דברו איתנו סטרס (בעברית – דחק) הוא מונח, שלרוב מזוהה עם תגובה שעלולה להזיק לבריאותנו (1). עם זאת, ברמה הביולוגית, כל גירוי שמגביר בגופנו תגובה ביולוגית, פיזית או נפשית, מכונה סטרס. התהליכים שמתרחשים בגופנו כפיצוי לאותו גירוי מכונים "תגובת סטרס" שהינה מנגנון טבעי שבלעדיו לא יכולנו לתפקד ולהתקיים. סוג הגירוי, תזמונו ועוצמתו נובעים ממגוון תופעות, החל מהפרעה להומאוסטזיס, (דוגמת שינוי מהטווח הנורמלי של טמפרטורת
הגוף) ועד לגורמים שיש בהם סכנת חיים, למשל כאשר טמפרטורת הגוף מגיעה לערכים גבוהים מדי או נמוכים מדי, או כאשר אנו תופסים אירוע מסוים כמסוכן.
חשיפה ביתר לסטרס, בעיקר זה הנפשי, נתפסת כיום כגורם סיכון משמעותי לרבות מהמחלות הכרוניות הפוקדות אותנו בחברה המערבית, גופניות ונפשיות כאחד, לרבות כאבים כרוניים, מחלות מטבוליות ודיכאון. תפיסה זו יצרה צורך להתמודד עם סטרס ולמנוע אותו, מה שהביא לריבוי שיטות פסיכו-פרמקולוגיות והתנהגותיות, הטוענות להצלחה במשימה זו (2). עם זאת, האמונה שאורח חיינו חושף אותנו למגוון אתגרים ובעיות שמגבירים את תחושת הסטרס שלנו, אינה חדשה. במיתולוגיה היוונית מוכר הסיפור על סיזיפוס, שדוחף סלע כבד ומגלגלו לפסגת ההר רק כדי לצפות בו מתגלגל שוב מטה, וכך, חוזר חלילה, שוב ושוב. מטאפורה זו מזכירה תחושות המאפיינות רבים מבני האדם בחברה המודרנית, אשר מסיימים יום עבודה גדוש במשימות, רק כדי לגלות שיש עוד ועוד משימות אחרות, בדיוק כמו אותו סלע של סיזיפוס, שמתגלגל חזרה מטה יום אחר יום (2). נראה, כי החברה המודרנית, למרות הקדמה והשפע, ואולי דווקא בגלל הקדמה והשפע, יצרה לעצמה עודף גירויים, מסיחים, אתגרים ומאוויים שרובם לא ניתנים באמת להשגה, ומכאן הדרך לסטרס מזיק קצרה מאוד.
תסמונת ההסתגלות הכללית
הרופא ד"ר הנס סילייה Hans Selye היה הראשון שחקר לעומק את המושג "סטרס ביולוגי" (3) באמצעה של המאה העשרים. במהלך ניסויים שביצע במודל חיות במעבדה, וגם במהלך טיפוליו בחולים רבים, הבחין ד"ר סילייה שקיים דפוס חוזר בתגובות הפיזיולוגיות של הגוף לגירויים הנתפסים כמאיימים. בעקבות כך תבע סילייה את המודל "תסמונת ההסתגלות הכללית" General Adaptation Syndrome באמצעות מודל זה הוא תאר את שלבי תגובת הגוף לסטרס. סילייה זיהה שלושה שלבים פיזיולוגיים עיקריים האופייניים לחשיפה לסטרס: שלב ראשון, אותו כינה אזעקה (Alarm), שלב שני, אותו כינה ההתנגדות (Resistance ( ושלב שלישי, אותו כינה תשישות Exhaustion) ) . שלב האזעקה כולל את התסמינים הראשונים לסטרס, המתבטאים בתגובה המוכרת כ"הילחם או ברח" (Fight or Flight) תגובה טבעית זו, הכוללת הפעלה מוגברת של מערכות החירום בגוף, בתיווך מערכת העצבים האוטונומית המכונה סימפתטית, ובאמצעות הפרשת הורמוני סטרס, בעיקר אדרנלין וקורטיזול, מכינה את הגוף להתמודדות עם האיום או הסכנה, בין אם ממקור פנימי או ממקור חיצוני. סופו