נגישות

גיליון 54 – סוכרת – מאי 2018

השפעה של תזונה צמחונית וטבעונית על מניעה של סוכרת מסוג 2

חגית גילבר M.Sc. דיאטנית במרפאות סוכרת בשירותי בריאות כללית מחוז מרכז

מאמר זה נכתב כחלק מעבודת הגמר במסגרת לימודי מוסמך במדעי התזונה בהנחיית ד"ר מיכל יעקובוביץ גוון

נראה כי בחירה בדיאטה צמחונית או טבעונית, אשר מבוססת על מזונות מלאים ולא מעובדים, כמו גם צריכה מרובה של מזונות מהצומח (ירקות, פירות, דגנים מלאים, קטניות ואגוזים), צריכה של מוצרי חלב (יתכן כי בעיקר מוצרי חלב דלי שומן ויוגורט), והפחתת הצריכה של בשר אדום ומעובד, עשויים להיות בעלי תועלת במניעה של סוכרת מסוג 2.
מספר מנגנונים מסבירים את ההשפעה של דפוסי אכילה צמחוניים על הפחתת הסיכון לתחלואה בסוכרת.


סוכרת הינה המחלה הכרונית הנפוצה ביותר ברוב ארצות העולם, ושכיחותה ממשיכה לעלות על רקע של שינויים באורחות החיים (1). בשנים האחרונות ניכרת מגמת עליה בשיעור האנשים הבוחרים בדיאטות צמחוניות וטבעוניות מסיבות מוסריות, אקולוגיות ובריאותיות (2). לאור הבחירה ההולכת וגוברת בדיאטות צמחוניות וטבעוניות מחד (2), וההשפעה המשמעותית של דפוסי דיאטה על התפתחות של סוכרת מסוג 2 מאידך (3), מעניין לבחון את העדויות המחקריות, אשר נאספו לגבי ההשפעה של דיאטות צמחוניות וטבעוניות ומזונות שלמים מהחי ומהצומח, על הסיכון לסוכרת מסוג 2, ואת המנגנונים האפשריים המסבירים קשר זה.
מספר מחקרים גדולים בחנו השפעות של דיאטות צמחוניות וטבעוניות על מניעה של סוכרת מסוג 2 בקרב קהילת כנסיית האדוונטיסטים. קהילה זו הינה קהילה ייחודית של נוצרים דתיים, אשר מקדמת אורח חיים צמחוני, וחבריה נמנעים מטבק, אלכוהול וקפאין. נמצא כי שכיחות הסוכרת בקרב קהילה זו עומדת על 45% בלבד מהשכיחות באוכלוסייה הכללית (4). במחקר שהתבצע לאורך 17 שנים בקרב 8401 נבדקים מבני הקהילה, נמצא כי אלו שצרכו בשר, אפילו רק מנה אחת בשבוע, היו בעלי סיכון יחסי גבוה ב-29% לפתח סוכרת לעומת אלו שנמנעו לחלוטין מאכילת בשר. אלו שצרכו מוצרים מעובדים מהחי מסוגים שונים (בעיקר דגים מלוחים ונקניקיות מעושנות) היו בסיכון יחסי גבוה ב-38% לפתח סוכרת. דפוסי דיאטה לא צמחוניים ממושכים (בהשוואה לדיאטה צמחונית) נמצאו קשורים עם עליה של 74% בסיכון היחסי לפתח סוכרת (5). מספר מחקרים נוספים באוכלוסייה זו הציגו נתונים דומים: מחקר חתך שכלל 773 נבדקים, הראה כי דפוסי דיאטה צמחוניים קשורים עם הפחתה בגורמי הסיכון לסינדרום מטבולי, ועם סיכון יחסי מופחת ב- 56% לסינדרום מטבולי (6).
מחקר חתך שכלל 60,903 נבדקים, מצא את השכיחות הנמוכה ביותר של סוכרת בקרב טבעונים, ושכיחותה עלתה בהתמדה ככל שדפוסי הדיאטה היו פחות צמחוניים (7). מחקר פרוספקטיבי נוסף שבחן 41,387 נבדקים לאורך 5 שנים, הוכיח כי הסיכון היחסי להיארעות סוכרת היה מופחת בכ-60% בקרב טבעונים, בכ- 40% בקרב לקטו-אובו צמחונים, ובכ- 50% בקרב צמחונים למחצה (ביחס ללא צמחונים) ללא הבדל מובהק בין שלוש הדיאטות (8).
קהילת האדוונטיסטים אינה מייצגת את האוכלוסייה הכללית, כיוון שאנשיה נוטים לקיים אורח חיים בריא יותר. בנוסף, במחקרים שהוצגו, התוצאות אינן מתוקננות לכמה גורמי סיכון משמעותיים (כמו היסטוריה של סוכרת מסוג 2 במשפחה, מספר לידות ודפוסי דיאטה). יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם, מהתוצאות העקביות, לפיהן דיאטות צמחוניות וטבעוניות מפחיתות את הסיכון לסוכרת מסוג 2.
שני פרסומים חדשים באוכלוסיות אחרות מחזקים אף הם את ההשערה כי לדפוסי דיאטה צמחוניים ישנה השפעה מיטיבה על הפחתת הסיכון לסוכרת מסוג 2. מחקר פרוספקטיבי שבחן את הסיכון לסוכרת בקרב 2918 בודהיסטים טיוואנים במשך כ-5 שנים מצא הפחתה של 35% בסיכון היחסי לפתח סוכרת בקרב צמחונים ביחס ללא צמחונים, והפחתה של 53% בקרב לא צמחונים ששינו את דפוסי הדיאטה לצמחונות (ביחס ללא צמחונים) (9). מטאנליזה שבחנה 14 מחקרים הגיעה אף היא למסקנה כי דפוסי דיאטה צמחוניים מפחיתים סיכון לסוכרת מסוג 2 (10).
לפיכך, נראה, כי יש עדויות עקביות ומשכנעות בדבר הקשר החיובי בין דפוסי דיאטה צמחוניים וטבעוניים להפחתת הסיכון לסוכרת מסוג 2.

