על הקושי של המתבגרים והמתבגרות במלחמה

מתבגרים בימי מלחמה עלולים להיות עניין מתעתע. יש תחושה שצריך לדאוג להם פחות כי הם גדולים, יש להם חברים, הם מבינים מה קורה, הם מסתדרים. הם הרי נראים כמונו, הם בגובה שלנו או עברו אותו – אבל זה לא נכון. מתבגרים הם עדיין ילדים, והם זקוקים לתשומת לב מיוחדת מאיתנו.

גיל ההתבגרות הוא תקופה סוערת, לא יציבה ומציפה רגשית – ולכן תקופת המלחמה עשויה לטלטל מתבגרים יותר מאת אחיהם הצעירים, מאחר שהחוויה הרגשית שלהם עוצמתית הרבה יותר.

בגיל ההתבגרות הכל משתנה, ומהר. הגוף, הקול, מצב הרוח. אפשר לדבר איתם על הדברים הכי משמעותיים של החיים ואז שניה אחרי כן הם יעברו ליד האח הצעיר ויקניטו אותו. הם לא מטורללים, זה פשוט המצב, ככה בדיוק נראה הגיל הזה וככה נראית הסערה. מה שמעניין מתבגרים משתנה כל הזמן גם בימים רגילים, לא רק בימי מלחמה, הם מרגישים את העולם בעוצמה גבוהה.

עד כמה גבוהה? נניח שאתם דואגים למשהו מאחת עד עשר – אז הסקאלה של מתבגרים היא אחת עד מאה, והם עוברים מבחינה רגשית מאפס למאה בשנייה אחת. לפעמים זה מרגיש כאילו אין להם פרופורציות, אבל אלו פשוט הפרופורציות של הגיל הזה.

בימי המלחמה, אם האבא או הרח מגויסים ונלחמים ואנחנו, ההורים, דואגים – המתבגרים דואגים בעוצמה הרבה יותר גבוהה, ויש להם הרבה פחות דרכים להתמודד עם הדאגות האלו מאיתנו. אחת הדרכים שכן יש להם – ואם אתם הורים למתבגרים בטח נתקלתם בה – היא להסתגר בחדר שלהם. מתבגרים זקוקים לשקט שלהם, בחדר שלהם, משום שזמן העיבוד הרגשי שלהם ארוך יותר משלנו. אז החדר הפרטי הוא המקלט שלהם, הוא המקום שהו הם יכולים ״לכבות״ את העולם כשהוא נעשה יותר מידי לחוץ, אינטנסיבי, מדאיג או מפחיד. הם זקוקים למרחב הפרטי ולשקט כדי שיוכלו לחשוב על הכל או על כלום.

הנטייה הטבעית שלנו היא לדאוג לילדים הצעירים כי הם, ובכן, קטנים יותר, אבל הדאגה שלנו עלולה להוות עוד גורם לחץ על המתבגר, שיכול לחשוב שאם אנחנו כל כך דואגים ולחוצים, אין צורך שהוא יעמיס עלינו גם את המחשבות או הדאגות שלו. זה עלול לגרום למתבגר להתכנס עוד קצת פנימה, לעולמו, ואנחנו בטעות חושבים שהוא בסדר, הוא מסתדר.

הדבר שהכי חשוב להבין לגבי מתבגרים, הוא שהם זקוקים לכם, להורים שלהם. הם צריכים לשתף אתכם במה שעובר עליהם, במחשבות המדאיגות שעוברות בראשם. גם אם לפעמים זה נראה הפוך, שהמתבגרים דוחים הצעה שלנו לחיבור איתם, לחיבוק איתם ושהעצות שיש לנו לתת בימים האלה לא רלוונטיות עבורם – זה לא נכון.