של שלב האזעקה מתבטא לרוב בירידה חדה בעמידות של מערכות הגוף, עקב השקעת משאבים מרובה. דוגמה מצוינת לשלב האזעקה היא ביצוע מאמץ גופני, המביא לירידה זמנית ביכולת הגופנית. השלב השני, שלב התנגדות, מתבטא בניסיון של הגוף לגייס משאבים ולהתאושש, על מנת להימנע מנזק, להפחית את מידת הנזק, להיבנות מחדש, ובעצם להסתגל. אם מערכות הגוף עוברות שלב זה בהצלחה, הרי שמתקיים תהליך החלמה של הגוף, אשר מגביר את עמידותו לחשיפה לסטרס דומה, ואף קשה יותר (3). בהשאלה מתחום תורת האימון הגופני, מושג זה מכונה "פיצוי יסף", כלומר תגובת הגוף לאימון (סטרס) חוזר, מביאה להסתגלות ולשיפור מרכיבי הכושר הגופני, דוגמת הכוח, הסיבולת וכו׳. תופעה מקבילה נצפית במערכת החיסון, שבעקבות חשיפה למחוללי מחלה יוצרת נוגדנים, המחזקים את החיסוניות של הגוף. אולם, אם מידת הסטרס היא קשה מדי, או אם גורם הסטרס נמשך זמן רב מדי, ומערכות הגוף כושלות בהתמודדות איתו ובהסתגלות אליו, אזי עלול להיגרם נזק, שיתבטא בשלב השלישי במודל של סילייה, המכונה שלב התשישות. במדעי האימון הגופני, שלב זה מכונה "אימון יתר" (4), ובמדעי הרפואה מדובר בנזק שיכול להיות בלתי הפיך עד כדי מוות.
סטרס בריא וסטרס מזיק
ברור לנו, אם כן, שסטרס הינו תגובה פיזיולוגית חיונית וטבעית מצד אחד, אך עלולה להיות כרוכה גם בנזקים מצד שני. ואכן, קיימת הבחנה בין סטרס אקוטי (חד), שהינו לרוב מתון וקצר טווח, לבין סטרס קשה ו/או כרוני (1). דוגמאות לסטרס אקוטי עשויות להיות כל אירוע, הגורם למתח מסוים כמו שיעור ראשון בכלי נגינה, מאמץ גופני, טבילה במים קרים וכיו"ב. לעומת זאת, לחץ יומיומי קשה בעבודה, יחסים לא טובים במשפחה, אימונים גופניים עצימים מידי ללא מנוחה מספקת, קשיים כלכליים, וגם עודף גירויים ושפע אפשרויות הגורמים לתחושות פספוס וחוסר סיפוק מתמדת, כולם מהווים דוגמאות לגורמים לסטרס כרוני "רעיל", ללא אפשרות של הסתגלות ופיתוח עמידות.
גופנו עוצב לאורך האבולוציה להגיב בצורה מיטבית לאפיזודות של סטרס אקוטי, לסירוגין, ולהתאושש במהירות יחסית. יותר מכך, אנו יודעים היום שחשיפה לסירוגין למגוון אירועי סטרס מתון הינה אפילו חיונית לחוסן הגופני והנפשי שלנו. "מה שלא הורג מחשל" טען הפילוסוף פרידריך ניטשה במאה ה 19 . גם אם הטענה קצת קיצונית, הרי שביטוי זה מדגיש את העובדה ההולכת ומתבררת, על פיה בריאות, תפקוד מיטבי ועיכוב הזדקנות, עשויים להשתפר באמצעות חשיפה חוזרת למידה מסוימת ולסירוגין של סטרס אקוטי, המאיים במידה על שיווי המשקל של מערכות גופנו, ומביא בכך להפעלת מנגנוני הסתגלות (אדפטציה) (5). מנגנונים אלו, מעודדים שיפור של תהליכי הגנה, תיקון ועמידות בתאי גופנו, בתנאי שניתן להם זמן להתאושש. מנגנון מורכב זה, המתגבר על השפעתו המזיקה של גורם הסטרס, משפר את יכולת ההתמודדות עם מינונים גבוהים של אותו סטרס, ולעיתים אף של סוגי סטרס אחרים, מכונה "הורמזיס".