מנגנונים משוערים
ישנם מספר מנגנונים משוערים, אשר עשויים להסביר את ההשפעה המיטיבה האפשרית של דיאטות צמחוניות וטבעוניות על מניעה של סוכרת מסוג 2.

השפעה על משקל גוף
משקל גוף נמוך יותר מהווה ככל הנראה את אחד היתרונות הבולטים ביותר של דיאטות אלו על מניעה של סוכרת מסוג 2. קיימות הוכחות רבות לקשר בין עודף משקל והשמנה לבין עמידות לאינסולין, ולכך כי השמנה מהווה גורם סיכון עיקרי לסוכרת מסוג 2 (3). מחקרים תצפיתיים מראים כי משקל וערכי BMI בצמחונים נמוכים בכ- 3%-20% ביחס ללא צמחוניים. האפקט המגן הקשור במניעת משקל עודף בדיאטות צמחוניות טמון אולי בהימנעות מקבוצות מזון עיקריות, ובכך שאספקת הקלוריות העיקרית מגיעה ממזונות משביעים יותר. ייתכן כי גורמים בדיאטה אשר משפיעים על צריכת האנרגיה ואולי גם על האפקט התרמי של המזון (Thermic effect of food-TEF) מהווים את הסיבה להבדלים אלו. מחקרים מראים כי גם ללא הגבלה קלורית או הגבלת גודל המנה, דיאטות טבעוניות דלות שומן גורמות להפחתה במשקל (11).

השפעה על רגישות לאינסולין
מספר מחקרים הוכיחו רגישות גבוהה יותר לאינסולין בקרב צמחונים ביחס לאוכלי בשר בקרב נבדקים בריאים ללא סוכרת (12-14). הפחתת משקל ו- BMI נמצאו שניהם מנבאים בלתי תלויים לעמידות לאינסולין, ולכן ככל הנראה מהווים באופן חלקי את הסיבה להבדלים אלו (13), אולם קיימים מספר מנגנונים משוערים, פרט למשקל הגוף, באמצעותם דיאטות צמחוניות וטבעוניות עשויות להשפיע על הרגישות לאינסולין:
שינויים בליפידים אינטרא-מיו-סלולריים (רסיסי שומן המאוחסנים בתאי שריר): נמצא כי עמידות לאינסולין עשויה להיות קשורה לצבירת שומן בתאי שריר (15), ויתכן כי צבירת השומן מושפעת מהדיאטה. דיאטות צמחוניות וטבעוניות נוטות כאמור להיות דלות בשומן ובשומן רווי, ולכן עשויות לגרום להצטברות פחותה של שומן בתאי השריר. מחקר מקרה- ביקורת של Goff ועמיתיו (16) הוכיח כי ריכוז השומן התוך תאי בשריר הסוליה נמוך ב-31% ותפקוד תאי בטא בלבלב גבוה ב- 29% בקרב טבעונים ביחס לאוכלי בשר. ממצאיו מוכיחים כי דיאטה טבעונית משפיעה על הפחתת צבירת השומן התוך תאי בתאי שריר, ומשפרת את תפקוד תאי בטא בלבלב.

