נגישות
Review 3

גיליון 3 – המחקר מנקודת מבטו של המטפל הקליני

תיאור מקרה

מ.א. , בן 40 , נשוי, בעל מקצוע חופשיסוכרתי הסובל מהשמנה מורבידית.
אינו מוכן לשנות כלל את אורח חייו, אשר כולל זלילה ללא הבחנה בבית והזמנת ארוחות מבושלות ממסעדות לארוחת ערבטוען, שבמשרדו לא נהוג לאכול כל היום והוא אינו מוכן לגשת לאכול באמצע היום, ומתרץ זאת בתירוצים שונים (כמו למשל שבקיוסק גובים מחירים מופקעים) . 
הוא מעיד על עצמו כי "אין לו זמן" לשנות את הרגלי האכילה, הוא טובע בעבודה, על אף כי חייו מסודרים מבחינה כלכלית.
אינו מוכן לעסוק בפעילות גופנית
לדבריו – גם אישתו סובלת מעודף משקל. היא אינה מבשלת וגם לא מוכנה להתחיל לבשל .

גבר זה ועוד אחרים כמוהו לא חזרו יותר למעקב .
הם עסוקים בעבודתם ומכחישים את מצבם הבריאותי. הם זקוקים נואשות לעזרה ולמעקב, אך מתבצרים בעמדותיהם ונאחזים בהרגלים שלהם בעקשנות.
מה אפשר לעשות ?
כיצד ניתן לגרום להם לחזור שוב למעקב ?
האם עלי להרים ידיים במקרים הללו ?

תגובתה של הפסיכולוגית תמר ברנע
השאלה היא למה בכלל גבר כזה בא לפגישה הראשונה – הוא בא כדי להוכיח שאי אפשר לעזור לו "וחוץ מזה הוא בכלל לא צריך עזרה", לסמן "וי" על עוד ניסיון כושל "אפילו הלכתי לדיאטנית וגם זה לא עזר". הוא בא כדי לשים על הדיאטנית את תחושות חוסר האונים שלו – בסוף הפגישה היא תישאר עם תחושת כשלון והוא ימשיך את חייו ללא שינוי.
אני משערת שבשביל גבר כזה השמנת יתר וסוכרת הן בעיות הנחוות כפגיעה קשה בדימוי העצמי (פגיעה נרציסטית), כלומר הן גורמות לו להרגיש פגום ולא שווה. לכן הוא מכחיש את קיומן של הבעיות האלה ומתנהג כאילו הן לא קיימות. הוא לא יכול לעשות דיאטה בגלל שלעשות דיאטה פירושו להכיר בכך שיש לו בעיה. אולי מישהו לחץ עליו לקבוע פגישה עם דיאטנית, אולי קבע את הפגישה ברגע של חרדה – בכל מקרה בתוך המפגש עם הדיאטנית ההכחשה שוב שולטת וכל מה שהוא יכול לעשות הוא להדוף את כל ניסיונותיה לעזור לו. ככל שהיא מציעה יותר, הוא הודף יותר ויש היפוך תפקידים: היא מעונינת לעזור יותר משהוא מעונין להיעזר. הדיאטנית מרגישה יותר ויותר חסרת אונים – כך עוברת תחושת הפגימות ממנו אליה. היא הפגומה בכך שלא מוצאת את נוסחת הפלא שתפרוץ את ההתנגדויות.

על הדיאטנית להשלים עם כך שלאנשים כאלה לא תוכל לעזור, ולהבין שזהו לא כשלון שלה, אלא שהם הגיעו אליה במטרה לא להיעזר. אם היא תוכל לזהות שזהו המקרה בתוך הפגישה הראשונה תוכל אולי להגיב תגובה פרדוקסאלית ("הפוך על הפוך") ולהגיד חד וחלק שהיא מבינה שלא תוכל לעזור במקרה הזה, שהיא מבינה שאי אפשר לשנות שום דבר בחייו ובמצב כזה אין לה מה להציע. תגובה כזאת מעבירה את האחריות חזרה אל המטופל ואולי תעורר אותו למחשבה.

ניתוח המקרה לפי תורת "מעגל השינוי " של פרוצ'סקה ודיקלמנטה
(מסתמך על הפורום בהנחיית משה מישעליפסיכולוג טיפולי)
מ.א. נמצא מחוץ למעגל השינוי – בשלב ה"קדם הרהור" או אפילו ב"אנטי-הרהור". הוא מבוצר היטב בעמדתו המוצקה שלא לבצע שינוי, יש לו שפע של טיעונים מדוע לא להשתנות.
נשאלת השאלה מדוע הגיע לטיפול? מטופלים רבים ,הנמצאים מחוץ למעגל השינוי, מגיעים לטיפול מסיבות חיצוניות – ייתכן שהרופא היפנה אותו, או שאכן חרדה זמנית גרמה לו להגיע, ולו רק על מנת שיוכל להדחיק אותה שוב עמוק.
להישארות במצב של היעדר שינוי יש סיבות רבות, החל מכך שזהו מצב יציב ,נח ומוכר, וכן פחד מכישלון (או מהצלחה), ואף עצלנות אמיתית מפני המאמץ הנדרש על מנת להשתנות.

על המטפל ראשית – לאבחן את השלב בו הוא מצוי, במקרה זה – קדם הרהור, ושנית – לנסות לפרוץ סדק צר בחומת ההתנגדות שלו, על מנת לקדם אותו לשלב הבא במעגל שהוא שלב ה"הרהור" .
חשוב במיוחד לאבחן את מיקומו במעגל השינוי על מנת שנוכל להתאים את טכניקת הטיפול לשלב המדויק בו הוא נמצא. מתן כלים אינו מתאים לשלב הקדם-הרהור בו הוא מצוי, אלא לשלב מתקדם יותר, ולא רק שלא יקדם אותו, אלא אף יגרום לו להתבצר עוד יותר בהתנגדותו, ולהסתגר מפני הטיפול.
את השיטות והטכניקות להעברת מטופל שלבים במעגל השינוי יש ללמוד בהרחבה, ועד אז כדאי להיעזר באיש מקצוע אחר שמיומן בכך מספיק.