דברו איתנו האיסוף והשימוש בצמחי המרפא הוא אחד המקצועות הרפואיים הקדומים ביותר הידועים לאדם. בתחילה לא היה הבדל בין איסוף צמחים למאכל לבין איסופם לצורכי ריפוי, מה עוד שרוב מזונו של האדם היה ממקורות צמחיים. מכיוון, שמשחר ימיו סבל האדם ממחלות ומדוויים שונים, הוא גילה את ערכם הרפואי של צמחים שונים, מתוך ניסוי וטעיה. הניסיון המצטבר תועד בהדרגה והפך לידע, ככל שיכולות בני האדם לתעד מידע השתכללו (1) כתוצאה מהתפתחות הרפואה המודרנית בעולם המערבי, ירדה חשיבות השימוש בצמחי מרפא. אולם בעולם השלישי המשיך שימוש מסורתי זה במלא עוצמתו עד ימינו אלה. עם התפתחות המדע, התפתח המחקר על צמחי מרפא, על תכולת החומרים הפעילים, ועל השפעותיהם המוכחות על בריאות האדם. הידע המצטבר על יעילותם של צמחי מרפא, והחשש הגובר מנזקים של חומרים כימיים, החזיר את הדרישה לטיפול בצמחי מרפא לפי המסורות.
מסע אל העבר ואל הרפואה המסורתית
רבות העדויות הארכאולוגיות וההיסטוריות על קיומם וחשיבותם של צמחי המרפא בקרב תרבויות שונות ברחבי העולם. העדות הארכיאולוגית הקדומה ביותר נתגלתה באתר הארכאולוגי שנקרא "מערת שנידר" בעירק (2), שם נמצא אתר הקבורה הקדום ביותר (התקופה הפליאוליתית התיכונה, 250,000-40,000 שנים לפני זמננו). ששה מתוך שבעה צמחים שנמצאו באותו מקום, וזוהו על פי גרגרי האבקה שנותרו, היו צמחי מרפא מוכרים באזור ובהם אכילאה, נטופית, כדן, סביון, דרדר ושרביטן. מכאן, שנראה כי השימוש בצמחי מרפא היה מוכר כבר בתקופה כה קדומה (3)
הצמח אכילאה היה ידוע מאז אותם ימים קדומים כצמח מרפא. שמו הלטיני נגזר משמו של אכילס, גיבור יוון, ושימש בזמן מלחמות טרויה לטפול בפצועים. השם האנגלי העממי "אף זב דם" מאשר את השימוש המסורתי בו לעצירת דימומים. כן מכונה הצמח "פלפלו של האיש הזקן", הודות לארומה החריפה והמעוררת של עליו. הרבליסט ידוע מן המאה ה 16- אמר כי העלים הלעוסים, בייחוד כשהם ירוקים, מרפאים כאב שיניים. היום מעריכים את האכילאה בעיקר בשל השפעתה בהקלת הצטננויות ושפעת, וכן על מערכות כלי-הדם, העיכול והשתן. במחקרים מודרניים נמצאו בשמן הארומטי של האכילאה מרכיבים הפועלים נגד בקטריות ונגד דלקת, והם מורידים חום. בנוסף זוהו בצמח פלבונואידים המרגיעים עוויתות, ואכילאין העוצר שטפי דם (4). ממצאים אלה משקפים כיצד זיהוי רכיבים באמצעים מדעיים תומך בידע שהיה קיים במסורות העתיקות.
במצרים נמצא המסמך הרפואי העתיק ביותר – הפפירוס של אברס. מקורו במאה ה 16 לפנה"ס, והוא התגלה רק במאה ה 19 לספירה בעיר לוקסור. נמנים בו 877 מרשמים ורפואות, ביניהם מור, לבונה, שומר ושמן קיק. מור הוא שרף המופק מגבעולי שיח הגדל בערב הסעודית ובסומליה, ונחשב לאחד מאוצרות המזרח. ברפואה העממית השתמשו במור לטיפול בכאבי שרירים ונגד שיגרון. בסין הוא מוכר מימי שושלת טאנג (600 לספירה), בעיקר כמרפא פצעים וכממריץ דם. מחקרים מודרניים מוכיחים, שהמור מוריד את רמת הכולסטרול בדם. שרף המור היה גם אחד המרכיבים בתהליך החניטה המצרי. התכונות העיקריות הרפואיות, אשר זכו לביסוס מדעי הן: מכייח, אנטי עוויתי, משפר תהליכי עיכול וספיגה, מחטא, אנטי פטרייתי, אנטי בקטריאלי ונוגד טפילים (5).