שינויים בהרכב חומצות שומן: עדויות מחקריות מציעות כי שומן רווי משפיע על הפחתת הרגישות לאינסולין, ואילו לשומן חד בלתי רווי ורב- בלתי רווי ישנה השפעה מיטיבה על העלאת הרגישות לאינסולין (17). דיאטות צמחוניות וטבעוניות מכילות פחות שומן רווי, ובעלות יחס גבוה של חומצות שומן רב בלתי רוויות ביחס לחומצות שומן רוויות, בהשוואה לדיאטות שאינן צמחוניות (11). ייתכן כי הפחתת כמות השומן הרווי בדיאטה ו/ או העלאת השומן החד בלתי רווי והרב- בלתי רווי בדיאטה אחראית, לפחות באופן חלקי, על הפחתת העמידות לאינסולין בדיאטות אלו. המנגנון באמצעותו חומצות שומן עשויות להשפיע על הרגישות לאינסולין אינו ברור דיו, אולם הסברה השכיחה היא כי הרכב חומצות השומן משפיע בעיקר על הרכב ממברנות התאים, וכתוצאה מכך על תפקודן של הממברנות. פגיעה זו בממברנות עשויה להשפיע על מספר תפקודים תאיים, כמו על העתקה (טרנסלוקציה) של טרנספורטרים של גלוקוז, שינוי מצב הנוזליות של הממברנה, והשפעה על חדירות יונים ועל אפיניות/קשירה של רצפטורים לאינסולין. יתכן כי להרכב חומצות השומן יש גם השפעה ישירה על התבטאות גנים ופעילות אנזימטית. עדויות נוספות מראות כי דיאטה עשירה בחומצות שומן בלתי רוויות ארוכות שרשרת – אומגה 3 ואומגה 6, עשויה לעכב ליפוגנזה בכבד, ולעודד חמצון חומצות שומן בכבד, ועל ידי כך לתרום להעלאת הרגישות הכבדית לאינסולין. ישנן עדויות מחקריות כי ייתכן וחומצות השומן משפיעות באופן ישיר על הרגישות לאינסולין ברקמות כולל בתאי שומן, כבד ושרירי השלד (כנראה על ידי השפעה על פעילות הממברנה) וכמו כן משפיעות על הייצור של אדיפונקטין. לפי רוב העדויות הקיימות, חומצות שומן רב בלתי רוויות, כגון החומצה הלינולאית, מדכאות גנים ליפוגניים ומעודדות חמצון, בעוד שחומצות שומן רוויות (בעיקר חומצה פלמיטית) גורמות להשפעה הפוכה (17).

הפחתה במאגרי ברזל: מספר מטאנליזות של מחקרים תצפיתיים מצאו קשר בין רמות גבוהות של פריטין בסרום (אשר משקפות את מאגרי הברזל בגוף), צריכה גבוהה של ברזל מסוג ,heme ועליה בסיכון לסוכרת מסוג 2 (18-20), במחקר קליני שהשווה צמחונים (אוכלי מוצרי חלב וביצים) לאוכלי בשר, כולם בריאים ורזים, נמצא כי לצמחונים היו מאגרי ברזל תקינים, אך נמוכים יותר ביחס לאוכלי בשר (רמות פריטין בסרום 35μg/l לעומת (72μg/l. בנוסף, נמצאה רגישות גבוהה יותר מובהקת לאינסולין בקרב צמחונים ביחס לאוכלי הבשר. רמות הפריטין והעמידות לאינסולין נמצאו בקורלציה חיובית (21). מחקר אחר השווה בין נשים צמחוניות לנשים לא צמחוניות לאחר חדלון הווסת, ומצא רמות פריטין נמוכות יותר באופן מובהק, ושכיחות נמוכה יותר של גורמי סיכון לסינדרום מטבולי בקרב הצמחוניות לעומת הלא צמחוניות (22). מהעדויות עולה, כי ייתכן שדיאטות טבעוניות וצמחוניות, אשר מספקות ברזל בצורת ,nonheme גורמות להפחתה במאגרי הברזל, ועל ידי כך לשיפור הרגישות לאינסולין. ישנם מספר מנגנונים פיסיולוגיים משוערים העשויים להסביר קשר זה. הברזל מהווה פרו-אוקסידנט רב עוצמה בגוף האדם, ומשתתף ביצירת רדיקלים חופשיים (ROS-reactive oxygen species). הרגישות של תאי בטא בלבלב לסטרס החמצוני אשר משרה הברזל, ושקיעתו של הברזל בתאי בטא, עשויים להוביל לאפופטוזיס, וכתוצאה מכך לעמידות לאינסולין. בנוסף, שקיעת הברזל ברקמות, עשויה להוביל לעמידות לאינסולין על ידי עיכוב של קליטת הגלוקוז בתאי שומן ושריר, והפחתת הרגישות של הכבד לאינסולין וייצור מוגבר של גלוקוז בכבד (20). למרות זאת, יש לזכור כי לא ניתן להוכיח במחקרים אלו קשר סיבתי, וייתכן כי הקשר בין הפחתת מאגרי הברזל לבין שיפור הרגישות לאינסולין, מושפע מגורמים מבלבלים אשר מקורם באופי הדיאטה.