הורמזיס
בשנת 1887 גילה החוקר הגרמני פרופ' הוגו שולץ, שחשיפה למינון נמוך של רעלים גורם לתגובה מעוררת, המגבירה את העמידות של מנגנונים ביולוגיים בגוף. זאת בעוד, שמינון גבוה של רעלים גורם לתגובה הפוכה, המחלישה את אותם המנגנונים, עד כדי גרימת נזק.
חוקר גרמני נוסף, ד"ר רודולף ארנדט, תאר ממצאים דומים בעקבות מחקרים בבעלי חיים, שקיבלו מינונים שונים של תרופות. על שם שני החוקרים נקבעה "הלכת ארנדט-שולץ", שהוחלפה מאוחר יותר במושג הורמזיס ( Hormesis ) שתרגומו בשפה היוונית הוא לעורר ולהלהיב. מושג מקובל נוסף המתאר את אותה תופעה הינו ,Eustressשמשמעותו היא סטרס מועיל, זאת בניגוד ל Distress או ל- Stress במשמעותו המקובלת, הנחשב למזיק (6). תופעת ההורמזיס מתאפיינת ברצף של שלושה מצבים: א. מצב של חוסר בגירוי או בסטרס, שאינו מביא לתועלת ועלול אפילו לגרום לנזק ב. מצב של סטרס מתון שגורם לתגובה מועילה ג. מצב של סטרס חזק מדי שעלול לגרום לנזק. טווח הביניים (ב), הסטרס המתון, הוא הטווח המועיל בחשיפה לסטרס, המכונה "התחום ההורמטי" Hormetic Zone
מונח זה מתכתב עם מה שמכונה במדעי הפיזיולוגיה ומדעי הרפואה "חלון ההזדמנויות" או "החלון הטיפולי"Therapeutic Window אשר מגדיר את המינון התרפויטי המיטבי, כאשר כל מינון או טיפול בעוצמה הגבוהה ממנו עלולים לגרום לתופעה הפוכה, כלומר לנזק.
דוגמה טובה לעיקרון זה היא חיסון. מתן חיסון הכולל חיידק מומת לא מהווה סיכון לתחלואה, אך החיסון מספיק כדי לגייס את מערכת החיסון על מנת לייצר נוגדנים, שיגבירו את חסינות הגוף כנגד אותו חיידק חי. זאת לעומת חשיפה לחיידק חי, בלא שהגוף מחוסן כנגדו, שיגרום כמעט בוודאות למחלה.
שיטות ליציאה בריאה מאזור הנוחות
שימוש פרקטי במנגנון ההורמזיס מחייב, אם כן, חשיפה לסירוגין למה שמכונה "התחום ההורמטי". יש המכנים תחום זה גם כ"נקודה המתוקה" או “ sweet spot “ כלומר למידה מסוימת של אתגר או אפילו למידה מסוימת של סבל, בתחום שאינו חורג לתחום המזיק. כמו כן, חשוב שהחשיפה לסטרס תתבצע לסירוגין, כלומר עם אפשרות להתאוששות ופיתוח עמידות, וזאת על מנת להימנע מהידרדרות לסטרס הכרוני, שהנזק הכרוך בו עולה על התועלת שבו. כמעט בכל תחום ניתן להדגים יציאה בריאה מאזור הנוחות לתחום ההורמטי, אם כי חשוב לומר שקיימת שונות בינאישית משמעותית בין מידת ההשפעה של גורמי סטרס (6). עמידה בפני קהל, למשל, עבור אחד תהווה סטרס בלתי נסבל עד כדי פוביה )בעת), לעומת אחר שעבורו הנסיבות תהיינה טבעיות לגמרי.
