשפחה. בעולם המערבי בו במשפחות רבות נהוג כי אחד מההורים לרוב חוזר אל הבית מאוחר יחסית מהעבודה, חשוב להבהיר הגדרה זו להורים במטרה לעודד אותם לערוך ארוחה משפחתית גם אם רק אחד מההורים נוכח באותה ארוחה. ארוחה משפחתית הינה אירוע בו בחירת המזון המוגש מושפעת ממספר גורמים שונים, להם חלק יחסי משתנה בקביעת התפריט בכל משפחה: העדפות מזון, משאבים ביתיים, נורמות תרבותיות וחברתיות רחבות (18).
הערכות של פרמטרים שונים הנוגעים לארוחות משפחתיות לרוב מתבצעות באמצעות מחקרים רטרוספקטיביים באמצעות דיווחים עצמיים, עם כל המגבלות הנובעות מסוג מחקר זה. כאשר במשפחה ישנם ילדים צעירים, לרוב ההורים מספקים את הנתונים על מספר הארוחות המשפחתיות והמזון הנאכל בהם, ואילו במקרים שבהם המחקר נערך עם משפחות הכוללות בני נוער הם אלו שמוסרים את המידע (19) (20).

תכיפות הארוחות המשפחתיות
בשנים האחרונות, נעשה הדבר מאד פופולרי בתקשורת ובשיח המקצועי להלין על הירידה במספר הארוחות המשפחתיות בעת המודרנית. הורים נוהגים להיזכר בארוחות המשפחתיות שהם חוו כילדים בערגה ובהסתכלות רומנטית, לעיתים תוך עיוות או שכחה של העובדות. במחקרים בהם נבדקה תדירות הארוחות המשפחתיות כיום בהשוואה לעבר, נמצאו ראיות מוגבלות בלבד התומכות בכך. בסקר שעקב אחר יותר מ – 4,000 משפחות משנת 1966 עד שנת 1999 נמצאה ירידה מ- 1.56  ל- 0.88 ארוחות משפחתיות בממוצע ביום (21). מחקר אחר אשר עקב אחר משפחות של בני נוער בין השנים 1991 ל-2010 הראה שבאוכלוסייה הכללית לא היה שינוי משמעותי בתכיפות הארוחות המשפחתיות, אך כאשר ערכו חתכים לתת-אוכלוסיות בהתאם לפרמטרים שונים, נמצאה ירידה בתכיפות הארוחות המשפחתיות בקרב משפחות ממעמד סוציואקונומי נמוך, לעומת עלייה בתכיפות ארוחות אלו בקרב המעמד הסוציואקונומי הגבוה (22).
בסקר מצב בריאות ותזונה לאומי מלידה עד גיל שניים (מב"ת לרך) שערך משרד הבריאות בישראל בין השנים 2009-2012 ניתן לראות כי בגיל שנתיים, הנחשב כגיל משמעותי ליצירת הרגלים של אכילה חברתית במסגרת ארוחה משפחתית, 72.1% מהאוכלוסייה ציינו שהם אוכלים ארוחה משפחתית כל יום או כמעט כל יום. בעוד 11.5% ציינו כי הם אוכלים ארוחה משפחתית בעיקר בסופי שבוע או שבתות (טבלה מס' 1) (23).

Tirtza_Shani_table1

בעקבות השונות בין אוכלוסיות שנחקרו במחקרים השונים ובין שיטות המחקר השונות, לא ניתן לקבוע הערכה קונקרטית לגבי ירידת התכיפות בארוחות משפחתיות בעשורים האחרונים. כן ניתן לראות ירידה במספר הארוחות המשפחתיות עם העלייה בגיל הילדים במשפחה, כאשר משווים למשל ילדים בני 9 שנים לילדים בני 14 שנים (24).

