המלצות תזונתיות לנשים הרות אז והיום

במשך שנים רבות רווחה האמונה שהעובר הינו "פרזיט מושלם", שיקבל מאמו את כל מה שהוא זקוק לו כדי להתפתח. המודעות לחשיבות התזונה בהריון בקהילה המדעית התחילה להתגבר במיוחד בשנות התשעים של המאה העשרים, ועמה חלה עלייה במספר המחקרים שעסקו בכך. אם בשנת 1995 התפרסמו כ-300 מחקרים בנושא תזונה והריון, הרי שבשנת 2005 התפרסמו כ-500 ואילו בשנת 2015 התפרסמו 1100 מחקרים בנושא. הזינוק העצום במחקר בתחום, במיוחד בעשור האחרון, הוביל לשינויים ולעדכונים בהמלצות תזונתיות לנשים הרות, ובחלק מהמקרים נתן תוקף מחקרי שאישרר המלצות קיימות.

עלייה במשקל בהריון
עד שנות השבעים של המאה העשרים: המלצות להגביל עלייה במשקל

כבר במאה ה-16 ייחסו חשיבות רבה לתזונת האשה ההרה, מתוך הבנה שהאם היא המקור הבלעדי לתזונה עבור העובר. במאה ה-19 הופיעה לראשונה הטענה שנשים הרות צריכות להימנע מאכילת יתר, בגלל האמונה שבכך התינוקות גדולים יותר והלידות קשות יותר. בתקופה בה תמותת נשים בלידה היתה גבוהה, וניתוחים קיסריים היו מוצא אחרון (בדרך כלל לאחר מות האם), אפשר להבין את המטרה להגביל את גודל העובר בעזרת הפחתת צריכת המזון של האם. הלך רוח זה יצר את הבסיס למחקר הראשון שהתפרסם על תזונה והריון בשנת 1901. מחקר זה הראה שהגבלת צריכת המזון במהלך ההריון הפחיתה את משקל הלידה של בנים בכ-400 גרם ושל בנות ב-500 גרם. בשנים שלאחר מכן, כאשר הבינו טוב יותר את הקשר בין מידת העלייה במשקל לבין המצב התזונתי של האם ומשקל הלידה של התינוק, החלו לתעד את העלייה במשקל של נשים הרות כחלק מהטיפול השגרתי בהריון. שמו דגש בעיקר על זיהוי עלייה עודפת במשקל, כיוון שהתייחסו אליה כאל סימן קליני של בצקת וחשש לרעלת הריון. עודדו בקרה על העלייה במשקל בהריון כאמצעי למניעת טוקסמיה, ובשנות השלושים הנחו את כל הנשים להגביל את צריכת המזון שלהן כדי לא לעלות יותר מ-6.8 ק"ג בהריון. עד מלחמת העולם השנייה, רוב המחקרים על עלייה במשקל בהריון דיווחו על עלייה במשקל של 9 ק"ג ומטה[1].

בשנות השישים המליצו בארצות הברית לכל הנשים ההרות להגביל את העלייה שלהן ל-7-9 ק"ג, ואף עודדו נשים להשתמש במדכאי תיאבון ולצרוך תפריטים דלי קלוריות כדי להגביל את העלייה שלהן במשקל2.

שנות השבעים של המאה העשרים: המלצות נדיבות יותר

בשנות השבעים מצאו החוקרים קשר בין עלייה מועטה במשקל האם לבין לידה לפני המועד ולידת תינוקות במשקל לידה נמוך. כתוצאה מכך המליצו לאמהות בשנות השבעים לעלות 9-11 ק"ג[2] ואמנם, בין השנים 1971-1980 עלה משקל הלידה הממוצע ב-60 גרם אצל לבנים וב-30 גרם אצל שחורים, והימצאות משקל לידה נמוך (מתחת ל-2500 גרם) ירדה ב-20% אצל לבנים וב-7% אצל שחורים. גורמים נוספים, שהתקיימו באותה תקופה ותרמו לעליה זאת, היו משקל גבוה יותר לפני ההריון, עלייה בגובה של נשים, יישום תכנית WIC לאספקת תוספת מזון לנשים הרות בסיכון, ירידה בעישון בהריון, וטיפול טוב יותר בהריון[3].