דוגמאות ליציאה אפשרית מאזור הנוחות יכולות אכן להינתן מהתחום החברתי שקשור באינטראקציה עם אנשים ומצבים, ובוודאי בתחום הפיזי שקשור באימון גופני, בחשיפה לסירוגין לחום ולקור, לצום לסירוגין, ואף בחשיפה לפתוגנים בגיל הצעיר, מה שמכונה תאוריית ההיגיינה (8), על פיה חשוב להיחשף כבר מהגיל הרך לסביבה מגוונת על מנת לאתגר את מערכת החיסון, ולפי המודל ההורמטי לייצר גוף חסין (וגם מחוסן) יותר. מחקר "הבמבה" המפורסם שבוצע באנגליה והתפרסם באחד העיתונים הרפואיים המובילים בעולם (9) הראה, שילדים שנחשפים לבוטנים מגיל צעיר נוטים פחות לאלרגיות לבוטנים במהלך השנים שאחרי. מחקר זה מדגים את המודל ההורמטי של חשיפה קודמת, במידה, לסטרס (במקרה זה לאלרגן), הסתגלות, ופיתוח עמידות. מחקר זה גם מסביר את השכיחות הנמוכה יחסית של אלרגיה לבוטנים בקרב ילדי ישראל וזאת בזכות החשיפה לחטיף בוטנים.
הורמזיס והזדקנות בריאה
ברור, אם כן, שחשיפה לסירוגין לאתגרי סטרס מבוקרים עשויה לשפר את החוסן, העמידות, ולכן גם את הבריאות. מכאן הדרך קצרה גם להזדקנות בריאה, ואף לאריכות ימים. הזדקנות הינה תהליך מורכב, שהמנגנונים הכרוכים בו עדיין אינם מובנים במלואם.
עם זאת, ברור לנו שתהליך ההזדקנות נובע מתהליכי שחיקה של תאי הגוף, ונזקים מצטברים ב- DNA , הנובעים, בין היתר, מגורמי סטרס פנימיים וחיצוניים, שלא ניתנים לתיקון על ידי מנגנוני ההגנה של הגוף. מחקרים מוכיחים, שהשימוש במנגנון ההורמזיס, שעשוי כאמור לשפר את העמידות הביולוגית לאירועי סטרס, עשוי, לכן, גם לעכב את תהליך ההזדקנות, וזאת באמצעות חיזוק מנגנוני ההגנה של הגוף (10). לתהליך זה ניתן כינוי נוסף בשם "חשיפה מוקדמת" או Preconditioning , כלומר, חשיפת מערכות הגוף לאתגרים פיזיולוגיים בשלבים מוקדמים של החיים על מנת לייצר תהליכי הסתגלות או פיצוי יסף לקראת גורמי סטרס איתם "ייפגש" הגוף במהלך חייו (11). ואכן, מחקרים הראו, כי חשיפה לגורמי סטרס מסוימים, לסירוגין, דוגמת חום, הפחתה קלורית ובוודאי פעילות גופנית, עשויים להפחית את הסיכון לפתח מחלות הקשורות בזקנה דוגמת סרטן, סוכרת מסוג 2 מחלות לב וניוון של מערכת העצבים, כמו גם לזרז תהליכי שיקום ממחלות, ומכאן גם לתרום להארכת תוחלת הבריאות ואולי גם תוחלת החיים (11). אין ספק לפיכך, שאת השימוש בעקרון ההורמזיס יש לשזור בתהליכי קידום בריאות עם עיכוב ההזדקנות.
