תיאור מקרה

רתם זמיר, פסיכולוגית קלינית, ”מכון גרין לפסיכולוגיה מתקדמת“:
כמטפלות/ים אנו נפגשות/ים עם א/נשים בשלבים ובצמתים מכריעים בחייהן/ם. אחד מהם הוא שלב ההיריון, שמגלם את הכנת הגוף והנפש למשימת ההורות. שלב שמלווה, באופן טבעי, בהתרגשות רבה ולעיתים גם בחששות, מתח, התלבטויות, אשמה וחרדה. הכניסה להורות מזמנת, כמו כל שלב רגשי והתפתחותי משמעותי, אך ביתר שאת מרובם, מכלול של חוויות ורגשות מודעים ובלתי מודעים שנמהלים זה בזה ומעצבים ומשפיעים על העמדות וההתנהגות ההורית. למשל תפיסות ערכיות של הורות ומשפחה, הפנמה של ההורות האישית וההורות האידיאלית, תפיסות עצמי כולל תפיסות לגבי יכולת ותפיסות גוף, עמדות ודפוסי התקשרות ועוד.
כמו בכל שלב חשוב, נבקש לסייע לעומד/ת מולנו לקבל את ההחלטה הטובה והנכונה ביותר עבורו/ה, כלומר כזו שתוביל לרווחה הנפשית והגופנית הגדולה ביותר עבורו/ה ועבור היקרים לו/לה.
אחד מגורמי המפתח לצורך כך הוא היכולת לבצע בחירה כמה שיותר חופשית ומודעת.
למה הכוונה? כמובן שכל בחירה שלנו מושפעת משלל גורמים דוגמת התרבות בה אנו חיים, המשפחה בה גדלנו, התפיסה העצמית שלנו וכו', אולם, ככל שאנו מודעים יותר להשפעות הללו, כך יש לנו יכולת גבוהה יותר לשקלל את משקלן אלו מול אלו, ולקבל החלטה מושכלת.
בהקשר של הנקה, כמו בכל הקשר אחר, חשוב לציין שעלינו לכבד את זכות הבחירה של הניצבת מולנו. גם אם העמדה של איש/ת המקצוע סותרת, אין מתפקידנו לשכנע, אלא להנגיש מידע, ולתמוך בהחלטה של הניצב/ת ממול.
אחד הגורמים המשמעותיים ביותר לכינונה של הורות טובה ומיטיבה עבור התינוק והאם הוא ההתקשרות הנבנית בחודשים הראשונים לחיי היילוד. בתקופה זו התינוק לומד למידה ראשונית ביותר על העולם, אשר תלווה אותו לאורך חייו, ותשפיע על עיצוב אישיותו. האם, שלומדת תוך כדי תנועה כיצד להיות אם, הינה שותפה מרכזית למשימה הזאת (לצורך העניין נמקד את דיוננו באמהות).
שני רכיבים מהותיים ביותר בטיפול האמהי, בעיקר בשלבים הראשוניים, הינם הטיפול השוטף וההחזקה/הכלה. התינוק זקוק הן למזון מספק, שינה נינוחה, גירויים מספיקים, והן למגע ולמשוב מתמיד להבעות שלו. שני הגורמים הללו הם קריטיים להתפתחות תקינה של כל פעוט, ואף אחד מהם אינו מספיק כשלעצמו. עליהם נבנית ההתקשרות הראשונית בין האם לתינוק שבהמשך חייו/ה של התינוק/ת תבנה את האופן בו הם תופסים ויוצרים מערכות יחסים עם עצמם ועם אחרים.
לכן, ראוי שנזכור כי מהזווית הקלינית (הנפשית), עלינו לתת את הדעת על בחירה להזין תינוק מפורמולה באם נראה שאינה משקפת בחירה חופשית של האם אלא הימנעות מסיבות שעלולות לפגוע בהתקשרות שלה אם התינוק. לא כל בחירה בהזנה חלופית היא כזו.
במקרה שלהלן נראה שהאם מביעה מראש ספק ביכולתה להזין את תינוקה באופן מתאים, חשש שעלול להתקשר לעמדה כוללת לגבי יכולותיה האמהיות. כאמור- במקרה כזה נסמן לעצמנו סימן שאלה, ונפתח בשיח עם האדם שמולנו.
ככל שהשיח יהיה פתוח יותר, מעודד ובלתי שיפוטי, כך נוכל ליצור סביבה שמאפשרת בחירה יותר חופשית ומודעת. במקרים שניכרת התלבטות ניתן לסייע ולחשוב יחד את מהם היתרונות והחסרונות לכל אפשרות, להנגיש מידע, לסייע להתמודד עם חששות, ובמידת הצורך להפנות למקורות מידע ותמיכה נוספים. חשוב לזכור כי ביקורת ושיפוטיות עלולות להעיב מאוד על הקשר האמהי הראשוני, וכי בבואנו לסייע לכל אם, עלינו לצאת מעמדה בה אנו מכבדים/ות כל החלטה שתבצע על גופה וילדה, ומבקשים/ות להנגיש לה את המידע והתמיכה המרבית לבצע את ההחלטות הנכונות ביותר עבורה.
כדי שההתקשרות הראשונית תהיה מיטיבה עבור שני הצדדים, על האם להיות פנויה דיה מבחינה רגשית. לעיתים גורמים בעברה של האם ו/או בנסיבות הקשורות להורות, להיריון, ללידה, לזוגיות וכו' עלולים לחבל בפניותה הרגשית. גורמים כאלו אף עלולים לנבא פגיעות לדיכאון לאחר לידה. לכן, נבקש לשים לב לאם בתחילת דרכה אשר למשל מטילה ספק רב ביכולות האמהיות שלה, מביעה אמביוולנטיות רבה או חרטה לגבי הלידה, מביעה חרדה רבה בנושאים הקשורים להורות. כאן, יתכן כי גורמים רגשיים משפיעים על חווייתה של האישה את יכולתה לתפקד כאם, ואף יתכן שישפיעו בהמשך על תפקודה בפועל.
לכן, באם נוצר הרושם, על סמך אמירות ועדויות על חוויה רגשית של חרדה, אמביוולנטיות, אשמה וכו', כי האם מבצעת בחירה שמבוססת על הימנעות או מוטה מאוד משיקולים רגשיים, שמצמצמים את מרחב הבחירה שלה, נבקש לחזור ולהרחיב אותו. ראשית על ידי מתן עידוד ותמיכה ליכולתה ההורית, ומתן לגיטימציה לחשש ולהתלבטות. שנית, לאחר שהתבססה פניות ויכולת קשב רגשית, רק אז נציע מידע רלוונטי לביסוס החלטה. כמובן שבמקרים בהם נראה כי האם סובלת ממצוקה רבה- חרדה או דכדוך המשפיעים על רווחתה הנפשית או על תפקודה, יש צורך להפנותה לאיש מקצוע.