המלצות IOM 1990: חלוקה לפי דרגות משקל

בסוף שנות השמונים התכנסה ועדה של ה- Institute of Medicine  האמריקאי (IOM) לבקשת המחלקה לבריאות האם והילד במשרד הבריאות האמריקאי. ועדה זו נדרשה לנסח המלצות חדשות ומפורטות יותר לעלייה במשקל בהריון והמלצות תזונתיות נוספות, על בסיס הידע המחקרי שהצטבר עד אז. המלצות אלה התפרסמו בשנת 11990, ולראשונה מחלקות את ההמלצות לפי דרגות משקל שנקבעות בהתאם ל- BMI לפני ההריון. החלוקה לדרגות משקל נקבעה לפי הסטנדרטים של חברת הביטוח "מטרופוליטן" שהיו מקובלים בארצות הברית באותה עת 3.

מתבגרות ונשים שחורות צריכות לשאוף לעלייה בגבול העליון של הטווח. נשים נמוכות (מתחת לגובה 157 ס"מ) צריכות לשאוף לעלייה בגבול התחתון של הטווח.

המלצות IOM 2009: שינויים קטנים אך משמעותיים

מאז פרסום ההמלצות ב-1990 חלו שינויים משמעותיים בבריאות נשים בגיל הפריון: עלייה בשיעורי עודף המשקל וההשמנה עד למצב שבו למעלה משני שליש מהנשים בגיל הפריון נמצאות בעודף משקל או השמנה, ועלייה בשיעורי השמנת היתר החולנית. בנוסף, אוכלוסיית הנשים בארצות הברית מגוונת יותר מבחינה אתנית לעומת 1990, וחלה עלייה בגיל הכניסה להריון, כך שנשים עלולות להרות עם מצבים כרוניים ברקע כמו סוכרת ויתר לחץ דם. לאור השינויים הללו, התעורר צורך לבחון מחדש את ההמלצות הקודמות ולבדוק אם יש צורך לשנותן. בשנת 2006 התכנסה ועדה אשר פרסמה את מסקנותיה בשנת 2009[4] והן מופיעות בטבלה 1. כפי שניתן לראות, ההמלצות ברובן אינן שונות באופן מהותי מההמלצות הקודמות, הן נבדלות מהן במאפיינים הבאים:

·         מבוססות על טווחי קטגוריות ה-BMI  של ארגון הבריאות העולמי

·         כוללות טווח ספציפי וצר יחסית לעלייה במשקל עבור נשים שמנות

·         החישובים מניחים  עלייה של 0.5-2 ק"ג בשליש הראשון

·         כוללות טווח מפורט יותר של עלייה במשקל לשבוע מהשליש השני ואילך

·         בוטלה ההמלצה לנשים נמוכות לעלות פחות במשקל: הוועדה לא הצליחה לזהות עדויות שימשיכו לתמוך בהמלצה לנשים מתחת לגובה 157 ס"מ לעלות לפי
הגבול התחתון של הטווח

·         בוטלה ההמלצה עבור מתבגרות לעליה במשקל לפי הגבול העליון של הטווח: יש לחשב להן BMI, ולהתייחס לעלייה במשקל לפי אותה דרגת משקל כמו נשים
בוגרות, מתוך ההנחה שמתבגרות ייחשבו כבעלות דרגת משקל נמוכה יותר, וכך ישאפו לעלייה רבה יותר במשקל

·         בוטלה ההמלצה עבור נשים שחורות לעלות לפי הגבול העליון של הטווח: אין כרגע מידע לפיו יש ליצור המלצות שונות לקבוצות אתניות שונות, וההמלצות
תקפות לכל הנשים בארצות הברית בכל הקבוצות האתניות. הוועדה מדגישה כי ההמלצות מיועדות לשימוש בקרב נשים בארצות הברית ואפשר לייחס אותן גם
לנשים במדינות מפותחות אחרות, אך הן לא מיועדות לשימוש באזורים בעולם בהם הנשים נמוכות או רזות באופן משמעותי מהאישה האמריקאית או באזורים
בהם אין זמינות של שירותי מיילדות נאותים.

