נגישות

גיליון 7 – בריאות נשים, ספט' 02

בריאות האישה: עבר, הווה ועתיד, ד"ר איימי אבגר

ד"ר איימי אבגר, מנכ"ל האגודה לקידום בריאות נשים

לנשים בישראל תוחלת חיים קצרה יותר ושיעור היארעות גבוה יותר של מחלות לב וסרטן לעומת נשים במדינות מערביות אחרות. לעומת זאת, תוחלת החיים של הגברים בישראל ארוכה יותר ובריאותם טובה יותר בהשוואה לגברים במדינות אחרות במערב. הנשים בישראל, בדומה לנשים בעולם כולו, חולות יותר מגברים, מבקרות אצל רופאים לעתים יותר תכופות, צורכות יותר תרופות, במיוחד יותר תכשירים פסיכוטרופיים.

מצב זה דורש חשיבה מחודשת באשר לחינוך לבריאות וארגון מחדש של מערכת הבריאות בכללותה, במטרה לתת לבריאות האישה את המקום הראוי לה, וכדי לאפשר למערכת לתת מענה נאות לאתגרים המיוחדים שבריאות האישה מעמידה בפניה

התנועה לבריאות האישה

התנועה לבריאות האישה קמה בארה"ב בשלהי שנות ה-60. תחילתה הייתה במידה רבה תולדה של הכפפה הולכת וגוברת של תהליכים פיסיולוגיים בחיי האישה לממסד רפואי, אשר הפך תהליכים טבעיים בחיי האישה כמו: מחזור, הריון ומנופאוזה לנושא הדורש התערבות רפואית. התנועה הייתה ניסיון מצד הנשים להחזיר לעצמן את השליטה על גופן, כפי שהדבר משתקף בספר ,"גופנו_עצמנו" (1), שהתפרסם ב- 1973 ושהיווה ציון דרך חשוב במאבק התנועה. מטרת התנועה הייתה, מעל הכול, להפיץ מידע רפואי לנשים, אשר בתקופה זו לא היה נגיש.

פתיחתן של מרפאות לנשים, המופעלות על ידי נשים, ופרסום של כמות אדירה של מאמרים, דיווחים וספרים הדנים בבריאות האישה, הציבו אתגר לדגם הרפואי המסורתי, שנוצר על ידי גברים, התבסס על גברים ונועד לגברים. טענה מרכזית של התנועה היתה, שבריאות האישה הוזנחה בצורה חמורה הן במעשה והן במחקר, מפני שהיא הופקדה בידי העוסקים בתחום ההתמחות הצר של רפואת הנשים (2). על כן הוצע דגם ביו-חברתי חדש המבוסס על גישה כוללנית ומקיפה לבריאות האישה ולרווחתה (3).

הדגם הביו-חברתי מבוסס על גורמים ביולוגיים, חברתיים ופסיכולוגיים, המשפיעים על הבריאות ועל החולי כגון: מצב חברתי-כלכלי, אלימות במשפחה, ניצול מיני ועומס יתר של מטלות. הדגם דורש חשיבה מחודשת באשר לחינוך לבריאות וארגון מחדש של מערכת הבריאות בכללותה, במטרה לתת לבריאות האישה את המקום הראוי לה בתחום המחקר, ההכשרה של כוח האדם והעבודה המעשית. כל זאת, כדי לאפשר למערכת לתת מענה נאות לאתגרים המיוחדים שבריאות האישה מעמידה בפניה.

התנועה לבריאות האישה בישראל

הניצנים של התנועה לבריאות האישה הופיעו בישראל באיחור של כשני עשורים לעומת המקבילה שלה בארה"ב, והובילו אותה בעיקר נשים ממוצא אמריקאי. רק בשנת 1991 התקיים בישראל הכנס הראשון בנושא בריאות האישה, שאורגן על ידי שדולת הנשים.

מספר בלתי מבוטל של אנשי רפואה מובילים לא נענו להזמנה לקחת בו חלק, מתוך טענה שאין כל הבדל בין בריאות האישה לבין בריאותו של הגבר.

עם זאת, בכנס באו לידי ביטוי בפעם הראשונה ההבדלים המשמעותיים שבין מצב בריאות הגברים והנשים בישראל (4). נמצא, כי לנשים בישראל תוחלת חיים קצרה יותר ושיעור תחלואה גבוה יותר של מחלות לב וסרטן, בהשוואה לנשים במדינות מערביות אחרות. מצב הפוך תואר לגבי הגברים: תוחלת החיים שלהם יותר ארוכה ובריאותם יותר טובה בהשוואה לגברים במדינות אחרות במערב. הוכח, כי הנשים בישראל, בדומה לנשים בעולם כולו, נוטות לחלות יותר מגברים, מבקרות אצל רופאים לעתים יותר תכופות, צורכות יותר תרופות ובמיוחד יותר תכשירים פסיכוטרופיים.

