דברו איתנו השעון היממתי ומקצביו
סיבוב כדור הארץ סביב צירו גורם ליצירת מחזורים יממתיים של אור וחושך. יצורים על פני כדור הארץ פיתחו שעון פנימי הנקרא "שעון צירקאדי" ( Circa– בערך Dies– יום), המאפשר לחזות מחזורים אלו, ולתחום את הפעילות לזמן האור או החושך (1, 2). השעון היממתי המרכזי ממוקם בקדמת ההיפותלמוס במוח, ושוכן ליד עצבי הראיה בצמד גרעינים, הנקראים הגרעינים הסופראכיאזמטיים (SCN). כאשר אות האור נקלט ברשתית העין, הוא מועבר כאות עצבי אל ה- SCN (3). ה-SCN מעבד את האותות ושולח את המידע אל השעונים השוכנים בשאר אברי הגוף. שעונים אלה פועלים על פי אותו המנגנון כמו השעון המרכזי במוח. כמו כן, ה-SCN בעל תפקיד חשוב בהעברת אותות אל אזורים נוספים במח, האחראיים על מגוון פעולות, השומרות על תפקוד תקין של הגוף, כגון טמפרטורה פנימית, מחזורי ערות ושינה, אכילה, הפרשות הורמונליות וכדומה (4). בנוסף לשעון המרכזי, קיימים שעונים דומים הנמצאים בכל תא ברקמות השונות, כגון שריר, כבד ורקמת שומן (2, 5, 6). שעונים אלה נשלטים, מסונכרנים ומתוזמנים על ידי השעון המרכזי, ויכולים להיות מושפעים ישירות מגורמים חיצוניים, כגון משטרי תזונה (7-10). ליבת מנגנון השעון מושתתת על לולאות של משוב חיובי ושלילי. החלבונים המהווים את הלולאה החיובית הם CLOCK ו-BMAL1 , המשרים יחד את הביטוי של יתר חלבוני השעון, השייכים ללולאה השלילית, ואת הביטוי של חלבונים רבים ברקמות השונות.
השעון היממתי ומטבוליזם
מחקרים רבים הראו, כי קיים קשר ישיר בין השעון הביולוגי למסלולים מטבוליים רבים, באמצעות שליטה יומית על ביטוי גורמי שעתוק, פעילות חלבונים והפרשת הורמונים (6). 20% מכלל הגנים בכל תא ותא נשלטים על ידי השעון הצירקאדי, ומבוטאים באופן יממתי. הגנים הללו ייחודיים לרקמה בה הם מתבטאים, למשל גנים מטבוליים בכבד, בשרירי השלד, רקמת השומן, לב, מח ועוד (11). עצם היותם גנים ייחודיים לרקמה הופך אותם לשחקני מפתח במסלולים מטבוליים רבים, כגון ביוסינתזה של שומנים וכולסטרול, ויסות מטבוליזם של חומצות אמינו, פינוי רעלים וטוקסינים, מטבוליזם של פחמימות וכדומה. מגוון המסלולים המטבוליים ומגוון הרקמות בהן מעורב השעון היממתי, ממחיש את חשיבותו לתפקודו התקין של התא, האיבר והאורגניזם השלם (12-14).
היות, שהשעון היממתי תופס חלק מאוד חשוב ונרחב בהפעלה וויסות מסלולים מטבוליים, מוטציות בגנים של השעון יכולות להוביל להפרת הסדר בביטוי התקין של גנים מטבוליים ייחודיים, השומרים על תפקודו של האורגניזם, ועל ידי כך להוביל למחלות שונות כמו השמנה, סוכרת, תסמונת מטבולית ומחלות מטבוליות נוספות (15-17). הביטוי המחזורי התקין והמסונכרן של מנגנון ליבת השעון היממתי מאפשר ביטוי תקין של המסלולים המטבוליים (18). למשל, ישנו קשר ישיר וחשוב בין חלבון הלולאה החיובית של השעון BMAL1 לבין גורמי שעתוק גרעיניים REV-ERBα המדכא את ביטויו של BMAL1, המעורב בתהליכים של ביוסינתזה של שומנים וגלוקוניאוגינזה בכבד (19). לעומת זאת, RORα המשפעל ביטויו של BMAL1, מווסת סינתזה ואחסון שומנים בשרירי שלד (20). Peroxisome proliferator-activated receptor α (PPARα), הנקשר ישירות לפרומוטור של הגן המקודד ל- BMAL1, מווסת תהליכים במטבוליזם של שומנים, ליפופרוטאינים וגלוקוז (21). Peroxisome proliferator-activated receptor coactivator 1 α (PGC1α) הינו גורם שעתוק נוסף, האחראי לבקרה על רמות האנרגיה בתאים ברקמת הכבד והשריר, משפעל את הביטוי של BMAL1. מחסור בגורם זה יביא לפעילות מופרעת של השעון, ובכך להפרה של המאזן האנרגטי (22). כלומר ניתן לראות, שישנו קשר הדוק בין מנגנון השעון למסלולים מטבוליים מרכזיים, ושהפרעה במנגנון השעון תגרום להפרעה מטבולית ולהיפך.