הערות: החישובים מניחים עלייה במשקל של 0.5-2 ק"ג במהלך השליש הראשון.

2013 ועד היום: נמשך הוויכוח בנושא עלייה במשקל במצב השמנה

המלצות ה-IOM מ-2009 נתקלו בתגובות שנויות במחלוקת מרופאים אשר האמינו שיעדי העלייה במשקל גבוהים מדי, במיוחד עבור נשים בעודף משקל ו/או שמנות, כאשר החשש העיקרי הוא הישארות משקל יתר לאחר הלידה. בנוסף, ההמלצות מתייחסות לנשים שמנות כאל מקשה אחת מבלי להבדיל בין דרגות ההשמנה השונות. נייר עמדה[5] של ACOG, ארגון הגינקולוגים והמיילדים האמריקאי, מסכם שההמלצות מספקות בסיס לפעולה, אך הכרחי להתאים טיפול אישי, ולהפעיל שיפוט קליני כדי לטפל בנשים בעודף משקל או בהשמנה שגדילת העובר שלהן תקינה, והן עולות פחות מההמלצות או רוצות לעלות פחות מההמלצות. בעת בחינת העלייה במשקל אצל נשים שמנות חשוב לאזן את היתרונות לאם כמו הפחתת סיבוכי הריון וסיבוכים בלידה מול סיכון לגדילה רבה מדי או מועטה מדי של העובר. עדיין דרושים מחקרים שיספקו עדויות לחידוד ההמלצות בדרגות ההשמנה השונות.

עלייה במשקל בהריון תאומים

על פי המלצות 1990 מומלץ לנשים בהריון תאומים לעלות 16-20.5 ק"ג במהלך כל ההריון3. בהמלצות החדשות מ-2009 ,שמופיעות בטבלה 2, יש המלצות מפורטות יותר לפי חלוקת דרגות משקל, פרט לנשים בתת משקל, עבורן אין מספיק מידע. ההמלצות משקפות את העלייה במשקל של נשים שילדו תאומים במועד (שבועות 37-42) במשקל של 2500 גרם לפחות.

צריכה קלורית

ההמלצות הנפוצות ביותר הן אלו של האקדמיה האמריקאית לתזונה ודיאטה, אשר מפרסמת ניירות עמדה אחת ל-6 שנים. בשנת 2014 פורסם בנוסף לנייר העמדה[6] גם נייר עבודה[7], שמקיף באופן מפורט ונרחב נושאים רבים בתזונה בהריון, מעבר למה שהופיע בניירות עמדה קודמים. נייר העמדה בתוקף עד סוף שנת 2018.

הריון יחיד

בנייר העמדה משנת 2002[8] המליצו על צריכה קלורית של 2500-2700 קק"ל ליום עבור רוב הנשים, עם הסתייגות שיש להתחשב ב-BMI  לפני ההריון, קצב העלייה במשקל, גיל האם והתיאבון בהתאמת המלצה זו למטופלת. בנייר העמדה משנת 2008[9] המליצו על טווח שונה של 2200-2900 קלוריות ליום עם אותן הסתייגויות. כמו כן, ציינו כי על פי ה-DRI, צרכי האנרגיה המשוערים (EER) בשליש הראשון אינם שונים מצרכי האנרגיה של אשה שאינה הרה, ולכן מומלצת תוספת של 340 קלוריות בשליש השני ו-452 בשליש השלישי. בנייר עמדה זה המליצו על בניית תפריט על פי פירמידת המזון.