בשנת 1994, ייסדו מארגני הכנס, שקיימה שדולת הנשים, את האגודה לקידום בריאות נשים. האגודה שמה לעצמה למטרה לקדם צרכנות בריאות ואת החינוך לבריאות בקרב נשים, ולשפר את שירותי הבריאות לנשים. האגודה לקידום בריאות נשים מהווה את חוד החנית של התנועה לבריאות האישה במאבק לחיזוק החינוך לבריאות ולהעלאת המודעות של הגורמים הרפואיים לנושא.

נשים נוטות לסבול ממיגרנה בשכיחות כפולה מזו של גברים, הסיכון שלהן לפתח מחלות אוטו-אימוניות גדול פי שלושה משל גברים, שכיחות אי היכולת של ביצוע הפעולות היום-יומיות (ADL) כפולה מזו של גברים, אחת מארבע סובלת מאוסטיאופורוזיס ו/ או מאי שליטה על שלפוחית השתן, לאחת משלוש לחץ דם גבוה, אחת מעשר סובלת מסוכרת

מצב בריאות האישה בישראל

בעשור שחלף מאז כנס היסוד של האגודה לקידום בריאות נשים התגלו ממצאים מדאיגים נוספים. על פי הדיווחים של המרכז הישראלי לבקרת מחלות, הנשים סובלות ממיגרנה בשכיחות הכפולה מזו של הגברים, הסיכון שלהן לפתח מחלות אוטו-אימוניות גדול פי שלושה משל הגברים, אי יכולת ביצוע הפעולות יום-יומיות (ADL) כפולה מזו של הגברים, אחת מארבע נשים סובלת מאוסטיאופורוזיס ושיעור דומה מאי שליטה על שלפוחית השתן, אחת מכל שלוש נשים סובלת מיתר לחץ דם ואחת מעשר סובלת מסוכרת. למרות, שנשים סובלות מדיכאון בשכיחות יותר גבוהה מאשר גברים, הנטיה היא לטפל בהן במסגרת טיפול אמבולטורית, בעוד שאת הגברים מפנים לטיפול בבתי החולים הפסיכיאטרים (5).

התופעות הללו מורידות באופן דרמטי את איכות החיים של האישה ויוצרות תלות במערכת הרפואית ובבני המשפחה. למרות זאת, תוצאות המחקרים מצביעים על כך, שגברים זוכים ליותר תמיכה מנשותיהם וליותר מידע מהרופאים המטפלים (6). מחקר שנעשה במכון ברוקדייל על בריאות נשים בישראל הראה, כי נגישות למקורות המידע של שירותים רפואיים היא לעתים קרובות נמוכה יותר דווקא בקרב אלה הזקוקים להם ביותר: בעלי הכנסה נמוכה, עולים חדשים ונשים ערביות (7).

גברים מתקבלים לבתי חולים פסיכיאטריים יותר מנשים, כאשר קיימת נטייה ברורה לטפל בנשים במסגרת טיפול אמבולטורי למרות שהן סובלות מדיכאון בשכיחות יותר גדולה מאשר הגברים

הנשים בישראל ומחלות לב

המגמה המדאיגה ביותר שנצפתה בשנים האחרונות נוגעת למחלות לב בקרב נשים. אם כי אירוע כלילי נחשב עדיין כמצב האופייני לגברים, מחלה זו פוגעת, באופן סטטיסטי, גם במחצית אוכלוסיית הנשים, כלומר בכל אישה שנייה במהלך חייה, וזהו שיעור זהה לשיעור ההיארעות בגברים.

זאת ועוד, הסיכון של הנשים למות במהלך השנה הראשונה אחרי התקף לב גדול ב- 50% מסיכון זה בקרב הגברים (5).

איור מס' 1: שיעורי תמותה מהתקפי לב חריפים מתוקנן לגיל, לפי מין

מלב”מ, רשם התקפי לב בירושלים, 1995

עובדה זו ניתן לייחס לגורמים שונים: נמצא, כי נשים ממתינות יותר מגברים לאחר הופעת תסמיני התקף לב בטרם הן פונות לעזרה. גם בבית החולים ההשהיה של הנשים לפני ההעברה מחדרי המיון למחלקות ארוכה יותר מאשר של הגברים (8).

במיוחד מדאיגה הנטייה להפנות את הנשים למחלקות הפנימיות, בעוד שהגברים מופנים יותר ליחידות לטיפול נמרץ (5) כפי שמשתקף מהטבלה שלהלן. הבדל הזה בין המינים הולך וקטן עם עליית הגיל, דהיינו קיימת לא רק אפליה על בסיס מגדר אלא גם על בסיס גיל. גברים צעירים זוכים לתשומת לב רפואית, לא רק יותר מנשים, אלא גם יותר מגברים מבוגרים יותר.