צריכה גבוהה של מגנזיום: צריכת המגנזיום בקרב טבעונים נמצאה גבוהה באופן מובהק ביחס ללא-צמחונים (23). מגנזיום נמצא קשור עם הפחתת הסיכון לסוכרת במספר מחקרים אפידמיולוגיים. (24-27). ייתכן כי תפקידו של המגנזיום כאנטגוניסט לסידן מהווה מנגנון אפשרי, אשר עשוי להסביר קשר זה. ירידה ברמות המגנזיום התוך תאי, ועליה ברמות הסידן התוך תאי מובילות לעליה בהתכווצות שרירים, לחץ דם והתכווצות של כלי דם בלב ובמוח. ייתכן ועליה ברמות הסידן התוך תאי משפיעה לרעה על הרגישות לאינסולין בתאי שומן ושרירי השלד, ובעלת תפקיד בהתפתחות של עמידות לאינסולין, בעוד שעליה ברמות המגנזיום התוך תאי מהווה תפקיד חשוב בשיפור הרגישות לאינסולין (27).

צריכת סיבים תזונתיים
זהו מנגנון אפשרי נוסף, שכן טבעונים וצמחונים צורכים דיאטה עשירה בסיבים תזונתיים בהשוואה לדיאטות לא צמחוניות (11). ישנם מספר מנגנונים משוערים באמצעותם סיבים תזונתיים, ובעיקר סיבים מסיסי מים עשויים לשפר את האיזון הגליקמי. מנגנון אחד הינו על ידי העלאת תחושת השובע לאחר הארוחה (ייתכן שגם באמצעות עליה בהפרשת הורמונים מעודדי שובע) ועל ידי כך הפחתת הצריכה הקלורית, השגת ירידה במשקל, ושיפור הרגישות לאינסולין. מנגנון נוסף הוא על ידי עיכוב ריקון הקיבה והפחתת קצב ספיגת הגלוקוז. דרך נוספת אשר עשויה לתרום לאיזון הגליקמי היא על ידי תסיסתם של הסיבים המסיסים בקולון והפיכתם לחומצות שומן קצרות שרשרת, אשר ייתכן ומעכבות ייצור גלוקוז בתאי כבד (28). מחקרים תצפיתיים מראים קשר הפוך בין צריכת סיבים לבין היארעות של סוכרת (29), ויש להניח כי צריכה גבוהה של סיבים תזונתיים עשויה להוות, לפחות באופן חלקי, הסבר ליתרונותיהן של דיאטות צמחוניות וטבעוניות במניעה של סוכרת מסוג 2.