בנייר העבודה העדכני7 חוזרים על המלצת תוספת קלוריות רק מהשליש השני עם 340 קלוריות בשליש השני ו-452 בשליש השלישי. כמו כן מציגים את הנוסחה לחישוב צרכי האנרגיה של האשה:

שליש ראשון = EER  לפני ההריון + 0

שליש שני = EER לפני הריון + 340

שליש שלישי = EER לפני הריון + 452

EER  לפני ההריון =

)] 354-(6.91x age [y])+ PA x[(9.36x weight [kg] + 726 x height [m]

PA הוא מקדם הפעילות הגופנית וערכו נקבע כך:

1        עבור אורח חיים יושבני

1.12  עבור רמה נמוכה של פעילות גופנית

1.27 עבור רמה גבוהה של פעילות גופנית

1.45 עבור רמה גבוהה מאוד של פעילות גופנית

ממליצים לאנשי המקצוע לחשב את הצרכים הקלוריים והתזונתיים על פי ה-DRI  האינטראקטיבי http://fnic.nal.usda.gov/fnic/interactiveDRI/ ולבנות תפריטים לפי כלי בניית התפריטים המבוסס על MyPlate, שהחליפה את פירמידת המזון, באתר הבא:
http://www.choosemyplate.gov/moms-pregnancy-breastfeeding

הריון מרובה עוברים

בנייר העמדה מ-2008 המליצו על צריכת 3000 קק"ל בהשמנה ו-4000 קק"ל אצל נשים בתת משקל בהריון מרובה עוברים, עם הסתייגות שעלייה תקינה במשקל היא מדד לצריכה מספקת של קלוריות9. בנייר העבודה העדכני7 ממשיכים לתמוך בעלייה תקינה במשקל כמדד לצריכה מספקת של קלוריות, וכן ממליצים על צריכה של 40-45 קק"ל לקילוגרם משקל גוף לפני ההריון ביום עבור נשים במשקל תקין, 42-50 קק"ל קילוגרם למשקל גוף לפני הריון ליום עבור נשים בתת משקל, ו-30-35 קק"ל לקילוגרם משקל גוף לפני ההריון עבור נשים בעודף משקל.

רכיבי תזונה חיוניים
בתחילת העשור הקודם התמקדו ההמלצות בעיקר בחומצה פולית, ברזל, אבץ וסידן. עם התקדמות המחקר בתחום, נכנסו רכיבים נוספים לניירות העמדה ובהמלצות6,7 משנת 2014 נכללים בנוסף ויטמין D, כולין, ויטמין B12, יוד וחומצות שומן אומגה-3.

חומצה פולית

ההמלצה על חומצה פולית בהריון נשארה זהה במהלך השנים בכל ניירות העמדה. ה-RDA לפולאט בהריון הוא 600 מק"ג Dietary Folate Equivalent (DFE), כלומר, 600 מק"ג פולאט מן הצומח. מכיוון שחומצה פולית, הצורה הסינתטית של הוויטמין מתוספים וממזונות מועשרים נספגת כמעט פי 2 יותר מפולאט, 1 מק"ג חומצה פולית שווה ל-1.7 DFE. למניעת מומים פתוחים בתעלה העצבית, נשים בגיל הפריון ונשים הרות צריכות לצרוך 400 מק"ג חומצה פולית ליום ממזונות מועשרים, מתוספים או משניהם, בנוסף לצריכת פולאט מהמזון לפחות חודש לפני ההתעברות6,7. בישראל חידד משרד הבריאות ב-2013 את ההמלצה לתוסף 400 מק"ג חומצה פולית לכל אישה בגיל הפריון, אשר עשויה להרות, ופרסם גם התוויות למצבים בהם יש צורך בתוסף במינון גבוה יותר[10].

ברזל

ה-RDA  בהריון הוא 27 מ"ג ליום, וההמלצות לאורך כל השנים6,7,8,9 הן לעודד נשים הרות לצרוך מזונות עשירים בברזל מן החי ומן הצומח. מודגש כי מזונות עשירים בוויטמין C ובשר מגבירים את ספיגת הברזל ה-Non Heme , ואילו מזונות שמפחיתים את ספיגת הברזל כמו דגנים מלאים, תה וקפה יש לצרוך בנפרד ממזונות עשירים בברזל ומזונות המועשרים בו. תוספי סידן עלולים אף הם לעכב ספיגת ברזל. עם זאת, גם תפריט מתוכנן ככל שיהיה לא יכיל את כל הקצובה המומלצת, ולכן ממליצים על תוסף ברזל במינון נמוך של 30 מ"ג החל משלב מוקדם של ההריון, לפי נייר העבודה מ-72014.

בשר מגביר את הספיגה של נון האם?