מלבד הקשר בין גורמי השעתוק הגרעיניים, המתפקדים כחלק ממנגנון השעון, קיים קשר בין השעון היממתי להורמונים רבים המציגים מחזוריות ומקצבים יומיים התואמים למחזור השעון, כפי שיתואר בהמשך. בין הורמונים אלה נמצאים אינסולין (23), לפטין (24), גהרלין (24), אדיפונקטין (25) וקורטיקוסטראידים (26). מקצבים יומיים קיימים גם ברמות גלוקוז, טריגליצרידים (27), (HDL) High density lipoprotein וכולסטרול (28) בדם.
הקשר בין רמות האנרגיה לשעון היממתי
AMPK הינו אחד מאנזימי המפתח בשמירה על מאזן האנרגיה בתא. זהו אנזים שמור מאוד לאורך האבולוציה. AMPK בנוי משלוש תת יחידות: יחידה קטליטית α (בעלת פעילות של קינאז) ושתי תת יחידות רגולטוריות β ו-γ. הפעלת האנזים AMPK נעשית בעזרת מולקולת ATP (Adenosine triphosphate), מטבע האנרגיה בתא, אשר עוברת הידרוליזה ל-AMP (Adenosine monophosphate). מולקולת ה-ATP משמשת כסמן אנרגטי לתא, וחיונית למכלול רחב של תהליכים בסיסיים בתא. AMPK מופעל בתנאים של חסך אנרגטי בתא, למשל בזמן רעב, הפרעה באספקת דם (איסכמיה), מחסור בחמצן ופעילות גופנית (29-31). שפעול AMPK גורם להפעלה של מסלולים קטבוליים המייצרים ATP. במקביל מעכב השפעול מסלולים אנבוליים הצורכים ATP. תהליך זה מתרחש באמצעות זרחון של אנזימים במסלולים המטבוליים והשפעה על ביטוי גנים וחלבונים (32).
בנוסף, AMPK משופעל על ידי אותות המועברים על ידי הורמונים, ומשפיע על בקרת אכילה וצריכת מזון. בין ההורמונים המשפיעים על פעילות AMPK נמצאים גהרלין, לפטין, אדיפונקטין, אינסולין ועוד (33). השפעול של AMPK שונה בין הרקמות השונות, למשל בכבד לפטין מעלה את פעילות AMPK ועל ידי כך גורם לשריפת שומן, בעוד שבמח לפטין מעכב את פעילות AMPK, דבר הגורם לדיכוי התיאבון (34).
אחד המסלולים המרכזיים המושפעים משפעול AMPK הינו חמצון חומצות שומן. AMPK מזרחן את האנזים Acetyl-CoA carboxylase (ACC), המשמש כאנזים קובע המהירות בסינתזת חומצות שומן. הזרחון של ACC מעכב אותו וגורם לעלייה בשריפת שומן (35).
כל פעילות זו של AMPK קשורה בקשר ישיר אל השעון היממתי (36). AMPK מסוגל לשנות את יציבות המרכיבים המרכזיים בליבת השעון, דבר העלול לגרום לקיצור זמן המחזור (37, 38). כאשר אנו בחסר אנרגטי הגורם להפעלת AMPK, המחזור היממתי עלול להשתנות. כלומר שינוי אנרגטי בתא, המעלה את פעילות AMPK ישנה את מחזוריות השעון עקב פירוק מרכיבים בליבת השעון היממתי. ממצאים אלו מציבים את AMPK כאנזים בעל חשיבות עליונה בתיווך בין השעון היממתי למטבוליזם ולהפך.
