אחורה, קדימה: התמודדות עם רגרסיות

הילדה כבר גמולה ממוצץ אבל פתאום חזרה אליו, או לטיטול, או לשמיכי, או לישון אתכם במיטה? מדובר ברגרסיה, והיא נפוצה בקרב ילדים בזמן מלחמה ועלולה להופיע גם אצל מתבגרים.

מה זו בעצם רגרסיה ולמה ילדים חווים אותה ביתר שאת דווקא בימי מלחמה? רגרסיה היא חזרה להתנהגות שהילד כבר התקדם ממנה, והיא מאפיינת מצבים של חוסר וודאות וחוסר ביטחון שמובילים לדריכות וחרדה. במצבים כאלו, ילדים יכולים למצוא את הביטחון והרוגע ב”דבר האחרון” שהעניק להם אותו.

כלומר, אם זה המוצץ שפעם הרגיע אותו ומאז הוא נגמל ממנו, הוא יכול לחזור אליו. אם זה הטיטול, או השינה המשותפת עם ההורים – כל האופנים שבהם הוא זוכר את עצמו בטוח ורגוע יותר. זה יכול להתבטא בדרכים נוספות שלכולן יש מכנה משותף – הילד מחפש ביטחון.

אצל ילדים צעירים, מתחת לגיל שש, הרגרסיות מתרחשות בכל מקרה. ככה נראה תהליך ההתפתחות שלהם – צעד אחד קדימה ואז אחד לאחור. גם במקרים הנפוצים, הרגרסיות מתרחשות כשהילד חש חוסר ביטחון וכששינויים גדולים מתרחשים בחיים. לדוגמה כשמתווסף למשפחה אח חדש, כשהילד מחליף גן או אפילו שהתחלפו אנשי צוות בגן, כשאבא או אמא נוסעים לחופשה ובוודאי כשאחד ההורים במילואים.

כמובן שאם אתם משפחה שפונתה מביתה, הרי שכל הסביבה המוכרת והבטוחה השתנתה והאופק עוד לא ברור, ומדובר בכר פורה לרגרסיות בקרב ילדים.

רגרסיה יכולה לבוא לידי ביטוי בחזרה למוצץ, לחיתולים, ל”שמיכי” או לשינה משותפת איתנו ההורים. לעתים היא מתבטאת בדיבור תינוקי “יללני” או בבקשה שינהגו בילד כתינוק. אם נולד אח חדש, הילד יכול אפילו לחזור לזחול. אז לפני הכל, אני רוצה להזכיר לכם שזה לא יימשך לנצח. רגרסיה, מטבעה, היא זמנית.

אבל זה לא אומר שאין מה לעשות או איך לעזור לילדים שלנו. אם נחזיר לילד את הביטחון, לאט לאט נוכל לראות הפחתה של הרגרסיה. איך עושים את זה? ובכן, זו עבודה, אבל היא לא מורכבת או מסובכת אלא מורכבת מטריקים פשוטים ויעילים שיחזירו לילד את תחושת ההתמצאות והביטחון בעולם.

1. שידור חוזר: אם הילד רוצה לקרוא שוב את אותו הספר או לצפות שוב ושוב באותו הפרק בדיוק, זה בגלל שזה מקנה לו ביטחון. אפשרו את זה. הידיעה מה יקרה בעמוד הבא, מה תאמר הדמות בחלק מסוים בסיפור ואיך הכל יסתיים, עוזרת להשבת הוודאות לילד. גם אנחנו נהנים לא מעט משידורים חוזרים בטלוויזיה, לכולנו השגרה מעניקה ביטחון.

2. סדר ביום עושה שקט בלב: לא משנה כמה כאוטי המצב, שגרות קטנות מעניקות ביטחון. הקפידו על פעולה שתתרחש באותו אופן ובכל יום. דוגמאות? בבקשה: ריטואל די.ג׳יי בוקר. שבו עם הילדים לבחור חמישה שירים שילוו את התארגנות הבוקר ונגנו אותם בקביעות. או למשל – טקס פרידה קבוע לפני המסגרות: אמרו את אותו משפט והחביאו לילד נשיקות בכיסים בכל יום. טקס תה קבוע אחרי החזרה מהמסגרות, או צפיה משותפת בפרק בסדרה בכל ערב. קיפול כביסה משותף או סידור הבית יחד, או אפילו טקס צילום תמונה משפחתית משותפת ופרועה. בתוך הכאוס, כל טקס כזה הוא עוגן שנוסך ביטחון בילד, וגם בכם.

3. הטרמה, מלשון טרם, טרום: מה שנותן לנו ביטחון כמבוגרים הוא תכנון. אנחנו יודעים לאן אנחנו הולכים מחר ומה אנחנו עושים היום אחה״צ. הילדים שלנו, הרבה פעמים, לא מקבלים עדכון מאיתנו, גם כשאנחנו עושים דברים לרווחתם ולהנאתם. ולכן ההמלצה היא לספר להם מה עומד לקרות. תארו להם את סדר היום: מי בא לאסוף מהגן ולאן הם ילכו, ואם הם הולכים לגינה אז עד מתי, ומה נאכל בערב, והאם יש זמן לאמבטיה ארוכה היום או דווקא קצרה ומתי אבא או אמא חוזרים מהעבודה. כשילד יודע מה עומד לקרות הוא מרגיש מידה מסוימת של שליטה, ושליטה מקנה רוגע.

4. חוג אבא אמא: החוג הכי חשוב של הילדים שלנו הוא הזמן שאנחנו מבלים איתם. נכון, בימים כאלו ההתחייבות על יום קבוע ושעה קבועה עם הילד, במיוחד אם אין עזרה או אחד ההורים לא נמצא, היא לא פשוטה. אבל מה כן אפשר לעשות? להקדיש מדי יום, לכל אחד מהילדים, עשר דקות אישיות ונפרדות מאחיו. זה זמן מצוין לשחק דאבל או דוקים, להתאפר ביחד, להכין שוקו עם קצפת ואם מדובר במתבגר או מתבגרת – עשר דקות לשוחח על משהו, לשמוע שיר של הזמר האהוב עליהם, לשתוק יחד, להיות בקרבה ואינטימיות.

התקופה הזאת של המלחמה מרגישה כמו נצח, היא ארוכה ומתישה. אנחנו יודעים שהיא תיגמר בסוף, שהחיים ישובו למסלולם, אבל לפעמים הדרך הזו נראית אינסופית. הדבר החשוב לזכור הוא שאמנם חסרים לנו הרבה דברים בימי המלחמה, אבל יש לנו אחד את השני.

לכל התכנים