אבץ

ה-RDA  בהריון הוא 11 מ"ג ליום, והמקורות מהתזונה הם בשר, רכיכות מסוימות (shellfish), דגנים מועשרים, קטניות ודגנים מלאים. עם זאת, נוכחות פיטאט מפחיתה את הזמינות הביולוגית של אבץ, וכך גם סיבים תזונתיים וסידן בתפריטים צמחוניים. מינון גבוה של תוספי ברזל מעכב אף הוא ספיגת אבץ  אם נוטלים את התוסף עם הארוחה. עם זאת, תוספי אבץ מומלצים באחד מהמצבים הבאים: 1. בעיות במערכת העיכול שפוגעות בספיגה, 2. מינון גבוה של תוספי ברזל, 3. תפריט בעל תכולה גבוהה של פיטאט7.

סידן

ה-RDA  בהריון הוא 1000 מ"ג ליום כמו נשים שאינן הרות, הודות ליעילות מוגברת של ספיגת סידן בהריון ושינוע מסת עצם של האם. נשים שצורכות פחות מ-500 מ"ג סידן ביום זקוקות להשלמה כדי למלא את צרכיהן וצרכי העובר. אצל נשים שנמנעות ממוצרי חלב ובנוסף גם נמנעות ממזונות שמועשרים בסידן יש צורך בתוסף סידן עם ויטמין 7D.

ויטמין D

מחקרים מהשנים האחרונות מגלים את חשיבות ויטמין זה, אם כי עדיין תפקיד ויטמין D בהריון אינו מוגדר במלואו. בשנת 2010 שולשה הקצובה המומלצת של הוויטמין מ-200 ל-600 IU, לא רק בהריון. הסף העליון הבטוח לצריכה הוכפל מ-2000  ל-4000 [11] IU. ויטמין D מסונתז בעור דרך חשיפה לקרני UVB מאור השמש ונמצא גם בדגים שמנים, שמן דגים, חלב מועשר, משקאות צמחיים מועשרים ודגני בוקר מועשרים. עבור נשים עם מחסור בוויטמין D, תוספים במינון 1000-2000 IU נחשבים בטוחים. נשים בסיכון מוגבר למחסור בוויטמין D הן נשים שנחשפות מעט מדי לשמש, טבעוניות וכהות עור7.

ויטמין B12

ה-RDA בהריון הוא 2.6 מק"ג ליום. ויטמין זה נמצא באופן טבעי במזונות מן החי ולכן נשים שאינן צורכות מזונות מן החי זקוקות להדרכה לבחירת מקור אמין לוויטמין זה כמו דגנים מועשרים או תוסף7.

כולין

כולין הוגדר כוויטמין רק בשנת 1998, ובעשור האחרון מצטברות העדויות המחקריות על חשיבותו בהריון. קצב המעבר שלו מהאם לעובר מהיר, ומחסור של האם בכולין עלול לפגוע בהתפתחות התקינה של המוח. כמו כן, הוא מתפקד כתורם מתיל. לא נקבע RDA  לכולין אלא AI  ברמה של 450 מ"ג ליום בהריון. מסקרי תזונה שנערכו בארצות הברית נמצא שהאוכלוסייה אינה צורכת מספיק ממנו, לכן יש להמליץ לנשים לכלול בתפריט מזונות עשירים בכולין כמו ביצים, סלמון, קטניות ועוד6,7.

יוד

יוד נחוץ להתפתחות תקינה של המוח ולגדילתו. במהלך ההריון גוברת הדרישה ליוד והאם והעובר פגיעים יותר למחסור בו. ה-RDA בהריון עומד על 220 מק"ג ביום לעומת 150 מק"ג לפני ההריון. היפותירואידיזם קליני קשור לסיכון מוגבר להפלות, טרום רעלת הריון, משקל לידה נמוך, מות העובר או פגיעה בהתפתחות הנוירוקוגניטיבית שלו. מחסור קיצוני ביוד בהריון גורם לתופעה בשם קרטיניזם המאופיינת בפיגור שכלי. קיים חשש שגם מחסור קל או בינוני עלול לפגוע בהתפתחות הקוגניטיבית של הילד. סקרים שנערכו בארצות הברית מעלים את החשש שחלק מהנשים סובלות ממחסור קל עד בינוני ביוד (6,7). בישראל גוברת הדאגה למחסור ביוד עקב מעבר לשימוש במים מותפלים (12). לפני שנתיים וחצי פורסם (13) כי בעתיד ייערך בישראל סקר להערכת מצב היוד באוכלוסייה.