השפעת הארוחה המשפחתית על איכות תזונתית
בשלושה מחקרי חתך רוחביים הודגם שיפור בצריכת רכיבי התזונה בקרב ילדים בגיל בית הספר ובני נוער כאשר עלה מספר הארוחות המשפחתיות. כמויות החלבון, סיבים, סידן, ברזל, פולאט וויטמינים A, C, E, B12, B6  היו גבוהות יותר (24) (25) (26). מחקרים שונים מספקים הוכחות עקביות על קיום קשר חיובי בין מספר הארוחות המשפחתיות וצריכה גבוהה יותר של רכיבי תזונה הקשורים לשיפור בריאות, כמו פירות וירקות בקרב ילדים בכל הגילאים. במחקר שנערך בקרב 1336 משפחות להן ילדים בגיל טרום בית ספר, נמצא קשר חיובי בין ארוחות משפחתיות להגשה תכופה יותר של פירות וירקות. לעומת זאת, כאשר הארוחה כללה אכילה בשילוב צפייה בטלוויזיה נעלם קשר זה, והגשת הפירות והירקות ירדה (27). האיכות התזונתית של הארוחה תלויה במזון המוגש לשולחן. ארוחה משפחתית הכוללת מזון מהיר מוכן מורידה את האיכות התזונתית של הארוחה, כיוון שמזון מוכן מכיל יותר מלח, שומן וקלוריות, ומנגד מכיל פחות סיבים, סידן וברזל. רוב המחקרים בנושא התרכזו בעיקר בקרב משפחות של בני נוער, שם נמצא כי נערים שאכלו ארוחה משפחתית ברוב ימות השבוע היו בסיכוי נמוך יותר (OR) ב-33% לאכול מזון מטוגן (24). מאחר שרוב הילדים והנוער לא מגיעים לכמות המומלצת לצריכה של ירקות ופירות, וישנה מגמה חיובית בצריכת מזונות אלה כאשר מתקיימת ארוחה משפחתית, ההמלצות הן לעודד קיום ארוחות משפחתיות עם דגש על המגוון התזונתי המוגש בהן (28).

השפעת הארוחה המשפחתית על השמנה
ארוחה משפחתית הינה חלק משגרת היום של משפחה המקיימת אורח חיים בריא הכולל קיום ארוחה משפחתית, הגבלת זמן הצפייה בטלוויזיה והקפדה על משך זמן שינה מספק המותאם לגיל הילד. במחקר שנערך בקרב 8550 ילדים בגילאי 4 שנים נמצא שאצל ילדים במשפחות בהן מתקיימים בשגרה שלושת רכיבי ההתנהגות האלה, השכיחות להשמנה הייתה קטנה ב–40% בהשוואה לילדים שלא לקחו חלק בשגרה כזו (29). מטא-אנליזה של שמונה מחקרים אשר בדקה את הקשר בין תדירות הארוחות המשפחתיות לבין הסיכון למשקל עודף בילדים ובני נוער, מצאה שאלה מבניהם שאכלו שלוש או יותר ארוחות משפחתיות בשבוע היו בסיכון קטן יותר ב–12% למשקל עודף (30).
במקביל, ישנם מחקרים המראים שקשר בין מספר הארוחות המשפחתיות למשקל הילדים נמצא בספק. עדות לעובדות הסותרות המתקבלות ממחקרים שבדקו זאת ניתן למצוא במחקר רחב היקף שכלל 16,770 ילדים בגילאי 6-11 שנים בארה"ב, אשר גילה שארוחות משפחתיות נמצאו כמגינות מפני השמנה בקרב ילדים וילדות לבנים שאינם היספנים, ובנים שחומי עור שאינם היספנים, אך ארוחות משפחתיות שמו בסיכון ילדים ממשפחות הספניות בעלות השכלה נמוכה (31). נקודה זו מעלה את החשיבות שיש כנראה לסוג האוכל המוגש בארוחה המשפחתית והוא שונה בתרבויות ובמשפחות בעלות השכלה ורקע סוציואקונומי שונה. לכן, ישנה חשיבות לשימת דגש על סוג האוכל המוגש במסגרת הארוחה, בנוסף לחשיבות קיום הארוחה עצמה במסגרת משפחתית.