AMPK אף מגביר את פעילות SIRT1 ועל ידי כך מגביר תהליכים קטבוליים, מייצרי אנרגיה, ומשתק מסלולים צורכי אנרגיה (39). SIRT1 הינו חלבון חשוב, המשמש גם הוא כחוליה המקשרת בין השעון היממתי למטבוליזם. מחקרים הראו, כי SIRT1 עובר קישור ישיר לחלבוני השעון וגורם לשינוי המחזור (40-42). מעבר להיות SIRT1 גורם חשוב בשעון היממתי, הוא מתפקד גם כווסת מטבולי ומשפיע על מגוון רחב של תהליכים, כגון מטבוליזם של שומנים, גלוקוניאוגנזה, הפרשת אינסולין, התבגרות תאים, אחסון שומן בתאים, חישת רמות אנרגיה, ואפילו אריכות ימים. כל אלה ממחישים את החשיבות של ויסות השעון, המקנה ויסות מטבולי, פעילות תקינה של מערכות הגוף, בריאות ואריכות ימים.
הורמונים והשעון היממתי
קיים אתגר בהבנת השעון היממתי והזרועות המקשרות בינו לבין שלל המערכות הפיזיולוגיות החשובות. ההבחנה, כי המסלולים הרבים בהם פועלת המערכת האנדוקרינית מציגים מקצבים צירקאדיים, מכשירה את המערכת האנדוקרינית לשמש כגורם פוטנציאלי המקשר בין השעון הביולוגי המרכזי, השוכן במוח, לבין שאר מערכות הגוף. היות והמערכת האנדוקרינית מתפקדת כמערכת היררכית, ישנן אינספור אפשרויות לבקרה והעברת מסרים לכלל הגוף.
אינסולין
אינסולין הינו הורמון אנבולי המופרש מתאי β הנמצאים באיי לנגרהנס שבלבלב. תפקידו החשוב ביותר של האינסולין הינו שמירה על רמות גלוקוז קבועות פחות או יותר בדם (43). לכן, כאשר רמות הגלוקוז בדם עולות באופן משמעותי, למשל, לאחר ארוחה, אינסולין מופרש ותפקידו לאפשר את כניסת הגלוקוז אל תוך תאי המטרה בעזרת הגברת ביטוי הטרנספורטר לגלוקוז על גבי ממברנות התאים. האינסולין פעיל ברקמות רבות: כבד, שומן, שריר ומח (44, 45). לאינסולין תפקידים נוספים מעבר לוויסות רמות הגלוקוז, כגון גדילה והתמיינות של תאים, ויסות מטבוליזם של שומנים וגופי קטו, עיכוב פירוק חומרי תשמורת בכבד ועוד. לאינסולין יש תפקיד חשוב בבקרת אכילה, כמדכא רעב וכמעודד תחושת שובע (46, 47). לאינסולין יש קשר הדוק אל מערכת השעון היממתי. נמצא כי אינסולין מראה ביטוי יממתי מחזורי ביונקים התואם לשעות היום השונות. שיבוש בביטוי והפרשת אינסולין מעלים את הסיכויים לפתח תסמונת מטבולית וסוכרת (48).
לפטין
מאז גילוי הלפטין יוחסו לו תפקידים מרכזיים במטבוליזם, רבייה, התנהגות ועוד (49). לפטין מופרש מרקמת השומן הלבנה ביחס ישר לכמותה בגוף; בצורה זו עובר מידע על כמות מאגרי השומן בגוף למוח (50). ברקמות ההיקפיות, ללפטין תפקיד חשוב בדיכוי התיאבון והורדת צריכת המזון. באנשים הסובלים מהשמנה יתרה, רמות הלפטין גבוהות, אך אלו מפתחים תנגודת לו ועמידים בפני ההשפעות המטיבות שלו (51). בין הורמון הלפטין לשעון היממתי ישנה השפעה הדדית (52). השעון מכתיב את זמני האכילה והמזון בתורו משפיע על הפרשת הלפטין. לעומת זאת, כאשר נתונים תחת משטר של חושך קבוע וישנו היסט של זמני צריכת המזון, הלפטין ממשיך לשמור על אותו המקצב כמו במצב של סנכרון רגיל לאור. כלומר ללפטין יש מקצב ומחזור יומי משלו המוכתב על ידי רקמת השומן המפרישה אותו (53, 54). בנוסף, ישנם קולטנים ללפטין באזור ה- SCN, העוזרים בוויסות השעון היממתי (55). כלומר, לפטין מופרש באופן מחזורי על ידי השעון היממתי המצוי ברקמת השומן, והפרשתו גורמת לסנכרון השעון המרכזי במוח המשפיע, כתוצאה מכך, על מקצבי אכילה במהלך היום.