חומצות שומן אומגה-3

חומצות שומן אומגה-3 החשובות בהריון הינן EPA ו-DHA. חומצות השומן הללו יכולות להיווצר בגוף מחומצה אלפא לינולנית, אך שיעור ההמרה נמוך מ-10%. כיום מקובלת המלצה על צריכת 200 מ"ג DHA לפחות ליום במהלך ההריון, כמות שיכולה לספק אכילת שתי מנות דגים בשבוע[12]. דגים כמו סלמון, טרוטה וסרדינים נחשבים כמקור טוב לחומצות שומן אומגה-3. נשים שאינן צורכות דגים או ביצים מועשרות ב-DHA צריכות לאכול מקורות לחומצה אלפא לינולנית כמו זרעי פשתן, אגוזי מלך ושמן קנולה, ולצרוך גם מזונות שמועשרים בחומצות שומן אומגה-3 ותוסף DHA ממקור אצות, בגלל ההמרה הביולוגית הנמוכה של חומצה אלפא לינולנית ל-7DHA. לנשים שאינן צורכות דגים, אך אינן טבעוניות, מומלץ תוסף אומגה-3 משמן דגים במינון 200 מ"ג ליום14.

רכיבי מזון העלולים לגרום נזק

קפאין

בעוד שניירות עמדה קודמים8,9 המליצו לא לעבור כמות של 300 מ"ג קפאין ליום בהריון, בנייר העמדה6 ונייר העבודה7 מ-2014 מאמצים את המלצת ACOG לכמות מקסימלית של 200 מ"ג קפאין ביום בהריון, תוך ציון העובדה שזמן מחצית החיים של קפאין עולה בהריון מ-3 שעות בשליש הראשון ל-80-100 שעות בסוף ההריון.
כמו כן, מומלץ להימנע ממשקאות אנרגיה, שתכולת הקפאין שלהם עלולה להיות גבוהה, וחלקם יכולים להכיל רכיבים כמו ג'ינסנג שאינם מומלצים לצריכה בהריון6.7.

ממתיקים מלאכותיים

נייר העמדה מ-2008 מציין כי ניתן לצרוך בהריון במתינות כל רכיב שנחשב בטוח על ידי מינהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA), כלומר מסווג כ-GRAS (Generally Recognized As Safe), לרבות ממתיקים מלאכותיים. כך אצסולפאם-K, אספרטיים, סכרין, סוכרלוז ונאוטיים נחשבים בטוחים בהריון ברמה היומית המקובלת9. עם זאת, ב-2014 מציינים בנייר העבודה שיש להימנע מסכרין בהריון בגלל פינוי איטי אפשרי שלו על ידי העובר. כמו כן, יש מעט מאוד עדויות התומכות בשימוש בממתיקים מלאכותיים אצל נשים עם סוכרת הריון6.7.

אלכוהול

ההמלצות האמריקאיות עקביות לאורך כל השנים. כבר בנייר העמדה מ-2002 מודגש כי נשים שעשויות להרות או נשים הרות צריכות להימנע לחלוטין מאלכוהול, וכי אין רמת אלכוהול שנחשבת בטוחה באף שלב של ההריון. כמו כן, מצוין כי צריכה מרובה של אלכוהול מגבירה את הסיכון לפיגור שכלי, לקויות למידה ומומים מולדים משמעותיים, בעוד שצריכה מתונה שמוגדרת כלא יותר ממשקה אחד ליום לאשה נקשר בפגיעה בגדילת העובר, בציוני אפגר נמוכים ובהפחתת הפוריות בנשים8.

נייר העמדה מ-2008 מציין שגם לשתיית כמות מתונה של אלכוהול בהריון יכולות להיות תוצאות התנהגותיות או התפתחותיות9. נייר העבודה מ-2014 מוסיף המלצה למטפלים לייעץ לנשים באופן לא שיפוטי, כדי לאפשר להן לשתף את הרגלי השתייה שלהן ולבקש עזרה7.