בהודו אנו מוצאים מסורות של רפואה עממית החל מ 1500 לפנה"ס. בין התרומות הרבות של הרפואה העממית ההודית לעולם, אפשר למצוא את הקנביס, שמעבר לתכונותיו הממכרות, היה ידוע גם כבעל סגולות מרפא, כחומר מחטא, וכתרופה להקלת כאבים.
כיום, תודות למחקרים מדעיים, פותח הקנביס הרפואי, אשר לו שימושים רבים לריפוי והקלת מחלות רבות. גם פרג האופיום, שהוא המקור לתרופות חשובות כמו מורפין וקודאין, היה מוכר להודים כבר לפני אלפי שנים כצמח מרדים וממכר.
הסינים נהגו לשתות כבר לפני 5000 שנה, תה העשוי מצמח מטפס חסר עלים בשם "מה-הואנג" כתרופה למחלות ריאות. בעברית נקרא הצמח שרביטן (לא שרביטן מצוי), ובלטינית Ephedra. תה זה, לפי הרפואה הסינית, ממריץ את מחזור הדם, מוריד חום ומרגיע שיעול, אך עיקר חשיבותו בהקלת הפרעות בדרכי הנשימה. מצמח זה זוהה ובודד כבר במאה הקודמת חומר בשם "אפדרין", המשמש כתרופה חשובה לקצרת, אלרגיות שונות ושפעת. זהו חומר ממריץ האסור לשימוש על ידי ספורטאים (6).
הרפואה הסינית תרמה ותורמת למערב מספר רב מאד של צמחי מרפא בעלי סגולות חשובות רבות. חלק מצמחי מרפא אלה נמצא היום במחקרים מבוקרים רבים, שמטרתם לנסות ולהפכם לתרופות, המוכרות על ידי הרפואה המודרנית. ניתן להזכיר את שורש הג'ינסנג המפורסם כמחזק כללי, את עלי הגינקו-בילובה המחזקים את הזיכרון, את התה הירוק כמקור להגנה בפני סרטן ועוד (7(. הג'ינסנג מוכר בסין זה 5000 שנה ויותר. שורש הג'ינסנג משמש בסין נגד חום ואפיסת כוחות. המחקר המודרני זיהה בשורש מרכיבים סטרואידים, הנקראים גינסנואידים. לאחרונה נחקרות פעילויות השורש על חיזוק הזיכרון וזירוז הלמידה (8).
התה הירוק, הלא הוא צמח הקמליה הסינית, הפך למשקה מוכר כל כך עד שנוטים לשכוח שהוא גם עשב מרפא יעיל. הסינים שותים תה למעלה מ 4000 שנה ורואים בו משקה מעורר, מכייח יעיל ותרופה לעיכול. תה ירוק ושחור מופקים מאותו הצמח, אך בעוד שעליו של התה השחור עוברים תסיסה לאחר האסוף, הגורמת לשינוי הצבע לשחור, את עלי התה הירוק אוספים ומיבשים מיד. תסיסת עלי התה השחור משנה לא רק את צבעו, ריחו וטעמו אלא גם את תכולת החומרים הפעילים. לאחרונה מצביעים מחקרים רפואיים שנעשים ברחבי העולם על פעילות תה ירוק כבעל יכולת נוגדת חמצון, מנטרלת רדיקלים חופשיים, מונעת מחלות לב ובעלת השפעה מיטיבה על מחלות ממאירות (9).
יבשת דרום אמריקה עשירה מאד בצמחים, אשר שמשו מזה אלפי שנים הן למרפא והן כסמים, והיו בשימוש רחב במגוון התרבויות שנפוצו שם במהלך ההיסטוריה. רבים מצמחים אלו עדיין משמשים לרפואה ולמאכל ברחבי העולם עד היום. נזכיר את הקפה והקקאו, תירס, עגבנייה, דטורה, עץ הכינין, קאוה קאוה, קוקאין ועוד.
