משחק זה לא רק כיף, הילדים זקוקים לזה

דמיינו שיש לכם חלון דרכו אתם יכולים להציץ לעולמו של הילד שלכם. הייתם מעוניינים בכך? אז אספר לכם שהחלון הזה קיים, וקוראים לו זמן משחק.

מחקרים מראים שלהרבה הורים קשה לשחק עם הילדים שלהם. שזמן משחק משפחתי חופשי הוא אומנות שהולכת ונעלמת, ושהורים מרגישים שלשבת ולשחק משחק חופשי עם ילדים זה בזבוז זמן.

במקביל, מחקרים מראים שוב ושוב כמה ילדים זקוקים ומשוועים לזמן איכות 1 על 1 עם ההורים שלהם וכמה זמן כזה תורם להתפתחות הרגשית והחברתית שלהם ולהכנה שלהם לחיים הבוגרים.

אחד המחקרים המשמעותיים שנעשו על הקשר בין התנסויות בילדות לבין בריאות נפשית, בדק במשך 42 שנה מה משפיע על בריאות נפשית של ילדים. אחד הממצאים החשובים הראה שילדים שלא שיחקו משחק ספונטני בילדותם גדלו להיות מבוגרים לא מסתגלים המתמודדים עם בעיות רגשיות רבות ושמשחק חופשי הוא קריטי להתפתחות חברתית, ליכולת התמודדות עם לחץ ולהתפתחות כישורים קוגניטיביים כמו פתרון בעיות.

כל רגע בו נשחק עם הילדים שלנו חשוב. אני רוצה להציע זמן משחק מיוחד בו תפגשו את הילדה שלכם 1 על 1, פעם בשבוע לחצי שעה. חצי שעה בלי הפרעות של אחים או טלפון, בו אתם תכינו ערכת משחק איתה תשחקו רק בזמן המשחק המיוחד, ותקפידו על קיום המפגשים האלו כל שבוע. בתוך עומס החיים, הימים הארוכים מלאי העבודה, סידורים והסעות לחוגים, לקבוע חצי שעה בשבוע יכול להיות לא פשוט אך ממש קריטי לבריאות הנפשית של ילדכם.

בזמן המשחק המיוחד הילדה נפגשת עם ההורה במרחב בטוח בו היא יכולה לשחק ולעבד תכנים מעולמה הפנימי באופן לא מאיים, ללא בחינה של ההיגיון או חשיפה ומודעות. וכך בעצם היא מספרת להורה מה קורה לה באמת ומפתחת בו אמון מלא. המשחק המשותף מאפשר להורה הבנה עמוקה של הילדה, הוא מצטרף אליה למשחק אם היא מזמינה אותו לשחק ובשאר הזמן נוכח באופן אקטיבי ומספק לילדה את מה שכל ילד רוצה: נראות מקסימלית.

הרבה הורים חושבים שכדי שזמן משחק עם הילד שלהם יהיה אפקטיבי התפקיד שלהם הוא לפתח את הילד, לחנך אותו וללמד אותו ולכן הם יוזמים פעילויות חינוכיות, לא מפספסים הזדמנויות ללמד ולשאול שאלות מנחות. אני רוצה לשחרר אתכם מכל האחריות הזו חצי שעה בשבוע! בזמן הזה אנו לא מלמדים, לא שואלים ולא יוזמים. פשוט תהיו שם עם הילד ותנו לו הזדמנות לתת ביטוי לעולמו הפנימי.

האתגר הגדול בנוכחות ה”נקייה” שלנו הוא החוסר שלנו בכלים והכוונה להקשבה, נוכחות שקטה ולא מחנכת, אמפתיה ושיקוף רגשות. זה לא טבוע בנו, ובדיוק כמו כל שריר, זה מצריך אימון.

לפני שנגיע לעקרונות החשובים בזמן המשחק עצמו, הקשורים בעיקר לאינטראקציה בינינו ולתקשורת, חשוב לעסוק גם במסגרת:

1. יצירת מסגרת קבועה, ודאות וציפייה: הודיעו לילד איפה תתקיים שעת המשחק ומתי – הקפידו להיות שם בזמן!
2. מקום לפגישת משחק: חדר בו יש הכי פחות הסחות דעת לילד והכי הרבה חופש מדאגות בכל הנוגע ללכלוך, קלקול וכו’.
3. הקפידו להציב שעון במקום נראה לעין. בזמן שעת המשחק אין לאפשר הפרעות: אין לאפשר שיחות טלפון ואין לאפשר הפרעות מצד ילדים אחרים.
4. ציוד בסיסי למשחק משותף: מגוון רחב של צעצועים וחומרים – דמויות מחיי היומיום, מהסיפורים או מהפנטזיה, חומרים שונים לגירוי כל החושים, ועוד: צבעים, פלסטלינה, נרות, מספריים, בקבוק של תינוק, רובה חיצים, משפחת בובות, חיילי צעצוע, מסיכה, קופסת נעליים כבית בובות, רהיטים, בובת תינוק, מכונית קטנה, שמיכה קטנה, ערכת רופאה, פלסטרים, שק איגרוף, חיות בית וחיות פרא מפלסטיק, בובת תיאטרון בובות.

יצירת מסגרת מותאמת מסודרת וקבועה חשובה על מנת לייצר אצל הילד ודאות – הוא יודע למה לצפות, ולוודאות הזו תפקיד חשוב ביצירת תחושת בטחון, רוגע, מרחב בטוח וכו’.