הנה כמה דרכים לתקשר עם מתבגרים בזמן המלחמה, ולהוות עבורם משענת ומקור תמיכה:

1. הזמנה לקשר. פעם ביום, אחת לפחות, תדפקו על דלת חדרם. תביאו אתכם כוס תה או קפה, תחתכו להם את הסלט הקצוץ שהם אוהבים או תשטפו פירות חתוכים, ותגידו להם שבאתם להיות איתם קצת. תשאירו את הנייד מחוץ לחדר ותשאלו בפשטות ובישירות – ״מה קורה אהוב שלי? איך אתה?״

אם הם צופים בטלוויזיה, שבו לצפות איתם, רק לעשר דקות. אם הם עסוקים במשהו רק שבו, במרחב שלהם, אחרי שקיבלתם אישור להיכנס. רק תהיו. לאט לאט ומיום ליום, אתם תראו שהם יפתחו אליכם. וגם אם לא, הם ידעו שאתם שם. בשבילם. הזמנה לקשר יכולה להיות גם הודעת וואטסאפ מכם, סתם ככה באמצע היום. שלחו להם שיר או הודעה עם שלוש המילים שהם הכי רוצים וזקוקים לשמוע – ״אני אוהבת אותך״.

2. הזמנה לעזרה. גם בלי מלחמה המתבגרים מתמודדים עם המון לחצים: הלימודים, החברים, דימוי הגוף, ההישגים. יש להם המון עומס ודאגות ולעתים הם מפספסים או לא מתעוררים, ופוגשים פנים כועסות או מאוכזבות שלנו. כאלה קשים כשיש לנו כל כך הרבה דברים על הראש, אנחנו מצפים שהם לא יעמיסו עלינו מטלות אלא דווקא יקלו ואם אפשר גם יעזרו. אבל זה טבעי שגם הם זקוקים לעזרה מדי פעם, אז אם הם לקראת מבחן או עבודה – תשאלו אם הם מסתדרים ותציעו עזרה. אם הם קמו מאוחר – תגידו להם שזה בסדר, זה קורה, ותציעו להכין להם סנדוויץ או כוס משקה חם.

3. הזמנה לדבר על מה שהם מרגישים. תבדקו מה עובר להם בראש. אם יש להם אח בצבא או הורה במילואים, הם עלולים להיות מודאגים וחרדים, בדיוק כמוכם אבל בהבדל אחד – הם הילדים. ספרו להם איך אתם מתמודדים או מה אתם עושים כשהדאגה מתגברת, תזכירו להם שעל אף שהמצב הזה נמשך זמן ארוך, הוא לא יימשך לנצח. תשאלו אם הם מצליחים בכלל להתרכז בלימודים כשהם כל כך דואגים, תגידו להם שאתם יודעים ושאתם פה עבורם.

4. הזמנה להקשבה. המתבגרים שלנו עסוקים בחברים שסובבים אותם, אבל גם בסוגיות פילוסופיות ובאימוץ אידיאולוגיות. מתבגרים רבים הופכים פתאום לצמחונים או מפתחים דיעה פוליטית נחרצת, בטח בימים האלה של מלחמה. האתגר שאנחנו חווים כמדינה וכעם יכול להאיץ ולהקצין עמדות, ועל אף שזה יכול להיות קשה לפעמים, חשוב שנהיה נהיה פתוחים לדון איתם ולהקשיב להם, גם כשאנחנו לגמרי לא מסכימים איתם. השאלה הכי מסקרנת שתוכלו לשאול אותם היא ״אם אתה היית חבר בממשלה, מה היית עושה אחרת?

5. הזמנה למשמעות. מוחם של המתבגרים חריף וחד ויש להם המון רעיונות. עודדו אותם ליזום, להתנדב, לתמוך במישהו. ואם הם כבר עושים – תתעניינו בשמות של האנשים שלהם הם עוזרים, במה בדיוק הם יוזמים או איפה הם היו היום. אתם תשאלו, הם אולי יענו. זה לא משנה מה תהיה מידת שיתוף הפעולה שלהם, העיקר שהם ירגישו את זוג העיניים שלכם מביט בהם, רואה אותם באמת.

אלו חמש הצעות, אבל המכנה המשותף לכולן הוא תקשורת, קשר וקרבה – הם אלו שיאפשרו לכם לדעת מה קורה איתם, ויאפשרו להם לדעת שלא משנה מה, יש להם אתכם.

לכל התכנים