הורים במילואים: איך מתמודדים עם הגעגוע?

אחת התופעות המרכזיות במלחמה הזו היא שירות מילואים נרחב, פעמים רבות ממושך מאוד. יש כרגע במדינה המון ילדים שאחד ההורים שלהם – ברוב המקרים אבא אבל גם המון אמהות – נמצאים רחוק מהם, במילואים. הילדים, באופן טבעי, מתגעגעים. איך נעזור לילדים להתמודד על הגעגועים ולהקל עליהם?

הדבר הראשון שחשוב להבין הוא שעד גיל 6 אין לילדים יכולת להבין מושגים מופשטים – וזמן הוא מושג מופשט. ולכן, כשהם שואלים מתי אבא או אמא יחזרו, התשובה ״בעוד שבוע״ לא עוזרת להם. הם לא יודעים מתי זה עוד שבוע, ולכן נשמע אותם שואלים המון פעמים ״אז היום אבא חוזר?״ ״אז היום?״.

הילדים בעצם לא מבינים מה קורה ומתי הם יראו שוב את אבא או אמא, מה שמוביל אותם לתחושת חוסר שליטה ולחץ.

כדי להפוך את מושג הזמן למוחשי עבור ילדים, הכינו טבלה של שבוע או שבועיים וסמנו יחד עם הילד את הימים שחולפים. אם אבא אמור לחזור בעוד שבוע, סמנו בטבלה מתי זה ״עוד שבוע״. על כל יום שעובר סמנו יחד איתו V.

אם אמא רופאה והיא בארבע משמרות השבוע, סמנו בטבלה או בלוח השנה באיזה יום אמא במשמרת, מתי היא תהיה בבית ומי יהיה עם הילדים בערבים שבהם היא איננה. ככה התחושה של הילד יכולה להתחלף מחוסר אונים למידה מסוימת של שליטה, או לפחות להבנה שתסייע לו להירגע. אם אבא במילואים ואתן לא יודעות מתי הוא חוזר, תגידו רק את האמת הפשוטה – ״אני לא יודעת״ ושאתן מבטיחות לומר ברגע שתדעו.

הנה כמה פעילויות שיקלו עליכן ועל הילדים:

תנו שם למה שהילד מרגיש: תשאלו אותו – אתה מתגעגע לאבא? אם הוא מראה סימני דאגה תשאלו – אתה דואג לאבא? אל תחששו שאתן מכניסות לו רעיונות לראש, כי הענקת השם כבר מרגיעה את הילד, הוא מרגיש מובן, הוא מרגיש שרואים אותו.

תנו לו להבין שמה שהוא מרגיש נורמלי: תאמרו בקול ״אתה צודק, גם אני מתגעגע לאמא מאוד, זה דבר טבעי להתגעגע, כשאנחנו לא רואים כמה ימים מישהו שאנחנו אוהבים אנחנו מתגעגעים״.

עזרו לו לקחת שליטה: המצב שאנחנו נמצאים בו הוא חסר שליטה, אנחנו לא יודעים מה קורה ועד מתי זה ימשך, אבל אנחנו יכולים לשאול את הילד ״מה יכול לעזור לך?״. השאלה יכולה להשיב לו תחושת שליטה, ולפעמים אפילו יש להם רעיונות ממש מעולים. ואם לא, הנה כמה רעיונות לדברים שאפשר לעשות כשמתגעגעים לאבא או, כמובן, לאמא:

לצייר ביחד: אפשר לצייר לאבא או אמא ציור ולתת להם כשישובו, ואפשר לצייר בכל יום וליצור אלבום יפה שאותו הילד יעניק להורה כשישוב.

לצלם תמונה: אפשר לצלם מדי יום תמונה להורה שבמילואים, ולהראות לו אותה כשהוא חוזר. הפכו את זה לפעולה קבועה ויומיומית שבה הילד מצלם משהו שהוא עשה היום, זה יכול להיות פאזל שסיים להרכיב או בגד שלבש בעצמו.

כותבים ביחד: קחו מחברת והניחו אותה במקום נגיש, ובכל יום כתבו עם הילדים מה קרה להם היום וחשוב להם לספר להורה כשישוב.