לא פחות חשוב מכך, זה המצב הרגשי בו אנחנו נמצאים. אנחנו ההורים שמשחקים עם הילד שלנו, על מנת להפיק מהזמן המשותף את המיטב מבחינת שיפור תחושת השייכות של הילד, אוורור רגשי, וחיבור, אנחנו צריכים לדאוג שאנחנו פנויים רגשית, ויכולים ליישם את העקרונות הבסיסיים במשחק. אז מה העקרונות החשובים כאשר אנחנו משחקים עם הילדים?

1. מנח הגוף: מקמו את עצמכם בגובה העיניים של הילד (כיסא נמוך, או על הריצפה). במהלך הפגישה שבו כאשר גופכם נוטה קדימה. הראו עניין באמצעות הבעות הפנים, העיניים ותנוחת הגוף. אל תעקבו פיסית אחר הילד בחדר, אך סובבו את גופכם ופניכם כלפי הילד כאשר הוא זז ממקום למקום. אל תעשו דבר להנחות את הילד.
2. שקפו להם רגשות, בחירות, תגובות: זוכרים את השיר של יהודה אטלס “והילד הזה הוא אני”? זה מה שכל ילד רוצה: “שיידעו כולם שיש ילד אחד בעולם והילד הזה הוא אני”. בזמן המשחק ההורה משקף לילדה את רגשותיה – “את מאוד מתרגשת לשחק איתי”, מתסכל אותך שזה לא עבד”. מתאר כמו שדרן כדורגל כל מה שהיא עושה – “את מלבישה ומסרקת את הבובה ודואגת לה”, “את מסיעה את המשפחה רחוק רחוק”.
3. המנעו מהתערבות והצעת הצעות: לדוגמה במקום לומר: “אולי תנסה לשחק בזה…”, תאמרו “אתה מתבונן במשחקים וחושב במה לשחק…” או במקום להגיד “תכניס את הכדור מהצד הזה…”, תאמרו “אתה בודק היכן אפשר להכניס את זה…”
4. נסחו מחדש שאלות כהצהרות: לדוגמה במקום לשאול: “מה אתה רוצה לעשות עכשיו?” – “אתה חושב במה לשחק עכשיו…” או במקום לשאול: “מה אתה רוצה לעשות עכשיו?” – תצהירו “אתה חושב במה לשחק עכשיו…” או במקום לשאול: “אתה רוצה שאני אעזור לך?” – “אתה מנסה לפתוח את הקופסה וזה קשה”.
5. אפשרו להם להוביל: ההורה לא שואל שאלות, לא יוזם אף פעילות, לא מבקר, שופט או משבח מה שהילדה עושה. רק משקף, מתאר, ומעודד את חוזקותיה.
6. העבירו את האחריות אליהם: ציינו בפני הילד באופן מילולי שהוא יכול לבחור במה שהוא רוצה. לדוגמה: “אתה תבחר”, “אתה תחליט בעניין זה”, “כאן אתה קובע מה לעשות”.
7. שבחו את המאמצים ולא את התוצאות: מחקרים נעשו על כך שחשוב לחזק את הדרך ולא את התוצאה, אם נחבר לאורך זמן את הדימוי העצמי רק להצלחות, הילד יחווה תסכול רב בכל פעם שנכשל. אפשר להגיד להם למשל “אתה ממשיך להתאמץ למרות הקושי…”, או “אתה יודע לבקש עזרה כשאתה זקוק לה…”או “אתה משקיע תשומת לב רבה בציור…”
8. הילד הוא הקובע: בשעת המשחק הילד חופשי לגמרי להחליט מה הוא עושה בזמן שיש לו. הילד מוביל, והמטפל מובל מבלי להציע הצעות או לשאול שאלות.
9. שחקו באופן אקטיבי עם הילד, אם הילד מבקש את השתתפותכם.
10. הציבו גבולות להתנהגויות שגורמות לכם לחוש לא בנוח. היו ברורים ועקביים לגבי מעט הגבולות שמציבים לילדה: על זמן הפגישה, על שבירה של צעצועים ועל פגיעה פיסית.
11. תנו לילד התראה של חמש דקות לפני סיום שעת המשחק. אל תפרצו את גבולות הזמן של שעת המשחק ביותר משלוש עד חמש דקות.

המטרה של המשחק, מעבר להנאה, היא לנסות להעמיד את עצמנו בעמדה שהילד מרגיש בטוח איתנו יותר, קרוב אלינו יותר, ואז זה גם משפר את היחסים וגם, בשלב מאוחר יותר, יכול לעזור לילד שלנו להתפתח רגשית, להתגבר על קשיים, להיות פחות תלותי, להכיר את עצמו יותר
וכן הלאה.

מה יקרה אם נתמיד במפגשים האלו? הרבה דברים ישתנו. בזמן המפגש הילד יחווה את ההורה בצורה אחרת מהיומיום וייהנה מקשר מקבל ואוהב ללא תנאי, הוא יוכל לבטא את מה שהוא מרגיש וחושב באופן בטוח עם הדמות שהכי חשובה לו בחיים. כתוצאה מכך אנו נראה ירידה בהתנהגויות מאגרות כמו: ירידה בחרדה, ירידה בתגובות תוקפניות, קבלת גבולות במידה רבה של השלמה והבנה. כמו כן נראה עלייה משמעותית בקבלת הילד את עצמו ואחרים, עליה בדימוי העצמי של הילד, עליה בתובנות של הילד לגבי עצמו ואחרים – ועלייה באמפתיה.

ההשקעה בזמן הזה נשמעת פשוטה, אך היא לא. כי היא לא טכנית, היא מצריכה מאתנו אנרגיה רגשית גבוהה: נוכחות אמיתית, התעניינות אותנטית, ולשים את הצרכים שלנו בצד. וזה לא תמיד קל. עם זאת, הרווח גדול, והוא עבור האנשים שהכי חשובים לנו בעולם.

בהצלחה!

לכל התכנים