השימוש בשיח הקוקה Erythroxylum coca בדרום אמריקה הקדים את ממלכת האינקה. לפני כ 5,000 שנה לעסו עלים להתגבר על רעב ועייפות. הקוקאין בודד מעלי הקוקה באירופה ב 1859 ונעשה בו שימוש כמרדים מקומי וכטיפול נוגד מורפין. רוקח אמריקאי פיתח ב 1885 את משקה הקוקה-קולה וב 1903 הורחק הקוקאין מהמשקה. למרות שהקוקאין הינו סם מסוכן ביותר, ריכוז הקוקאין בעלים נמוך. העלה מכיל גם חומרים נוספים, ולכן לעיסת עלי קוקה אינה מסוכנת כמו הסם (10).
צמחי המרפא כיום: תמורות ושינויים
הרפואה המודרנית ותעשיית התרופות כיום מסתמכות על כימיה ועל מחקר מדעי מבוסס עובדות. יחד עם זאת, קיים עניין גובר והולך, הן בקרב הציבור הרחב והן בקרב אנשי רפואה, בסגולות הרפואה העממית, המבוססת על צמחים.
חשוב להכיר את צמחי המרפא המסורתיים הנמצאים גם כיום בשימוש בתרבויות שונות בעולם, וחשוב לתעד מסורות אלה לפני שיכחדו מן העולם. תיעוד זה מאפשר לחקור צמחים אלה בצורה מדעית, לזהות את החומרים הפעילים שבהם, ולראות האם אפשר להיעזר בהם ברפואה מודרנית. סקר כזה נקרא סקר אתנו בוטני (11) .
סקר אתנו בוטני מקיף לגבי השימוש הרפואי בצמחית הבר נערך בישראל ותוצאותיו פורסמו בספר "צמחי המרפא של ארץ-ישראל". במסגרת הסקר רואיינו ותושאלו למעלה ממאה מרפאים עממיים באזורי הארץ השונים, ביניהם ערבים מוסלמים ונוצרים, דרוזים, צ'רקסים ובדואים. כמו כן נסקרה ביסודיות הספרות הענפה של עדות ישראל, ונאספו עדויות מרחבי העולם, כולל ספרות סין, הודו, אפריקה וארצות המערב. בנוסף נכלל בסקר הידע הכימי והרפואי המחקרי הידוע על חלק מצמחים אלה. תוצאות הסקר ממשיכות לשרת חוקרים רבים בארץ ובעולם (12).
מצמחים לגלולות – חומרי טבע לשרות הרפואה המודרנית
תמציות שונות כגון שמנים מופקות מצמחים שונים זה מאות שנים, אבל תמיד נהגה העשבונאות המסורתית לצרף עשבים שונים זה לזה כדי למתן את השפעתם, בראותה את המכלול כנעלה יותר מן החלקים. המעבר לזיהוי כל אחד מן המרכיבים הפעילים, והשימוש בו בנפרד החל במאה ה 18, ועתה ידועים לנו הרבה מאד חומרי טבע פעילים שמקורם בצמחים.
אחת מן התרופות המודרניות הראשונות שבודדו מצמח היא המורפין, שאותו גילה לראשונה הגרמני פרידריך סרטורנר, תוך כדי הפקת גבישים לבנים מאופיום גולמי של פרג. עד מהרה החלו להפיק בטכניקה דומה אקוניטין מאקוניטון רפואי, אמטין מעץ האיפקקואנהה, אטרופין מאטרופה, וכינין מעץ הכינין. כל התרכובות האלה, המסווגות כאלקלואידים, הן בעלות עוצמה רבה.
במקור אפשר היה להפיק תרופות אלו רק מתמציות הצמחים, אך לאחר שזוהה המבנה הכימי של החומרים, ניסו לייצר את התרופות באופן סינתטי, כדי להתגבר על המורכבות והקושי שקיימים בגידול צמחים לצורך הפקת התרופה. מכיוון, שלא תמיד ניתן לייצר מולקולה סינטטית בעלת זהות מלאה לזו שמקורה מהצומח, נאלצת התעשייה הפרמצבטית לגדל את צמח המרפא המבוקש במקום גידולו האידיאלי כדי להפיק ממנו את החומר הפעיל. לדוגמא: דיגיטוקסין מצמח הדיגיטאליס, וינקריסטין מצמח הוינקה ועוד (13).
במעבר מן השימוש בצמח הגולמי לשימוש בגלולות הרפואיות, איבדה הרפואה המודרנית הן את אמנות הצירוף של צמחי מרפא שונים, הממתן את הרעילות, והן את יתרונות השימוש בצמח השלם, המכיל בתוכו מרכיבים כימיים נוספים, אשר עשויים להקטין את הסיכון לתופעות לוואי. המיומנות הזו נשמרת כיום בידי המטפלים ההרבליסטים, הממשיכים במסורת הפיטותרפיה.