השפעה של מזונות שלמים מהחי על הסיכון לסוכרת מסוג 2

בשר ועוף

קיימות עדויות רבות ממחקרים תצפיתיים, אשר בחנו את הקשר בין צריכת בשר אדום שאינו מעובד (המוגדר לרוב כבקר, כבש וחזיר) ובשר מעובד (המוגדר לרוב כנקניקיות, סלמי, בייקון), לבין הסיכון להתפתחות של סוכרת מסוג 2. מספר מטאנליזות הוכיחו עליה בסיכון (של 12-15%) בצריכת כללית של בשר (30-32), (של 12-21%) בצריכת בשר אדום (30,31,33), ותוצאות עקביות וחזקות אף יותר (עליה בסיכון של 19-41%) בצריכת בשר מעובד (30-33). מחקרים חדשים יותר שלא נכללו במטאנליזות מראים תוצאות דומות (34-39), ומשלימים בסיס רחב ומשכנע של עדויות, המוכיחות קשר בין צריכת בשר אדום ומעובד לעליה בסיכון לסוכרת מסוג 2. קיימות עדויות לגבי עליה בסיכון לסוכרת מסוג 2 בצריכה של עוף אך הן מעטות (34,38). מחקר נוסף שהתפרסם לאחרונה הוכיח קשר בין שיטות הכנה של צליה באש או בישול בטמפרטורות גבוהות, הן של בשר אדום והן של עוף, לבין עליה בסיכון לסוכרת מסוג 2 (40). ייתכן כי הקשר בין צריכת בשר לבין הסיכון לסוכרת מסוג 2, עשוי להיות מוסבר לפחות בחלקו על ידי הרגלי חיים לא בריאים המאפיינים את האוכלוסייה הצורכת בשר לעומת האוכלוסייה הנמנעת מבשר (41). בנוסף ייתכן כי קיימת אי אחידות ו/או בלבול בדיווח התזונתי בהבחנה בין בשר מעובד לבין בשר שאינו מעובד. אולם, לא ניתן להתעלם מאוסף עדויות רחב, אשר מצביע על עליה בסיכון לסוכרת מסוג 2 בצריכה של בשר.
ישנם מספר מנגנונים אשר עשויים להסביר קשר זה. מנגנון מרכזי הינו משקל הגוף והשפעתו על הרגישות לאינסולין. במחקרים תצפיתיים נמצא משקל גוף גבוה יותר בקרב אוכלי הבשר. אולם, כיוון שלאחר תקנון למשקל הגוף, עדיין נשמר קשר בין צריכת בשר לסוכרת מסוג 2, ניתן להסיק כי משקל הגוף נותן הסבר חלקי בלבד לקשר זה, וכי קיימים מנגנוני השפעה נוספים. ייתכן וחומצות אמינו מסועפות שרשרת (Branched-chain amino acid) וחומצות שומן מסוימות אשר נמצאות בבשר עשויות לגרום להעלאת עמידות לאינסולין ולהפחתה בחמצון שומנים. מנגנון אפשרי אחר הוא רמות גבוהות יותר של שומן ויסצרלי בקרב אוכלי בשר, אשר גורמת לעמידות לאינסולין ולייצור ציטוקינים פרו-דלקתיים בתאי שומן ויסצרלי וברקמת שומן. מנגנון אפשרי נוסף (אשר פורט קודם לכן) הינו מאגרי ברזל גבוהים יותר בקרב אוכלי בשר, אשר נמצאו קשורים עם עליה בעמידות לאינסולין. ניטראטים ונתרן אשר מצויים בבשר מעובד, עשויים להוות הסבר לקשר בין צריכת בשר מעובד לבין העלייה בסיכון לסוכרת, וייתכן כי עליה בגורמי דלקת בהשראת אכילת בשר מספקת גם היא הסבר אפשרי נוסף. השערה נוספת מתמקדת בהבדל בין בשר אדום שאינו מעובד לבין בשר מעובד. בשר מעובד, בהשוואה לבשר אדום מכיל כמות גבוהה פי 4 של נתרן וכמות גבוהה בכ-50% של חומרים משמרים כולל ניטראטים, ניטריטים וניטרוזאמינים. בנוסף קיימים הבדלים בצורות ההכנה בין בשר מעובד לבשר אדום שאינו מעובד כמו למשל טיפול תעשייתי בטמפרטורות גבוהות. נראה כי הבשר המעובד מציג קשר עקבי וחזק יותר לסיכון לסוכרת מסוג 2, וייתכן כי הבדל זה נובע במידה רבה מכמות ה- (Advanced glycation end products) AGEs הגבוהה המצויה בו, ובייחוד מנוכחותם של ALEs (Advanced lipoxidation end products) אשר נוצרים בתהליכי עיבוד וחשיפה לטמפרטורות גבוהות. חומרים אלו ידועים כבעלי השפעה מקדמת חמצון ומקדמת דלקת, והינם בעלי השפעה שלילית על התפקוד האנדותליאלי ועל עמידות לאינסולין (41-43).