השפעת הארוחה המשפחתית על התנהגויות מסוכנות בקרב בני נוער
ישנם ממספר מחקרים המצביעים על כך שתדירות ארוחות משפחתיות קשורה בהפרעות אכילה בקרב נערות ונערים. במטא-אנליזה שניתחה שלושה מחקרים בנושא, נמצא שנערות ונערים שאכלו יותר מחמש ארוחות משפחתיות בשבוע היו בסיכון מופחת ב-45% לפתח הפרעות אכילה, בהשוואה לאלו שאכלו ארוחה משפחתית אחת או פחות בשבוע (30). בסקירה של מחקרים שבדקו את הקשר בין תדירות ארוחות משפחתיות של בני נוער והתנהגויות מסכנות אחרות כמו  שתיית אלכוהול, עישון סמים ואלימות, נמצא שלארוחות משפחתיות יש אפקט מגן מפני התנהגויות אלה, בהשוואה לנוער שלא להשתתף בארוחות משפחתיות או עשה זאת לעיתים רחוקות. נמצא אף הבדל בין המינים הנוגע לאפקט המגן שיש לארוחות, כאשר אפקט זה חזק יותר בנערות מאשר בנערים. אחת ההשערות היא כי הדינמיקה החברתית של נערות במסגרת המשפחתית שונה מזו של נערים, וכתוצאה מכך מושפע גם האפקט המגן שיש לארוחות משפחתיות (32). למרות שבמחקרים נבדקה רק השפעת תדירות הארוחות ולא המנגנון העומד מאחורי הגורמים המביאים להתנהגות מסוימת של בני הנוער, עדיין יש די בעדויות המצטברות על מנת לעודד גורמי טיפול וארגונים להמליץ על קיום ארוחות משפחתיות כדרך למנוע התנהגויות מזיקות אלה (33).

השפעת הארוחה המשפחתית על תקשורת ויחסים בתוך המשפחה
קשה להפריד מהו מקור ההשפעה החיובית שיש לארוחה משפחתית. מה חלקה של האכילה בצוותא במסגרת משפחתית, מה מידת ההשפעה של המאפיינים החברתיים והתרבותיים של המשפחה, והאם יש השפעה לסגנון ההורות (מתירני, שתלטני, סמכותי או מזניח). יתכן ששילוב של מאפיינים אלה, יחד עם גורמים נוספים, משפיעים על המגוון התזונתי אותו בוחרים הילדים לאכול.
יתכנו מספר דרכים לפרש את הקשר שבין הרגלי אכילה לבין תזונה. הרגלי אכילה והנאה מהאוכל יתכן וישקפו גורמים סמויים מהעין כמו סיפוק חברתי ומאפיינים חברתיים של המשפחה. פרמטרים אלה קשים יותר למדידה והערכה בהשוואה למדדים סוציו-דמוגרפים של המשפחה, אותם נוהגים למדוד במחקרים. במחקר שנערך על כ–2200 משפחות עם ילדים בגילאי 2-5 שנים בקרב משפחות המתגוררות בסקוטלנד, בה התרבות שונה מעט מזו של משפחות המתגוררות בארה"ב (בה נערכו רוב המחקרים המצוטטים כאן), נמצא שסוג המזון אותו אוכלים ההורים הוא זה שהשפיע על תזונה טובה יותר של הילדים. כלומר, הדוגמא ההורית בתזונה היא גורם בעל חשיבות גבוהה (34). עולה כאן גם נקודה למחשבה על כל נושא מנות הילדים הנמכרות במסעדות ואוכל הנחשב כמותאם לילדים. הטענה כי מספיק שההורים ידעו מהו המזון הבריא עבור ילדיהם על מנת לגרום להורים עצמם לשנות את ההתנהגות התזונתית במסגרת המשפחתית, את מגוון המאכלים שהם מגישים לארוחה ואת סדר היום התזונתי אינה עומדת במבחן המציאות. למרות הידע הרב שיש כיום בידי ההורים, אנחנו מוצאים לא מעט מקרים בהם הורים נוטים להגיש מזון בעל ערך תזונתי ירוד גם בסביבה הביתית במסגרת ארוחה המשפחתית.

