נגישות
Review 5

גיליון 5 – תזונה ונפש, ינו' 02

השפעת הרכב המזון על מצב הרוח – הקשר עם סרוטונין, פרופ' אילנה בלום

פרופ' אילנה בלום מנהלת המכון האנדוקריני, המרכז הרפואי רבין, פתח תקוה

השפעת המזון על מצב הרוח קיבלה הכרה עוד מימי נפוליאון בונפרטה קיסר צרפת, שהכריז שהצבא צועד על קיבתו. בימים המודרניים, החוקרים שמו לב לכך, שבמצבים פיזיולוגיים ופתולוגיים שונים, יש להרכב המזון השפעה משמעותית על מצב הרוח ועל מדדים קוגניטיביים שונים.

שינויים בהרכב המזון בארוחה אחת יכולים לשנות את מצב הרוח ואת הביצועים חצי שעה עד 3 שעות לאחר הארוחה. ממצאים אלו עולים ממחקרים קליניים ותצפיתיים בבני-אדם. במחקרים שונים הוכח, שאופן ומידת ההשפעה של הרכב המזון משתנים בהתאם לגיל ולמין הנבדק (1), ובהתאם לשעת היום בה מתבצעת התצפית (2-4). כך למשל, במחקר שבוצע על 184 נבדקים נמצא, שרק הנשים דווחו על ישנוניות יתרה לאחר ארוחה של פחמימות, ואילו הגברים דווחו על רוגע ושלווה (1).

הרכב המזון ומצב הרוח ארוחת בוקר עשירה בפחמימות, ככלל, גורמת לשיפור המצב הקוגניטיבי (4-5). ארוחת בוקר של חלבונים גרמה לאנשים מעל גיל 40 להרגיש מתוחים יותר ושלווים פחות (1). ארוחת צהרים של פחמימות גרמה באותה אוכלוסיה לירידה בריכוז (1,2,6) ועייפות יתרה (7). לעומת זאת ארוחת צהרים המורכבת בעיקר משומנים גרמה להאטה בתגובות, שהיו אומנם יותר מדויקות, מאשר לאחר ארוחת פחמימות (3). לארוחת מנחה השפעה חיובית על תפקודים שדורשים ריכוז ממושך או זיכרון (4).

בחירת הרכב מזון לפי גיל, מין ומשקל גוף

במחקר שבוצע על 86 נבדקים בריאים בגילאים שונים נמצא, שקשישים צרכו פחות קלוריות ופחמימות מאשר צעירים (8). כל הנבדקים "נשנשו" פחמימות בין הארוחות. לציין, שהקשישים "נשנשו" באופן משמעותי פחות מהצעירים. במחקר אחר, שבוצע על 96 מתנדבים צעירים, שחולקו לפי מין, משקל והעדפות מזון נמצא, שגברים רזים אוכלים כשהם רעבים בלבד, ושלרוב אין להם העדפות מזון. לעומת זאת, גברים שמנים ונשים אוכלים מסיבות כגון מתח, עצבנות יתרה, דיכאון ושעמום. האוכל בקרב אנשים אלה גרם לעליה במצב הרוח ולהרגעה (9). באותו מחקר נמצא, ש70% מהשמנים מעדיפים פחמימות. לציין שמרבית הנשים השמנות העדיפו פחמימות.

השפעת הרכב מזון יחד עם פעילות גופנית על מצב רוח ופרמטרים קוגניטיביים

ארוחה עשירה בחלבון לאחר פעילות ספורטיבית גרמה לנבדקים להרגיש "מאושרים" יותר, בעוד שארוחה עשירה בפחמימות גרמה לישנוניות ורוגע (10). דיאטה דלת פחמימות, שנתנה ל-7 ספורטאיות במשך שבוע, גרמה לתחושות של מתח,דיכאון וכעס (11).

השפעת הרכב מזון על תפקוד עובדי משמרות

מחקר קצר טווח הראה, שנטילת החומצה האמינית טירוזין (חומר גלם ליצירת קאטכולאמינים), משפרת ערנות וביצועים בקרב עובדי משמרת לילה (12). מחקר אחר שבוצע בעובדי משמרת לילה בבית חולים הראה, שדיאטה עשירה בפחמימות משפרת את מצב רוחם ואת ביצועיהם (13).