לעומת ההמלצות האמריקאיות, ההמלצות הבריטיות יישרו קו עם האמריקאיות רק בינואר [13]2016. עד 2008 המלצת משרד הבריאות הבריטי היתה להגביל את צריכת האלכוהול בהריון למנה ביום. משנת 2008 שונתה ההמלצה להימנעות מאלכוהול בשלב תכנון ההריון ובשליש הראשון, בנימוק של סכנה להפלה, מבלי להזכיר פגיעה נוירולוגית, למרות שאתאנול הוא טרטוגן שפוגע בהתפתחות המוח. אם האישה בוחרת לשתות אלכוהול ההמלצה היתה לשתות 1-2 מנות אלכוהול 1-2 פעמים בשבוע[14]. מינואר 2016 ההמלצה הינה להימנע מאלכוהול אם האשה מתכננת הריון או במהלך ההריון, כדי למזער את הסיכון לעובר15.

צריכת דגים

בשנת 2004 פרסם ה-FDA בשיתוף עם הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה, המלצות להימנע מסוגי דגים בעלי תכולה גבוהה של כספית, ולהגביל את צריכת הדגים בעלי התכולה הנמוכה של כספית ללא יותר מ-340 גר' בשבוע, כשתי מנות דג[15]. בשנת 2014 פרסם ה-FDA  טיוטת עדכון של ההמלצה בגלל דיווחים לפיהם נשים רבות בארצות הברית לא צורכות את הכמות המומלצת של דגים, ועקב חשיבות הדגים בהריון ובהנקה. כעת מתכוונים להמליץ על צריכה של לפחות 230 גרם ועד 340 גרם בשבוע של דגים בעלי תכולה נמוכה של כספית עבור נשים הרות או מיניקות[16].

עקב תכולה גבוהה של מתיל כספית ממליץ ה-FDA  להימנע מכריש, דג חרב, מקרל ענק ו-Tilefish ולהגביל צריכה של טונה מזן אלבקור ל-170 גרם בשבוע8. משרד הבריאות ממליץ להימנע מהדגים הללו, כולל טונה מזן אלבקור, וממליץ לצרוך דגים משאר הסוגים המצויים בארץ לרבות דגי בריכות וטונה בהירה מקופסאות שימורים תוך גיוון סוגי הדגים בתפריט[17].

בטיחות מזון
לאורך השנים יש תמיד המלצות לשמירה על בטיחות מזון, כיוון שנשים הרות ועובריהן רגישים יותר מהאוכלוסייה הכללית להרעלות מזון. המזהמים המדאיגים ביותר בהריון הם ליסטריה מונוציטוגנס, טוקסופלסמה גונדי, מינים של החיידק ברוצלה וסלמונלה והחיידק קמפילובקטר ג'ג'וני6,7. מומלץ לנשים הרות בארצות הברית להיצמד להמלצות בטיחות המזון של ה-FDA[18]. המלצות משרד הבריאות בישראל שונות במעט מהמלצות ה-FDA עקב שינויים בסוגי המזונות הנאכלים בארץ וממצאי בדיקות מיקרוביאלית של שירות המזון במשרד הבריאות19.

לסיכום
ההריון הוא תקופה קריטית, שבמהלכה התזונה ואורח החיים של האם משפיעים באופן עצום על בריאות האם והילד. שיפור בריאותם של אימהות, תינוקות וילדים הוא המפתח לבריאות הדור הבא. הצטברות מחקרים חדשים, במיוחד בעשור האחרון, הביאה בחלק מהמקרים לשינוי ההמלצות התזונתיות בהריון, או לשימת דגש על רכיבי תזונה ספציפיים. קווי ההנחיה הבאים לאמריקאים (Dietary Guidelines for Americans) שיתפרסמו ב-2020 עתידים לכלול גם המלצות לנשים הרות ולתינוקות עד גיל שנתיים, שתי קבוצות אוכלוסייה שעד כה לא הייתה אליהן התייחסות באותן המלצות.