דגים ומאכלי ים
ישנם לא מעט מחקרים תצפיתיים, אשר בחנו את הקשר בין צריכת דגים ומאכלי ים לבין הסיכון לסוכרת מסוג 2. שתי מטאנליזות לא מצאו קשר בין צריכת דגים ומאכלי ים לבין סיכון לסוכרת מסוג 2 (44,45). מטאנליזה אחרת מצאה קשר חלש ולא מובהק בין צריכת דגים לעליה בסיכון לסוכרת מסוג 2 (46). מטאנליזה נוספת, אשר ביצעה אנליזה לפי אזור גיאוגרפי, מצאה תוצאות שונות באזורים גאוגרפים שונים. באנליזה שבחנה 6 מחקרים מארצות הברית נמצאה עליה מובהקת בסיכון, אך לעומת זאת, במחקרים מאירופה, אסיה ואוסטרליה לא נמצא קשר בין צריכת דגים לסיכון לסוכרת מסוג 2 (47).
מספר סברות עשויות להסביר קשר אפשרי בין דגים ומאכלי ים לבין סיכון לסוכרת מסוג 2. ישנן עדויות הקושרות בין חשיפה לנוכחות מזהמים אורגניים לבין עליה בסיכון לסוכרת מסוג 2 (48), ויתכן כי קיימת השפעה של דגים מזוהמים. דגים מהווים מקור עיקרי לחשיפה לכספית, אשר ייתכן ומשפיעה על הפרשת אינסולין באמצעות עקה חמצונית המשרה אי תפקוד של תאי בטא בלבלב (49), ונמצא כי רמות גבוהות שלה בדם קשורות בעמידות לאינסולין (50). בנוסף, יתכן כי לשיטות הכנה שונות של הדגים (כמו טיגון לעומת אידוי ובישול) ישנה השפעה על הסיכון לסוכרת. שיטות ההכנה של הדגים, כמו גם סוגי הדגים הנצרכים ורמת הזיהום עשויים להיות שונים מאד בין אזורים שונים, ולהוות הסבר להבדלים הנצפים בין אוכלוסיות שונות. באופן הפוך, קיימת השערה כי לחומצות שומן ארוכות שרשרת מסוג אומגה 3 ישנה השפעה מיטיבה על עמידות לאינסולין, בשל יכולתן לעכב נתיבי דלקת, ולדכא ביטוי גנים הקשור במטבוליזם של שומנים (51). אולם, רוב מחקרי ההתערבות המבוקרים לא מצאו קשר בין חומצות שומן מסוג אומגה 3 לבין רגישות לאינסולין (52). בנוסף, אם אכן מקור ההשפעה הוא חומצות השומן (EPA ו-DHA) אזי הקשר הנצפה היה צריך להיות חזק יותר בצריכת דגים שמנים. לא כל המחקרים הבחינו בין סוגי הדגים, ומבין המחקרים שכן עשו הבחנה, לא נמצא קשר עקבי מובהק בצריכת דגים שמנים. ניתן לסכם ולומר, כי מתוצאות המחקרים עולה, כי לא קיים קשר עקבי ומשכנע בין צריכת דגים ומאכלי ים לבין השפעה חיובית או שלילית על הסיכון לסוכרת מסוג 2.

ביצים
בשנים האחרונות בוצעו לא מעט מחקרים תצפיתיים, אשר בחנו את הקשר בין צריכת ביצים לבין הסיכון לסוכרת מסוג 2. שלוש מטאנליזות שונות התפרסמו לאחרונה וכולן מצאו קשר בין צריכת ביצים לעליה בסיכון לסוכרת מסוג 2 במחקרים אשר בוצעו בארצות הברית בלבד (53-55). המנגנונים בהם צריכת ביצים עשויה להשפיע על התפתחות סוכרת מסוג 2 אינם ברורים. מחקרים בחיות מעבדה מציעים כי דיאטות עתירות כולסטרול מעלות רמות גלוקוז בפלסמה, ומשרות היפראינסולינמיה ועמידות לגלוקוז (56), וכי עליה ברמות הכולסטרול בפלסמה קשורה עם השפעה ישירה על אי תפקוד של תאי בטא ופגיעה בהפרשת אינסולין המתווכת על ידי גלוקוז (57). אולם, מחקרים התערבותיים בבני אדם מראים תוצאות הפוכות לתיאוריות אלו. מחקר התערבות בחולי סוכרת מסוג 2 מצא כי דיאטה עשירה בכולסטרול (2 ביצים ליום) משפרת פרופיל שומנים ואיזון גליקמי ומפחיתה לחץ דם (58), ומחקרי התערבות בנבדקים בריאים הראו כי צריכה של 3 ביצים ליום למשך 12 שבועות לא השפיעה באופן מובהק על רמות גלוקוז בצום (59-60) ועל עמידות לאינסולין (60). יתכן כי הקשר החיובי, אשר נצפה בארצות הברית בלבד, נובע מגורמים מבלבלים שמקורם בהרגלי חיים פחות בריאים (כמו עישון, חוסר בפעילות גופנית ודפוסי אכילה) ועשוי גם להיות קשור עם דפוסי אכילת ביצים ביחד עם בייקון או בשר מעובד.