לסיכום
סטרס הינו תופעה ביולוגית טבעית המשרתת את בעל החיים. עם זאת, חשיפה לגורמי סטרס קשים מעבר לתחום הניתן להסתגלות, ובוודאי חשיפה לסטרס כרוני ידועים כמזיקים לבריאות הנפשית והפיזית כאחד. אימוץ הרגלים של יציאה מתונה מתחום הנוחות לסירוגין, המאתגרת את מערכות הגוף יוצרת עמידות וחוסן גבוהים, אשר קשורים בבריאות טובה, כמו גם ביכולת להתמודד עם גורמי סטרס קשים יותר, ואף לעכב תהליכי הזדקנות. פעילות גופנית, צום לסירוגין, חשיפה תדירה לחום (דוגמת סאונה) מים קרים ועוד, באופן מבוקר ובהתאמה אישית, כמובן, כמו גם חשיפה לאתגרים חברתיים ואינטלקטואלים, הינם מרשם יעיל וחשוב, כל אחד לפי העדפותיו, והעיקר להימנע מליפול למלכודת "נוחות היתר", להתמיד, לאפשר מנוחה והתאוששות, ובמידת הניתן לגוון ולשלב.
סטרס בריא – מדע ההורמזיס
תקציר המאמר
סטרס הינו תופעה ביולוגית טבעית המשרתת את בעל החיים. עם זאת, חשיפה לגורמי סטרס קשים מעבר לתחום הניתן להסתגלות, ובוודאי חשיפה לסטרס כרוני ידועים כמזיקים לבריאות הנפשית והפיזית כאחד.
מדע ההורמזיס מציע גישה מהפכנית לסטרס, ומוכיח שאימוץ הרגלים של יציאה מתונה מתחום הנוחות לסירוגין, המאתגרת את מערכות הגוף יוצרת עמידות וחוסן גבוהים, אשר קשורים בבריאות טובה, כמו גם ביכולת להתמודד עם גורמי סטרס קשים יותר, ואף לעיכוב תהליכי הזדקנות.
ביבליוגרפיה:
1. Salvich G.M. Life Stress and Health: A Review of Conceptual Issues and Recent Findings. Teach Psychol 2016:43(4); 346–355.
2. Yaribeygi H, Panahi Y, Sahraei H et al. The Impact of Stress on Body Functions: A Review. EXCLI J 2017:16;1057-1072.
3. Selye H. Stress and The General Adaptation Syndrome. Br Med J 1950: 17;1 (4667):1383-1392.
4. Angeli A, Minetto M, Dovio A, et al. The Overtraining Syndrome in Athletes: A Stress-Related Disorder. J Endocrinol Invest vol 2014: 27;603–612
5. Kouda k, Iki M. Beneficial Effects of Mild Stress (Hormetic Effects): Dietary Restriction and Health J Physiol Anthropol 2010: 29(4);127–132.
6. Mattson M.P. Hormesis Defined. Ageing Res Rev 2008:7(1);1-7.
7. חלד י. .2022. בריאות מחוץ לאזור הנוחות – מדע ההורמזיס. 2022, הוצאת ניב , תל אביב
8. Renz H, Blümer N, Virna S, et al. The Immunological Basis of The Hygiene Hypothesis. Chem Immunol Allergy 2006:91;30-48.
9. Du Toit G, Roberts G, Sayre P.H, et al. Randomized Trial of Peanut Consumption in Infants at Risk for Peanut Allergy. N Engl J Med 2015:26;372(9):803-13
10. Francine Z. Marques, M. Andrea Markus, and Brian J. Morris. Hormesis as a Pro-Healthy Aging Intervention in Human Beings? Dose Resp 2010: 8(1); 28–33
11. Calabrese EJ, Dhawan G, Kapoor R, et al. What is Hormesis and its Relevance to Healthy Aging and Longevity? Biogerontol 2015:16;693–707.
רוצים להישאר מעודכנים?
המגזין שלנו יוצא פעמיים בשנה, אנחנו כבר נדאג לשלוח לך כל גיליון חדש ומאמרים חדשים רלוונטים ישירות למייל שלך
צרפו אותי