מצלמים סרטון: לעתים לצלם, אפילו רק דקה או שתיים שבהן הילד מספר מה עבר עליו היום, קל יותר מלכתוב מכתב, וההורה שבמילואים ישמח לקבל סרטונים.

יש עוד דרכים שיסייעו לנו להנכיח את ההורה החסר:

זיכרון רגשי: הסתכלו באלבום התמונות המשפחתי והיזכרו בחוויות משותפות עם ההורה שבמילואים, תנו לילד להיזכר ולספר על החוויה. הזיכרון הרגשי המתוק יקהה במעט את הגעגוע.

מגע רגשי: גרי צ׳פמן בספרו ” 5 שפות של אהבה”, מציע לילדים שזקוקים למגע, מגע רגשי באמצעות פריט של האהוב שאליו מתגעגעים. זה לא מגע אמיתי, אבל זה הכי קרוב אליו. בחרו פריט לבוש של ההורה, חולצה או כובע, ובכל פעם שהילד מתגעגע הוא יכול לחבוש את הכובע או ללבוש את החולצה כדי להרגיש את ההורה קרוב אליו.

דמיינו ביחד: לפעמים אנחנו יכולים לתת לילד בפנטזיה את מה שאנחנו לא יכולים לתת לו במציאות. אפשר לשאול את הילד – אם אבא היה כאן, מה היינו עושים איתו? היינו רואה איתו סרט? איזה סרט? והיינו מכינים יחד פופקורן ואוכלים? או חותכים פירות? מה היית מעדיף? אפשר להשאיר את זה בפנטזיה ואפשר לשאול אם הוא רוצה לראות סרט או לחתוך פירות עם סבתא, או איתך. במילים אחרות – עם מי שכן נמצא כאן.

תנו לילד אופק ותקווה: אנחנו לא יודעים מתי אבא חוזר, אבל כבר אפשר לדמיין מה נעשה יחד כשהוא יחזור ולכתוב את זה. אל תקלו ראש בכתיבת הדברים שהילד ירצה לעשות עם אבא, עצם הכתיבה גורמת לו להרגיש שהוא מובן והצורך שלו מקבל מענה רציני. כתבו יחד את מה שיקרה אחרי שאבא יגיע – הוא ינוח קצת, יתקלח ואז יוכל להקדיש לו זמן.

אם ההורה עתיד לצאת למילואים, או הגיע הביתה ושוב יוצא – לפני היציאה אפשר לצייר את קווי המתאר של כף היד של ההורה ושל הילד ולכתוב “אנחנו תמיד ביחד יד ביד”. אפשר גם להכין 2 צמידים זהים, אחד ההורה יענוד ואחד הילד וכל פעם שיתגעגעו יגעו בצמיד.

אפשר גם להשתמש במנטרה שאתם אומרים לאורך היום ומחזקת אתכם, למשל: “אנחנו מחוברים בלב” או כל מנטרה אחרת שמעבירה את המסר שגם אם אנחנו לא ביחד פיזית אנחנו ביחד במחשבה.

יש כאן לא מעט רעיונות, אבל תמיד עדיף לשאול קודם כל את הילד מה יעזור לו, כי יכול להיות שיש לו פתרון מעולה שאפילו לא חשבנו עליו ושיותר מדויק לו ולצרכים שלו. ובכלל, כששואלים את הילד שאלה, מחזירים אליו חזרה את חוויית השליטה, מגדילים לו את תחושת הביטחון, העצמאות והמסוגלות.

ולסיום: לעתים ילדים מאוד מתגעגעים, אבל כשההורה שבמילואים מתקשר הם כועסים, בורחים ולא רוצים לדבר איתו. השיחות לעתים דווקא מציפות את הגעגוע, החסר והכעס.

חשוב להיות קשובים לצרכי הילד ואם הוא לא רוצה לדבר עם ההורה – כבדו את זה. ההורה יכול לשלוח סרטון או הודעה קולית שהילד יראה או יאזין כשיתאים לו וכשיבחר בכך. גם פה חשוב לתת לילד את הבחירה והשליטה ולחזק אותו שהוא יודע הכי טוב מה נכון לו.

לכל התכנים