מוצרי חלב
מחקרים תצפיתיים רבים בחנו השפעה של צריכת מוצרי חלב על הסיכון לסוכרת מסוג 2, ומספר מטאנליזות, אשר התפרסמו בעשור האחרון, הוכיחו השפעה של צריכת מוצרי חלב על הפחתת הסיכון לסוכרת מסוג 2. נמצאה הפחתה מובהקת מתוקננת בסיכון (של %3-14) בצריכה כללית של מוצרי חלב (61-64), כאשר חלק מהמטאנליזות מציעות כי צריכה גבוהה מ-200 גרם ליום אינה משפרת את הפחתת הסיכון (62-63). בנוסף נמצאה הפחתה מובהקת מתוקננת בסיכון (של 9-18%) בצריכת מוצרי חלב דלי שומן (58-60), הפחתה מובהקת מתוקננת בסיכון (של 8-20%) בצריכת גבינה (62-63), והפחתה מובהקת מתוקננת בסיכון (של 14-17%) בצריכת יוגורט (61,64-65).
ישנן תיאוריות רבות, העשויות להסביר את ההשפעה המיטיבה של צריכת מוצרי חלב על הסיכון לסוכרת מסוג 2. מוצרי חלב מהווים מקור חשוב לסידן, ויטמין D, חלבון ומגנזיום. מחקרים בחיות והן מחקרים בבני אדם הראו כי סידן מעלה הפרשת אינסולין, והינו חיוני עבור רקמות המגיבות לאינסולין כמו שרירי השלד ורקמת השומן, וייתכן כי הוא מפחית עמידות לאינסולין. בנוסף, מוצרי חלב מסוימים מועשרים בוויטמין D, אשר ייתכן ואחראי על הפחתת הסיכון לסוכרת באמצעות השפעה על הפרשת אינסולין והפחתת העמידות לאינסולין (66). מנגנון אפשרי נוסף הוא על ידי השפעת חלבוני whey, אשר במודלים של חיות נמצא כי הם מעורבים בהפחתת משקל גוף והעלאת הרגישות לאינסולין (67). בנוסף, מוצרי חלב מהווים מקור למגנזיום, אשר במחקרים אפידמיולוגיים נמצא קשור עם הפחתת הסיכון לסוכרת (26), ונמצא קשור במספר מחקרי התערבות עם שיפור הרגישות לאינסולין (27). מנגנון נוסף שיכול אולי להסביר את ההשפעה החיובית של יוגורט על הפחתת הסיכון לסוכרת מסוג 2 הוא נוכחות החיידקים, אשר נמצאו במחקרי התערבות בעלי יכולת לשפר סטטוס חמצוני, רמות סוכר בצום (68) ופרופיל שומנים (69) בחולי סוכרת.

השפעה של מזונות שלמים מהצומח על הסיכון לסוכרת מסוג 2
הדיאטות הצמחוניות והטבעוניות עשירות במזונות מהצומח, וישנן עדויות רבות לגבי היתרונות שלהם על הפחתת הסיכון והפחתת גורמי סיכון לסוכרת מסוג 2.
צריכה גבוהה של ירקות ופירות, בעיקר פירות מסוימים (פירות יער, אוכמניות ענבים וצימוקים, תפוחי עץ ואגסים), עלים ירוקים, ירקות צהובים ומצליבים, נמצאה קשורה עם הפחתת הסיכון לסוכרת מסוג 2 (70-72). ישנן לא מעט עדויות המוכיחות קשר בין צריכת דגנים מלאים (73-75) וסויה (76) והפחתת הסיכון לסוכרת מסוג 2. לעומת זאת, צריכה של אורז לבן (74,77) ותפוחי אדמה (במיוחד צ'יפס מטוגן) (78) נמצאה קשורה לעליה בסיכון לסוכרת מסוג 2. העדויות לגבי הקשר בין צריכת אגוזים להפחתת הסיכון לחלות בסוכרת מסוג 2 אינן עקביות. מטאנליזה אחת מצאה קשר בין צריכת אגוזים והפחתת הסיכון לסוכרת (79), אך מספר מטאנליזות אחרות לא מצאו קשר כזה. למרות זאת נמצאו בהן עדויות מחקריות לא מעטות המוכיחות השפעה בריאותית מיטיבה של אגוזים על תחלואה כרונית ועל גורמי סיכון לסוכרת מסוג 2 (80-83).
קיימים הסברים רבים להשפעה האפשרית של מזונות מהצומח על הפחתת הסיכון לסוכרת: תכולה קלורית נמוכה ותכולת סיבים גבוהה, אשר גורמת להפחתת כמות האנרגיה היומית ולהשפעה מיטיבה על משקל הגוף, כמו גם תכולה גבוהה של פיטוכימיקלים בעלי פוטנציאל ביואקטיבי גבוה. מזונות מהצומח עשירים בחומרים בעלי השפעה אנטיאוקסידנטית – ויטמינים, מינרלים ופוליפנולים אשר יכולים לפעול במגוון מנגנונים בגוף האדם כאנטיאוקסידנטים, כמפחיתי דלקת ובשיפור התפקוד האנדותליאלי (84-89).