תרופות המשמשות כיום ברפואה מודרנית – דוגמאות
הפריצה הגדולה קרתה ב 1852 , כאשר סליצין, שזוהה כאחד החומרים הפעילים בקליפת הערבה, סונתז לראשונה במעבדה.
ב 1899 החלה חברת באייר בשיווק חומצה אצטיל-סלצילית בשם המסחרי אספירין. בתוך פחות ממאה שנה מילאו תמציות הצמחים את המדפים בבתי-המרקחת. תכשירי אפדרין שונים המופקים מצמח מה הואנג (שרביטן סיני) נמכרים לפי מרשם רופא לטיפול בשיעול, נזלת, קדחת השחת וגנחת (אסתמה). פילוקרפין, המופק מג'בורנדי (עלי פילוקרפוס פינטיפוליוס), משמש כתרופה לגלאוקומה (לחץ תוך-עיני), ואילו בווינקריסטין, המופק מווינקה, משתמשים במקרי סרטן הדם (14). דוגמאות לתרופות שמקורן ברפואה הפולקלוריסטית ונמצאות כיום בשימוש ברפואה המודרנית, מוצגות בטבלה 1 (1).
אופני השימוש בצמחים
מסורת השימוש בצמחי מרפא מתפתחת היום בשלושה ערוצים עיקריים (איור 1): האחד, ניתן לכנותו בשם "פיטוטרפיה", והוא השימוש במיצוי מהצמח כבודד, או בתערובת עם עוד מיצויים מצמחים. מיצוי זה נמכר כתוסף מזון בבתי הטבע, ואינו מחייב מרשם מרופא. יש להוכיח בארץ, שהמיצוי אינו מכיל צמחים מסוכנים, או בעלי השפעה מרעילה. לדוגמא "אכינצאה" להצטננות.
הערוץ השני הוא זיהוי, בידוד וניקוי של החומר הפעיל מתוך הצמח.
חומר פעיל זה, כשהוא מבודד מהצמח, נקי מחמרים אחרים ומוגדר, משמש כתרופה לכל דבר. יש להוכיח את פעילותו הפיסיולוגית, והוא חייב לעבור אישור רפואי ע"י גוף מקצועי כדוגמת ה- .F.D.A בארה"ב לדוגמא: כינין מעץ הכינין למחלת המלריה; טקסוס מעץ הטקסול למחלת הסרטן, סיליבין מגדילן מצוי למחלות כבד; רסרפין משרש הנחש להורדת לחץ דם, ועוד.
הערוץ השלישי, והחדש יחסית, הוא השימוש במוצרי מזון צמחיים לטיפול רפואי, או מה שנקרא היום "מזון פונקציונאלי". הכוונה היא לצמחים עתירי ויטמינים, סיבים, חומרים נוגדי חמצון, צמחים עשירים בחומצות שומן חיוניות ועוד. לדוגמא: שמן זית, שום ופלפל אדום.
קיימות מספר דרכים להשתמש בצמח כמקור לחומרי מרפא והן מתוארות בתרשים הבא (איור 2).
אין כל כוונה שהגלגל יושב אחורנית. איש אינו מתעלם מהישגי המדע המודרני, ומבקש להשליט את תרופות הפולקלור, רק בשל אריכות ימיהן. בכל זאת, למרות המסתורין ואווירת הכישוף שאפפו את עבודת מרפאי העשבים, הידע אשר אספו עומד לרשותנו – ידע שנבדק במשך שנים רבות ונמצא יעיל, והוא משמש היום מקור בלתי נדלה ליצירת תרופות חדשות, הן ברפואה הצמחית והן ברפואה המקובלת. עם התפתחות המדע ושיפור שיטות הבידוד והאבחון, יגדל מאגר חומרי הטבע שיופקו וינוצלו ע"י האדם, וכך יתקבלו אישורים מדעיים למסורות העתיקות.
אם אכן יתגשם חזון זה, אז יחלץ מקצוע זה מתדמית של קסמים ותרופות סבתא ויהפוך לזרם חשוב ובדוק ברפואה המודרנית.
איור 1: מגוון אופני השימוש בצמחי מרפא ורכיביהם
טבלה 1: תרופות מרפואה פולקלוריסטית שנמצאות בשימוש הרפואה המודרנית
איור 2: דרכי השימוש בצמחים ובמוצריהם לרפואה