השפעת הרכב הארוחה על מצב הרוח

במחקר, שבוצע על 27 מתנדבים, נצפתה ירידה בעייפות ובמתח 30 דקות לאחר אכילת ארוחה עשירה בפחמימות (14). במחקר אחר ארוחה חלבונית גרמה לתחושת כעס והאטה בזיכרון (15). במחקר שלישי, שבוצע על 250 מתנדבים צעירים נמצא, שאותם אנשים הכמהים לפחמימות חשים מתח ואי נוחות עד אכילת הפחמימות, ותחושות של סיפוק רוגע ואושר לאחר מכן. לעומתם, הכמהים לחלבון דווחו על חרדה ורעב לפני אכילת החלבון ותחושה של "תקינות" ומרץ לאחר מכן (16).

מצבים פתולוגיים המתאפיינים בהפרעות במצב רוח וכמיהה לפחמימות

שלושה מצבים פתולוגיים מתאפיינים במצב רוח ירוד עד לדיכאון, אכילה מופרזת וכמיהה לפחמימות. שלושת המצבים האלה הם (17): • השמנה המלווה בכמיהה לפחמימות • דיכאון עונתי • תסמונת קדם ויסתית

אנשים הכמהים לפחמימות חשים מתח ואי נוחות עד אכילת הפחמימות, ותחושות של סיפוק, רוגע ואושר לאחר מכן. לעומתם, הכמהים לחלבון דווחו על חרדה ורעב לפני אכילת החלבון ועל תחושה של מרץ לאחריה המנגנון שמסביר את השפעת הרכב המזון על מצב הרוח

נוירוטרנסמיטורים מונואמינים הנוירוטרנסמיטורים המונואמינים (קטכולאמינים וסרוטונין) משמשים כמעבירי מסרים בין תאי עצב לביניהם, או בין תאי עצב ואיברי מטרה אחרים כגון שרירים, בלוטות אנדוקריניות וכו'. לקאטכולאמינים ולסרוטונין תפקיד חשוב על בקרת מצב הרוח (18 – 19) והתיאבון (20– 22). כל התסמונות הנפשיות שתוארו לעיל קשורות לרמה נמוכה של סרוטונין במח (17). גם השפעות הרכב המזון על מצב הרוח של מתנדבים נקשרו בצורה זו או אחרת לסרוטונין. חומצות האמינו הארומטיות (טריפטופן, טירוזין ופנילאלאנין) משמשות כחומרי גלם ליצירת סרוטונין וקטכולאמינים. קצב היצירה והשחרור של הנוירוטרסנמיטורים תלוי באספקת חומרי הגלם הנ"ל, שמקורם במזון (23).

הקשר בין הרכב המזון ורמת הנוירוטרנסמיטורים במח הקשר בין פחמימות לסרוטונין נצפה לראשונה ע"י FERNSTROM ו- WURTMAN ב-1971 (24–25). מחברים אלה הראו, שארוחה עשירה בפחמימות מעלה את רמת הסרוטונין במוח בחיות ניסיון. הם הסבירו זאת ע"י השפעת הפחמימות על הזמינות של טריפטופן במוח (26). מחקרים אחרים הראו, ששינוים בהרכב מזון משפיעים גם על יצירת הקטכולאמינים (27). רמות הסרוטונין והקאטכולאמינים במוח תלויות בכמות הטריפטופן וטירוזין שבפלסמה, המסוגלות לחדור דרך המחסום דם – מוח (25,28). על מנת לחדור דרך המחסום, הטריפטופן והטירוזין שבפלסמה מתחרות עם כל יתר חומצות האמינו הניטרליות הגדולות (LNAA= LARGE NEUTRAL AMINO ACIDS) על מערכת נשאים משותפת (29). הפחמימות, ע"י גירוי הפרשת האינסולין (30), גורמות לכניסת החומצות האמיניות הניטרליות הגדולות לתוך תאי השריר המשורטט, וע"י כך מורידות את רמתן בפלסמה (26). טריפטופן, שקשורה בפלסמה לחלבון, אינה מושפעת ע"י עלית האינסולין (31). בצורה זו, עולה רמתה ביחס למתחרים שלה, והיא חודרת ביתר קלות דרך המחסום דם – מוח, וע"י כך מגבירה את קצב היצירה והשחרור של סרוטונין (26).