לסיכום
מהעדויות המחקריות עולה באופן עקבי ומשכנע, כי דפוסי דיאטה צמחוניים וטבעוניים קשורים עם הפחתה בסיכון לפתח סוכרת מסוג 2. נראה כי קיימות עדויות רבות ומשכנעות לפיהן קיים קשר עקבי בין צריכת בשר אדום, ועוד יותר מכך, בין צריכת בשר מעובד, לבין עליה בסיכון. אין עדויות עקביות ומשכנעות לגבי הקשר בין צריכת עוף, דגים ופירות ים וביצים לסיכון לחלות בסוכרת מסוג 2. לעומת זאת קיימות עדויות עקביות, המוכיחות כי צריכת מוצרי חלב מפחיתה את הסיכון לסוכרת מסוג 2.
מסקנות אלו מבוססות על מחקרים תצפיתיים, ולכן חשוב לקחת בחשבון את מגבלותיהם (הטיות אפשריות של גורמי סיכון והרגלי חיים על התוצאות והבדלים מתודולוגיים בין מחקרים שונים).
על מנת לנסות להבחין בין ההשפעה של אורחות חיים לבין ההשפעה של מזונות מהחי על הסיכון לסוכרת מסוג 2 מעניין לבחון את השפעתם של סוגי דיאטה אחרים. הדיאטה הים-תיכונית ודיאטת DASH, שאינן דיאטות צמחוניות, קשורות אף הן עם הפחתת הסיכון לסוכרת מסוג 2. שתי הדיאטות מאופיינות בצריכה מרובה של מזונות מהצומח, צריכה של מזונות שלמים ולא מעובדים, צריכה מתונה של מוצרי חלב/ מוצרי חלב דלי שומן בהתאמה, וצריכה נמוכה של בשר אדום. גם דפוסי דיאטה שקולים (Prudent patterns מבוססים על פירות, ירקות, קטניות, דגנים אגוזים, דגים ומוצרי חלב דלי שומן) ביחס לדפוסי דיאטה מערביים, הכוללים צריכה גבוהה של ירקות, פירות, דגנים מלאים וקטניות, אגוזים, דגים ומוצרי חלב, והמעטה בצריכת בשר אדום, דגנים מעובדים ומשקאות ממותקים, נמצאו קשורים להפחתת הסיכון. לעומת זאת, בעוד שדיאטות דלות פחמימות אך עשירות בחלבון ושומן מהצומח קשורות בהפחתת הסיכון לסוכרת מסוג 2, דיאטות דלות פחמימות ועשירות בחלבון ושומן מהחי נמצאו קשורות עם העלאת הסיכון לסוכרת מסוג 2 (90). עדויות מחקריות אלו מחזקות את הקשר בין צריכה מרובה של מזונות שלמים מהצומח והמעטה בצריכת בשר אדום ומעובד לבין הפחתת הסיכון לסוכרת מסוג 2.
לסיכום, נראה כי בחירה בדיאטה צמחונית או טבעונית, אשר מבוססת על מזונות מלאים ולא מעובדים, כמו גם צריכה מרובה של מזונות מהצומח (ירקות, פירות, דגנים מלאים, קטניות ואגוזים), צריכה של מוצרי חלב (יתכן כי בעיקר מוצרי חלב דלי שומן ויוגורט), והפחתת הצריכה של בשר אדום ומעובד, עשויים להיות בעלי תועלת במניעה של סוכרת מסוג 2.