גהרלין
הורמון מרכזי המשויך לתחושת הרעב, ומתפקד כהורמון אורקסיגני (מעודד אכילה) (56). גהרלין מעודד הפרשת הורמון גדילה (GH) מהמוח, וזה בתורו מעודד ערנות, עלייה במשקל, הפרשת קורטיזול והורמונים נוספים מיותרת הכליה (57). בגוף מתרחשת עלייה ברמות הגהרלין לפני צריכת המזון, ורמותיו יורדות לאחר הארוחה (58). ניתן לראות השפעה חזקה מאוד של הגהרלין, במיוחד במשטרי דיאטה מתוזמנים, בהם המזון ניתן בנקודה מסוימת במהלך היום ורק בה (24). במצבים של צום בבני אדם, הגהרלין ממשיך לשמור על מקצבי הפרשה לפי זמן מתן הארוחה אשר קדם לצום (59). גהרלין, המופרש מהקיבה, מגיע אל המח ואל אזור ה- SCN ומאותת רעב. גהרלין מגביר את תחושת הרעב באמצעות הפעלה של AMPK בהיפותלמוס (60). נמצא, כי ישנו קשר בין הורמון הגהרלין ל- CLOCK הפעיל בלולאה החיובית של השעון. כאשר בוחנים חיות מודל מוטנטיות ל- CLOCK ניתן לראות כי הפרשת הגהרלין עולה, וכך החיה מקבלת איתותים של רעב, מה שמביא לצריכת מזון מוגברת ועלייה במשקל (59, 61).
אדיפונקטין
רקמת השומן המשמשת כרקמת אחסון ותשמורת אנרגטית משמשת גם כאיבר אנדוקריני, המפריש בין היתר את הורמון האדיפונקטין (62, 63). אדיפונקטין מעורב במטבוליזם של גלוקוז ושומן, הוא מגביר חמצון חומצות שומן בשריר, ומעכב גלוקוניאוגנזה בכבד (64). בשנים האחרונות נמצא, כי לאדיפונקטין יש מקצב מחזורי, וכי הוא מושפע ממשטרי תזונה שונים (65, 66). באנשים הסובלים מהשמנת יתר ניתן לראות מצב בו הגוף מפתח תנגודת לאדיפונקטין (67). האדיפונקטין משפיע על שפעול AMPK, המעכב את פעילות ACC, וע"י כך מגביר את חמצון חומצות השומן (68, 69). ההשפעה על AMPK גורמת להשפעה על מנגנון השעון, כפי שתואר לעיל.
קורטיקוסטרון (קורטיזול)
קורטיקוסטרון בעכברים או קורטיזול בבני אדם הינם שני קורטיקוסטרואידים, המשמשים ווסתים של מגוון רב של תהליכים בפיסיולוגיה ובמטבוליזם. קורטיקוסטרואידים מציגים מקצב הפרשה חזק במהלך היממה. כאשר קורטיקוסטרון נקשר לקולטן אותו הוא מפעיל, הוא גורם לכניסת הקולטן לתוך הגרעין, שם הוא נקשר לGlucocorticoid response elements (GREs), מה שגורם לשינוי בשעתוק של ערב רב של גנים (70). בין הגנים שאת ביטויים הוא משפעל, הם אלו השייכים למנגנון השעון. בנוסף, קישור חלק מחלבוני השעון לקולטן של קורטיקוסטרואידים גורם לעיכוב פעילותו של ההורמון, דבר המוביל לשינוי בתהליכים מטבוליים (26, 71, 72).
כלומר, עצם הבקרה על ביטוי והפרשה יממתיים של ההורמונים המטבוליים השונים, אנו מקבלים השפעה מחזורית ברקמות השונות, והמסלולים המטבוליים, המוכתבים על ידי אותם הורמונים, גם כן מראים מופע יממתי מחזורי.
השעון הביולוגי ומשטרי הזנה
מלבד סנכרון השעון לאור, גם משטרי מזון שונים משמשים כמסנכרנים חזקים. הוכח כי ישנו קשר ישיר בין השעון היממתי לבין זמני הארוחות (73-75).