לעומת זאת, ארוחה חלבונית גורמת לעליה ברמת חומצות האמינו הגדולות. חומצות אלו מתחרות עם טריפטופן על הכניסה דרך מחסום דם- מוח, מורידות את ריכוז הטריפטופן במוח, ובכך את קצב היצירה והשחרור של סרוטונין (32).

ניתו לצפות את רמות הסרוטונין במח עפ"י מדידת רמתו בפלסמה. קיימת שונות בתגובה לאכילת פחמימות או חלבונים, בהתאם לרמות הסרוטונין בפלסמה המאפיינות את הפרט. פרטים, אשר מאופיינים ברמות נמוכות של סרוטונין בפלסמה באופן טבעי, מגיבים טוב יותר לפחמימות. לעומתם, אלו אשר להם רמות גבוהות של סרוטונין בפלסמה בד"כ, יעדיפו אכילת חלבונים. מצב הרוח בקרב פרטים אלו מושפע לטובה לאחר אכילת חלבונים. נראה, שהמנגנון המשפיע על מצב הרוח, במקרים אלו, הוא עלייה בסינטזה של קטכולאמינים, כתוצאה מעליית הזמינות של טירוזין, המהווה פרקורסור לקטכולאמינים.

לסיכום לאור האמור לעיל נראה, שדיאטה עשירה בפחמימות תורמת לתחושת רוגע ושיפור מצב הרוח. מאידך, דיאטה עשירה בחלבונים עלולה להחמיר דיכאון, או להחמיר התקף דיכאוני לחולים עם נטייה גנטית לכך, באמצעות הורדת רמת הטריפטופן במוח (33).

 

 

References: 1. Spring B et al. J Psychiatr Res 1982 – 3;17:155 – 67 2. Smith A et al. Appetite 1988;10:195 –203 3. Smith A et al. Physiol Behav 1994;55:417 – 22 4. Kanarek R. Br J Nutr 1997;77 Suppl 1:105 –18 5. Lloyd HM et al. Appetite 1996;27:151 – 64 6. Lloyd HM et al. Physiol Behav 1994;56:51 – 7 7. Spring B et al. J Clin Psychiatry 1989;50 Suppl:27 – 33 8. Lieberman HR et al. Ann NY Acad Sci 1989;561:196 – 208 9. Blum I et al. Am J Clin Nutr 1993;57:486 – 9. 10. Verger P et al. Physiol Behav 1998;64:317 – 22 11. Keith RE et al. Med Sci Sports Exerc 1991;23:212 – 6 12. Neri DF et al. Aviat Space Environ Med 1995;66: 313 – 9 13. Paz A, Berry EM. Ann Nutr Metab 1997;41:291 – 8 14. Christensen L, Redig C. Behav Neurosci 1993; 107:346 – 53 15. Deijen JB et al. J Psychiatr Res 1989;23:275 – 83 16. Christensen L, Pettijohn L. Appetite 2001;36:137 – 45 17. Jimerson et al. Biol Psychiat 1990;28:443 – 54 18. Meltzer HY, Lowe MT. In Psychopharmacology: 3rd Generation of Progress 1987;pp. 513 – 26 19. Schildkraut JJ. Am J Psychiatr 1965;122:509 – 522 20. Blundell JE. Neuropharmacology 1984;23:1537 – 1551

21. Leibovitz SF. Psychopharm Bull 1985;21:412 – 18 22. Leibovitz SV et al. Clin Neuropharmacol 1988;Suppl 1,11: 51s –71s 23. Fernstrom JD. J Am Diet Assoc 1994;94:71 –7 24. Fernstrom JD,Wurtman RJ. Science 1971;174:1023 – 5 25. Fernstrom JD, Wurtman RJ. Science 1972;178:414 – 6 26. Fernstrom JD, Wurtman RJ. Metabolism 1972;21:337 – 42 27. Wurtman RJ, Fernstrom JD Am J Clin Nutr 1975;28:638 – 47 28. Fernsrom JD, Faller DV. J Neurochem 1978;30:1531 – 8 29. Pardridge WM, Olendorf WH. Biochim Biophys Acta 1975;401:128 – 36 30. Coulston AM et al. Metabolism 1983;1:52- 6 31. Wurtman RJ et al. Pharmacol Rev 1980;4:315 35 32. Wurtman RJ. Clin Neuropharmacol 1988;11: 187s –193s 33. Leyton M et al. J Psychopharmacol 2000;14:284 – 7