איור מס' 2: שיעור המטופלים המאושפזים בטיפול נמרץ לב לאחר התקף לב, לפי מין (1995)

דווקא בתחום מחלות הלב אנו יכולים לראות דוגמא מצוינת, כיצד הדגם הרפואי הגברי יכול לגרום להזנחה ורשלנות כלפי נשים.

במחקר שנערך בבית החולים הדסה, שעסק בגברים ונשים (5), אשר הגיעו לבית החולים עם תסמינים של התקף לב, הייתה נטייה לתאר את התסמינים של הנשים כ"אטיפיים" או להגדיר אותם כ"אחרים". כיום מתברר והולך, שתסמיני התקף הלב יכולים להיות שונים בשני המינים. תסמיני הנשים הם "בלתי טיפוסיים", כאשר הנורמה או קנה המידה הם גבריים, אך הם בהחלט אופייניים לנשים.

ההבדלים בין המינים אינם מסתכמים רק בתחום האבחנה והטיפול של מחלות לב, הם נמשכים גם בהליכי השחרור והשיקום. ד"ר יעקב קליין מבית החולים שערי צדק דיווח (9), כי בהשוואה לגברים, הנשים מקבלות פחות ייעוץ לגבי שיקום לב כשהן עוזבות את בית החולים (26% לעומת 72% של גברים), ומופנות פחות לתכניות שיקום לב (18% לעומת 68% בהתאמה). אף כאן מסתמנת ההטיה בשל גיל בנוסף לזו בגין מין, כאשר 60% של כל המשתתפים בתכניות אלה הנם בגיל שבין 45 ל-65.

החינוך הרפואי וההתמחות

למרות הצטברות מאגר נתונים מרשים בעשרים השנים האחרונות, על הבדלים בין המינים, תכניות הלימוד וספרי הלימוד בבתי הספר לרפואה עדיין מבוססים על דגם גברי. בישיבה מיוחדת של הוועדה למעמד האישה, בראשותה של חברת הכנסת יעל דיין במאי 2002, התבקשו ראשי החוגים לרפואת המשפחה של בתי הספר לרפואה להתייחס לתוכניות הלימודים. מסתבר, שלנושא "אלימות במשפחה" מוקדשות רק 30 דקות לימוד במשך שש שנות הלימוד של סטודנטים לרפואה!, אין אף קורס הדן בבריאות האישה, או בהבדלים שבין מערכות הגוף הנשיות והגבריות, ונושאים אלה מוזנחים לחלוטין.

הנשים מהוות כיום מחצית מכלל 1000 הרופאים המקבלים רשיון בכל שנה ושנה, אך הן עדיין אינן מיוצגות במקצועות היותר יוקרתיים בתחום הכירורגיה, הגינקולוגיה, הקרדיולוגיה ועוד. כך גם באקדמיה, בעמדות של קבלת החלטות בדבר מדיניות הבריאות והקצאת משאבים (10).

בריאות האישה בישראל עברה כברת דרך ארוכה מאז הכנס הראשון בנושא. כיום הממסד הרפואי מכיר בעובדה שבריאותן של הנשים גרועה מזו של הגברים וכי צרכיהן שונים. הגיע הזמן להפנות אוזן קשבת לצרכים אלה ולחפש דרכים לפתרון במסגרת שירותי הרפואה הניתנים. זהו האתגר החשוב ביותר הניצב בפני התנועה לבריאות האישה ובפני קובעי מדיניות הבריאות בשנים הבאות.

References:

1.         Boston Women’s Healthbook Collective, Our Bodies Ourselves. NY: Simon and Shusler, 1973.

2.         Johnson K, Hoffman E. “Women’s Health” and Curriculum Transformation: The Role of Medical Specialization in Alice Dan (ed) Reframing Women’s Health Calif: Sage Publications 1994.

3.         Hamilton J. Feminist Theory and Health Psychology: Tools for an Egalitarian, Woman-centered Approach to Women’s Health. J Wom Health Vol 2(1) 1993.

4.         Israel Women’s Network. Women’s Health in Israel: Conference Proceedings, Jerusalem 1991.

5.         יפרח א (עורכת) בריאות נשים בישראל 2000-1999: ספר נתונים, המרכז הלאומי לבקרת מחלות, פרסום מס' 2000,219.

6.         Fisher S, Groce SB. Doctor-patient negotiation of cultural assumptions. Soc of Health & Illness1985; 7(3): 342-74.

7.         גרוס א, ברמלי-גרינברג ש. בריאות ורווחה של נשים בישראל: ממצאי סקר ארצי, ג'וינט – מכון ברוקדייל 2000

8.         נתונים באדיבות פרופ' טובה חצ'ק-שאול, מנהלת המחלקה הפנימית, בית חולים הדסה הר הצופים

9.         ד"ר יעקב קליין, הרצאה לחברי תת ועדה על קרדיולוגיה של המועצה הלאומית לבריאות האישה.

10.        ד"ר נטע נוצר, הרצאה, אוניברסיטת תל אביב, מאי 2000