דיאטה עתירת שומן
ההשפעה המידית של דיאטה עתירת שומן היא עלייה בצריכת הקלוריות היומית, מה שמוביל לעלייה מהירה במשקל הגוף. הדיאטה מעלה באופן חד את הסיכון לפתח תנגודת לאינסולין, אשר יכולה להתפתח לסוכרת מסוג 2, מחלות לב כליליות, סינדרום מטבולי ועוד (25). מחקרים הראו כי מתן ארוך טווח של דיאטה עתירה בשומן גרמה לשיבוב הביטוי של מקצבי השעון ותזמונו (9). בדומה, עכברים הנושאים מוטציות בגנים של השעון מציגים את אותו מופע כמו עכברים בריאים הצורכים מזון עתיר שומן (17). מזון עתיר שומן גורם לעודף אנרגטי הגורם לדיכוי פעילות AMPK, דבר המשפיע על מחזור השעון ומחזוריות במסלולים המטבוליים, כפי שתואר לעיל. השיבוש המטבולי מוביל להשמנה.
הזנה מתוזמנת בחיות
משטר תזונתי, בו המזון ניתן למשך זמן מוגבל במהלך היממה, אך ללא הגבלה קלורית נקרא (RF) Restricted feeding. חיות מודל הנתונות תחת משטר של RF מקבלות כל יום באותה השעה מזון ללא הגבלה (ad libitum) אך למשך זמן קצוב, בדרך כלל בין 3 ל- 5 שעות. החיות מצליחות תוך מספר ימים בודדים להגיע למצב בו הן צורכות את מנת הקלוריות היומית הרגילה שלהן (10). תזמון של מתן המזון לשעה קבועה ביום גורם לשינויים בהתנהגות ובפיזיולוגיה של החיות. מספר שעות לפני מתן המזון החיות מציגות התנהגות הצופה את זמן מתן המזון Food anticipatory activity (FAA), המאופיינת בעלייה בפעילות, עלייה בטמפרטורת הגוף, הפרשת קורטיקוסטרון, תנועתיות של מערכת העיכול והפרשת אנזימי עיכול, כל אלה נשלטים על ידי השעון היממתי (76). RF פועל בנפרד מהשעון המרכזי ומסוגל להביא לסנכרון של מקצבים, גם כאשר ה-SCN לא מתפקד. ברוב המקרים, ה-RF משפיע בעיקר על השעונים השוכנים ברקמות ההיקפיות, כגון כבד, שריר, שומן, כליות, לב, לבלב ועוד, ללא השפעה על השעון המרכזי במח (77, 78). לכן, RF יוצר הפרה של הצימוד בין השעון המרכזי לשעונים ההיקפיים (79). מגוון רחב של מנגנונים פיזיולוגיים שצוינו לעיל, המושפעים באופן רגיל מהשעון המרכזי, עוברים היסט אל זמן מתן המזון. ברגע שבו חוזרים להאכיל את החיות באופן חופשי, השעון המרכזי, אשר לא הושפע מה- RF, מסנכרן את המסלולים חזרה לפאזה הרגילה, המסונכרנת על ידי האור. טרם נמצאו האזורים במח האחראים על וויסות השעון על ידי המזון. לאחרונה הראו כי RF גורם למקצבים חזקים יותר של השעון. מקצבים חזקים ואחידים יותר של השעון הוכחו כגורמים אשר תורמים לאריכות ימים ולעיכוב תהליכי ההזדקנות (10, 80).
תזמון ארוחות בבני אדם
תזמון ארוחות הינו בעל חשיבות מכרעת. מחקרים מראים כי 3 ארוחות ביום הינן בעלות יתרון מטבולי גדול יותר מאשר נשנושים לאורך כל היום. ארוחת בוקר היא אחת הארוחות החשובות ביותר ומחקרים כיום מראים כי ארוחת בוקר גדולה (כ- 900 קק"ל), ארוחת צהריים בינונית (כ- 700 קק"ל) וארוחת ערב קטנה (כ- 300 קק"ל) מסייעים בשמירה על משקל נמוך, ויסות טוב יותר של רמות הגלוקוז בדם, גם באנשים עם סוכרת סוג 2, ואפילו הסדרת המחזור ועליה במספר הביוצים אצל נשים עם שחלות פוליציסטיות (81-85).
