נגישות
Review 5

גיליון 5 – תזונה ונפש, ינו' 02

תיאור מקרה

מיטל היא רווקה בת 38, אדריכלית במקצועה, גרה עם אמא, שוקלת 98 ק"ג . כל נסיונותיה של מיטל לרזות בשנים האחרונות נכשלו לאחר ירידה של מקסימום 3-2 ק"ג . אפילו אפקט היו-יו השכיח כל- כך לא מתרחש, ונסיונותייה לרזות באים לקיצם מיד עם תחילתה של ירידה מינימלית. מיטל כמובן מרירה ומתוסכלת.

היחסים עם אמה (הרזה, המצליחה והקריריסטית) היו בעייתים מאז ומתמיד. האם יורדת לחייה ש"תעשה משהו עם עצמה ועם איך שהיא נראית " ומיטל טוענת שלעיתים היא חשה שאמה ממש מתביישת להופיע במחיצתה בחברה. מיטל מובטלת מזה כשנתיים, וכבר חלפו שנים רבות מאז שהיתה עם גבר או לדבריה "מאז שמישהו בכלל הסתכל עלי" את רב זמנה היא מבלה בשיחות ובקיטורים עם חברותיה (השמנות גם כן) על מר גורלן. כשמיטל יוצאת לאירוע חברתי היא מוצאת את עצמה לדבריה "מאוד לא חברותית" ומתארת כך את המצב: "גם אם מישהו כבר מתחיל לדבר איתי, אני מסתגרת ונכנסת לקונכיה שלי כי נראה לי שזה רק בגלל שמרחמים עלי" 

כשהכל נראה כ"כ שחור  היכן מתחילים ? מה ה"ביצה" ומה ה"תרנגולת" ? כשלשומן יש כ"כ הרבה "יתרונות" – איך נפטרים ממנו ? איך הדיאטנית יכולה לעזור ? מה כן ומה לא לעשות ?

חוות דעת – אביגיל צ'ימירינסקי, פסיכולוגית קלינית*

סיפורה של מיטל מורכב, ולפני שניגשים לפרשנויות חשוב להבין מדוע בכלל מיטל הגיעה? האם מרצונה? האם הגיעה לקבל דיאטה? עוד דיאטה? במה היא רוצה שנעזור לה? האם היא רוצה לספר כמה היא אוכלת ולשטוח את מר גורלה? האם היא רוצה פיקוח, שוטר, רשם, עד? ואולי בכלל מישהו " שלח" אותה? לכאורה, לא נראה שיש כאן "חשק גדול" להצליח או כוונה אמיתית לעשות שינוי. משקל גבוה, ואמירה כמו "דיאטניות אחרות לא הצליחו איתי, אולי את תצליחי" הן תלונות וקיטורים, ולא תביעה לטיפול. אפשר להבחין אצל מיטל במה שנקרא – התענגות. בכל חזרה סימפטומטית, שכרוכה בכל כך הרבה סבל, אנו מניחים שיש גם מידה מסוימת של סיפוק. סיפוק, שניתן לכנותו גם רווח מהמחלה. לכן כל כך קשה לעזוב את הסימפטום…. הקשר עם האם מהווה נקודה משמעותית. כל אישה באשר היא בת תצטרך בתום התקופה האדיפלית להיפרד מאימה כאובייקט נבחר לאהבה (להיפרד, לא להתנתק) ולעבור לאב, כלומר לעבור לאובייקט הגבר ולבחור בו. נראה, כי מיטל עדיין לא עברה את התהליך הזה והיא אפילו לא נמצאת בתחילתו. היא רבה עם אמה, מענישה אותה על ידי השומן שלה ועסוקה בלחפש עם מי לדבר על הבולמוסים ועל השומן יותר ממה שהיא עסוקה בלחפש גבר לחייה. מול אימה המושלמת, המצליחה כל כך, מיטל הפכה את חייה לכישלון של אימה ושל עצמה כמובן. מי שיש לה בת כזאת: מובטלת, קנטרנית, מבוגרת, רווקה, לא מוצלחת ושמנה כל כך, היא כנראה לא כל כך מושלמת. השומן של מיטל הוא כמו מקל בגלגלים של קריירת האם: "את לא תתקדמי כל כך מהר". על ידי גופה השמן היא חוסמת כל פנייה של גבר לחייה כי הוא לא מעניין אותה, אבל גם חוסמת את עצמה מלהתקדם ולחיות. נראה, כי הדבר היחידי שמצליח לעשות סדק במעטה המצטיין של האם הוא השומן של מיטל. זהו הרווח של מיטל : השומן שלה מעניש את אמה.

יתכן שמסיבה לא מודעת, וממניעים שאולי גם מוסתרים מעיניה, האם "לא מרשה "למיטל לעקוף אותה, שמא תגיע יותר רחוק ממנה. מצד אחד, כלפי חוץ האם דואגת (" מתי כבר תיקחי את עצמך בידיים ?" וכו'), אבל מצד שני היא פוצעת אותה, מעליבה, פוגעת ("תראי איך את ניראת, אני מתביישת בך").

היא מתייחסת לביתה בכעס, בחוסר הערכה, וזו נקודה קשה כדי לבנות ממנה כל מוטיבציה לטיפול ולשינוי.

במצב כזה חשוב שהדיאטנית לא תתפתה לנסות לגאול את המטופלת . לא לחשוב כצעד ראשון על המילה לעזור. לא להתנפל. לא לעוד דיאטה. לא להצעות מעשיות. לא לתת יעוץ. לא לפרש. לא להסביר. לא נסחפים אחרי תוכניות גרנדיוזיות " אני! אני אצליח איפה שאחרים נכשלו…"

שומעים, שומעים ומקשיבים, אבל לא מציעים כל עזרה עד שהדברים מתבהרים ובעיקר: לא נותנים שום דיאטה!

התשובה של מיטל ל"אי- הנחת" של החיים היא האכילה. אין כל התמודדות אחרת לפי תאור המקרה. החיים הם הבעיה של מיטל .

אולם, מעטה השומן וההתנהגות היום יומית סביב השומן כל כך מעסיקים אותה שבטעות אפשר לחשוב כי השומן הוא הבעיה. להיפך, השומן הוא המעטה שמסתיר ומכסה את הבעיה.

מה הדיאטנית יכולה לעשות ? להקשיב, לחכות, לשאול, ללוות, להמתין, לרמוז שצריך טיפול פסיכולוגי לפני, או לפחות במקביל, לטיפול אפשרי אצל דיאטנית. ובטיפול, קודם כל מדברים על היתרונות של השומן. במשך הזמן, מעלים אותם למודעות, שוקלים האם בכלל כדאי לוותר על היתרונות. זהו תהליך ארוך מאד בטיפול פסיכולוגי, לא כל כך מהר רצים לסלק את הסימפטום. הרבה סימפטומים מונעים התפרקות רצינית וכואבת יותר, לכן נזהרים ולא רצים לסלק סימפטום.

השומן של מיטל הוא החום של הגוף, לא הדלקת. לא צריך להתבלבל ולנחם אותה עם אקמול.

*החוג לפסיכולוגיה רפואית, אוניברסיטת תל-אביב מרפאת הפרעות אכילה, מכבי שירותי בריאות, מחוז השפלה

קוראי המגזין מוזמנים להמשיך לשלוח תיאורי מקרה הדורשים חוות דעת פסיכולוגית. אפשר לשלוח גם בפקס: 08/9444266