לסיכום

Delormier ושותפיו קוראים להכיר בכך שדפוסי אכילה תלויים בסביבה המשפחתית ומוטבעים חברתית מגילאים צעירים (35). מכאן מגיעה החשיבות לקביעת מדיניות שתשקיע משאבים וחינוך של משפחות לבחירות המקדמות תזונה בריאה של המשפחה ודפוסי אכילה נכונים, וביניהם גם החשיבות שיש לארוחה משפחתית והמזון המוגש בה בילדות המוקדמת של ילדיה.
דגם אכילה הכולל ארוחות עיקריות עם ארוחות ביניים הינו דגם המתאים לילדים צעירים בעיקר בשל גודל הקיבה הקטן והצורך באנרגיה זמינה. ישנה משמעות למזון הנאכל בארוחת הביניים ולהרכבו התזונתי ונמצא שהוא כנראה משפיע על המגוון התזונתי היומי של הילד ועל הרגלים שיתקבעו וימשיכו לחייו הבוגרים. נכון להיום, לא נמצאו מספיק מחקרים המוכיחים קשר בין תכיפות הארוחות למשקל הגוף של הילדים בגילאים צעירים ובוגרים יותר.
השפעתה של עריכת ארוחה משפחתית כמונעת השמנה נמצאת במחלוקת בקרב חוקרים שונים. גם אם יש סתירות ולעיתים אי הסכמות בין החוקרים בנוגע להשפעה הבריאותית של הארוחות המשפחתיות, על דבר אחד יש הסכמה ואין חולק – הארוחה המשפחתית היא אירוע חברתי חשוב שתרומתו לאיכות הקשרים בין בני המשפחה הינה גדולה.

לידים:
1.מחקרים רבים מראים שילדים נוטים באופן טבעי להיות קשובים לתחושות הרעב והשובע שלהם ולאכול בהתאם (3). מנגד, מחקרים אחרים מראים כי ילדים בארה"ב צורכים 27% מסך הקלוריות שלהם מנשנוש אשר אינו נובע מתחושת רעב.
2.מחקר אחר אשר עקב אחר משפחות של בני נוער בין השנים 1991 ל-2010 הראה שבאוכלוסייה הכללית לא היה שינוי משמעותי בתכיפות הארוחות המשפחתיות, אך כאשר ערכו חתכים לתת-אוכלוסיות בהתאם לפרמטרים שונים, נמצאה ירידה בתכיפות הארוחות המשפחתיות בקרב משפחות ממעמד סוציואקונומי נמוך, לעומת עלייה בתכיפות ארוחות אלו בקרב המעמד הסוציואקונומי הגבוה.
3.במחקר שנערך בקרב 1336 משפחות להן ילדים בגיל טרום בית ספר, נמצא קשר חיובי בין ארוחות משפחתיות להגשה תכופה יותר של פירות וירקות. לעומת זאת, כאשר הארוחה כללה אכילה בשילוב צפייה בטלוויזיה נעלם קשר זה, והגשת הפירות והירקות ירדה.

ביבליוגרפיה

1. JM, De Castrol. Socio-cultural determinants of meal size and frequency. British Journal of Nutrition. Suppl 1, 1997.

2. C, de Graaf. Effects of snacks on energy intake: an evolutionary perspective. Appetite. 47, 2006.

3. C, Evers. Empower children to develop healthful eating habits. Journal of the American Dietetic Association. 1997.

4. Kiyah J. Duffey, Barry M. Popkin. Causes of Increased Energy Intake Among Children in the U.S., 1977–2010 . Am J Prev Med. 2013 .

5. Piernas C, Popkin BM. Trends in snacking among U.S. children. Health Aff (Millwood). 2010.

6. Malik VS, Schulze MB, Hu FB. Intake of sugar-sweetened beverages and weight gain: a systematic review . Am J Clin Nutr. 2006.

7. Kaisari, P., Yannakoulia, M., & Panagiotakos, D. B. Eating frequency and overweight and obesity in children and adolescents. A meta-analysis. Pediatrics. 2013.

8. Kontogianni MD, Farmaki AE, Vidra N, Sofrona S, Magkanari F, Yannakoulia M. Associations between lifestyle patterns and body mass index in a sample of Greek children and adolescents. J Am Diet Assoc. 2010.

9. Ferreira RJ, Marques-Vidal PM. Prevalence and determinants of obesity in children in public schools of Sintra, Portugal. . Obesity. 2008.

10. TR, Kirk. Role of dietary carbohydrate and frequent eating in body-weight control. . Proc Nutr Soc. 2000.

11. Fábry P, Hejda S, Cerný K, Osancová K, Pechar J. Effect of meal frequency in schoolchildren. Changes in weight-height proportion and skinfold thickness. Am J Clin Nutr. 1966.