תסמונת השחלות הפוליצסטיות (PCOS) משפיעה על כ- 6-8% מהנשים בגיל הפריון ופוגעת ביכולת הרבייה שלהן. תסמונת זו קשורה לתנגודת לאינסולין המביאה לעליה בהורמוני מין זכריים ויכולה לגרום לאי סדירות במחזור החודשי, לאיבוד שיער, לשיעור באזורי גוף שונים, לאקנה, לבעיות פריון ולסוכרת בעתיד. בניסוי שנערך במשך 12 שבועות בנשים רזות הסובלות מתסמונת זו, חולקו הנשים ל- 2 קבוצות שצרכו כ- 1800 קק"ל ביום. השוני בין הקבוצות עמד על זמני אכילת הארוחות הגדולות, כאשר קבוצה אחת צרכה כ- 980 קק"ל בארוחת הבוקר, והשנייה צרכה אותה כמות בארוחת הערב. ממצאי המחקר הראו תוצאות טובות יותר עבור הקבוצה שצרכה ארוחת בוקר גדולה. רמת הגלוקוז והתנגודת לאינסולין ירדה אצל נשים מקבוצה זו כאשר בקבוצה השנייה מדדים אלו לא השתנו. ממצא נוסף, הראה, כי בקבוצת הבוקר, נרשמה ירידה ברמת הטסטוסטרון בכמעט50% כאשר, בקבוצת הערב, המדד לא השתנה. בנוסף לכך בקבוצת ארוחת הבוקר נרשמה עלייה דרמטית באחוז הנשים המבייצות בהשוואה לקבוצת ארוחת הערב, כלומר אכילת ארוחת בוקר גדולה מובילה לעלייה ברמת הפוריות אצל נשים בעלות שחלות פוליצסטיות (81).
חשיבות תזמון ארוחת הבוקר הודגם במחקר שארך יומיים, בו השתתפו 22 חולי סוכרת מסוג 2 שגילם הממוצע 56.9 שנים, עם BMI(מדד מסת הגוף המודד את היחס בין משקל הגוף לגובה) ממוצע של 28.2. ביום הראשון קיבלו הנבדקים ארוחת בוקר מזינה, ואילו ביום השני הם צמו עד ארוחת הצהריים. ארוחות הצהריים והערב היו זהות בשני הימים, וכללו תפריט מאוזן. לאחר כל ארוחה נבדקו רמות הסוכר וחומרים אחרים בדמם של המשתתפים. ממצאי המחקר הראו שבהמשך היום שבו דילגו הנבדקים על ארוחת הבוקר, נמדדו בדמם רמות גבוהות מאוד של סוכר והמוגלובין A1C (מסוכרר), בהשוואה ליום שבו אכלו ארוחת בוקר (86). ממצאים אלה המחישו את החשיבות של ארוחת הבוקר באיזון הסוכר לאורך כל היום.
לסיכום, ממצאים אלה ואחרים ממחישים את התפקיד של הארוחות בסנכרון השעון, כאשר הוא בתורו מסנכרן את המסלולים המטבוליים על ידי הפרשת הורמונים וביטוי חלבונים מטבוליים בזמן הנכון. שיבוש בצריכת הארוחות, כמו צריכת ארוחות לילה עשירות או נשנוש לאורך כל היום, יוביל לשיבוש במנגנון השעון שיוביל לשיבוש מטבולי ולהשמנה. השמנה בתורה תגרום לבעיות נוספות, כמו מחלות לב, יתר לחץ דם ועוד.
לידים:
1. היות, שהשעון היממתי תופס חלק מאוד חשוב ונרחב בהפעלה וויסות מסלולים מטבוליים, מוטציות בגנים של השעון יכולות להוביל להפרת הסדר בביטוי התקין של גנים מטבוליים ייחודיים, השומרים על תפקודו של האורגניזם, ועל ידי כך להוביל למחלות שונות כמו השמנה, סוכרת, תסמונת מטבולית ומחלות מטבוליות נוספות.
2. ההבחנה, כי המסלולים הרבים בהם פועלת המערכת האנדוקרינית מציגים מקצבים צירקאדיים, מכשירה את המערכת האנדוקרינית לשמש כגורם פוטנציאלי המקשר בין השעון הביולוגי המרכזי, השוכן במוח, לבין שאר מערכות הגוף. היות והמערכת האנדוקרינית מתפקדת כמערכת היררכית, ישנן אינספור אפשרויות לבקרה והעברת מסרים לכלל הגוף.
3. כאשר נתונים תחת משטר של חושך קבוע וישנו היסט של זמני צריכת המזון, הלפטין ממשיך לשמור על אותו המקצב כמו במצב של סנכרון רגיל לאור. כלומר ללפטין יש מקצב ומחזור יומי משלו, המוכתב על ידי רקמת השומן המפרישה אותו.
4. בקבוצת ארוחת הבוקר נרשמה עלייה דרמטית באחוז הנשים המבייצות בהשוואה לקבוצת ארוחת הערב, כלומר אכילת ארוחת בוקר גדולה מובילה לעלייה ברמת הפוריות אצל נשים בעלות שחלות פוליצסטיות.