12. Nicklas TA, Demory-Luce D, Yang SJ, Baranowski T, Zakeri I & Berenson G. Children’s food consumption patterns have changed over two decades (1973-1994): The Bogalusa heart study. Journal of the American Dietetic Association. 2004.

13. AK, Kant. Evidence for efficacy and effectiveness of changes in eating frequency for body weight management. Adv Nutr. 2014.

14. F., Bellisle. Meals and snacking, diet quality and energy balance. . Physiol Behav. 2014.

15. Drewnowski A, Rehm CD. Energy intakes of US children and adults by food purchase location and by specific food source. Nutr J. . 2013.

16. Powell LM, Nguyen BT. Fast-food and full-service restaurant consumption among children and adolescents: Effect on energy, beverage, and nutrient intake. JAMA Pediatr. 2013.

17. Piernas C, Popkin BM. Food portion patterns and trends among U.S. children and the relationship to total eating occasion size, 1977-2006. J Nutr. 2011.

18. Schubert. Household food strategies and the reframing of ways of understanding dietary practice. Ecology of Food and Nutrition . 2008.

19. Fulkerson JA, Story M, Neumark-Sztainer D, Rydell S. Family meals: perceptions of benefits and challenges among parents of 8- to 10-year-old children. J Am Diet Assoc. 2008.

20. Neumark-Sztainer D, Larson N, Fulkerson J, Eisenberg M, Story M. Family meals and adolescents: What have we learned from Project EAT (Eating Among Teens)? Public Health Nutr. 2010.

21. Mestdag I, Vandeweyer J. Where has family time gone? In search of joint family activities and the role of the family meal in 1966 and 1999. J Fam Hist. 2005.

22. Neumark-Sztainer D, Wall M, Fulkerson J, Larson N. Changes in the frequency of family meals from 1999 to 2012 in the home of adolescents: trends by sociodemographic characteristics. J Adolesc Health. 2013.

23. משרד הבריאות. [Online] http://www.health.gov.il/publicationsfiles/mabat_352.pdf.

24. Gillman MW, Rifas-Shiman S, Frazier A, Rockett H, Camargo C, Jr, Field A, Berkey C, Colditz G. Family dinner and diet quality among older children and adolescents. Arch Fam Med. 2000.

25. Neumark-Sztainer D, Hannan P, Story M, Croll J, Perry C. Family meal patterns: associations with sociodemographic characteristics and improved dietary intake among adolescents. J Am Diet Assoc. 2003.

26. Ayala GX, Baquero B, Arredondo E, Campbell N, Larios S, Elder J. Association between family variables and Mexican American children’s dietary behaviors. J Nutr Educ Behav. 2007.

27. Fitzpatrick E, Edmunds L, Dennison B. Positive effects of family dinner are undone by television viewing. J Am Diet Assoc. 2007.

28. Jayne A. Fulkersonl, Nicole Larson, Melissa Horning, Dianne Neumark-Sztainer. .A Review of Associations Between Family or Shared Meal Frequency and Dietary and Weight Status Outcomes Across the Lifespan. J Nutr Educ Behav. 2014.

29. Anderson SE, Whitaker R. Household routines and obesity in US preschool-aged children. Pediatrics. 2010.

30. Hammons AJ, Fiese B. Is frequency of shared family meals related to the nutritional health of children and adolescents? Pediatrics. 2011.

31. Rollins BY, Belue RZ, Francis LA. The beneficial effect of family meals on obesity differs by race, sex, and household education: the national survey of children's health, 2003-2004. J Am Diet Assoc . 2010.

32. Harrison ME, Norris ML, Obeid N, Fu M, Weinstangel H, Sampson M. Systematic review of the effects of family meal frequency on psychosocial outcomes in youth. . Can Fam Physician. 2015.

33. Skeer MR, Ballard EL. Are family meals as good for youth as we think they are? A review of the literature on family meals as they pertain to adolescent risk prevention. J Youth Adolesc. 2013.

34. V, Skafida. The family meal panacea: exploring how different aspects of family meal occurrence, meal habits and meal enjoyment relate to young children's diets. Sociol Health Illn. . 2013.

35. Delormier T, Frohlich KL, Potvin L. Food and eating as social practice–understanding eating patterns as social phenomena and implications for public health. Sociol Health Illn. 2009.